This week's parasha starts with Rivka's attempts to get pregnant: <blockquote lang=he><p><b>כא</b> ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו כי עקרה הוא; ויעתר לו ה׳ ותהר רבקה אשתו׃ <b>כב</b> ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי; <em>ותלך לדרש את ה׳</em>׃</p> <footer class=source>בראשית פרק כה</footer></blockquote> Rashi makes an odd comment: <blockquote lang=he><p> <em>ותלך לדרוש</em>: לבית מדרשו של שם. <em>לדרוש את ה׳</em>: שיגיד לה מה תהא בסופה.</p> <footer class=source>רש״י, בראשית כה:כב</footer></blockquote> What does Shem have to do with anything? Where does that come from? And, within the narrative, why would Rivka go there? Part of what's bothering Rashi is the word ותלך. It doesn't say ותדרש, so presumably Rivka was going <em>somewhere</em>. But why Shem? Rashi's source is the Targum and בראשית רבה.‎ אונקלוס just translates פשט: <blockquote lang=he><p> ודחקין בניא במעהא ואמרת אם כן למא דנן אנא ואזלת למתבע אולפן מן קדם ה׳.</p> <footer class=source>תרגום אונקלוס, שם</footer></blockquote> But the ירושלמי introduces Shem: <blockquote lang=he><p> וְאַדְחַקוּ בְּנַיָא בְּמֵעֶיהָ וַאֲמָרַת אִין כְּדֵין הוּא צַעֲרֵיהוֹן דִילִידְתָּא לְמָה כְּעַן לִי הֲיָין לְמֶהֱוֵי לִי בְּנִין וַאֲזָלַת לְמִתְבּוֹעַ רַחֲמִין מִן קָדָם ה׳ בְּ<em>בֵית מֶדְרָשׁוֹי דְשֵׁם רַבָּא</em>.</p> <footer class=source>תרגום ירושלמי, שם </footer></blockquote> <blockquote lang=he><p> <em>ותלך לדרוש את ה׳</em>: וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים? והלא לא הלכה אלא למדרש של שם ועבר, אלא ללמדך שכל מי שהוא מקביל פני זקן כמקביל פני שכינה. </p> <footer class=source>בראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סג סימן ו</footer></blockquote> This is an important point: calling it a yeshiva is an anachronism; Shem did not have a building with classrooms and a trivia-night fundraiser. מדרש של שם meant he was a known צדיק, who had experienced the miracles of the Flood, who was blessed with (בראשית ט:כו)‎ ברוך ה׳ אלקי שם and had something to teach others. <hr/> This idea, of learning with Shem (and his grandson Ever) comes up a few times in the aggada about the אבות: <blockquote lang=he><p>”וישב אברהם אל נעריו“, ויצחק היכן הוא, רבי ברכיה בשם רבנן דתמן שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה.</p> <footer class=source>בראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה נו סימן יא </footer></blockquote> <blockquote lang=he><p>נמצא יעקב כשמת ישמעאל בן ששים ושלש שנים היה, ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה ואחר כך הלך לחרן.</p> <footer class=source>רש״י, בראשית כח:ט </footer></blockquote> Shem is specifically mentioned as one of the few righteous in the generations before Abraham: <blockquote lang=he><p>החכמים שהיו בהן כגון הכומרין וכיוצא בהן, מדמין שאין שם א־לוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללן ולדמותן. אבל צור העולמים, לא היה שם מכירו ולא יודעו, אלא יחידים בעולם, כגון חנוך ומתושלח ונוח ו<em>שם ועבר</em>. ועל דרך זו, היה העולם מתגלגל והולך, עד שנולד עמודו של עולם, שהוא אברהם אבינו עליו השלום.</p> <footer class=source>משנה תורה, הלכות עבודה זרה פרק א:ח</footer></blockquote> But the idea of him teaching, of having a "yeshiva", is from a textual hint, in our "midrashic" understanding of the word אהל: <blockquote lang=he><p>ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה; ויעקב איש תם ישב אהלים׃</p> <footer class=source>בראשית כה:כז </footer></blockquote> <blockquote lang=he><p><em>ישב אהלים</em>: אהלו של שם ואהלו של עבר.</p> <footer class=source>רש״י, שם </footer></blockquote> <blockquote lang=he><p>ויעקב איש תם יושב אהלים (בראשית כה:כז), אין כתיב כאן יושב אהל, אלא יושב אהלים, יוצא מבית מדרשו של שם, והולך לבית מדרשו של עבר, ומבית מדרשו של עבר, לבית מדרשו של אברהם.