RESPONSIBILITY, n. A detachable burden easily shifted to the shoulders of God, Fate, Fortune, Luck or one’s neighbor. In the days of astrology it was customary to unload it upon a star.
The murder of the כהנים of Nob had repercussions down through Jewish history. Some four months after this incident, Saul will be facing his final battle against the Philistines:
ה וירא שאול את מחנה פלשתים; וירא ויחרד לבו מאד׃
ו וישאל שאול בה׳ ולא ענהו ה׳ גם בחלמות גם באורים גם בנביאם׃
ז ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה; ויאמרו עבדיו אליו הנה אשת בעלת אוב בעין דור׃
…
טז ויאמר שמואל ולמה תשאלני: וה׳ סר מעליך ויהי ערך׃
יז ויעש ה׳ לו כאשר דבר בידי; ויקרע ה׳ את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד׃
יח כאשר לא שמעת בקול ה׳ ולא עשית חרון אפו בעמלק; על כן הדבר הזה עשה לך ה׳ היום הזה׃
יט ויתן ה׳ גם את ישראל עמך ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי; גם את מחנה ישראל יתן ה׳ ביד פלשתים׃
לפי שהרג נוב עיר הכהנים , לא נענה.
So Saul’s death comes in part as a result of Nob.
But it goes much further. There’s an incident at the end of שמואל ב that we will have to deal with in detail when we come to it, but at the simplest level it is horrifying:
א ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את פני ה׳;
ויאמר ה׳ אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבענים׃
ב ויקרא המלך לגבענים ויאמר אליהם: והגבענים לא מבני ישראל המה כי אם מיתר האמרי ובני ישראל נשבעו להם ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני ישראל ויהודה׃
ג ויאמר דוד אל הגבענים מה אעשה לכם; ובמה אכפר וברכו את נחלת ה׳׃
ד ויאמרו לו הגבענים אין לי (לנו) כסף וזהב עם שאול ועם ביתו ואין לנו איש להמית בישראל; ויאמר מה אתם אמרים אעשה לכם׃
ה ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו; נשמדנו מהתיצב בכל גבל ישראל׃
ו ינתן (יותן ) לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה׳ בגבעת שאול בחיר ה׳;
ויאמר המלך אני אתן׃
ז ויחמל המלך על מפיבשת בן יהונתן בן שאול; על שבעת ה׳ אשר בינתם בין דוד ובין יהונתן בן שאול׃
ח ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את ארמני ואת מפבשת; ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזלי המחלתי׃
ט ויתנם ביד הגבענים ויקיעם בהר לפני ה׳ ויפלו שבעתים (שבעתם) יחד; והם (והמה) המתו בימי קציר בראשנים תחלת (בתחלת) קציר שערים׃
Who were the גבענים and when did Saul kill them בקנאתו לבני ישראל ויהודה? They were the non-Jewish nation that served in the משכן:
ג וישבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי׃
ד ויעשו גם המה בערמה וילכו ויצטירו; ויקחו שקים בלים לחמוריהם ונאדות יין בלים ומבקעים ומצררים׃
…
כז ויתנם יהושע ביום ההוא חטבי עצים ושאבי מים לעדה; ולמזבח ה׳ עד היום הזה אל המקום אשר יבחר׃
The Yerushalmi explains that they were the remnant of Nob. The כהנים were not seeking revenge, but the גבענים were affected by the atrocity as well:
בדק דוד בכל דרכיו ולא מצא אחד מהן התחיל שואל באורים ותומים הדא הוא דכתיב ויבקש דוד את פני ה׳. אמר רבי לעזר כתיב בקשו ה׳ כל ענוי ארץ אשר משפטו פעלו וגו׳ ויאמר ה׳ על שאול ועל הבית הדמים על אשר המית את הגבעונים על שאול שלא עשיתם עמו חסד ועל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים. שלח דוד וקראן אמר להם מה לכם ולבית שאול אמרו לו על ידי שהמית ממנו שבעה אנשים שני חוטבי עצים ושני שואבי מים וסופר וחזן ושמן.
