🚧🏗️ Page Still Under Construction
ט מכסה פשע מבקש אהבה; ושנה בדבר מפריד אלוף׃… יד פוטר מים ראשית מדון; ולפני התגלע הריב נטוש׃
but
טו מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה׳ גם שניהם׃ טז למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין׃
we understand the תועבה of מרשיע צדיק. But is is so bad to be מצדיק רשע? Why not be מכסה פשע?
טז אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר; למה תשומם׃ יז אל תרשע הרבה ואל תהי סכל; למה תמות בלא עתך׃
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול (שמואל א טו:ג): לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק, אמר:…ואם אדם חטא, בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו, קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו: אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה. ובשעה שאמר לו שאול לדואג (שמואל א כב:יח): סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים, יצאה בת קול ואמרה לו: אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה.
אמר רבי אלעזר: כל שנעשה רחמן על האכזרי, לסוף נעשה אכזר על הרחמנים.
dialectic. Obvious must make distinction between microaggression and real aggression.
The philosopher Karl Popper may be best known for his “paradox of tolerance,” a term that comes from a footnote in his book The Open Society and Its Enemies. The paradox states that a society that tolerates intolerance can eventually succumb to it, and as a result intolerance of intolerance—even resisting it by force—may be necessary for self-preservation. The paradox is often used to justify hate speech laws and other forms of censorship, based on the rationale that there must be limits to what a tolerant society can accept if it is to survive.
where is the line?
אחד הדיאלוגים המעניינים ביותר בפרשה [וירא], מתרחש כאשר הקב”ה פונה לאברהם ומגלה לו שבדעתו להחריב את סדום. אברהם מנסה ללמד זכות על סדום—אולי יש צדיקים בקרבה, ובזכות אותם צדיקים מבקש אברהם לחוס גם על כל המקום בעבורם…
לכאורה, בפרשה שלנו אברהם נוהג בניגוד גמור להדרכה של חז”ל? מדוע הוא מנסה להציל את סדום? הרי גם לפי הפשט וגם לפי הדרש הם היו אכזרים ולא ראויים לרחמים? מדוע לא חשש אברהם שהתנהגות זו תוביל אותו להתאכזר על הרחמנים בעתיד?…
הבדל נוסף בין אברהם לשאול הוא העובדה ששאול ראה באגג אדם אכזר, גם לאחר שריחם עליו, אלא שהיה סבור שצריך לרחם עליו באותה העת, וזה פירוש המושג “נעשה רחמן על אכזרים”. אבל אברהם אבינו מעולם לא ריחם על אכזרים, מכיוון שהוא השתדל תמיד למצוא את הנקודה הטובה בכל דבר, ומבחינתו הוא לא ריחם על אלו שלא ראוי לרחם עליהם, כי לפי תפיסת העולם של אברהם, אין דבר בעולם שאין בו טובה, אין דבר בעולם שלא ראוי לרחם עליו, אחרת לא היה בעולם.
אמנם, הקב”ה משמיד את סדום, אבל תפילתו של אברהם ודבריו מועילים להוציא את הנקודה הטובה היחידה שהיתה טמונה בסדום, לוט שממנו יצא מואב, ורות המואביה , שממנה יצא דוד המלך ומשיח צדקנו…
מידתו של אברהם מלמדת אותנו, שאם באמת ברצוננו לעזור לאדם אחר, להשפיע עליו לקרבו , או לרחם עליו, קודם כל אנחנו צריכים לראות את הטוב שבו, את הפוטנציאל שטמון בו. אחרת, אם נעזור למי שאנחנו חושבים שלא מגיע לו, נהפוך את המעשה למזויף.
שלמה המלך אמר במשלי “אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך”, אם אתה מוכיח אדם ומתייחס אליו כלץ, אתה גורם לו לשנוא אותך ואת דבריך, אבל אם אתה רואה בו משהו טוב, אתה מעריך אותו , כחכם, אז ירצה להקשיב לך, ותוכל באמת לעזור לו.
be the רחמן, be מכסה פשע. but don’t be naïve. Think intellectually, and if the person needs to be rebuked or punished, then don’t be hamstrung by your רחמים. It’s like what Rambam says about anger.
וכן הכעס מדה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר. וילמד עצמו שלא יכעס ואפלו על דבר שראוי לכעס עליו. ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו או על הצבור אם היה פרנס ורצה לכעס עליהן כדי שיחזרו למוטב יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי ליסרם ותהיה דעתו מישבת בינו לבין עצמו כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס.
לא יהא בעל חמה נוח לכעס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני. לא יכעס אלא על דבר גדול שראוי לכעס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת.
מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה׳ גם שניהם: אמר רבי יהושע בן לוי: לא ממה שהיתה רבקה אוהבת את יעקב יותר מעשו עשתה את הדבר הזה, אלא אמרה לא יעול ויטעי בההוא סבא, על שם תּוֹעֲבַת ה׳ גַּם שְׁנֵיהֶם, ועל ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו (בראשית כז:א) וַֽיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו .
most מפרשים interpret למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין as a new thought.
למה זה מחיר ביד כסיל: במקומו הרבה יקרא קנין המדות החמודות ”לב“ כמו שכתוב (משלי טו:לב) וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב. וביאור הענין למה יפזר הכסיל הונו לקנות חכמה ועוד לא קנה המדות ולא תקן דרכי לבבו לגרש מן המדות הרעות וכענין שאו״ל (משנה אבות ג:ט) [וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקימת]. והנה נזק רב יגיע מן הלומד הכמה והוא בעל מדות רעות…
but I would connect it directly to the previous pasuk. The כסיל is the fool trying to make those moral distinctions with חכמה, but that’s impossible without לב in רבינו יונה's sense.
בכל עת אהב הָרֵעַ; ואח לצרה יולד׃
בכל עת אוהב הרע: לעולם הוי אוהב רעים, לקנות אוהבים. ואח לצרה יולד: לעת הצרה יולד לך הרע כאח, לעזר לך ולהשתתף בצרתך.
יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות.
The connection between קנה לך חבר and דן את כל האדם לכף זכות is closer to the מכסה פשע model. בכל עת אהב הָרֵעַ, all the time, no matter what.
בכל עת אהב הרע ואח לצרה יולד: מי היה ?, זה יתרו, שקבל למשה שהיה בורח מפני פרעה…עמד מביתו שקבל לשונא שברח מפני הגואל והרגו. איזה? זה סיסרא, שנאמר (שופטים ד:יז): וְסִֽיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, וכתיב (שופטים א:טז): וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה, לכך נאמר: ואח לצרה יולד; לפי שאהב יתרו למשה והיה לו רע, לכך נעשו בניו אחים לישראל בעת צרתם והרגה יעל לסיסרא.
but that doesn’t fit with the context. So רבינו יונה takes אהב הָרֵעַ as “loves evil, רַע”. The word is still רֵעַ, friend, but love can’t be blind. If that רֵעַ is רַע then don’t be מצדיק רשע. That is קנות חכמה ולב אין.
אחר שילמוד הכסיל חכמה יולד ”אח לצרה“ כי יש לאל ידו לעשות עם הבריות רע מאשר בתחלה, כי עד שלא למד הכמה לא היו דבריו . נשמעים להכשיל הבריות ולהוליכם כדרך לא טוב.
יח אדם חסר לב תוקע כף; ערב ערבה לפני רעהו׃ יט אהב פשע אהב מצה; מגביה פתחו מבקש שבר׃ כ עקש לב לא ימצא טוב; ונהפך בלשונו יפול ברעה׃
that lack of לב, as רבינו יונה says: קנין המדות החמודות, means allying to all sorts of unsavory people, with the אהב פשע and אהב מצה.
מגביה פתחו: כלומר מכניס ריעים רבים לפתח ביתו ”מבקש שבר“ כמ׳״ש (משלי יח:כד) אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ.
תניא, רבי אומר: לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו, שנאמר: אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ.
עקש לב is one whose לב is warped, not intentionally evil but influenced by those around them to become רחמן על האכזרי and the מצדיק רשע.
עקש לב לא ימצא טוב: עקש לב הוא האיש אשר דעתו משובשת ולא יכיר האמת על כן אמר לא ימצא טוב, כי מן הדעת ימצא האדם טוב, כאשר כתיב (משלי טז:כ) מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב.
נהפך בלשונו we looked at earlier, in Wrong Way: Do Not Enter
איש תהפכות ישלח מדון; ונרגן מפריד אלוף׃
מי ששמו ”איש תהפוכות“ כלומר שמהפך את עצמו לכל איש ואיש לעשות כרצונו הוא משלח מדון שאומר לזה על זה וכן לחביריהם עד שיתחילו להתקוטט ביניהם והכל בשליחותו ששלח המדון.
Two neighbors were fighting over a financial dispute. They couldn’t reach an agreement, so they took their case to the local rabbi. The rabbi heard the first litigant’s case, nodded his head and said, “You’re right.”
The second litigant then stated his case. The rabbi heard him out, nodded again and said, “You’re also right.”
The rabbi’s attendant, who had been standing by this whole time, was justifiably confused. “But, rebbe,” he asked, “how can they both be right?”
The rav thought about this for a moment before responding, “You’re right, too!”
🚧🏗️ Page Still Under Construction