This week’s parasha starts with Rivka’s attempts to get pregnant:
כא ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו כי עקרה הוא; ויעתר לו ה׳ ותהר רבקה אשתו׃
כב ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי; ותלך לדרש את ה׳׃
Rashi makes an odd comment:
ותלך לדרוש: לבית מדרשו של שם.
לדרוש את ה׳: שיגיד לה מה תהא בסופה.
What does Shem have to do with anything? Where does that come from? And, within the narrative, why would Rivka go there?
Part of what’s bothering Rashi is the word ותלך. It doesn’t say ותדרש, so presumably Rivka was going somewhere. But why Shem?
Rashi’s source is the Targum and בראשית רבה. אונקלוס just translates פשט:
ודחקין בניא במעהא ואמרת אם כן למא דנן אנא ואזלת למתבע אולפן מן קדם ה׳.
But the ירושלמי introduces Shem:
וְאַדְחַקוּ בְּנַיָא בְּמֵעֶיהָ וַאֲמָרַת אִין כְּדֵין הוּא צַעֲרֵיהוֹן דִילִידְתָּא לְמָה כְּעַן לִי הֲיָין לְמֶהֱוֵי לִי בְּנִין וַאֲזָלַת לְמִתְבּוֹעַ רַחֲמִין מִן קָדָם ה׳ בְּבֵית מֶדְרָשׁוֹי דְשֵׁם רַבָּא.
ותלך לדרוש את ה׳: וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים? והלא לא הלכה אלא למדרש של שם ועבר, אלא ללמדך שכל מי שהוא מקביל פני זקן כמקביל פני שכינה.
This is an important point: calling it a yeshiva is an anachronism; Shem did not have a building with classrooms and a trivia-night fundraiser. מדרש של שם meant he was a known צדיק, who had experienced the miracles of the Flood, who was blessed with (בראשית ט:כו) ברוך ה׳ אלקי שם and had something to teach others.
This idea, of learning with Shem (and his grandson Ever) comes up a few times in the aggada about the אבות:
”וישב אברהם אל נעריו“, ויצחק היכן הוא, רבי ברכיה בשם רבנן דתמן שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה.
נמצא יעקב כשמת ישמעאל בן ששים ושלש שנים היה, ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה ואחר כך הלך לחרן.
Shem is specifically mentioned as one of the few righteous in the generations before Abraham:
החכמים שהיו בהן כגון הכומרין וכיוצא בהן, מדמין שאין שם א־לוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללן ולדמותן. אבל צור העולמים, לא היה שם מכירו ולא יודעו, אלא יחידים בעולם, כגון חנוך ומתושלח ונוח ושם ועבר. ועל דרך זו, היה העולם מתגלגל והולך, עד שנולד עמודו של עולם, שהוא אברהם אבינו עליו השלום.
But the idea of him teaching, of having a “yeshiva”, is from a textual hint, in our “midrashic” understanding of the word אהל:
ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה; ויעקב איש תם ישב אהלים׃
ישב אהלים: אהלו של שם ואהלו של עבר.
ויעקב איש תם יושב אהלים (בראשית כה:כז), אין כתיב כאן יושב אהל, אלא יושב אהלים, יוצא מבית מדרשו של שם, והולך לבית מדרשו של עבר, ומבית מדרשו של עבר, לבית מדרשו של אברהם.
Notice that Jacob, as the quintessential “man of Torah”, doesn’t learn from only one teacher. It’s important to get different perspectives to arrive at one’s own understanding of Truth. In this way בית מדרשו של שם acted as a “second opinion” to בית מדרשו של אברהם.
כו ויאמר ברוך ה׳ אלקי שם; ויהי כנען עבד למו׃
כז יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם; ויהי כנען עבד למו׃
מה טבו אהליך יעקב; משכנתיך ישראל׃
מה טובו אהליך יעקב: בתי מדרשות. כענין יושב אהלים (בראשית כה:ד) וכענין וישכון באהלי שם (שם ט:כז) וכן והיה כל מבקש ה׳ יצא אל אהל מועד (שמות לג:ז).
משכנותיך: בתי כנסיות ומקדשי אל המיוחדים לשכן שמו שם ולקבל תפלת המתפללים.
So we understand what בית מדרשו של שם means. But why would Rivka go there? Radak is bothered by this:
ותלך לדרוש את ה׳: יש בדרז״ל (ב״ר סג) שהלכה לבית מדרשו של שם לדרוש את ה׳ מאת שם מהו הדבר הזה שקרה לה; ויאומן כי שם היה חי שהרי היה אחר אברהם אבינו ל״א שנה; ואם הוא מלכי צדק היה בירושלים. ולמה נאמר שהניחה אברהם אבינו שהיתה עמו והיה נביא גדול והלכה לירושלים אל שם לדרוש את ה׳, כי אברהם אבינו חי עד שהיו יעקב ועשו בני ט״ו שנה. ומה שאמר ותלך לדרוש את ה׳, אולי אברהם היה יושב בבית אחד עם קטורה ובניה.
The Baal HaTurim has a cute hint in the text:
ותלך לדרוש: לדרוש בגימטריא מן שם בן נח [540].
But that doesn’t address “why”. The Maharal has an amazing answer:
לבית מדרשו של שם: והא דלא שאלה את יצחק או את אברהם, יש לומר דהיתה רבקה סבורה דשמא בשביל חטא יש לה צער העבור כל כך, שאמרו רבותינו ז״ל כי הנשים הצדקניות לא היו בפתקא של חוה, כדאיתא בפרק קמא דסוטה (יב,א), דהם יולדות בלא צער עבור ולידה, והיתה מתיירא שתתגנה בעיני בעלה, או שיאמר אברהם ליצחק שאינה הגונה לו, וישא אחרת או יגרשנה.
And that in turn suggests that she wasn’t going to the נביא for a prediction of the future. That’s not what נביאים are supposed to be about:
ח ויסף הנער לענות את שאול ויאמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף; ונתתי לאיש האלקים והגיד לנו את דרכנו׃
ט לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלקים לכו ונלכה עד הראה; כי לנביא היום יקרא לפנים הראה׃
אך הענין הוא כי באומרו שאמר לתת לו רבע שקל כסף והגיד כו׳ (פסוק ח), הלא יקשה וכי היתכן כי נביא גדול חשוב כמשה ואהרן יקל כבודו להיות מגיד עתידות בעד רבע שקל כסף, כדרך אנשים שיש להם השגחה מה ולא נבואה המחזרים בחצרות להגיד לכל הבא ובידו איסר או פונדיון, על כן סמך ואמר, אל תתמה על דברי הנער הלז כי הלא לפנים בישראל, כה יאמר האיש בלכתו לדרוש אלקים לכו ונלכה עד הרואה, והוא תואר הנאמר גם כן לכל המחזר בשוקים בהשגת ראיה מה בכוכבים וכיוצא לכל הנותן פרוטה או שתים, ועל כן על ידי ההרגל ההוא לא יבחין השומע בין איש אלקים גדול כשמואל ליתר הרואים, ועל כן אין לתמוה אם טעה בזה הנער הלז, כי גם שמואל כשאר הרואים.
Note how the תרגום ירושלמי puts it: she went לְמִתְבּוֹעַ רַחֲמִין:
וְאַדְחַקוּ בְּנַיָא בְּמֵעֶיהָ וַאֲמָרַת אִין כְּדֵין הוּא צַעֲרֵיהוֹן דִילִידְתָּא לְמָה כְּעַן לִי הֲיָין לְמֶהֱוֵי לִי בְּנִין וַאֲזָלַת לְמִתְבּוֹעַ רַחֲמִין מִן קָדָם ה׳ בְּבֵית מֶדְרָשׁוֹי דְשֵׁם רַבָּא.
