בס״ד

Kavanot: פרשת תולדות תשפ״ז

Thoughts on Tanach and the Davening

🚧🏗️ Page Still Under Construction

This week’s parsha includes my favorite pasuk:

ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה; ויעקב איש תם ישב אהלים׃

בראשית פרק כה:כז

Esav was a man outstanding in his field, but Yaakov was intense.

Dad translation

But in all seriousness, that difference in their personalities is reflected in the ברכות that their father gives them (or at least, thinks he’s giving them; the recipient of Esav’s ברכה is, of course, Yaakov in disguise). Both start with וְיִתֶּן, “and may G-d give”:

כח וְיִתֶּן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש׃ כט יעבדוך עמים וישתחו וישתחוו לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך; ארריך ארור ומברכיך ברוך׃

בראשית פרק כז

וְיִתֶּן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגריך אשר נתן אלקים לאברהם׃

בראשית כח:ד

And it seems clear that the difference, wealth and power to Esav and mission and ארץ ישראל to Yaakov, was intentional. Yitzchak knew his kids.

ועשה לי מטעמים: רצה במטעמים כדי שיתעסק בכבוד אב, ובזה תחול עליו הברכה. כי גם שלא הכיר בגודל רשעו של עשו, מכל מקום לא חשב אותו לראוי שתחול עליו אותה הברכה שהיה בלבו לברכו. ולכן כשברך יעקב אחר כך, שידע בו שהוא ראוי לברכה, לא שאל מטעמים ולא בקש דבר וברכו תיכף‎.

ספורנו, בראשית כז:ד

הוה גביר לאחיך: כי חשב שיהיה טוב ליעקב שתספיק לו נחלת ארץ ישראל, ושיחיה בה עם איזה שעבוד, כדי שלא יטריד נפשו בעניני גשמיות והבלי הנפסדים…ומפני שידע שארץ ישראל היתה ראויה ליעקב בלבד. לכן בזאת הברכה שחשב לברך את עשו, לא הזכיר ברכת אברהם ולא ארץ ישראל, כמו שהזכיר ליעקב כשהכירו וברכו.

ספורנו, בראשית כז:כט

גם נראה שבוודאי היה ברכת יצחק לעשו באופן שהיה עשו מרוחק מהקדושה שעכ״ז יוכל למצוא הארת הקדושה. כי בוודאי גם יצחק ידע שאינו צדיק, רק שסבור שעוד יוכל להתקרב להקדושה. וברכה זו נטל יעקב והוא לדורות לזרעו שגם שאנחנו רחוקים נוכל למצוא נקודה הקדושה כנ״ל. וז״ש [(בראשית כז:לו) וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי] משמע שהיה באמת שייכות לעשו יותר מליעקב רק שיעקב נטלו לדורות לזרעו.

שפת אמת, תולדות תרל״ב

The midrash says that Esav and Yaakov split עולם הזה and עולם הבא even in the womb. This is an aggadic way of saying the same thing:

כשהיו יעקב ועשו במעי אמן, אמר לו יעקב לעשו: אחי, שני עולמות לפנינו, העולם הזה ועולם הבא. העולם הזה יש בו אכילה ושתיה ומשא ומתן, לישא אשה ולהוליד בנים ובנות; אבל העולם הבא אין בו כל המדות הללו. רצונך טול אתה העולם הזה ואני אטול העולם הבא? שנאמר (בראשית כה:לא): מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי, כאותו היום שהיו בבטן אמם. מיד כפר עשו בתחית המתים, שנאמר (בראשית כה:לב): הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת. אותה שעה נטל עשו חלקו העולם הזה, ויעקב נטל חלקו העולם הבא.

ילקוט שמעוני, בראשית כה:לא

Yitzchak imagined and hoped for a partnership: Esav gets the money and political leadership; Yaakov gest the family mission of spreading ethical monotheism. Why Rivkah thinks it won’t work and conspires against him is another story. I’m going to look at a grammatical nicety: both start with וְיִתֶּן

The וו at the start doesn’t bother us, since we are used to the וו ההיפוך in Biblical Hebrew, as in the previous pasuk: וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר. It doesn’t mean “and”; it just indicates the past tense. But that’s not what’s going on here. The וו ההיפוך has a פתח under it: וַ. This pasuk starts with וְיִתֶּן, meaning not “He gave”; that would be וַיִתֶּן. This means “And He will give”. This is the beginning of the blessing. Why start with “and”?

