Kavanot: The Bnei Korach Psalms

We've looked at the תהילים of one of the Leviim who served with David:

{:he}
>ויעזב שם לפני ארון ברית ה׳ לאסף ולאחיו; לשרת לפני הארון תמיד לדבר יום ביומו׃
--דברי הימים א פרק טז:לז

There is one other group, the
 בני קרח, who are listed in the titles of 11 chapters of תהילים. Where אסף and his brothers served in Jerusalem, with the ארון,‎  הימן, the descendant of קרח, served in the משכן in Givon:

{:he}
>טז ואלה אשר העמיד דויד על ידי שיר בית ה׳: ממנוח הארון׃ 
יז ויהיו משרתים לפני משכן אהל מועד בשיר עד בנות שלמה את בית ה׳ בירושלם; ויעמדו כמשפטם על עבודתם׃ 
יח ואלה העמדים ובניהם: מבני הקהתי *הימן* המשורר בן יואל בן *שמואל*׃ 
יט בן אלקנה בן ירחם בן אליאל בן תוח׃ 
כ בן ציף (צוף) בן אלקנה בן מחת בן עמשי׃ 
כא בן אלקנה בן יואל בן עזריה בן צפניה׃ 
כב בן תחת בן אסיר בן אביסף בן *קרח*׃ 
כג בן יצהר בן קהת בן לוי בן *ישראל*׃
--דברי הימים א פרק ו

Note the יחוס here: הימן is the grandson of שמואל הנביא, who is the descendant of the קרח who rebelled against Moshe.

We know that הימן was one of the בני קרח, since he is presented that way in ספר תהילים:

{:he}
>שיר מזמור לבני קרח; 
למנצח על מחלת לענות; משכיל להימן האזרחי׃
--תהילים פח:א

His cousin אסף was a נביא. He was not, but he did have a reputation for wisdom:

{:he}
>י ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים׃ יא ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול; ויהי שמו בכל הגוים סביב׃
--מלכים א פרק ה

לבני קרח is an odd way to introduce perakim of תהילים. Every other כותרת that has an attribution, has the name of a single author.

{:he}
>ברור הוא, כי איש אחד שורר את כלם ו”בני קרח“ הוא שמו הספרותי. אחרי אשר ידענו, כי ”בני קרח“ הוא רבים תחת יחיד, נדע גם את שם המשורר, ואין עוד מעתה כל דֹחק בפסוק הראשון של מזמור פ"ח שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח...מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי, שהמשורר העלים את שמו בענוָתו ויִחֵס את פרי רוחו לאבותיו הגדולים ולמשפחתו, אשר היתה ידועה בשם ”בני קרח“. ורק עורכי תהלים רשמו את שמו הפרטי על האחרון באלה משיריו, אשר נאספו אל קבוצת התהלות.
--יוסף זליגר, [בני קרח](https://benyehuda.org/read/6577)

I would read this not so much as a pseudonym, but rather the name of his band: הימן and the בני קרח. Why that? Why connect himself to his notorious ancestor? The name comes from a pasuk in פרשת פנחס:

{:he}
>ט ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם; הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצתם על ה׳׃ י ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת קרח במות העדה; באכל האש את חמשים ומאתים איש ויהיו לנס׃ יא ובני קרח לא מתו׃
--במדבר פרק כו

{:he}
>ובני קרח לא מתו: הם היו בעצה תחלה, ובשעת המחלקת הרהרו תשובה בלבם.
--רש"י,במדבר כו:יא

The בני קרח were proud of קרח their forefather. His ideas were fine; just implemented badly. They just were going to do it right.

----

We discussed this in <//פרשת קרח תשע״ד>.

<blockquote lang=he>א ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי; ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן׃ 
ב ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם׃ 
ג ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה׳; ומדוע תתנשאו על קהל ה׳׃ 
ד וישמע משה ויפל על פניו׃ 
ה וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע ה׳ את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו; ואת אשר יבחר בו יקריב אליו׃ 
ו זאת עשו: קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו׃ 
ז ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני ה׳ מחר והיה האיש אשר יבחר ה׳ הוא הקדוש; רב לכם בני לוי׃
<footer class=source>במדבר פרק טז</footer></blockquote>

The Midrash expands on Korach's complaint of כל העדה כלם קדשים and connects it to the previous parasha:

<blockquote lang=he>לח דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם; ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת׃ 
לט והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה׳ ועשיתם אתם; ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם׃
<footer class=source>במדבר פרק טו</footer></blockquote>

<blockquote lang=he>מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו) ועשו להם ציצית. קפץ קרח ואמר למשה טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית? א״ל חייבת בציצית. א״ל קרח טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה ארבע חוטין פוטרות אותה‽
 בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה? אמר לו חייב במזוזה. א״ל כל התורה כולה רע״ה פרשיות אינה פוטרת את הבית פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית‽
 אמר לו דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן. הה״ד ויקח קרח אין ויקח אלא לשון פליגא שלבו לקחו.
<footer class=source>במדבר רבה יח:ג</footer></blockquote>

The analogy is clear: just as a garment of techelet shouldn't need an extra thread of techelet to make us remember the mitzvot, and a room of sefarim shouldn't need one more tiny scroll, so too an entire nation that heard G-d's voice at Sinai doesn't need another prophet to tell them His word.

