We spent a lot of time on the nature of magic, and how to understand the prohibition in a world of Clarke's third law:
<blockquote><p>Any sufficiently advanced technology is indistinguishable from magic</p>
<footer class="source"><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Clarke's_three_laws">Clarke’s Law</a></footer></blockquote>
And we explained based on the Ran that it was a matter of attitude:
<blockquote lang=he><p><em>כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי</em>, אין הכונה שיגזרם העיון הטבעי, אבל הכונה שכל מי <em>שיכוין בו שיהיה פעלו פועל הרפואה, והוא המיר הנמזג</em>, אין בו משום דרכי האמורי
מה שאסרה תורה משום דרכי האמורי...היו<em> מדמין לעשות פעלים או דיבורים להשיג מהם תועלת מצד הגעת רצון בעל הכח השמימי אליהם</em>, וכל מה שיהיה מזה המין...נאסר מפני שהוא מדרכי האמורי</p>
<footer class=source>דרשות הר״ן הדרוש השנים עשר </footer></blockquote>
I suggested that using the laws of science to manipulate the world and predict the future is not a violation of (דברים יח:יג)‎ תמים תהיה עם ה' אלוקיך. Those laws, (ירמיה לג:כה) חקות שמים וארץ, <em>are</em> an expression of faith in ה׳'s creation and master over the world. Rav Hutner puts it more eloquently:
<blockquote lang=he><p>והנה רצון ה׳ מתגלה לנו בשתי מערכות. מערכה אחת במעשה בראשית בעולם שנברא בעשרה מאמרות; ומערכה שניה, במעמד הר סיני בתורה שניתנה בעשרה דברות. אידי ואידי גלוי רצון של מקום הן...
חכמת הטבע היא בודאי חכמת החוקים של רצון ה׳ שנתגלו לנו בעשרה מאמרות, אבל מכוין שחכמה זו איננה רק חכמת רצון ה׳ שנתגלה לנו על ידי <em>מתן־הכרח</em>, הרי היא חכמה חיצונית לגבי חכמת התורה אשר היא חכמת רצון ה׳ שנתגלה לנו על ידי <em>מתן־חרות</em>.</p>
<footer class=source>רב יצחק הוטנר, פחד יצחק-חנוכה ד:ה</footer></blockquote>
<blockquote lang=he><p>ר׳ יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם.
הי נינהו? ויאמר דבראשית ט׳ הוו!
בראשית נמי מאמר הוא דכתיב (תהילים לג) בדבר ה׳ שמים נעשו</p>
<footer class=source>ראש השנה לב,א</footer></blockquote>
There's a famous gematria hinting at the same thing:
<blockquote lang=he><p>והנה שם אלקים הוא שם מדת הגבורה והצמצום ולכן הוא גם כן בגימטריא הטבע...</p>
<footer class=source>תניא, שער היחוד והאמונה, פרק ו</footer></blockquote>
And I would like to look at a perek of תהילים that celebrates that רצון של מקום בעולם שנברא בעשרה מאמרות.
