בס״ד

Kavanot: A Dish Best Served Cold

Thoughts on Tanach and the Davening

Now back to David and a story of betrayal, counter-betrayal and murder.

יז ודבר אבנר היה עם זקני ישראל לאמר; גם תמול גם שלשם הייתם מבקשים את דוד למלך עליכם׃ יח ועתה עשו; כי ה׳ אמר אל דוד לאמר ביד דוד עבדי הושיע את עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל איביהם׃ יט וידבר גם אבנר באזני בנימין; וילך גם אבנר לדבר באזני דוד בחברון את כל אשר טוב בעיני ישראל ובעיני כל בית בנימן׃

שמואל ב פרק ג

Remember that Avner had broken with Ish Boshet and declared that he would support David:

ח ויחר לאבנר מאד על דברי איש בשת ויאמר הראש כלב אנכי אשר ליהודה היום אעשה חסד עם בית שאול אביך אל אחיו ואל מרעהו ולא המציתך ביד דוד; ותפקד עלי עון האשה היום׃

ט כה יעשה אלקים לאבנר וכה יסיף לו; כי כאשר נשבע ה׳ לדוד כי כן אעשה לו׃ י להעביר הממלכה מבית שאול; ולהקים את כסא דוד על ישראל ועל יהודה מדן ועד באר שבע׃ יא ולא יכל עוד להשיב את אבנר דבר מיראתו אתו׃

שמואל ב פרק ג

But Avner only sent messengers to David secretly:

וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתו לאמר למי ארץ; לאמר כרתה בריתך אתי והנה ידי עמך להסב אליך את כל ישראל׃

שמואל ב ג:יב

As far as Ish Boshet knew, Avner was still loyal (Ish Boshet had a bad case of denial). We don’t have the details, but it’s clear that Ish Boshet listened to Avner to return Michal, and even let Avner accompany her back to David:

יד וישלח דוד מלאכים אל איש בשת בן שאול לאמר; תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים׃ טו וישלח איש בשת ויקחה מעם איש מעם פלטיאל בן לוש (ליש)׃ טז וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחרים; ויאמר אליו אבנר לך שוב וישב׃

שמואל ב פרק ג

Here we see more details of what Avner did. דבר אבנר היה means “Avner had sent word”, in the past perfect, before coming with Michal.

Avner is being very politic. He’s claiming that this (David’s rule) is what the people have always wanted; it was only Avner’s support of Ish Boshet that kept them from expressing it. Now they could do what they really wanted to do.

The text says טוב בעיני ישראל ובעיני כל בית בנימן. This is the first hint of the shift in בנימן's loyalty. When the kingdom splits, בנימן will stay with יהודה despite the long war between Saul and David.

We have seen an undercurrent of loyalty to David during Saul’s reign before this:

א ואלה הבאים אל דויד לציקלג עוד עצור מפני שאול בן קיש; והמה בגבורים עזרי המלחמה׃ ב נשקי קשת מימינים ומשמאלים באבנים ובחצים בקשת מאחי שאול מבנימן׃ …

יז ויבאו מן בני בנימן ויהודה עד למצד לדויד׃

דברי הימים א פרק יב

But here the entire nation turns to David.


Now Avner comes to David (with Michal, presumably, though we don’t see anything of her reunion with David).

כ ויבא אבנר אל דוד חברון ואתו עשרים אנשים; ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר אתו משתה׃ כא ויאמר אבנר אל דוד אקומה ואלכה ואקבצה אל אדני המלך את כל ישראל ויכרתו אתך ברית ומלכת בכל אשר תאוה נפשך; וישלח דוד את אבנר וילך בשלום׃

שמואל ב פרק ג

When David sends him back, it is with an omnious foreshadowing:

כל מי שכתוב בו לשלום הולך וחוזר, וכל מי שכתוב בו לך בשלום, הולך ואינו חוזר, באבנר כתיב וישלח דוד את אבנר וילך בשלום (שמואל ב׳ ג:כא), הלך ולא חזר, אבל יתרו אמר למשה לך לשלום, הלך וחזר, שנאמר ויאמר יתרו למשה לך לשלום.

מדרש תנחומא (בובר) פרשת שמות סימן יח

G-d put me on this earth to accomplish a certain number of things. Right now I am so far behind that I will never die.

Bill Watterson, Calvin and Hobbes

לך לשלום has the sense of going on a mission, still having a purpose. לך בשלום implies you’re done. Avner had turned the loyalty of the kingdom of Israel to David, and his role in history was finished.


