Kavanot: I Know Why The Caged Bird Sings

<blockquote lang=he>
יא ויקם דוד ויברח ביום ההוא מפני שאול; ויבא אל אכיש מלך גת׃ 
יב ויאמרו עבדי אכיש אליו הלוא זה דוד מלך הארץ; הלוא לזה יענו במחלות לאמר הכה שאול באלפו ודוד ברבבתו׃ 
יג וישם דוד את הדברים האלה בלבבו; וירא מאד מפני אכיש מלך גת׃
<footer class=source>שמואל א פרק כא</footer></blockquote>

<h2>Out of the Frying Pan, Into the Fire</h2>

Why does David run to the Philistines? Why would he assume he would be safer there than in the land of Saul? We know that in one of the תהילים‎ that he composed about this incident (תהילים לד‎), he calls the king of גת,‎ אבימלך. The obvious explanation is that all the Philistine kings were called אבימלך, like "Pharaoh" in Egypt. 
רש״י brings a Midrashic explanation that this is a reference to the original אבימלך in תנ״ך:

<blockquote lang=he>ומדרש אגדה שהיה צדיק כאבימלך (שנכתב בתורה אצל שרה) שלא רצה להרגו ואנשיו אומרים לו הלא זה דוד מלך הארץ כדאיתא במדרש תהלים
<footer class=source>רש״י, תהילים לד:א, ד״ה לפני אבימלך</footer></blockquote>

The משבצות זהב mentions that David had faith in the honesty of the Philistines, and that they would honor the oath taken by the original אבימלך (even though these people were <a href="/Cultural+Philistines/">not the same Philistines</a>):

<blockquote lang=he>כב ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר: אלקים עמך בכל אשר אתה עשה׃ 
כג ועתה השבעה לי באלקים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי; כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה׃ 
כד ויאמר אברהם אנכי אשבע׃ 
<footer class=source>בראשית פרק כא</footer></blockquote>

The irony is that Saul had also taken an oath, one that he has repeatedly violated:

<blockquote lang=he>וישמע שאול בקול יהונתן; וישבע שאול חי ה׳ אם יומת׃
<footer class=source>שמואל א יט:ו</footer></blockquote>

David feels that the Philistines are more trustworthy than the Israelites; or at least אכיש is. We will see the nature of that trust and its implications next time.

For right now, note that David's fame has spread even to the enemies of Israel:
<blockquote lang=he>ויצאו שרי פלשתים; ויהי מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד׃
<footer class=source>שמואל א יח:ל</footer></blockquote>
And the rumors of his anointing as the future king have become so widespread that they can make sarcastic jokes about it.

<hr/>
<h2>From His Heart's Deep Core</h2>

David wrote two תהילים‎ about this experience: the more well-known one we mentioned before describes his feelings after his escape. תהילים נו describes his feelings when he falls into the hands of the Philistines:

<blockquote lang=he>אלמנצח על יונת אלם רחקים לדוד מכתם; 
באחז אותו פלשתים בגת׃ 
ב חנני אלקים כי שאפני אנוש; כל היום לחם ילחצני׃ 
ג שאפו שוררי כל היום; כי רבים לחמים לי מרום׃ 
ד יום אירא אני אליך אבטח׃ 
ה באלקים אהלל דברו; באלקים בטחתי לא אירא; מה יעשה בשר לי׃ 
ו כל היום דברי יעצבו; עלי כל מחשבתם לרע׃ 
ז יגורו יצפינו (יצפונו) המה עקבי ישמרו; כאשר קוו נפשי׃ 
ח על און פלט למו; באף עמים הורד אלקים׃ 
ט נדי ספרתה אתה; שימה דמעתי בנאדך; הלא בספרתך׃ 
י אז ישובו אויבי אחור ביום אקרא; זה ידעתי כי אלקים לי׃ 
יא באלקים אהלל דבר; בה׳ אהלל דבר׃ 
יב באלקים בטחתי לא אירא; מה יעשה אדם לי׃ 
יג עלי אלקים נדריך; אשלם תודת לך׃ 
יד כי הצלת נפשי ממות הלא רגלי מדחי; להתהלך לפני אלקים באור החיים׃
<footer class=source>תהילים פרק נו</footer></blockquote>

<blockquote lang=he>פי׳ שהיה כיונה אלמית ובארץ רחוקה, וי״ל שהוא שם כלי זמר
<footer class=source>מלבי״ם, תהילים נו:א, ד״ה יונת אלם רחקים</footer></blockquote>

<blockquote>
I know why the caged bird sings, ah me, 
When his wing is bruised and his bosom sore,—- 
When he beats his bars and he would be free; 
It is not a carol of joy or glee, 
But a prayer that he sends from his heart's deep core, 
But a plea, that upward to Heaven he flings—- 
I know why the caged bird sings!
<footer class=source>From Paul Laurence Dunbar, <a href="http://allpoetry.com/poem/8463189-Sympathy-by-Paul_Laurence_Dunbar"><cite>Sympathy</cite></a>, 1899</footer></blockquote>