<blockquote lang=he><p><b>א</b> ברכי נפשי את ה׳;<br/>ה׳ אלהי גדלת מאד; הוד והדר לבשת׃<br/>
<b>ב</b> עטה אור כשלמה; נוטה שמים כיריעה׃<br/>
<b>ג</b> המקרה במים עליותיו;<br/>השם עבים רכובו; המהלך על כנפי רוח׃<br/>
<b>ד</b> עשה מלאכיו רוחות; משרתיו אש להט׃<br/>
<b>ה</b> יסד ארץ על מכוניה; בל תמוט עולם ועד׃<br/>
<b>ו</b> תהום כלבוש כסיתו; על הרים יעמדו מים׃<br/>
<b>ז</b> מן גערתך ינוסון; מן קול רעמך יחפזון׃<br/>
<b>ח</b> יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם׃<br/>
<b>ט</b> גבול שמת בל יעברון; בל ישבון לכסות הארץ׃<br/>
<b>י</b> המשלח מעינים בנחלים; בין הרים יהלכון׃<br/>
<b>יא</b> ישקו כל חיתו שדי; ישברו פראים צמאם׃<br/>
<b>יב</b> עליהם עוף השמים ישכון; מבין עפאים יתנו קול׃<br/>
<b>יג</b> משקה הרים מעליותיו; מפרי מעשיך תשבע הארץ׃<br/>
<b>יד</b> מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם;<br/>להוציא לחם מן הארץ׃<br/>
<b>טו</b> ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן;<br/>ולחם לבב אנוש יסעד׃<br/>
<b>טז</b> ישבעו עצי ה׳ ארזי לבנון אשר נטע׃<br/>
<b>יז</b> אשר שם צפרים יקננו; חסידה ברושים ביתה׃<br/>
<b>יח</b> הרים הגבהים ליעלים; סלעים מחסה לשפנים׃<br/>
<b>יט</b> עשה ירח למועדים; שמש ידע מבואו׃<br/>
<b>כ</b> תשת חשך ויהי לילה בו תרמש כל חיתו יער׃<br/>
<b>כא</b> הכפירים שאגים לטרף; ולבקש מא־ל אכלם׃<br/>
<b>כב</b> תזרח השמש יאספון; ואל מעונתם ירבצון׃<br/>
<b>כג</b> יצא אדם לפעלו; ולעבדתו עדי ערב׃<br/>
<b>כד</b> מה רבו מעשיך ה׳ כלם בחכמה עשית;<br/>מלאה הארץ קנינך׃<br/>
<b>כה</b> זה הים גדול ורחב ידים;<br/>שם רמש ואין מספר; חיות קטנות עם גדלות׃<br/>
<b>כו</b> שם אניות יהלכון; לויתן זה יצרת לשחק בו׃<br/>
<b>כז</b> כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו׃<br/>
<b>כח</b> תתן להם ילקטון; תפתח ידך ישבעון טוב׃<br/>
<b>כט</b> תסתיר פניך יבהלון;<br/>תסף רוחם יגועון; ואל עפרם ישובון׃<br/>
<b>ל</b> תשלח רוחך יבראון; ותחדש פני אדמה׃<br/>
<b>לא</b> יהי כבוד ה׳ לעולם; ישמח ה׳ במעשיו׃<br/>
<b>לב</b> המביט לארץ ותרעד; יגע בהרים ויעשנו׃<br/>
<b>לג</b> אשירה לה׳ בחיי; אזמרה לאלקי בעודי׃<br/>
<b>לד</b> יערב עליו שיחי; אנכי אשמח בה׳׃<br/>
<b>לה</b> יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם <br/>ברכי נפשי את ה׳;<br/>הללויה׃</p>
<footer class=source>תהילים פרק קד</footer></blockquote>
##בראשית ברא אלקים
הוד והדר is a common phrase, with as many translations as there are commentators on תהילים and the סידור. I would start from Rav Schwab's explanation in <a href="http://www.amazon.com/gp/product/1578195128"><cite>Rav Schwab on Prayer</cite>, p. 118</a>: הוד is from the word הֵד, "echo", and הדר comes from the root meaning “returning” or “reflecting”. Thus the words that JPS translate as "glory and majesty" refer to the reflection or echo of ה׳'s power in the world around us. We cannot experience it directly (as <a href="/Concerto+for+All+Generations/">we saw</a> in תהילים פרק קמה,‎ לגדלתו אין חקר); we only see its reflection (I'm not going to go into the distinction between הוד and הדר now; I will just take it as a merism).