כב והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד ושלל רב עמם הביאו; ואבנר איננו עם דוד בחברון כי שלחו וילך בשלום׃ כג ויואב וכל הצבא אשר אתו באו; ויגדו ליואב לאמר בא אבנר בן נר אל המלך וישלחהו וילך בשלום׃ כד ויבא יואב אל המלך ויאמר מה עשיתה; הנה בא אבנר אליך למה זה שלחתו וילך הלוך׃ כה ידעת את אבנר בן נר כי לפתתך בא; ולדעת את מוצאך ואת מבואך (מובאך) ולדעת את כל אשר אתה עשה׃

שמואל ב פרק ג

Remember what happened 2 years before:

יב ויצא אבנר בן נר ועבדי איש בשת בן שאול ממחנים גבעונה׃ יג ויואב בן צרויה ועבדי דוד יצאו ויפגשום על ברכת גבעון יחדו; וישבו אלה על הברכה מזה ואלה על הברכה מזה׃ … כב ויסף עוד אבנר לאמר אל עשהאל סור לך מאחרי; למה אככה ארצה ואיך אשא פני אל יואב אחיך׃ כג וימאן לסור ויכהו אבנר באחרי החנית אל החמש ותצא החנית מאחריו ויפל שם וימת תחתו; ויהי כל הבא אל המקום אשר נפל שם עשהאל וימת ויעמדו׃ … כו ויקרא אבנר אל יואב ויאמר הלנצח תאכל חרב הלוא ידעתה כי מרה תהיה באחרונה; ועד מתי לא תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם׃ כז ויאמר יואב חי האלקים כי לולא דברת; כי אז מהבקר נעלה העם איש מאחרי אחיו׃

שמואל ב פרק ב

Yoav still carried that grudge and he is furious at David for letting Avner go.

The משבצות זהב suggests (in a “cute” דרש) that עשיתה could be read as עָשִׂיתָהּ, with a מפיק-ה׳, meaning “acted for her”. Yoav accuses David of wanting Michal back so badly, he allowed a known spy into his kingdom.


Yoav will have his revenge:

כו ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישבו אתו מבור הסרה; ודוד לא ידע׃ כז וישב אבנר חברון ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי; ויכהו שם החמש וימת בדם עשהאל אחיו׃

שמואל ב פרק ג

בור הסרה is the name of a place, but חז״ל saw it as a hint to Avner’s failure as an advisor to Saul:

מאי בור הסירה? אמר רבי אבא בר כהנא: בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג.

סנהדרין מט,א

בור וסירה גרמו לו לאבנר שנהרג: בור—צפחת מים שלקח דוד מראשותיו של שאול כשהיה ישן במעגל, וכשאמר להם דוד בני מות אתם שלא שמרתם את אדוניכם שכבר הייתי יכול להורגו, (שמואל א כו) ראו נא איפוא חנית המלך ואיה צפחת המים וגו׳ היה לו לאבנר למחות בשאול ולומר לו: ראה כמה צדיק הוא שלא הרגך, ולא מיחה אלא אמר: שמא אחד מבני הצבא נתנם לו. וסירה—”קוץ“, כשכרת דוד את כנף מעילו של שאול במערה, היה לו לאבנר ללמד זכות על דוד ולומר לשאול: ראה כמה חס עליך ולא הרגך בהיותך יחד עמו במערה, ולא לימד זכות אלא אמר: שמא כשעברתם אצל הקוצים והסירים נכנס אחד מן הקוצים בכנף מעילך והוא היה טמון שם וחתכו.

רש״י, שם

And the murder in תוך השער is significant:

אל תוך השער: שער העיר חברון. ורבותנו ז״ל דרשו בו כמו השערה אל הזקנים כלומר אמר לו להביאו לפני הסנהדרין להשפט עמו בדם עשהאל.

רד״ק, שמואל ב ג:כז

Yoav felt that he was justified in killing Avner:

א״ל מ״ט קטלתיה לעשאל?
עשאל רודף היה!
היה לך להצילו באחד מאיבריו.
לא יכילי ליה.
השתא בדופן חמישית כוונת ליה—באחד מאיבריו לא יכלת ליה?

סנהדרין מט:א

ט וידבר ה׳ אל משה לאמר׃ י דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם; כי אתם עברים את הירדן ארצה כנען׃ יא והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם; ונס שמה רצח מכה נפש בשגגה׃ …טז ואם בכלי ברזל הכהו וימת רצח הוא; מות יומת הרצח׃ יז ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימת רצח הוא; מות יומת הרצח׃ יח או בכלי עץ יד אשר ימות בו הכהו וימת רצח הוא; מות יומת הרצח׃ יט גאל הדם הוא ימית את הרצח; בפגעו בו הוא ימתנו׃

במדבר פרק לה

But in a strictly legal sense Yoav was wrong. Even if he could justify being a גאל הדם, Chevron is a sanctuary city:

א וידבר ה׳ אל יהושע לאמר׃ ב דבר אל בני ישראל לאמר; תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי אליכם ביד משה׃ …ז ויקדשו את קדש בגליל בהר נפתלי ואת שכם בהר אפרים; ואת קרית ארבע היא חברון בהר יהודה׃

יהושוע פרק כ

So however justified Yoav may feel, he is guilty of murder.


