We've spent a long time dealing with Saul and the necromancer. It's time to go back to David. To review, he has been a mercenary and vassal of the Philistines:
<blockquote lang=he><p><b>א</b> ויאמר דוד אל לבו עתה אספה יום אחד ביד שאול; אין לי טוב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל גבול ישראל ונמלטתי מידו׃
<b>ב</b> ויקם דוד ויעבר הוא ושש מאות איש אשר עמו; אל אכיש בן מעוך מלך גת׃
<b>ג</b> וישב דוד עם אכיש בגת הוא ואנשיו איש וביתו; דוד ושתי נשיו אחינעם היזרעאלת ואביגיל אשת נבל הכרמלית׃
...
<p><b>ז</b> ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים׃</p>
<footer class=source>שמואל א פרק כז</footer></blockquote>
And we noted that there are two different ways to interpret ימים וארבעה חדשים. The פשט, in my opinion, is that ימים means a year (as it does throughout תנ״ך), and David was in שדה פלשתים for 16 months. The סדר עולם and the commentators that follow it read ימים as days, because it understands the entire reign of Saul to only cover two years. Thus David is in שדה פלשתים for only four months.
At the end of this period, David is summoned by Achish:
<blockquote lang=he><p><b>א</b> ויהי בימים ההם ויקבצו פלשתים את מחניהם לצבא להלחם בישראל; ויאמר אכיש אל דוד ידע תדע כי אתי תצא במחנה אתה ואנשיך׃
<b>ב</b> ויאמר דוד אל אכיש לכן אתה תדע את אשר יעשה עבדך; ויאמר אכיש אל דוד לכן שמר לראשי אשימך כל הימים׃</p>
<footer class=source>שמואל א פרק כח</footer></blockquote>
We cited the Alshich that Achish's words imply that he does not trust David completely:
<blockquote lang=he><p>אך הנה היה מקום לחוש פן להתרצות את שאול אדוניו ועם ישראל ישאר במקומו, ובהלחמו עם ישראל יבא דוד ואנשיו מאחריהם ותהיה המלחמה לפלשתים פנים ואחור, על כן היתה העצה הנאותה ללכת דוד באמצע מחנה פלשתים, שאם יחפוץ לריב עם אכיש, יהיה כתוא מכמר (כמו בישעיה נא:כ) מסובב מפלשתים. </p>
<footer class=source>אלשיך, שמואל א כח:א</footer></blockquote>
As Michael Corleone said:
<blockquote lang=en><p>There are many things my father taught me here in this room. He taught me: keep your friends close, but your enemies closer.</p>
<footer class=source><a href="https://en.wikiquote.org/wiki/The_Godfather_Part_II">The Godfather Part II</a></footer></blockquote>
But the Malbim saw this as proof that Achish did nto trust his own people:
<blockquote lang=he><p>כי סביב המלך הלכו הכרתי והפלתי לשמרו בין מני צר בין מאנשי חילו בל ימרדו בו, ולרוב היה בוחר לזה אנשי חיל מארץ אחרת שלא ישתתפו עם אנשי חילו במרד</p>
<footer class=source>מלבי״ם, שמואל א כח:א</footer></blockquote>
Of course, both are probably true; I imagine that one does not become leader of the Philistine commonwealth by being too trusting. Still, he seems to feel that David is on his side.
Then we have the incident with Saul interposed (and we will have to understand why the text does this), and now we return to David and Achish:
<blockquote lang=he><p><b>א</b> ויקבצו פלשתים את כל מחניהם אפקה; וישראל חנים בעין אשר ביזרעאל׃
<b>ב</b> וסרני פלשתים עברים למאות ולאלפים; ודוד ואנשיו עברים באחרנה עם אכיש׃
<b>ג</b> ויאמרו שרי פלשתים מה העברים האלה; ויאמר אכיש אל שרי פלשתים הלוא זה דוד עבד שאול מלך ישראל אשר היה אתי <em>זה ימים או זה שנים</em> ולא מצאתי בו מאומה מיום נפלו עד היום הזה׃ </p>
<footer class=source>שמואל א פרק כט</footer></blockquote>
The Philistine leaders clearly do not trust David as much as Achish does.
The phrase זה ימים או זה שנים argues in favor of the "16 month" interpretation; we would simply translate it as "a year or two". The other commentators have to stretch the wording to make it fit:
<blockquote lang=he><p>פרושו היה עמי זה ימים ואני מכירו לטובה כאילו היה עמי זה שנים</p>
<footer class=source>רד״ק, שמואל א כט:ג, ד״ה או זה שנים</footer></blockquote>
<blockquote lang=he><p>רצה לומר שישב בשדה פלשתים זה ימים, שהוא ימים וארבעה חדשים, או נוכל לחשב מן הפעם הראשון שברח לבדו אל אכיש שמעת ההיא מרד, והיה זה שנים</p>
<footer class=source>מלבי״ם, שמואל א כט:ג, ד״ה זה ימים או זה שנים</footer></blockquote>
Note that Achish describes David's time with him as יום נפלו.‎ נפילה appears in תנ״ך meaning "settlement":
<blockquote lang=he><p>כלומר ששכן עמי כמו <em>על פני כל אחיו נפל</em> </p>
<footer class=source>רד״ק, שמואל א כט:ג, ד״ה מיום נפלו </footer></blockquote>
<blockquote lang=he><p><b>יב</b> ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם; אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם׃
<b>יג</b> ואלה שמות בני ישמעאל בשמתם לתולדתם; בכר ישמעאל נבית וקדר ואדבאל ומבשם׃
...