David then goes into each day of creation, one by one:
##ויאמר אלקים יהי אור
עטה אור כשלמה is all David will say about the first day; as Rashi says, the mystery of מעשה בראשית is wrapped up in that initial יהי אור:
<blockquote lang=he><p>כל תולדות שמים וארץ נבראו מיום ראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו.</p>
<footer class=source>רש״י, בראשית א:יד</footer></blockquote>
And the word עטה reflects that mystery. It is ambiguous; it could mean "He spreads light like a garment", reflecting the creation of the primordial light, but it may mean "He wraps Himself with light light a garment". This is the mystical idea that ה׳'s presence in the world is hidden and only manifest in a limited way, which is here called אור:
<blockquote lang=he><p> ספר תחלה בריאת האור, שמן האור הנעלם דלא ידיע ולא אתידע, הוציא אור אחר ההשתלשלות אור השכל והשכליים עד שנתגשם באור המוחש...כן התעטף והסתתר תחת האור הזה עד שלא נשיג מן האור הנעלם רק ניצוצות דקות במשכיות לבב, וכמו שהעוטה מתכסה...</p>
<footer class=source>מלבי״ם, תהילים קד:ב</footer></blockquote>
##ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים
After ה׳ creates the sky, separating the "waters above" from the "waters below" with מקרה במים עליותיו (a קורה is a beam used to form a roof) (and this perek takes this literally; the "waters above" are the clouds that rain on the earth), He עשה מלאכיו רוחות. This is read in the Midrash as more than just "He creates the wind, which does His will", but encapsulates further this idea of צמצום, the Divine "restriction", that G-d doesn't act directly on the world but through "messengers", מלאכים:
<blockquote lang=he><p><em>עשה מלאכיו רוחות</em> רבי יוחנן אומר בשני נבראו המלאכים</p>
<footer class=source>מדרש שוחר טוב, תהילים קד</footer></blockquote>
<blockquote lang=he><p><em>יום אחד</em>: למה כתב אחד, לפי שהיה הקב״ה יחיד בעולמו שלא נבראו המלאכים עד יום שני.</p>
<footer class=source>רש״י, בראשית א:ה</footer></blockquote>
But note that the מלאכים here are not mystical, higher beings, but part and parcel of the physical world.
##ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד
ישקו כל חיתו שדי; ישברו פראים צמאם introduces a new idea: teleology. There is a <em>purpose</em> to creation. We haven't introduced Man yet but in this pasuk the waters exist to provide for the animals. This idea will run throughout the rest of the perek.
The idea that this perek avoids the mystical side of creation is reflected in a "cute" dialog in the midrash:
<blockquote lang=he><p><em>עליהם עוף השמים ישכון</em>: רבי ישמעאל ורבי עקיבא. רבי עקיבא אומר, אלו מאלכי השרת. אמר לו רבי ישמעאל, עקיבא, כלה מדברותך ולך אצל נגעים ואהלות. רבי ישמעאל אומר, זה עוף ששוכן על האילנות...</p>
<footer class=source>מדרש שוחר טוב, תהילים קד</footer></blockquote>
##ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע
The Artscroll Tehillim cites the מדרש שוחר טוב that עשב לעבדת האדם refers to flax. I cannot find that in my edition, but it certainly fits the פשט, going with הוציא לחם מן הארץ and יין ישמח לבב אנוש, that this is referring to mankind's ability to use the fruits of G-d's creation in his <em>own</em> creation:
<blockquote lang=en><p>They all understood something we’ve largely forgotten: that textiles are technology, more ancient than bronze and as contemporary as nanowires...But, to reverse Arthur C Clarke’s adage, any sufficiently familiar technology is indistinguishable from nature. It seems intuitive, obvious--so woven into the fabric of our lives that we take it for granted.</p>
...