And we are sympathetic to his claims. As Rabbi Sacks says:

<blockquote lang=en>They were surely right to say, “All the community are holy.” That, after all, is what God asked the people to be: a kingdom of priests and a holy nation, meaning, a kingdom all of whose members are (in some sense) priests, and a nation all of whose citizens are holy.
They were equally right to say, “God is with them.” That was the point of the making of the Tabernacle: “have them make Me sanctuary for me, and I will dwell among them” (Ex. 25: 8). Exodus ends with the words: “So the cloud of the Lord was over the tabernacle by day, and fire was in the cloud by night, in the sight of all the Israelites during all their travels” (Ex. 40: 38). The Divine presence was visibly with the people wherever they went.
<footer class=source><a href="https://www.rabbisacks.org/covenant-conversation/korach/servant-leadership/">Rabbi Jonathan Sacks, <cite>Servant Leadership </cite></a></footer></blockquote>

But how could he dare to go against Moshe after all the miracles that had taken place? Rashi explains:

<blockquote lang=he>וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. אמר בשבילו אני נמלט, וכ״ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש, שנאמר (ד״ה א' כה:ה) כל אלה בנים להימן, אמר אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום, לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה, ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט. אשר יבחר ה' הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה.
<footer class=source>רש״י, במדבר טז:ז, ד״ה רב לכם בני לוי</footer></blockquote>

And it is the wording of the Torah that makes it clear that Korach considers himself part of a chain: דתן,‎ אבירם  and און are named in the usual fasion: with patronymic and tribe. Korach is named father after son for four generations, and the Torah might have gone further:

{:he}
>ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם, שנאמר (בראשית מט:ו) ובקהלם אל תחד כבודי. והיכן נזכר שמו על קרח, בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים, שנאמר (ד״ה א ו:כב-כג) בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל.
--רש״י, במדבר טז:א, ד״ה בן יצהר בן קהת בן לוי

The Midrash makes the connection even stronger:

<blockquote lang=he>ויקח קרח שעשה קרחה בישראל. בן יצהר שהרתיח את העולם כלו כצהרים. בן קהת שהקהה שיני מולידו. בן לוי שנעשה לויה לגיהנם. וליחשב נמי בן יעקב בן שעיקב עצמו לגיהנם, יעקב בקש רחמים על עצמו שלא יחשב עמהם שנאמר בסדם אל תבא נפשי אלו מרגלים, ובקהלם אל תחד כבודי אלו עדת קרח. 
<footer class=source>מדרש ילקוט שמעוני, קרח, רמז תש״נ, ד״ה ויקח קרח</footer></blockquote>

This is an astounding midrash. It sees the roots of Korach's rebellion in his ancestors, who were all great צדיקים. I think the explanation is what we mentioned before: Korach's claims that we are all equal before ה׳ are true. We need to protest when those in power abuse that power. And the lineage of Korach embodies that principle. We first see that in the story of  לוי and דינה, when he and שמעון rescue her from שכם. Jacob is concerned about אַ שאַנדע פֿאַר דער גויים:‎ (בראשית לד:ל)‎ ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי  עכרתם אתי  להבאישני בישב הארץ.‎  לוי  and שמעון respond: there is an injustice, we have to fight: (בראשית לד:לא)‎ הכזונה  יעשה את אחותנו?

The chain continues in Shmuel, the descendant of Korach. The Gemara discussed what happened when he was first brought, as a young child, to עלי the כהן גדול:

<blockquote lang=he>כד ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין ותבאהו בית ה׳ שלו; והנער נער׃ 
כה וישחטו את הפר; ויבאו את הנער אל עלי׃ 
כו ותאמר בי אדני חי נפשך אדני; אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל ה׳׃ 
כז אל הנער הזה התפללתי; ויתן ה׳ לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו׃ 
כח וגם אנכי השאלתהו לה׳ כל הימים אשר היה הוא שאול לה׳; וישתחו שם לה׳׃
<footer class=source>שמואל א פרק א</footer></blockquote>