<b>יח</b> וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים באכה אשורה; <em>על פני כל אחיו נפל</em>׃</p>
<footer class=source>בראשית פרק כה</footer></blockquote>
But it's generally not a positive sense:
<blockquote lang=he><p><b>ט</b> ויהי בלילה ההוא ויאמר אליו ה׳ קום רד במחנה; כי נתתיו בידך׃
<b>י</b> ואם ירא אתה לרדת רד אתה ופרה נערך אל המחנה׃
<b>יא</b> ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה ידיך וירדת במחנה; וירד הוא ופרה נערו אל קצה החמשים אשר במחנה׃
<b>יב</b> ומדין ועמלק וכל בני קדם <em>נפלים בעמק כארבה</em> לרב; ולגמליהם אין מספר כחול שעל שפת הים לרב׃
<footer class=source>שופטים פרק ז [גדעון]</footer></blockquote>
And Rashi understands the reference in the story of Ishmael negatively:
<blockquote lang=he><p>כאן הוא אומר לשון נפילה ולהלן הוא אומר על פני כל אחיו ישכון (לעיל טז:יב), עד שלא מת אברהם ישכון, משמת אברהם נפל.</p>
<footer class=source>רש״י' בראשית כה:יח, ד״ה נפל</footer></blockquote>
And here there is also a sense of the negative:
<blockquote lang=he><p>כתב רמ״ד
וואלי זצ״ל שהיה נדמה לו לאכיש שדוד נפל ממדרגתו ומן הקדושה ולכך אמר נפלו</p>
<footer class=source>משבצות זהב, שמואל א כט:ג</footer></blockquote>
<hr/>
<blockquote lang=he>
<p><b>ד</b> ויקצפו עליו שרי פלשתים ויאמרו לו שרי פלשתים השב את האיש וישב אל מקומו אשר הפקדתו שם ולא ירד עמנו במלחמה ולא יהיה לנו לשטן במלחמה; ובמה יתרצה זה אל אדניו הלוא בראשי האנשים ההם׃
<b>ה</b> הלוא זה דוד אשר יענו לו במחלות לאמר; הכה שאול באלפיו ודוד ברבבתו׃ </p>
<p><b>ו</b> ויקרא אכיש אל דוד ויאמר אליו חי ה׳ כי ישר אתה וטוב בעיני צאתך ובאך אתי במחנה כי לא מצאתי בך רעה מיום באך אלי עד היום הזה; ובעיני הסרנים לא טוב אתה׃
<b>ז</b> ועתה שוב ולך בשלום; ולא תעשה רע בעיני סרני פלשתים׃ </p>
<footer class=source>שמואל א פרק כט</footer></blockquote>
The irony here is that while Achish is presented as an honorable leader, he is completely wrong. The שרי פלשתים are right: David <em>is</em> a double agent:
<blockquote lang=he><p>
<b>ח</b> ויעל דוד ואנשיו ויפשטו אל הגשורי והגרזי (והגזרי) והעמלקי; כי הנה ישבות הארץ אשר מעולם בואך שורה ועד ארץ מצרים׃
<b>ט</b> והכה דוד את הארץ ולא יחיה איש ואשה; ולקח צאן ובקר וחמרים וגמלים ובגדים וישב ויבא אל אכיש׃
<b>י</b> ויאמר אכיש אל פשטתם היום; ויאמר דוד על נגב יהודה ועל נגב הירחמאלי ואל נגב הקיני׃
<b>יא</b> ואיש ואשה לא יחיה דוד להביא גת לאמר פן יגדו עלינו לאמר; כה עשה דוד וכה משפטו כל הימים אשר ישב בשדה פלשתים׃
<b>יב</b> ויאמן אכיש בדוד לאמר; הבאש הבאיש בעמו בישראל והיה לי לעבד עולם׃</p>
<footer class=source>שמואל א פרק כז</footer></blockquote>
<hr/>
<blockquote lang=he>
<p><b>ח</b> ויאמר דוד אל אכיש כי מה עשיתי ומה מצאת בעבדך מיום אשר הייתי לפניך עד היום הזה; כי לא אבוא ונלחמתי באיבי אדני המלך׃
<b>ט</b> ויען אכיש ויאמר אל דוד ידעתי כי טוב אתה בעיני כמלאך אלקים; אך שרי פלשתים אמרו לא יעלה עמנו במלחמה׃
<b>י</b> ועתה השכם בבקר ועבדי אדניך אשר באו אתך; והשכמתם בבקר ואור לכם ולכו׃
<b>יא</b> וישכם דוד הוא ואנשיו ללכת בבקר לשוב אל ארץ פלשתים; ופלשתים עלו יזרעאל׃ </p>
<footer class=source>שמואל א פרק כט</footer></blockquote>
When Achish calls David כמלאך אלקים I don't think he is making a religious statement. It is an observation about David's supernatural success, similar to the description of Joseph:
<blockquote lang=he><p><b>א</b> ויוסף הורד מצרימה; ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים אשר הורדהו שמה׃ <b>ב</b> ויהי ה׳ את יוסף ויהי איש מצליח; ויהי בבית אדניו המצרי׃ <b>ג</b> וירא אדניו כי ה׳ אתו; וכל אשר הוא עשה ה׳ מצליח בידו׃ <b>ד</b> וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אתו; ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו׃</p>
<footer class=source>בראשית פרק לט</footer></blockquote>
This is why Achish wants to trust David. He needs David on his team, and is willing to take the risk where his commanders are not.