<p><em>Fabric</em> and <em>fabricate</em> share a common Latin root, <em>fabrica</em>: ‘something skillfully produced’. <em>Text</em> and <em>textile</em> are similarly related, from the verb <em>texere</em>, to weave. Cloth-making is a creative act, analogous to other creative acts.</p>
<footer class=source><a href="http://aeon.co/magazine/culture/how-textiles-repeatedly-revolutionised-technology/">Virginia Postrel, <cite>Losing the thread</cite></a></footer></blockquote>
And I realized after reading that article that the מלאכות of שבת are in fact centered on technology. Nowadays we think of technology as electronics, but originally it was fabrics and bread, exactly this things we "rest" from on שבת:
<blockquote lang=en><p>[E]verywhere the essential idea of the word מלאכה seems to be--as indeed its etymological derivation from מאלך has told us--not...bodily fatigue but the intelligent carrying out of an intention...[T]he Oral law teaches us to apply the idea precisely and literally only to עשית מלאכה, to constructive work, to using material for מלאכה...to exercising our power of constructing, altering and using the material of the world for our own purposes.</p>
<footer class=source>Rabbi Samson Raphael Hirsch, שמות כ:י, ד״ה לא תעשה כל מלאכה</footer></blockquote>
We as technological creators are imitating G-d. In our שבת we imitate Him as well.
##ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים
David here emphasizes the purpose of the heavenly bodies: not for light, but to mark the flow of time for humanity.
<blockquote lang=he><p> ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה; והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים׃</p>
<footer class=source>בראשית א:ד</footer></blockquote>
<blockquote lang=he><p> ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה׳ אלקיך אתם לכל העמים תחת כל השמים׃</p>
<footer class=source>דברים ד:יט</footer></blockquote>
Ramban and Ibn Ezra assume that חלק...אתם לכל העמים refers to astrology, but Sforno points out the utility of the heavenly bodies in our lives (as אתת ומועדים, presumably) and how this proves ה׳'s role in creation:
<blockquote lang=he><p>סדר אותם על סדר נאות לצורך כל אחד מחלקי הארץ כפי השתנותם והשתנות העם אשר בה וזה הסדר המוחש יורה על הפך דעות התועים כי אמנם יורה בהכרח שיש איזה נמצא מסדר לתכלית מכוון מאתו אשר המציאה לסדרם למען יושג תכלית מציאותם וסדרם כי לא יהיה כל זה במקרה בלי ספק.</p>
<footer class=source>ספורנו, דברים ד:יט</footer></blockquote>
##ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה
The first part of the pasuk again emphasizes Man's role:
<blockquote lang=he><p>והוא מנפלאות ה׳ אשר נתן חכמה בלב מנהיגי הספינה להשיטה אל המקום הנרצה.</p>
<footer class=source>מצודת דוד, תהילים קד:כו, ד״ה שם אניות יהלכון</footer></blockquote>
And then there is the Leviathan. This pasuk has always bothered me, not the idea of <a href="http://photography.nationalgeographic.com/photography/photos/giant-sea-creatures/">giant sea creatures</a> but יצרת לשחק בו. Artscroll translates "you fashioned to sport with". What does it mean, that ה׳ plays with something? Fortunately, there is a simpler פשט:‎ בו means "in it" rather than "with it", and "it" here refers to the ים:
<blockquote lang=he><p>זה הלויתן הידוע ברוב גדלו אותו יצרת להיות משחק ומטייל בהים ההוא ולא יחת מכל הבריות והמה לו למאכל.</p>
<footer class=source>מצודת דוד, תהילים קד:כו, ד״ה לויתן זה</footer></blockquote>
But still, the gemara understands this like Artscroll:
<blockquote lang=he><p>והא אמר רב יהודה אמר רב: שתים עשרה שעות הוי היום: שלש הראשונות הקב״ה יושב ועוסק בתורה, שניות יושב ודן את כל העולם כולו; כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה--עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים; שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים; רביעיות יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר (תהלים קד:כו) [שם אניות יהלכון] לויתן זה יצרת לשחק בו.</p>