Now, this is not a problem with Yaakov’s ברכה: it means “and”. I cheated and started the quote above a pasuk late, which is the actual start of the ברכה:

א ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו; ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען׃ ב קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך; וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך׃ ג וא־ל ש־די יברך אתך ויפרך וירבך; והיית לקהל עמים׃ ד וְיִתֶּן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגריך אשר נתן אלקים לאברהם׃

בראשית פרק כח

But Esav’s? The previous pasuk is a description, not a ברכה:

כו ויאמר אליו יצחק אביו; גשה נא ושקה לי בני׃ כז ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו; ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה׳׃ כח וְיִתֶּן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש׃

בראשית פרק כז

It’s really not so difficult; וְיִתֶּן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ really does continue the thought of the previous pasuk: You are an איש שדה; your שדה is a שדה אשר ברכו ה׳; may ה׳ continue to bless you.

ויתן לך: ולפי פשוטו מוסב לענין הראשון: ראה ריח בני שנתן לו הקב״ה כריח שדה וגו׳ ועוד יתן לך מטל השמים וגו׳.

רש״י, בראשית כז:כח

But that’s Rashi’s second interpretation. His first is midrashic, taking the וו as an indication of repetitive action:

ויתן לך: יתן ויחזר ויתן.

רש״י, בראשית כז:כח

We will unpack that, based on a sicha by Rav Amital. He starts back in גן עדן:

ר׳ בונים מפשיסחא שאל על הפסוק (בראשית ג:יד) [וַיֹּאמֶר ה׳ אֱלֹקִים אֶל הַנָּחָש]…עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ: מה קללה היא זו, הרי כך מזונו מזומן לו תמיד ואינו צריך לחפשו? אלא שמזונו מזומן לפניו בדרך קבע וממילא אין הוא נזקק לחסדו של הקב״ה ואינו צריך להתפלל לפניו.

הרב יהודה עמיטל, תולדות | ויתן לך א־לוהים

The curse of the נחש is that it will eat dust. What kind of punishment is this? Dust may not taste good but it is omnipresent; ה׳ is telling the נחש that it will never go hungry, never have to look for food. But having that lack forces us to look to ה׳, to daven, to establish a relationship with הקב״ה that we would not have if everything was easy. Giving your kids a credit card and never talking to them does not make for a healthy parent-child relationship. Telling the snake, “Go eat anything; I don’t want to hear from you” was in truth a terrible punishment.

ארץ ישראל is not like that.

י כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם; אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק׃ יא והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת; למטר השמים תשתה מים׃ יב ארץ אשר ה׳ אלקך דרש אתה; תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה׃

דברים פרק יא

The nature of ארץ ישראל forces us to acknowlege our dependence on ה׳. Even if we don’t feel it elsewhere (לא כארץ מצרים הוא), it is still true of the rest of the world. Yitzchak’s blessing to Esav was not just the fat of the land, but וְיִתֶּן לך האלקים; he should be able to feel that fat as a gift from ה׳. That’s what ויתן ויחזור ויתן means.

ויתן ויחזור ויתן: הקב״ה נותן כל פעם מחדש. כל שנה נתפלל אליו והוא יתן לנו שוב את צרכינו.

הרב יהודה עמיטל, תולדות | ויתן לך א־לוהים

And that is the meaning of the פשט as well. וְיִתֶּן לך האלקים מטל השמים is logically connected to ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה׳. Yitzchak is saying: Esav, bubbeleh, I know you don’t appreciate what הקב״ה gives you; you think your success as an איש ידע ציד is because you are so strong and talented. But really, your success is a reflection of ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה׳. And therefore ה׳ should give you and continue to give you מטל השמים ומשמני הארץ.

many people say וְיִתֶּן לך after maariv motzai shabbat, for this reason. we need to remember that the success we have during the week are gifts from ה׳.

🚧🏗️ Page Still Under Construction