</p> <footer class=source>מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישלח סימן ט </footer></blockquote> Notice that Jacob, as the quintessential "man of Torah", doesn't learn from only one teacher. It's important to get different perspectives to arrive at one's own understanding of Truth. In this way בית מדרשו של שם acted as a "second opinion" to בית מדרשו של אברהם. <blockquote lang=he><p><b>כו</b> ויאמר ברוך ה׳ אלקי שם; ויהי כנען עבד למו׃ <b>כז</b> יפת אלקים ליפת <em>וישכן באהלי שם</em>; ויהי כנען עבד למו׃</p> <footer class=source>בראשית פרק ט</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p>מה טבו אהליך יעקב; משכנתיך ישראל׃</p> <footer class=source>במדבר כד:ה</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p><em>מה טובו אהליך יעקב</em>: בתי מדרשות. כענין יושב אהלים (בראשית כה:ד) וכענין וישכון באהלי שם (שם ט:כז) וכן והיה כל מבקש ה׳ יצא אל אהל מועד (שמות לג:ז). <em>משכנותיך</em>: בתי כנסיות ומקדשי אל המיוחדים לשכן שמו שם ולקבל תפלת המתפללים. </p> <footer class=source>ספורנו,שם </footer></blockquote> <hr/> So we understand what בית מדרשו של שם means. But why would Rivka go there? Radak is bothered by this: <blockquote lang=he><p><em>ותלך לדרוש את ה׳</em>: יש בדרז״ל (ב״ר סג) שהלכה לבית מדרשו של שם לדרוש את ה׳ מאת שם מהו הדבר הזה שקרה לה; ויאומן כי שם היה חי שהרי היה אחר אברהם אבינו ל״א שנה; ואם הוא מלכי צדק היה בירושלים. ולמה נאמר שהניחה אברהם אבינו שהיתה עמו והיה נביא גדול והלכה לירושלים אל שם לדרוש את ה׳, כי אברהם אבינו חי עד שהיו יעקב ועשו בני ט״ו שנה. ומה שאמר ותלך לדרוש את ה׳, אולי אברהם היה יושב בבית אחד עם קטורה ובניה.</p> <footer class=source>רד״ק, בראשית כה:כב </footer></blockquote> The Baal HaTurim has a cute hint in the text: <blockquote lang=he><p><em>ותלך לדרוש</em>: לדרוש בגימטריא מן שם בן נח [540]. </p> <footer class=source>בעל הטורים, שם </footer></blockquote> But that doesn't address "why". The Maharal has an amazing answer: <blockquote lang=he><p> <em>לבית מדרשו של שם</em>: והא דלא שאלה את יצחק או את אברהם, יש לומר דהיתה רבקה סבורה דשמא בשביל חטא יש לה צער העבור כל כך, שאמרו רבותינו ז״ל כי הנשים הצדקניות לא היו בפתקא של חוה, כדאיתא בפרק קמא דסוטה (יב,א), דהם יולדות בלא צער עבור ולידה, והיתה מתיירא שתתגנה בעיני בעלה, או שיאמר אברהם ליצחק שאינה הגונה לו, וישא אחרת או יגרשנה.</p> <footer class=source>גור אריה, שם</footer></blockquote> <hr/> And that in turn suggests that she wasn't going to the נביא for a prediction of the future. That's not what נביאים are supposed to be about: <blockquote lang=he><p><b>ח</b> ויסף הנער לענות את שאול ויאמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף; ונתתי לאיש האלקים והגיד לנו את דרכנו׃ <b>ט</b> לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלקים לכו ונלכה עד הראה; כי לנביא היום יקרא לפנים הראה׃</p> <footer class=source>שמואל א פרק ט</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p>אך הענין הוא כי באומרו שאמר לתת לו רבע שקל כסף והגיד כו' (פסוק ח), הלא יקשה וכי היתכן כי נביא גדול חשוב כמשה ואהרן יקל כבודו להיות מגיד עתידות בעד רבע שקל כסף, כדרך אנשים שיש להם השגחה מה ולא נבואה המחזרים בחצרות להגיד לכל הבא ובידו איסר או פונדיון, על כן סמך ואמר, אל תתמה על דברי הנער הלז כי הלא לפנים בישראל, כה יאמר האיש בלכתו לדרוש אלקים לכו ונלכה עד הרואה, והוא תואר הנאמר גם כן לכל המחזר בשוקים בהשגת ראיה מה בכוכבים וכיוצא לכל הנותן פרוטה או שתים, ועל כן על ידי ההרגל ההוא לא יבחין השומע בין איש אלקים גדול כשמואל ליתר הרואים, ועל כן אין לתמוה אם טעה בזה הנער הלז, כי גם שמואל כשאר הרואים.</p> <footer class=source>אלשיך, שמואל א ט:ט </footer></blockquote> Note how the תרגום ירושלמי puts it: she went לְמִתְבּוֹעַ רַחֲמִין: <blockquote lang=he><p> וְאַדְחַקוּ בְּנַיָא בְּמֵעֶיהָ וַאֲמָרַת אִין כְּדֵין הוּא צַעֲרֵיהוֹן דִילִידְתָּא לְמָה כְּעַן לִי הֲיָין לְמֶהֱוֵי לִי בְּנִין <em>וַאֲזָלַת לְמִתְבּוֹעַ רַחֲמִין מִן קָדָם ה׳</em> בְּבֵית מֶדְרָשׁוֹי דְשֵׁם רַבָּא.</p> <footer class=source>תרגום ירושלמי, שם </footer></blockquote> The Ramban emphasizes this point. לדרוש את ה׳ means to pray, not to ask G-d for soothsaying: <blockquote lang=he><p><em>ותלך לדרוש את ה׳</em>: לשון רש״י, להגיד מה יהא בסופה. ולא מצאתי דרישה אצל ה׳ רק להתפלל, כטעם דרשתי את ה׳ וענני (תהלים לד:ה), דרשוני וחיו (עמוס ה:ד), חי אני אם אדרש לכם (יחזקאל כ:ג) </p> <footer class=source>רמב״ן, בראשית כה:כב </footer></blockquote> <blockquote lang=he><p><b>יד</b> וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם; ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב׃ <b>טו</b> ויאמר משה לחתנו; כי יבא אלי העם לדרש אלקים׃ <b>טז</b> כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו; והודעתי את חקי האלקים ואת תורתיו׃</p> <footer class=source>שמות פרק יח</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p><em>כי יבא אלי העם לדרוש אלקים</em>: השיב משה לחותנו צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני, כי יבא אלי העם לדרוש אלקים להתפלל על חוליהם...