{:style=color:red}
🚧🏗️ Page Still Under Construction
{:he}
><b>א</b> בני אם ערבת לרעך; תקעת לזר כפיך׃<br/>
<b>ב</b> נוקשת באמרי פיך; נלכדת באמרי פיך׃<br/>
<b>ג</b> עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך;<br/>
לך התרפס ורהב רעיך׃<br/>
<b>ד</b> אל תתן שנה לעיניך; ותנומה לעפעפיך׃<br/>
<b>ה</b> הנצל כצבי מיד; וכצפור מיד יקוש׃
--משלי פרק ו
{:he}
><em>התרפס</em>: ענין דריסה ורמיסה כמו (דניאל ז:ז) וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַהּ רָפְסָה.
>
<em>ורהב</em>: ענין התחזקות כמו (ישעיהו ג:ה) יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן.
--מצודת ציון, משלי ו:ג
{:he}
><em>בני אם ערבת</em>: ערבות ממון כמשמעו פירשו רבותינו.
--רש"י, משלי ו:א
{:he}
>דבר אחר <em>בני אם ערבת לרעך</em>: אחר שנעשית ערב להקב"ה שהוא רעך כדכתיב (שיר השירים ה:טז) זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי, וקבלת עליך בסיני ובערבות מואב באלה ובשבועה לשמור מצותיו.
--רש"י, משלי ו:ג
{:he}
><em>בני אם ערבת לרעך</em>: שיש שני מיני ערבות: א׳ ערב סתם שאם לא ישלם הלוה
ישלס הוא, והב׳ הוא הנקרא שלוף דון והוא ערב קבלן; וזהו ”אם ערבת לרעיך“
הוא ערב סתם;אם ”תקעת לזר כפיך“ הוא ערב קבלן, שנכנס בכף ממש והענין שהן
נגד שני מיני ראשי ישראל והם ערבות כמ״ש (דברים א:יג) [הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם] וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם, והן הזקנים והשופטים
וכמ״ש (בראשית מט:י) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, ואמרו (סנהדרין ה,א) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה הם ראשי
גליות שבבבל, שרודין את ישראל בשבט. וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו אלו [נשיאים שבא״י] שמלמדין
תורה ברבים. ואותן הלומדין תורה הן ערב סתם שהוא מחוייב לראות שלא יבא מכשול
מידו היינו שילמוד אותם הטיב ויסביר אותם בכדי שלא יטעו. ואם ”תקעת לזר כפיך“ הוא
כגד הדיינים שזה תלוי כמו ערב קבלן, שמכניס עצמו במקומו ממש כן הדיינים הכניסו
את עצמם כי נוטל ממון מזה ונותן לזה בלא רצון הבעל־דין הרי מכניס עצמו בערב קבלן.
--ביאור הגר״א לספר משלי ו:א
{:he}
><em>נוקשת באמרי פיך</em>: נגד אותן הלומדים אומר ”נוקשת באמרי פיך“, כלומר אם לא
תראה היטב שלא הכשל בדבר הלכה הרי נוקשת באמרי פיך שהורה דבר שלא כהלכה.
>
<em>נלכדת באמרי פיך</em>:הוא נגד התוקעים והן הדיינים שנוטל ממון מזה ונותן לזה; הוא
נלכד ממש שיוציא ממון בעצמו שלא כדין.
--ביאור הגר״א לספר משלי ו:ב
{:he}
><em>לך התרפס</em>: הוא כנגד הדיינים...כלומר
שתהיה כאסקופה הנדרסת שלא תעכב שום דין ויהיו רצין אליך בני אדם הצריכין לדין.
>
<em>ורהב רעיך</em>:
הוא על הלומדין אי אפשר להנצל רק בזה שתראה לרהב אח רעיך כלומר
לגדל שיהא למדן ויכול ללמוד עצמו
--ביאור הגר״א לספר משלי ו:ג
{:.TODO}
we are all judges
{:he}
>יהושע בן פרחיה אומר:...הוי דן את כל האדם לכף זכות.
--משנה אבות א:ו
{:he}
>(ויקרא יט:טו) בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ: הוי דן את חבירך לכף זכות.
--שבועות ל,א
{:.TODO}
your judgment of others traps you.
{:he}
>תנו רבנן: הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות.
--שבת קכז,ב
{:.TODO}
G-d grades on a curve: Rabbi Frand.
{:.TODO}
So you need to be single minded: אל תתן שנה לעיניך; ותנומה לעפעפיך
{:he .lines}
><b>א</b> שיר המעלות;
זכור ה׳ לדוד את כל ענותו׃
<b>ב</b> אשר נשבע לה׳; נדר לאביר יעקב׃
<b>ג</b> אם אבא באהל ביתי; אם אעלה על ערש יצועי׃
<b>ד</b> אם אתן שנת לעיני; לעפעפי תנומה׃
<b>ה</b> עד אמצא מקום לה׳; משכנות לאביר יעקב׃
--תהילים פרק קלב
{:.TODO}
your need to get your friend's מחילה needs to be as intense as David's need to build the bet hamikdash
----
{:he}
><b>ו</b> לך אל נמלה עצל; ראה דרכיה וחכם׃<br/>
<b>ז</b> אשר אין לה קצין שטר ומשל׃<br/>
<b>ח</b> תכין בקיץ לחמה; אגרה בקציר מאכלה׃<br/>
<b>ט</b> עד מתי עצל תשכב; מתי תקום משנתך׃<br/>
<b>י</b> מעט שנות מעט תנומות; מעט חבק ידים לשכב׃<br/>
<b>יא</b> ובא כמהלך ראשך; ומחסרך כאיש מגן׃
--משלי פרק ו
>The fable concerns a grasshopper (in the original, a cicada) that has spent the summer singing and dancing while the ant (or ants in some versions) worked to store up food for winter. When winter arrives, the grasshopper finds itself dying of hunger and begs the ant for food. However, the ant rebukes its idleness and tells it to dance the winter away now.