כח וישמע דוד מאחרי כן ויאמר נקי אנכי וממלכתי מעם ה׳ עד עולם מדמי אבנר בן נר׃ כט יחלו על ראש יואב ואל כל בית אביו; ואל יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר לחם׃ ל ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר; על אשר המית את עשהאל אחיהם בגבעון במלחמה׃

שמואל ב פרק ג

This has the makings of a political disaster for David. He wants to be king of all Israel, and now his chief of staff has murdered the popular second-in-command of Israel. David is forced to publicly declare his innocence, and dramatically curses Yoav and Avishai. The sentence ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר; על אשר המית את עשהאל אחיהם בגבעון במלחמה is not redundant; it’s part of David’s declaration that they were not justified in the murder. Notably, however, he does not punish them. We’ll soon see why.


לא ויאמר דוד אל יואב ואל כל העם אשר אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר; והמלך דוד הלך אחרי המטה׃ לב ויקברו את אבנר בחברון; וישא המלך את קולו ויבך אל קבר אבנר ויבכו כל העם׃

שמואל ב פרק ג

This is the extent of Yoav’s punishment: he has to publicly mourn Avner, basically showing his remorse (or at least acting it out).

לג ויקנן המלך אל אבנר ויאמר; הכמות נבל ימות אבנר׃ לד ידך לא אסרות ורגליך לא לנחשתים הגשו כנפול לפני בני עולה נפלת; ויספו כל העם לבכות עליו׃ לה ויבא כל העם להברות את דוד לחם בעוד היום; וישבע דוד לאמר כה יעשה לי אלקים וכה יסיף כי אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל מאומה׃ לו וכל העם הכירו וייטב בעיניהם ככל אשר עשה המלך בעיני כל העם טוב׃ לז וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא; כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר בן נר׃

שמואל ב פרק ג

David is very public with his mourning. He accuses Yoav of murder, he makes Yoav lead the burial, he eulogizes Avner in terms that parallel his eulogy for Saul and Jonathan:

כג שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו; מנשרים קלו מאריות גברו׃ … כה איך נפלו גברים בתוך המלחמה יהונתן על במותיך חלל׃

שמואל ב פרק א

Then he fasts and makes sure everyone knows that he is fasting. I certainly get the impression that David is protesting too much. But it accomplishes his political goal: both his nation (כל העם) and Israel (כל ישראל) know that David had no hand in the murder, and it allows him to appeal to Israel to join him.


לח ויאמר המלך אל עבדיו; הלוא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל׃ לט ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני; ישלם ה׳ לעשה הרעה כרעתו׃

שמואל ב פרק ג

Now David admits in private what he has not said in public: he is sincere about the loss of Avner, but he cannot punish Yoav as he deserves because he (David) is too weak. But the time will eventually come:

א ויקרבו ימי דוד למות; ויצו את שלמה בנו לאמר׃ ב אנכי הלך בדרך כל הארץ; וחזקת והיית לאיש׃ …ה וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם וישם דמי מלחמה בשלם; ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו׃ ו ועשית כחכמתך; ולא תורד שיבתו בשלם שאל׃

מלכים א פרק ב

It’s important to note that David was not afraid that Yoav would rebel against him. It’s that he felt he needed Yoav as his enforcer:

טו וימלך דוד על כל ישראל; ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו׃ טז ויואב בן צרויה על הצבא; ויהושפט בן אחילוד מזכיר׃

שמואל ב פרק ח

שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה׳ אלהיך נתן לך לשבטיך; ושפטו את העם משפט צדק׃

דברים טז:יח

ר׳ אלעזר אמר אם אין שוטר אין שופט. כיצד? כיון שנתחייב אדם בבית דין לחבירו, אם אין שם שוטר שיוציא ממנו, כיון שפירש מן הדיינין, אין ספיקה ביד הדיין לעשות לו כלום, אלא אם כן מוסרו ביד שוטר, והשוטר מוציא ממנו. אמר ר׳ אלעזר בן פדת אילמלא שיטנו של יואב, לא היה דוד יכול לעשות את הדין. וכן הוא אומר ”ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא“ (שמואל ב ח:טו-טז), וכי דוד ויואב שופטים היו, אלא כל מי שאינו שומע לדיין, מוסרין אותו ביד יואב, ומוציאין ממנו בעל כרחו.

מדרש תנחומא (בובר) פרשת שופטים סימן ג