<blockquote lang=he>אל הנער הזה התפללתי. א״ר אלעזר: שמואל מורה הלכה לפני רבו היה, שנאמר וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי. משום דוישחטו את הפר הביאו הנער אל עלי? אלא אמר להן עלי קראו כהן ליתי ולשחוט. חזנהו שמואל דהוו מהדרי בתר כהן למישחט; אמר להו: למה לכו לאהדורי בתר כהן למישחט? שחיטה בזר כשרה! אייתוהו לקמיה דעלי. אמר ליה: מנא לך הא? אמר ליה: מי כתיב ושחט הכהן? והקריבו הכהנים כתיב--מקבלה ואילך מצות כהונה! מכאן לשחיטה שכשרה בזר. אמר ליה: מימר שפיר קא אמרת; מיהו מורה הלכה בפני רבך את, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. אתיא חנה וקא צוחה קמיה: אני האשה הנצבת עמכה בזה וגו׳. אמר לה: שבקי לי דאענשיה, ובעינא רחמי ויהיב לך רבא מיניה. אמרה ליה אל הנער הזה התפללתי.
<footer class=source>ברכות לא,ב</footer></blockquote>

What's the big deal about not waiting for a כהן to slaughter the sacrifice? Does that warrant the punishment of a little kid? There's a backstory here:

<blockquote lang=he>יא וילך אלקנה הרמתה על ביתו; והנער היה משרת את ה׳ את פני עלי הכהן׃ 
יב ובני עלי בני בליעל: לא ידעו את ה׳׃ 
יג ומשפט הכהנים את העם כל איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש השנים בידו׃ 
יד והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו; ככה יעשו לכל ישראל הבאים שם בשלה׃ 
טו גם בטרם יקטרון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן; ולא יקח ממך בשר מבשל כי אם חי׃ 
טז ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך; ואמר לו (לא) כי עתה תתן ואם לא לקחתי בחזקה׃ 
יז ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה׳; כי נאצו האנשים את מנחת ה׳׃ 
יח ושמואל משרת את פני ה׳: נער חגור אפוד בד׃
...
כב ועלי זקן מאד; ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים הצבאות פתח אהל מועד׃
<footer class=source>שמואל א פרק ב</footer></blockquote>

<blockquote lang=he> עוד ספר כי עלי היה זקן ושמע החמס שהיו עושין בניו לכל ישראל מענין לקחתם מהם הבשר המבושל או החי באופן הקודם, ושמע גם כן את אשר ישכבון הנשים הצובאות פתח אהל מועד, וראוי שתדע שאין הכונה בזה הענין המשגל שאם היה הענין כן היה ראוי
שיגנה הנביא שבא לעלי בני עלי על זה החטא העצום ולא מצאנו שגנה אותם רק על החטא שזכר תחלה ולזה יהיה הרצון בזה כי הנשים הצובאות פתח אהל מועד מצד הבאתם קניהן והם הזבות והיולדות הם היו מתעצלין בהקרבת קרבניהן באופן שהיו שוכבין וקניהן לא קרבו ובזה האופן היו שוכבין את הנשים שלא הקריבו קרבנותיהן בדרך שיכלו ללכת לבתיהן וזהו פירוש נאות מאד לפי הלשון ולפי הענין ובדרך זאת הבינו רז״ל זה הפסוק ר״ל שלא שכבו עמהן אבל היו שוהין קניהן.
<footer class=source>רלב״ג שמואל א ב:כב</footer></blockquote>

So the "waiting for a כהן" was a symptom of the corruption of the משכן and the כהונה. Shmuel was making the same claim as Korach: כל העדה כלם קדשים, so שחיטה כשרה בזר. He was challenging the status quo, the entire power of the כהנים. And he would become the נביא of the destruction of the  משכן and the כהונה:

<blockquote lang=he>יא ויאמר ה׳ אל שמואל הנה אנכי עשה דבר בישראל; אשר כל שמעו תצלינה שתי אזניו׃ 
יב ביום ההוא אקים אל עלי את כל אשר דברתי אל ביתו החל וכלה׃ 
יג והגדתי לו כי שפט אני את ביתו עד עולם בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם׃ 
יד ולכן נשבעתי לבית עלי; אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם׃
<footer class=source>שמואל א פרק ג</footer></blockquote>

And he warns of the dangers of the מלכות

{:he}
>יא ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם; את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו׃ יב ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים; ולחרש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו׃ יג ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות׃ יד ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח; ונתן לעבדיו׃ טו וזרעיכם וכרמיכם יעשר; ונתן לסריסיו ולעבדיו׃ טז ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח; ועשה למלאכתו׃ יז צאנכם יעשר; ואתם תהיו לו לעבדים׃ יח וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם; ולא יענה ה׳ אתכם ביום ההוא׃
--שמואל א פרק ח

Shmuel is the populist. Centralized authority is dangerous and corrupting.

And his descendants would become the new leaders of the prayers in the בית המקדש, the בני קרח. We will have to see how their psalms reflect this instinct to fight unjust authority, the knowlege that we are all equal in the eyes of ה׳.

Propaganda Piece— תהילים מח, פד and מב-מג, 12/19/2023

Eschatology— תהילים פז, פה, מו and מז, 12/26/2023

Silly Love Songs— תהילים מה, 1/9/2024

Dumb Animals— תהילים מט, 1/16/2024