<blockquote>The caged bird sings 
with a fearful trill 
of things unknown 
but longed for still 
and his tune is heard 
on the distant hill 
for the caged bird 
sings of freedom.
<footer class=source>From Maya Angelou, <a href="http://allpoetry.com/poem/8511445-I-Know-Why-The-Caged-Bird-Sings-by-Maya_Angelou"><cite>I Know Why The Caged Bird Sings</cite></a>, 1969</footer></blockquote>

This perek has three stanzas with a chorus of באלקים אהלל...באלקים בטחתי.‎ מלבי״ם explains the first stanza (that starts with the singular אנוש and לחם, as referring to Saul. Faced with his enemies, David will still praise אלקים‎ (the מדה of דין); no matter what He decides, אלקים בטחתי, I will have faith that no mere flesh and blood can hurt me.

The second stanza that is all in the plural and refers to עמים, is speaking about his Philistine enemies. They surround him, watch his every step; they are suspicious of him, since he came to them. The the tone changes from confidence to a prayer: destroy them for their sins. Then the tone changes again to something we haven't really seen before in תהילים‎: it's almost a complaint. David says ה׳ has recorded all his wandering and preserved his tears. This is the first time David has had tears. This goes with what we discussed <a href="/A+Loaf+of+Bread%E2%80%94and+Thine+Sword">last time</a> about David's resolve weakening, only a little bit, but there are cracks appearing in his בתחון. But he pulls himself together to say אז ישובו אויבי;‎ ידעתי כי אלקים לי.

The next chorus is subtly different. In addition to באלקים אהלל, he adds בה׳ אהלל. As רש״י says, על מדת הדין ועל מדת הרחמים אהלל. The מדת הרחמים that is manifest here is the fact that אכיש doesn't kill him outright, but David realizes that this is still באלקים; he is not safe yet and the apparent kindness hides a much deeper danger.

<h2>הלל והודעה</h2>

The last stanza is basically an abridgment of a perek from הלל:

<blockquote lang=he>א אהבתי כי ישמע ה׳ את קולי תחנוני׃ 
ב כי הטה אזנו לי; ובימי אקרא׃ 
ג אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני; צרה ויגון אמצא׃ 
ד ובשם ה׳ אקרא; אנה ה׳ מלטה נפשי׃ 
ה חנון ה׳ וצדיק; ואלהינו מרחם׃ 
ו שמר פתאים ה׳; דלתי ולי יהושיע׃ 
ז שובי נפשי למנוחיכי; כי ה׳ גמל עליכי׃ 
ח כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה; את רגלי מדחי׃ 
ט אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים׃ 
י האמנתי כי אדבר; אני עניתי מאד׃ 
יא אני אמרתי בחפזי; כל האדם כזב׃ 
יב מה אשיב לה׳ כל תגמולוהי עלי׃ 
יג כוס ישועות אשא; ובשם ה׳ אקרא׃ 
יד נדרי לה׳ אשלם; נגדה נא לכל עמו׃ 
טו יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו׃ 
טז אנה ה׳ כי אני עבדך; אני עבדך בן אמתך; פתחת למוסרי׃ 
יז לך אזבח זבח תודה; ובשם ה׳ אקרא׃ 
יח נדרי לה׳ אשלם; נגדה נא לכל עמו׃ 
יט בחצרות בית ה׳ בתוככי ירושלם; הללוי־ה׃
<footer class=source>תהילים פרק קטז</footer></blockquote>

The collection of תהילים‎ that we call הלל is interesting. We will have to study it in detail at some point, but for now, I would note that חז״ל held that it was of ancient origin:

<blockquote lang=he>הלל זה מי אמרו?
ר״א אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים...רבי יהודה אומר יהושע וישראל אמרוהו בשעה שעמדו עליהן מלכי כנען...רבי אלעזר המודעי אומר דבורה וברק אמרוהו בשעה שעמד עליהם סיסרא...ר׳ אלעזר בן עזריה אומר חזקיה וסייעתו אמרוהו בשעה שעמד עליהם סנחריב...רבי עקיבא אומר חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בשעה שעמד עליהם נבוכדנצר הרשע...רבי יוסי הגלילי אומר מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע...וחכמים אומרים נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.
<footer class=source>פסחים קיז,א</footer></blockquote>

I don't know if all these sources said exactly the same words, and where David's authorship fits in. I think that ספר תהילים‎ was written or collected by David, with some editing by later generations, as <a href="/Real+Haskalah/">we've discussed</a>. But a lot of the phrases and concepts are clearly older (compare תהילים קיג with שירת חנה in שמואל א ב). That's what David is doing here. He is anticipating being able to sing הלל, especially the perek that mentions חלצת...את עיני מן דמעה and כל האדם כזב. He is אלם and can't find the words to speak, but he can still say תהילים‎ just as we do today.

Kavanot: I Know Why the Caged Bird Sings

Thoughts on Tanach and the Davening