So the last of Saul’s lineage is wiped out because of Nob. The נביא only mentions this indirectly, but I think that is because of the nature of ספר שמואל: it was written by Samuel and his school. Samuel was the prophet of the destruction of the משכן and of the line of עלי: (שמואל א ב:לא) הנה ימים באים וגדעתי את זרעך ואת זרע בית אביך מהיות זקן בביתך. I think, while the crime was not minimized, there is a sense that it was inevitable.
כ וימלט בן אחד לאחימלך בן אחטוב ושמו אביתר; ויברח אחרי דוד׃
כא ויגד אביתר לדוד כי הרג שאול את כהני ה׳׃
כב ויאמר דוד לאביתר ידעתי ביום ההוא כי שם דויג (דואג) האדמי כי הגד יגיד לשאולף אנכי סבתי בכל נפש בית אביך׃
כג שבה אתי אל תירא כי אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך; כי משמרת אתה עמדי׃
David takes responsibility for what happened at Nob. חז״ל see the repercussions of David’s actions later in his life, and even in future generations:
טז וישבו (וישבי) בנב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה; ויאמר להכות את דוד׃
יז ויעזר לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי וימתהו; אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל׃
מאי וישבי בנוב אמר רב יהודה אמר רב איש שבא על עסקי נוב.
א״ל הקב״ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טמון בידך על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל ידך נהרגו שאול ושלשת בניו רצונך יכלו זרעך או תמסר ביד אויב אמר לפניו רבונו של עולם מוטב אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי …
[David is attacked by Yishbi and is rescued by Avishai]
…א״ל הכי אמר לי קודשא בריך הוא והכי אהדרי ליה?
א״ל אפיך צלותי…ומנלן דכלה זרעיה דדוד?
דכתיב׳ (מלכים ב יא:א) ועתליה אם אחזיהו ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה והא אשתייר ליה יואש התם נמי אשתייר אביתר דכתיב (שמואל א כב:כ) וימלט בן אחד לאחימלך בן אחיטוב ושמו אביתר אמר רב יהודה אמר רב אלמלא לא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט.
First, where does the idea that ה׳ gave David a choice of punishments come from? G-d doesn’t ask man what the appropriate מגה כנגד מדה is! David is different; as the embodiment of מלכות, he represents ה׳'s rulership in the world and he does get to decide how that world is run:
ויאמר דוד אל ה׳ חטאתי מאד אשר עשיתי ועתה ה׳ העבר נא את עון עבדך כי נסכלתי מאד׃
יא ויקם דוד בבקר;
ודבר ה׳ היה אל גד הנביא חזה דוד לאמר׃
יב הלוך ודברת אל דוד כה אמר ה׳ שלש אנכי נוטל עליך: בחר לך אחת מהם ואעשה לך׃
יג ויבא גד אל דוד ויגד לו; ויאמר לו התבוא לך שבע שנים רעב בארצך אם שלשה חדשים נסך לפני צריך והוא רדפך ואם היות שלשת ימים דבר בארצך עתה דע וראה מה אשיב שלחי דבר׃
יד ויאמר דוד אל גד צר לי מאד; נפלה נא ביד ה׳ כי רבים רחמו וביד אדם אל אפלה׃
So once he has backed down and doesn’t want to die in the hands of his enemies, he is left with the realization that his descendents will be killed:
א ועתליה אם אחזיהו וראתה (ראתה) כי מת בנה; ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה׃
ב ותקח יהושבע בת המלך יורם אחות אחזיהו את יואש בן אחזיה ותגנב אתו מתוך בני המלך הממותתים (המומתים) אתו ואת מינקתו בחדר המטות; ויסתרו אתו מפני עתליהו ולא הומת׃
ג ויהי אתה בית ה׳ מתחבא שש שנים; ועתליה מלכת על הארץ׃