The Ramban emphasizes this point. לדרוש את ה׳ means to pray, not to ask G-d for soothsaying:
ותלך לדרוש את ה׳: לשון רש״י, להגיד מה יהא בסופה. ולא מצאתי דרישה אצל ה׳ רק להתפלל, כטעם דרשתי את ה׳ וענני (תהלים לד:ה), דרשוני וחיו (עמוס ה:ד), חי אני אם אדרש לכם (יחזקאל כ:ג)
יד וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם; ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב׃
טו ויאמר משה לחתנו; כי יבא אלי העם לדרש אלקים׃
טז כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו; והודעתי את חקי האלקים ואת תורתיו׃
כי יבא אלי העם לדרוש אלקים: השיב משה לחותנו צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני, כי יבא אלי העם לדרוש אלקים להתפלל על חוליהם…וכן ותלך לדרוש את ה׳ (בראשית כה:כב), כמו שפירשתי שם. ועוד שאני שופט אותם, כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי. ועוד אני מלמד אותם תורה, והודעתי להם את חקי האלקים ואת תורותיו.
So Rivka is really going to the צדיק for a ברכה. We see from later in the parasha that when a צדיק gives a ברכה, it isn’t a magical incantation but a reflection of the spiritual connection between the person and the צדיק. The צדיק's ברכה is intended to improve the person. We don’t (or at least shouldn’t) ask a צדיק to daven for us; we ask the צדיק to daven with us.
א ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת; ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני׃
ב ויאמר הנה נא זקנתי; לא ידעתי יום מותי׃
ג ועתה שא נא כליך תליך וקשתך; וצא השדה וצודה לי צידה (ציד)׃
ד ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה; בעבור תברכך נפשי בטרם אמות׃
אבל אמתת הענין הזה הוא כפי מה שביארתי למעלה שברכות האנשים אלו לאלו בין שיהיו נביאים או חסידים ואנשי מעשה אינן אלא נתינת הכנה למבורך ותפלה לש״י שישפיע עליו מטובו וזה לפי שהשפע העליון נשפע על המקבל בהדרגות ואמצעיים ובתנאי שהיה המקבל מוכן אליו וכבר לא יהיה המקבל מוכן מצד עצמו ויכינהו המברך בתפלתו…והנה יצחק לפי שהכיר וידע שהוא עשו בלתי מוכן לקבל השפע האלקי כפי מעשיו, צוהו שישתדל בעבודתו ומאכלו כדי שיהנה ממנו ותתרצה נפשו אליו וקודם מותו יברכהו כלומר יתפלל עליו אל השם ויכינהו באופן שיקבל את הטוב מאת האלקים.
So the fact that Rivka went to Shem was an indictment of her relationship with Isaac. Rivka couldn’t daven with him. The last time they tried, they were on opposite sides of the room.
ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו כי עקרה הוא; ויעתר לו ה׳ ותהר רבקה אשתו׃
לנכח אשתו: זה עומד בזוית זו ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת.
ויעתר לו: לו ולא לה.
As the Maharal said, Rivka was afraid of presenting her problems to Isaac. The Netziv puts it even more bluntly:
סד ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק; ותפל מעל הגמל׃
סה ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני; ותקח הצעיף ותתכס׃
מי האיש הלזה: אשר אני מתפעל ומתפחד ממנו…
ותקח הצעיף ותתכס: מרוב פחד ובושה כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה ומאז והלאה נקבע בלבה פחד. ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם לא בושו לדבר רתת לפניהם, משא״כ רבקה. וכ״ז הקדמה להסיפור שיבוא בפ׳ תולדות שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות. ומכ״מ לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים כי היא יודעת האמת כי עשו רק ציד בפיו…
We have no reason to believe that Isaac himself ever felt that way about Rivka. The Torah testifies (בראשית כד:סז) ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה. But we see from this parasha that Isaac was more than physically blind. He was metaphorically blind as well—to Esav’s true nature, to Jacob’s potential, and, here, to Rivka’s fear and intimidation.