I would like to look at the haftorah for this week, which ends with a mention of בלק and בלעם:
ד כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך; ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים׃ ה עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה׳׃ ו במה אקדם ה׳ אכף לאלקי מרום; האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה׃ ז הירצה ה׳ באלפי אילים ברבבות נחלי שמן; האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי׃ ח הגיד לך אדם מה טוב; ומה ה׳ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך׃
Why is Miriam mentioned here? She was important, but we don’t see her as one of the leaders who took the people out of Egypt. As we saw in last week’s haftorah:
ויאמר שמואל אל העם; ה׳ אשר עשה את משה ואת אהרן ואשר העלה את אבתיכם מארץ מצרים׃
The נביאים mention Moshe and Aharon. What is Miriam doing here? If I were a cynical joker, I would say that Micah is talking about צניעות (הצנע לכת) and צניעות is all about the length of women’s skirts and sleeves, so the משפט and חסד is Moshe and Aharon, and the הצנע לכת is about Miriam.
But that is not what צניעות in תנ״ך is. The root appears only one other place:
בא זדון ויבא קלון; ואת צנועים חכמה׃
And here it clearly means “humility”, in the sense of being willing to listen to others:
בא זדון: הזד הוא החולק על דרכי החכמה ועל האמת בטענות והיקשים ומזיד לעבור עליה (יחזקאל כה:טו) בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ, והוא ההפך מן הצנוע שמסתיר פניו מעלות במעלות ויודע מך ערכו, כמו (שמות ג:ו) וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו.
ועם הצנועים תבא חכמה: כי לא יקבעו דרכי החכמה רק בלב המאמין ומקבל ושומע לרבותיו ולא יזיד לחלוק עליהם, אבל כשבא הזדון בא עמו קלון, שהוא הפך הכבוד, כי דרכיו שבוחר בהם הם נקלים והפך דרכי החכמה המכובדים.
To understand Michah’s message, we have to look at what he says: מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה׳. שטים and גלגל are the names of places. שטים appears at the end of our parsha, as the place of the last sin and plague of the people in the Torah:
א וישב ישראל בשטים; ויחל העם לזנות אל בנות מואב׃ ב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן; ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן׃…ט ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף׃
And שטים in fact is the last camp of the people before they enter the land:
מח ויסעו מהרי העברים; ויחנו בערבת מואב על ירדן ירחו׃ מט ויחנו על הירדן מבית הישמת עד אבל השטים בערבת מואב׃
וישכם יהושע בבקר ויסעו מהשטים ויבאו עד הירדן הוא וכל בני ישראל; וילנו שם טרם יעברו׃
גלגל is the first camp they make after they enter the land:
והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון; ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו׃
So מן השטים עד הגלגל, למען דעת צדקות ה׳ means: remember ה׳'s צדקה, that He allowed you to go from שטים to גלגל. He forgave you for the sin of בעל פעור and let you enter ארץ ישראל despite all you had done.
What was Micah’s message? He was one of the golden age of נבואה:
חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה׃
דבר ה׳ אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל׃
דברי עמוס אשר היה בנקדים מתקוע; אשר חזה על ישראל בימי עזיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש׃
דבר ה׳ אשר היה אל מיכה המרשתי בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה אשר חזה על שמרון וירושלם׃
מלמד שכולן נתנבאו בפרק אחד.
(יונה was during the time of ירבעם בן יואש מלך ישראל as well)
This era started with ירבעם בן יואש, who reigned for 41 years and saw the greatest extent of Israelite power in a century, and ended with the rise of Assyria and the conquest of the kingdom of Israel and the near-annihilation of Judah. The נביאים are warning the people of what was to come and urging them to do תשובה.
So Micah’s message is to remind them of what happened at the cusp of their entry into the land:
זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב: שרצה שבלעם יקטרג על ישראל ויקללם.
ומה ענה אותו בלעם: ש־(במדבר כד:א) כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה׳ לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל מפני שההשגחה דבוקה בם לטובה, ועי״ז יעץ בלעם לבלק להכשילם בבנות מואב שעי״ז תסור השגחת ה׳ מהם.
וטעם מן השטים: כי לא היה בין השטים שחטאו שם ישראל ובין הגלגל, רק מעט דרך ומעבר הירדן והזכיר הגלגל, כי הוא תחלת ארץ ישראל. והנה הטעם כאשר הייתם קרובים להכנס אל הארץ, אז חטאתם חטאה גדולה שהייתם כולכם בני מות וחמלתי עליכם ובאתם אל הארץ ועזרתי אתכם וכל זה עשיתי. אולי תכירו הטוב שעשיתי לכם וזהו: למען דעת צדקות ה׳.
And he is telling them: you are now in a similar situation. You have sinned grievously; the kingdom of Israel has been destroyed and the Assyrians are marching on Jerusalem. You are asking, במה אקדם ה׳? הירצה ה׳ באלפי אילים?
The answer is no. עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך.
והצנע לכת עם אלקיך: מה שאתה צריך ללכת עם אלקיך (כמו (בראשית ו:ט) אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ), שזה שורש המצות שבין אדם למקום שילך עם אלקים, ללכת בדרכיו ולהתקדש בקדושתו, כמ״ש והייתם קדושים כי קדוש אני, זה יהיה בהצנע ובסתר, כי הם דברים שבינך ובין קונך ובזה טובה הצניעות בל יזיד וירים לבו בעניני החקירה באלקות וכן בל יתחכם על מצותיו, רק ילך בהצנע לכת עם אלקים.
You have too much dependence on the ritual, בין אדם למקום. That will not save you from destruction. It was the error that led to the destruction of משכן שילה:
כג ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את דבריכם רעים מאת כל העם אלה׃ כד אַל בני; כי לוא טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם ה׳׃ כה אם יחטא איש לאיש ופללו אלקים ואם לה׳ יחטא איש מי יתפלל לו; ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ ה׳ להמיתם׃
And it will be the error that will lead to the destruction of the בית המקדש:
ד אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר; היכל ה׳ היכל ה׳ היכל ה׳ המה׃ ה כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם; אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו׃
Our עבודת ה׳ has to be with צניעות, not showing off to others. That is called in halacha, יוהרא.
יוהרא: כלומר שמראה עצמו ירא שמים, והוא גאוה יתירתא.
יש להיזהר מיוהרא. אדם צריך לשמור על התנהגות שלא תבלוט לא לרעה חס וחלילה, אך גם לא לטובה. אם כולם נוהגים מנהג מסוים, אל לו לאדם, לנהוג אחרת, גם אם המנהג האחר ”שווה יותר“. כך גם יש לחנך את ילדינו. לעשות דברים טובים, אך בצנעה ולא בפרהסיא.
That is what “tznius” means.
So what does that have to do with Miriam? She was the model of הצנע לכת עם אלקיך.
ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה; ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת׃
We have a single reference to her as a נביא, but no record of her נבואה. She is the polar opposite of בלעם.
ג וישא משלו ויאמר; נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין׃ ד נאם שמע אמרי א־ל; אשר מחזה שד־י יחזה נפל וגלוי עינים׃
And this week’s parsha tells us of her צניעות, that the people didn’t know what she meant to them until she was gone:
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר—בזכות מרים, עמוד ענן—בזכות אהרן, מן—בזכות משה. מתה מרים; נסתלק הבאר, שנאמר (במדבר כ:א): וַתָּמׇת שָׁם מִרְיָם, וכתיב בתריה (במדבר כ:ב): וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה…
The manna and the clouds of glory were obvious miracles. The well just was. And that is the was to serve ה׳: עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך.