After the war of the 4 kings, Avraham meets מלכי צדק:
יח ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין; והוא כהן לא־ל עליון׃ יט ויברכהו ויאמר; ברוך אברם לא־ל עליון קנה שמים וארץ׃ כ וברוך א־ל עליון אשר מגן צריך בידך; ויתן לו מעשר מכל׃
We are going to look at this מלכי צדק, king of שלם (which is a poetic name for Jerusalem). But first, we will play Rabbi Fohrman’s favorite game: Where Have We Heard This Before?
לדוד מזמור;
נאם ה׳ לאדׂנִי שב לימיני; עד אשית איביך הדם לרגליך׃
This perek of תהילים is unique in that לדוד here seems to mean “to David” rather than “by David”.
והנכון לפי דרך הפשט לפרש המזמור על דוד שאמרו אחד מן המשוררים עליו, ולמ״ד לדוד פירושו בעבור כלמ״ד (בראשית כ:יג) אִמְרִי לִי אָחִי הוּא.
אדׂנִי refers to King David, and this psalm is a prayer for the success of the king.
ב מטה עזך ישלח ה׳ מציון; רדה בקרב איביך׃
ג עַמְּךָ נְדָבֹת ביום חילך;
בהדרי קדש מרחם משחר; לך טל ילדתיך׃
ד נשבע ה׳ ולא ינחם אתה כהן לעולם;
על דִּבְרָתִי מלכי צדק׃
ה אדנָ־י על ימינך; מחץ ביום אפו מלכים׃
ו ידין בגוים מלא גויות; מחץ ראש על ארץ רבה׃
ז מנחל בדרך ישתה; על כן ירים ראש׃
כהן על דברתי: כהן על ההיכל והדביר.
Why is King David מלכי צדק? It’s a good name: King of Justice, but the משורר is pointedly using terms that evoke the comparison to the ancient מלך שלם.
Turning to something completely different, David’s son Shlomo describes himself as מלך על ישראל בירושלם.
יב אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם׃…טז דברתי אני עם לבי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלם; ולבי ראה הרבה חכמה ודעת׃
ז קניתי עבדים ושפחות ובני בית היה לי; גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שהיו לפני בירושלם׃ ח כנסתי לי גם כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות; עשיתי לי שרים ושרות ותענגות בני האדם שדה ושדות׃ ט וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלם; אף חכמתי עמדה לי׃
He describes himself as greater מכל שהיו לפני בירושלם. But that’s pretty faint praise, if he is only the second king. But he’s not; there is a line of kings of Jerusalem going back more than a thousand years. And they are all called something like מלכי צדק.
א ויהי כשמע אדני־צדק מלך ירושלם כי לכד יהושע את העי ויחרימה כאשר עשה ליריחו ולמלכה כן עשה לעי ולמלכה; וכי השלימו ישבי גבעון את ישראל ויהיו בקרבם׃ ב וייראו מאד כי עיר גדולה גבעון כאחת ערי הממלכה; וכי היא גדולה מן העי וכל אנשיה גברים׃ ג וישלח אדני־צדק מלך ירושלם אל הוהם מלך חברון ואל פראם מלך ירמות ואל יפיע מלך לכיש ואל דביר מלך עגלון לאמר׃ ד עלו אלי ועזרני ונכה את גבעון; כי השלימה את יהושע ואת בני ישראל׃
David and Shlomo here see themselves not just as מלך על ישראל, but also as part of the lineage of the rulers of the holy city of Jerusalem.
ומלכי צדק מלך שלם: היא ירושלים, כענין שנאמר (תהלים עו:ג) וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ, ומלכה יקרא גם בימי יהושע ”אדני צדק“, כי מאז ידעו הגוים כי המקום ההוא מבחר המקומות באמצע הישוב, או שידעו מעלתו בקבלה שהוא מכון כנגד בית המקדש של מעלה, ששם שכינתו של הקב״ה שנקרא ”צדק“. ובבראשית רבה (בראשית רבה מג:ו), המקום הזה מצדיק את יושביו…נקראת ירושלם צדק, שנאמר (ישעיהו א:כא) צֶדֶק יָלִין בָּהּ.
ירושלים הוא מקום הצדק והשלום לא יסבול עול וחמס ומעשה תועבה זמן ארוך, לפיכך מקיא החטאים היושבים בה. כמו שאמר (ויקרא יח:כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם.
When we look at David’s conquest of Jerusalem, we notice something odd.
כב ויאמר אֲרַוְנָה אל דוד יקח ויעל אדני המלך הטוב בעינו; ראה הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים׃ כג הכל נתן ארונה המלך למלך;
ויאמר ארונה אל המלך ה׳ אלקיך ירצך׃
ארונה המלך: הוא היה למלך על היבוס עד שלא כבשה דוד…ונשאר עליו שם מלך.
The previous king of Jerusalem is alive and well, and they treat each other with respect. And when we look for the battle of Jerusalem, we find almost nothing. תנ״ך usually loves describing battles, and (יהושוע י:כח) לא השאיר שריד. But here, no one is killed.
ו וילך המלך ואנשיו ירושלם אל היבסי יושב הארץ; ויאמר לדוד לאמר לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים לאמר לא יבוא דוד הנה׃ ז וילכד דוד את מצדת ציון היא עיר דוד׃ ח ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבסי ויגע בצנור ואת הפסחים ואת העורים שנואי נפש דוד; על כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל הבית׃ ט וישב דוד במצדה ויקרא לה עיר דוד; ויבן דוד סביב מן המלוא וביתה׃
העורים והפסחים: הם עבודת כוכבים שלהם.
אמר דוד לאנשיו כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הצלמים הללו…ועלה בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש. ואחר כך קנה את עיר היבוסי לישראל במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם.
Yoav destroys the idols, and then the Jebusites surrender. David midrashically just walks over the wall.
(תהילים יח:ל) [כי בך ארץ גדוד;] ובאלקי אֲדַלֶּג שׁוּר: ר׳ חייא בשם ר׳ לוי אמר: בשעה שהלך דוד לעשות מלחמה עם היבוסי…מה עשה הקדוש ברוך הוא? קיצר את החומה, ועלה דוד אחריו, שנאמר ”ובאלקי אדלג שור“.
Arnon abdicates in David’s favor, and we have what may be the first peaceful transfer of power in world history. All this emphasizes that David is yet another king of ancient Jerusalem, and deserves the title of מלכי צדק.
When we talk about the reasons that David selects Jerusalem as his capital, we talk about the two intertwined considerations of politics and religion. David needed a capital that would unite the warring tribes of Israel, so he needed a capital that was not part of any tribe; Rav Bin-Nun called Jerusalem עיר אל־שבטית ועל־שבטית. And the מקום אשר יבחר ה׳ ought to be in the location of the ancient מזבחות of the אבות; Avraham calls Jerusalem (בראשית כב:יד) בהר ה׳ יראה. But there is a third thread that leads to Jerusalem: David claims the history of the city itself, the city of שלם, the city that represents justice, and claims for himself the title of מלכי צדק מלך שלם.
וימלך דוד על כל ישראל; ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו׃
That helps explain an odd Rashi:
ומלכי צדק: מדרש אגדה: הוא שם בן נח.
Why does Rashi care?
ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא; (משלי כה:יא) דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו.
What does שם בן נח represent, midrashically? He comes up a lot.
וישב אברהם אל נעריו: ויצחק היכן היה? שלחו אצל שם, ללמוד ממנו תורה.
ותלך לדרוש: לבית מדרשו של שם.
ישב אהלים: אהלו של שם ואהלו של עבר.
נמצא יעקב כשמת ישמעאל בן ששים ושלש שנים היה, ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה ואחר כך הלך לחרן.
בן זקנים:…כל מה שלמד משם ועבר מסר לו.
בית מדרשו של שם represents as it were an alternate Torah to that of the אבות. It is the Torah of בני נח: (בראשית ט:כו-כז) ברוך ה׳ אלקי שם…וישכן באהלי שם. It is what Rav Lichtenstein called “an ethic independent of Halakhah”, lex naturalis. It is what חז״ל called דרך ארץ.
א״ר ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה. הה״ד (בראשית ג:כד) לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. דרך זו דרך ארץ ואח״כ עץ החיים זו תורה.
…דרך ארץ, שהוא הנהגה שהוא ראוי לאדם, ואין בזה דברי מוסר שהם קשים על האדם רק הדרך שנוהגים בני אדם והם דרך חכמים, והם נקראים דרך ארץ…והנראה מה שנקרא דרך ארץ ולא דרך עולם, מפני כי הארץ היא ישוב במני אדם ומי שאין נוהג בדרך זה אינו מין הישוב…
ומזה נלמד כי דרך ארץ יסוד לתורה שהוא דרך עץ החיים, והוא ית׳ יתן חלקנו עם השומרים דרך עץ החיים.
And that is what דוד המלך, as כהן לעולם…מלכי צדק, means. דרך ארץ יסוד לתורה and without that, Jerusalem cannot stand.