🚧🏗️ Page Still Under Construction
גם ענוש לצדיק לא טוב להכות נדיבים על ישר׃
אמר הנה יש דבר שהוא לפי הנראה בלתי טוב וישר בהנהגה, והוא מה שה׳ מעניש לצדיק, ומה שמכה את הנדיבים, שמזה יולד התלונה של צדיק ורע לו, שמה שמעניש הצדיק הוא לא טוב, ומה שמכה נדיבים הוא על יושר, ר״ל הוא עול בהיושר?
צדיק ורע לא, theodicy, is a huge question, and משלי's perspective is that it doesn’t happen. ה׳ only punishes those who deserve it.
גם ענוש לצדיק לא טוב: לא אמר הקדוש ברוך הוא למחות שם ישראל מעל הארץ, כי לא טוב בעיניו לענוש כלם.
But that doesn’t fit with the way we are reading משלי
ואימת רתח? אמר אביי: בהנך תלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא וקאי אחד כרעא…
ההוא מינא דהוה בשבבותיה דרבי יהושע בן לוי, הוה קא מצער ליה טובא בקראי. יומא חד שקל תרנגולא, ואוקמיה בין כרעיה דערסא, ועיין ביה, סבר: כי מטא ההיא שעתא, אלטייה. כי מטא ההיא שעתא, ניים. אמר: שמע מינה, לאו אורח Yahoo! Mailארעא למעבד הכי.(תהלים קמה:ט) וְרַחֲמָיו עַל כׇּל מַעֲשָׂיו כתיב.
וכתיב: גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב.
גם ענוש לצדיק לא טוב: הצדיק תפלתו נשמעת כאשר כתיב (משלי טו:כט) וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע, והנה בידו לברך ולענוש. על כן אמר כי לא טוב לצדיק לענוש לאשר יחטא לו כי מן הראוי לצדיק למחול ולהעביר על מדותיו.
להכות וגו׳: דרך . הנדיבים למשול בעם ובידם להכות ולהנקם מאשר יחטא להם. על כן אמר כי לא טוב אשר יכו הנדיבים וינקמו מן החוטא להם…אף גם זאת לא טוב לנדיבים להכות ולהנקם אפילו על הישר…
part of being a צדיק is letting go, being מוותר. And similarly להכות is לא טוב for the נדיבים על ישר, those who are generous with their righteousness. Easy to be kind to nice people.
כז חושך אמריו יודע דעת; יקר רוח איש תבונה׃ כח גם אויל מחריש חכם יחשב; אטם שפתיו נבון׃
contrast with
יט ברב דברים לא יחדל פשע; וחושך שפתיו משכיל׃ כ כסף נבחר לשון צדיק; לב רשעים כמעט׃ כא שפתי צדיק ירעו רבים; ואוילים בחסר לב ימותו׃
which is about silence as a tool of the צדיק. Talked about this in Silence is Golden
שמאי אומר:…אמור מעט ועשה הרבה.
this is about wisdom and silence
It is better to remain silent at the risk of being thought a fool, than to talk and remove all doubt of it.
רבי עקיבא אומר:…סייג לחכמה, שתיקה.
All that is thought should not be said, all that is said should not be written, all that is written should not be published, and all that is published should not be read.
סייג means a tool to protect or encourage
רבי עקיבא אומר: שחוק וקלות ראש, מרגילין לערוה. מסרת, סיג לתורה. מעשרות, סיג לעשר. נדרים, סיג לפרישות. סיג לחכמה, שתיקה.
שחוק וקלות ראש encourages ערוה (it’s a kind of anti-סיג). The מסרת protects and preserves the תורה, and חז״ל tells us that giving מעשרות protects our עשר.
עשר תעשר את כל תבואת זרעך; היצא השדה שנה שנה׃
עשר תעשר: עשר בשביל שתתעשר.
ואיש את קדשיו לו יהיו: מי שמעכב מעשרותיו ואינו נותנן, לו יהיו המעשרות—סוף שאין שדהו עושה אלא אחד מעשרה שהיתה למודה לעשות.
and נדרים protect פרישות. A נדר isn’t a good thing, but if we feel that we need to hold back from some indulgence, making a formal vow can bolster our willpower. But how does שתיקה protect חכמה. And the wording: סיג לחכמה, שתיקה is different from מסרת, סיג לתורה. The latter says that tradition is a fence for Torah, but there may be other ways of preserving it. סיג לחכמה, שתיקה sounds like "silence is the fence for wisdom.
סיג לחכמה שתיקה: ולא אמר שתיקה סיג לחכמה, דשאני הא לפי שאין שום סיג לחכמה כי אם השתיקה בלבד, להכי תני סיג קדם.
Bartenura says (based on our text) that silence protects a reputation for wisdom:
סיג לחכמה שתיקה: במה אנן קימין? אי בשתיקה מדברי תורה, הרי כבר כתיב (יהושע א:ח) [לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ] וְהָגִיתָ בּוֹ [יוֹמָם וָלַיְלָה]; אי בשתיקה מרכילות ולשון הרע וקללה, דאוריתא נינהו! הא אינו מדבר אלא בשתיקה מדברי הרשות שבין אדם לחברו, שיש לו לאדם למעט הדבור בהם כל מה שאפשר. ועליהם אמר שלמה: גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב
ידידי הרב מהו׳ זעליג חר״פ נ״י מחאדזעשען עוררני לומר דה״פ: משום דכל חכמה שאדם לומד, אם רצה לעשות לה סיג שלא יאבדה כל כך מהר, לא יחטוף מהר מעניין לעניין…וכמשחז״ל (עירובין נד,ב) [אם] עושה אדם תורתו חבילות חבילות, מתמעט [ואם לאו, (משלי יג:יא) קֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה]…אבל צריך להמתין מעט בין עניין לעניין, להתישב יפה על מה שלמד, למען ישתרש העניין במחשבותיו היטב, ויך שרשיו כלבנון. וכן אמרו חז״ל (בריש תורת כהנים) שההפסקות היו משמשות ליתן רווח למשה להתבונן יפה בין פרשה לפרשה ובין עניין לעניין.
We might think that the best way to act smart is by speaking and debating, and the best way to prove our smarts is to tell others what we know.
But the truth is that the wisest people are the ones who listen fully when others are talking, and refrain from offering an opinion when they’re lacking information.
connected to last time: (אבות ד:א) איזהו חכם? הלומד מכל אדם
and so אויל מחריש חכם יחשב isn’t really about fooling other people; they will be thought wise because they are becoming wise by being quiet.
לתאוה יבקש נפרד; בכל תושיה יתגלע׃
Meaning of verse uncertain.
מכסה פשע מבקש אהבה; ושנה בדבר מפריד אלוף׃
פוטר מים ראשית מדון; ולפני התגלע הריב נטוש׃
לי עצה ותושיה; אני בינה לי גבורה׃
תושיה: התורה נקראת תושיה מלשון יש, כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כשאר הדברים שבעולם.
the one who is antisocial is only concerned about their self interest and so (because איזהו חכם? הלומד מכל אדם) they cannot become wise; by pushing away people they are pushing away עצה ותושיה.
ב לא יחפץ כסיל בתבונה; כי אם בהתגלות לבו׃ ג בבוא רשע בא גם בוז; ועם קלון חרפה׃ ד מים עמקים דברי פי איש; נחל נבע מקור חכמה׃
back to the silence of the wise; words have meaning. Not the כסיל who just babbles or the רשע who tries to hurt.
“Still waters run deep” is an English proverb meaning that a person who speaks little or appears calm and reserved often possesses significant depth of thought, emotion, or intellect beneath their quiet exterior.
The proverb traces its roots to ancient Latin, where it appears as altissima quaeque flumina minimo sono labi (“the deepest rivers flow with the least sound”) in the 1st-century AD work Historiae Alexandri Magni by Quintus Curtius Rufus, who attributes the saying to Bactrian origins during the era of Alexander the Great.
והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו ומגדלתו ומרוממהו על כל המעשים, הוא ההיפוך ממ״ש למעלה דהיינו והוי צנוע, הוא היפוך ממ״ש לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל [בִּתְבוּנָה] כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ אבל הוא יהיה צנוע. וארך רוח היפוך ממ״ש וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה שמחרף תיכף, אבל הוא ארך רוח. ומוחל על עלבונו הוא היפך ממ״ש בָּא גַם בּוּז, אבל הוא לא די שאינו מבזה, אלא שהוא מוחל על עלבונו. ונגד מ״ש בְּכׇל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע קלונו ברבים, אבל הוא מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.
another facet
האיש אשר הוא נובע מקור חכמה כנחל, דברי פיו כמים עמוקים אשר לא יגיע האדם לשתות מהם עד אשר יטרח וידלה אותם. כן לא יבין איש דברי החכם הנבון ולא יעמוד על דעתו זולת בטורח ומערכי לב להבין בהם.
πάντα ῥεῖ everything flows
המשלת התורה לזרימה המתמדת של המים…מזכירה את המשל של הרקליטוס: ”אי אפשר לטבול באותו נהר פעמיים“ והאמרה: הכל זורם משום שהמים כל הזמן זורמים ואין אלה אותם המים בהם טבלת קודם. אפשר שזה מתקשר לאמרות חז״ל (על פי רש״י, דברים יא:יג): [בכל יום יהיו בעיניך חדשים]—אין לימוד תורה אחד דומה למשנהו. בכל לימוד מתגלים דברים חדשים. וכמאמר ר׳ יהושע לתלמידיו (חגיגה ג,א): ”אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש“.
🚧🏗️ Page Still Under Construction