<footer class=source>עבודה זרה ג,ב</footer></blockquote>
To understand this, we have to look at the other source of this phrase, in איוב:
<div class=compare>
<blockquote lang=he><p><b>כה </b> תמשך לויתן בחכה; <br/> ובחבל תשקיע לשנו׃<br/>
<b>כו</b> התשים אגמן באפו; <br/> ובחוח תקב לחיו׃<br/>
<b>כז</b> הירבה אליך תחנונים;<br/> אם ידבר אליך רכות׃<br/>
<b>כח</b> היכרת ברית עמך; <br/> תקחנו לעבד עולם׃<br/>
<b>כט</b> התשחק בו כצפור; <br/> ותקשרנו לנערותיך׃</p>
<footer class=source>איוב פרק מ</footer></blockquote>
<blockquote lang=en><p><b>25</b> Canst thou draw out leviathan with a fish-hook?<br/> or press down his tongue with a cord?<br/>
<b>26</b> Canst thou put a ring into his nose?<br/> or bore his jaw through with a hook?<br/>
<b>27</b> Will he make many supplications unto thee?<br/> or will he speak soft words unto thee?<br/>
<b>28</b> Will he make a covenant with thee,<br/> that thou shouldest take him for a servant for ever?<br/>
<b>29</b> Wilt thou play with him as with a bird?<br/> Or wilt thou bind him for thy maidens?</p>
<footer class=source>Job 40</footer></blockquote>
</div>
So I would take לשחק ב־לויתן as an idiom describing G-d's incomprehensible power. The gemara then is midrashically describing ה׳'s manifestation in the world as being composed of four parts: Torah, judgment, sustenance and divine power.
##ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה
The animals on Day 6 are not specifically mentioned; I assume מה רבו מעשיך ה׳ includes both fish/birds (Day 5) and animals (Day 6). And certainly כלם אליך ישברון is a common theme in תהילים:
<blockquote lang=he><p> נותן לבהמה לחמה; לבני ערב אשר יקראו׃</p>
<footer class=source>תהילים קמז:ט </footer></blockquote>
##ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו
And there's no mention of the creation of Man here. But I think that's part of the message: in this perek, Man is less a creature than a creator, but one who has to realize the nature of the true Creator.
##ויאמר להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה
Instead of speaking of the creation of humanity, David celebrates his responsibility. he sings of the day that all mankind can live up to the purpose for which we were created and granted the creative power that we have.
<blockquote lang=he><p>הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר״מ והוו קא מצערו ליה טובא. הוה קא בעי ר׳ מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו. אמרה לי׳ ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב (תהלים קד:לה) יתמו חַטָּאִים? מי כתיב חוטאים חֲטָאִים כתיב! ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם! אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם. בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה.</p>
<footer class=source>ברכות י,א</footer></blockquote>
<a href="http://dafyummy.blogspot.com/2012/08/berachot-10a.html">Josh Waxman</a> notes that this must be d'rash, since the pasuk says חַטָּאִים with full patach on the ח and a dagesh in the ט, which is an <a href="https://en.wikipedia.org/wiki/Agent_noun">agent noun</a> (compare גַנָּב) unlike חֲטָאִים which would be "sins":
<blockquote lang=he><p>אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח; כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ <em>חֲטָאִים</em> גְּדוֹלִים׃</p>
<footer class=source>קהלת י:ד</footer></blockquote>
But the Metzudot saves this lovely d'rash by understanding יתמו differently:
<blockquote lang=he><p><em>יתמו</em> מלשון תם והשלמה.<em>אינם</em> אין להם.</p>
<footer class=source>מצודות ציון, תהילים קד:לה</footer></blockquote>
<blockquote lang=he><p><em>יתמו</em> תפלתי היא שיתמו חטאים ר״ל שבני אדם יתגברו על יצרם ולא יעשו חטאים וא''כ לא יהיו עוד רשעים בעולם.</p>
<footer class=source>מצודות דוד,שם</footer></blockquote>