The משבצות זהב cites the כלי יקר who notes that David objects to Achish's initial command to שוב ולך בשלום but says nothing after the second command ועתה השכם בבקר. He points out that the difference is that in the first case, it is just David who is dismissed. The rest of his band of (שמואל א כב:ב)‎ כל איש מצוק וכל איש אשר לו נשא וכל איש מר נפש would have remained with the Philistines. While David himself certainly would not have attacked the Israelites, one suspects that his men would have been happy to be mercenaries to the highest bidder. Only after Achish allows that ועבדי אדניך אשר באו אתך should leave with him is David willing to go.
<hr/>
So David and his men go to return to his base in Ziklag. But they do not go alone:
<blockquote lang=he><p><b>כ</b> וממנשה <em>נפלו</em> על דויד בבאו עם פלשתים על שאול למלחמה ולא עזרם; כי בעצה שלחהו סרני פלשתים לאמר בראשינו יפול אל אדניו שאול׃
<b>כא</b> בלכתו אל ציקלג נפלו עליו ממנשה עדנח ויוזבד וידיעאל ומיכאל ויוזבד ואליהוא וצלתי; ראשי האלפים אשר למנשה׃
<b>כב</b> והמה עזרו עם דויד על הגדוד כי גבורי חיל כלם; ויהיו שרים בצבא׃
<b>כג</b> כי לעת יום ביום יבאו על דויד לעזרו עד למחנה גדול כמחנה אלקים׃ </p>
<footer class=source>דברי הימים א פרק יב</footer></blockquote>
How can we understand this, that not only David does not stay to help the Israelite army, but even the Israelite גבורי חיל and שרים בצבא abandon Saul? Many commentators say this is part of ה׳'s plan, and Rav Bazak points out that this explains the structure of the last perek:
<blockquote lang=he><p>כעת נוכל לחזור לשאלת סדר הפרקים שהעלינו לעיל. לוּ הופיע פרקנו מיד לאחר פרק כ״ז, לא הייתה בידינו תשובה לשאלה מדוע באמת לא הצליחה מזימתו של דוד. משום כך בא קודם לכן פרק כ״ח, בו הוברר כי שאול הולך לקראת תבוסה במלחמה, כחלק מן העונש שנגזר עליו, ואשר עליו נודע לו בפרשת בעלת האוב. לפיכך <em>סיבב ה׳ את האירועים</em> באופן שתכניתו של דוד לא תעלה בידו.</p>
<footer class=source><a href="http://etzion.org.il/he/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7%9B%D7%98-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%9E%D7%97%D7%A0%D7%94-%D7%A4%D7%9C%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%9D">הרב אמנון בזק, דוד במחנה פלשתים</a></footer></blockquote>
And he points out that the story has a hint to a rosier ending for David than the inevitable doom that awaits Saul:
<blockquote lang=he><p>למרות כישלון תכניתו של דוד, מסתיים הפרק בנימה חיובית ואופטימית, המתבטאת בחזרה משולשת על המילה <em>בֹּקר</em>, בתוספת המילה <em>אור</em>. דברים אלו עומדים בניגוד מובהק לאווירה הקודרת ששררה בסיפור הקודם, שתחילתו <em>וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה</em> (כ״ח, ח), וסופו <em>וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא</em> (כ״ח, כה).</p>
<footer class=source><a href="http://etzion.org.il/he/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7%9B%D7%98-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%9E%D7%97%D7%A0%D7%94-%D7%A4%D7%9C%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%9D">הרב אמנון בזק, דוד במחנה פלשתים</a></footer></blockquote>