Kavanot: Thou Sleep’st So Sound

Look at the architecture of these three verses. Verse 21 is about the gap between human planning and divine outcome—“many designs in a man’s mind, but it is the plan of the LORD that stands”. Verse 23 ends with yirat Hashem leading to life, satisfaction, freedom from harm. What sits between them in verse 22 is almost jarring: a line about greed and honesty, “better to be poor than a liar”.

ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות: מלכיות, כדי שתמליכוני עליכם ;זכרונות, כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה; ובמה? בשופר.

אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה ”שמע“ ל”והיה אם שמע“? אלא כדי שיקבל עליו על מלכות שמים תחלה, ואחר כך יקבל עליו על מצות.

When we perform the mitzvos because of His kingship, we are essentially not doing so not out of choice and appreciation of these actions, but, rather, because we, like any subject, must do the King’s bidding. But when we comply due to our acceptance of the yoke of the mitzvos, we are doing so because we realize that our very existence depends on fulfilling His commands.

דער מענטש טראַכט און גאָט לאַכט.

טוב רש הולך בתמו מעקש שפתיו והוא כסיל׃

Verse 22 in the middle is the test case: does my acceptance that “G-d’s plan stands” actually change how I behave when I want money and could get it by lying? That’s kabbalat ol malchut under pressure, not in theory.

אך על כל פנים מובן כי מדרך הטבע להיות נמשך כל דבר אחר הש״י וציויו. אם כן וודאי לא נגרע האדם מזה רק שניתן לו בחירה יצ״ט ויצה״ר. ואם לא יגבור הרע על הטוב ממילא מצד עצמו ימשך אחר הטוב ככל הנבראים. ומזה מובן (תהלים סב:יג) וּלְךָ אֲדֹנָ־י חָסֶד; כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ. וקשה מה החסד כדכתיב בגמרא.

רבי אלעזר רמי: כתיב: וּלְךָ אֲדֹנָ־י חָסֶד, וכתיב: כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ. בתחלה—כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ, ולבסוף— וּלְךָ אֲדֹנָ־י חָסֶד.

אך גם מי שעושה טוב הוא מהש״י ורק שהוא נקי ולא נמשך אחר היצה״ר ממילא נתעורר הפנימיות שנתן הש״י באדם לטוב כנ״ל. וא״כ הכל רק חסד הש״י.

מלוה ה׳ חונן דל; וגמלו ישלם לו׃

בשלום יחדו אשכבה ואישן; כי אתה ה׳ לבדד; לבטח תושיבני׃

בשלום יחדו אשכבה ואישן: אם היו ישראל בשלום יחדו עמי, הייתי שוכב וישן בטח ולא הייתי ירא מכל צר ואויב.

יג והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה׳ אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם׃ יד ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש; ואספת דגנך ותירשך ויצהרך׃ טו ונתתי עשב בשדך לבהמתך; ואכלת ושבעת׃

הגה:…וגם נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה ומנהג נכון הוא.

שלא לישן וכו׳: משום דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה.

והאר״י ז״ל אמר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך ע״י תפלות ותקיעות. וב״ח כתב שהר״מ היה ישן בר״ה.

ויושב בטל כישן דמי ועיין בח״א שכתב דאחר האכילה יקבע עצמו ללימוד ואם ראשו כבד עליו יישן מעט אם א״א לו בלא זה…

ולא מצאתי שום רמז בירושלמי וגם במדרש ובילקוט לזה וגם בתרגום לא מצאתי רמז לזה…עוד הרבה מאמרים מהירושלמי שהיו נוכח עיני הראשונים ונאבד מאתני ולדוגמא אציג איזה מהם…רמ״א או״ח סי׳ תקפ״ג הביא בשם הירושלמי האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה לא נמצא אצלנו.