וכן ותלך לדרוש את ה׳ (בראשית כה:כב), כמו שפירשתי שם. ועוד שאני שופט אותם, כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי. ועוד אני מלמד אותם תורה, והודעתי להם את חקי האלקים ואת תורותיו.</p> <footer class=source>רמב״ן, שמות יח:טו </footer></blockquote> <hr/> So Rivka is really going to the צדיק for a ברכה. We see from later in the parasha that when a צדיק gives a ברכה, it isn't a magical incantation but a reflection of the spiritual connection between the person and the צדיק. The צדיק's ברכה is intended to improve the person. We don't (or at least shouldn't) ask a צדיק to daven <em>for</em> us; we ask the צדיק to daven <em>with</em> us. <blockquote lang=he><p><b>א</b> ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת; ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני׃ <b>ב</b> ויאמר הנה נא זקנתי; לא ידעתי יום מותי׃ <b>ג</b> ועתה שא נא כליך תליך וקשתך; וצא השדה וצודה לי צידה (ציד)׃ <b>ד</b> ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה; בעבור תברכך נפשי בטרם אמות׃</p> <footer class=source>בראשית פרק כז</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p>אבל אמתת הענין הזה הוא כפי מה שביארתי למעלה שברכות האנשים אלו לאלו בין שיהיו נביאים או חסידים ואנשי מעשה אינן אלא <em>נתינת הכנה למבורך ותפלה לש״י</em> שישפיע עליו מטובו וזה לפי שהשפע העליון נשפע על המקבל בהדרגות ואמצעיים ובתנאי שהיה המקבל מוכן אליו וכבר לא יהיה המקבל מוכן מצד עצמו ויכינהו המברך בתפלתו...והנה יצחק לפי שהכיר וידע שהוא עשו בלתי מוכן לקבל השפע האלקי כפי מעשיו, צוהו שישתדל בעבודתו ומאכלו כדי שיהנה ממנו ותתרצה נפשו אליו וקודם מותו יברכהו כלומר יתפלל עליו אל השם ויכינהו באופן שיקבל את הטוב מאת האלקים.</p> <footer class=source>אברבנאל בראשית פרק כז </footer></blockquote> So the fact that Rivka went to Shem was an indictment of her relationship with Isaac. Rivka couldn't daven with him. The last time they tried, they were on opposite sides of the room. <blockquote lang=he><p> ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו כי עקרה הוא; ויעתר לו ה׳ ותהר רבקה אשתו׃</p> <footer class=source>בראשית כה:כא </footer></blockquote> <blockquote lang=he><p> <em>לנכח אשתו</em>: זה עומד בזוית זו ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת. <em>ויעתר לו</em>: לו ולא לה.</p> <footer class=source>רש״י, בראשית כה:כא</footer></blockquote> As the Maharal said, Rivka was afraid of presenting her problems to Isaac. The Netziv puts it even more bluntly: <blockquote lang=he><p><b>סד</b> ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק; ותפל מעל הגמל׃ <b>סה</b> ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני; ותקח הצעיף ותתכס׃</p> <footer class=source>בראשית פרק כד</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p><em>מי האיש הלזה</em>: אשר אני מתפעל ומתפחד ממנו...</p> <p><em>ותקח הצעיף ותתכס</em>: מרוב פחד ובושה כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה ומאז והלאה נקבע בלבה פחד. ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם לא בושו לדבר רתת לפניהם, משא״כ רבקה. וכ״ז הקדמה להסיפור שיבוא בפ׳ תולדות שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות. ומכ״מ לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים כי היא יודעת האמת כי עשו רק ציד בפיו...</p> <footer class=source>רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, העמק דבר, בראשית כד:סה</footer></blockquote> We have no reason to believe that Isaac himself ever felt that way about Rivka. The Torah testifies (בראשית כד:סז)‎ ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה. But we see from this parasha that Isaac was more than physically blind. He was metaphorically blind as well--to Esav's true nature, to Jacob's potential, and, here, to Rivka's fear and intimidation.