--Wikipedia, [_The Ant and the Grasshopper_](https://en.wikipedia.org/wiki/The_Ant_and_the_Grasshopper)
{:he}
>דאמר רבי חייא, מאי דכתיב (איוב לה:יא): מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ. מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת--זו פרידה, שכורעת ומשתנת מים. וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ--זה תרנגול, שמפייס ואחר כך בועל. אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה, היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה. דרך ארץ מתרנגול--שמפייס ואחר כך בועל.
--עירובין ק,ב
{:he}
><em>אלמלי לא נתנה תורה לישראל, למדנו צניעות מחתול וכו'</em>: הנה מלשון זה יש לדייק דעכשיו דנתנה תורה אין לנו ללמוד מאלו, וקשה מה בכך אדרבא צריך ללמוד מאלו ליקח קל וחומר לעצמינו?
>
ונראה לי בס"ד כי עתה שנתנה תורה ואסרה לנו השקר אין ללמוד מדת הפיוס מן תרנגול, שהוא מפייס בשקר וכזב דמבטיח ואינו עושה, ואומר הרבה ואפילו מעט אינו עושה דהא ודאי אסור באדם כיוצא בזה, וכן אין ללמוד ממנו דבר טוב זה פן יתלמד מכל דרכיו, שהוא אוהב נשים הרבה ומרבה התשמיש.
>
וכן אף על פי שיש ללמוד דבר טוב מנמלה להתרחק מן גזל, חוששין ללמוד ממנה דבר טוב זה פן ילמדו גם מדברים רעים שלה, והיינו שיהיה האדם להוט כל ימיו לאסוף הון ואהב כסף לא ישבע כסף, כאשר נמצא מדה רעה זו בנמלה דאם יהיה כך, מתי יעסוק בתורה? וכמו שאמרו המפרשים ז"ל על הפסוק (משלי ו:ו) לֵךְ־אֶל־נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם, ופירשו הכונה שתראה דרכים שבהם תתחכם כמו לימוד גזל ולא דרכים אשר תרשע בהם.
>
וכן החתול אף על פי שיש בו מדת הניעות יש בו מדות רעות, שהוא רודף העכברים ולא ישקוט ולא ינוח מלרדוף אותם ימים ולילות, גם הוא גזלן הרבה שחוטף תמיד מן הבית בשר ודגים ושאר מאכלים והוא גוזל תמיד, ולכן עתה שניתנה התורה לנו אין נכון ללמוד מבריות אלו כלום, פן ילמדו גם מן הרעות הנמצאים בהם.
--בן יהוידע, עירובין ק,ב
{:he}
>ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו; ישראל לא ידע עמי לא התבונן׃
--ישעיהו א:ג
{:.TODO}
not literally learning דרך ארץ from the behavior of animals. אלמלי לא נתנה תורה means "If not for the giving of the Torah, we would have learned from the animal world". That's not a good thing. Animals don't act morally.
>The naturalistic fallacy is the idea that what is found in nature is good. It was the basis for Social Darwinism, the belief that helping the poor and sick would get in the way of evolution, which depends on the survival of the fittest. Today, biologists denounce the Naturalistic Fallacy because they want to describe the natural world honestly, without people deriving morals about how we ought to behave--as in: If birds and beasts engage in adultery, infanticide, cannibalism, it must be OK).
--Steven Pinker, [_Q&A: Steven Pinker of "Blank Slate"_](https://www.upi.com/Odd_News/2002/10/30/QA-Steven-Pinker-of-Blank-Slate/26021035991232/)
{:.TODO}
emphasizes value of metaphor. We observe animal behavior, anthropomorphize them, and our brains take their behavior as normal and therefore morally good.
{:he}
>דאמר רבי אלעזר: מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה שנאמר (בראשית מא:יג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה.
--ברכות נה,ב
{:.TODO}
Animal behavior is the same way.
{:.TODO}
disagree with Rav Lichtenstein (get ethic outside of halacha!)
{:.TODO}
What to not be lazy about?
{:he}
> ובזה תקח מוסר להרבות לאסוף חקי החכמה ודברי התורה בלבך כל ימי הנעורים, ואל תאמר די, ואחר שאספת כולם אז תבינם בשכלך. כמ"ש ליגמר איניש והדר לסבר, ולהכין לך צידה ליום מועד כמו שהנמלה מכינה על ימי החורף.
--מלבי"ם, משלי ו:ח
{:he}
><b>יט</b> הנה קול שועת בת עמי מארץ מרחקים הה׳ אין בציון אם מלכה אין בה; מדוע הכעסוני בפסליהם בהבלי נכר׃ <b>כ</b> עבר קציר כלה קיץ; ואנחנו לוא נושענו׃ <b>כא</b> על שבר בת עמי השברתי; קדרתי שמה החזקתני׃
--ירמיהו פרק ח
{:.TODO}
Specific example here is to emphasize the previous paragraph: אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ.
Mishlei’s mussar message number eight: own your mistakes.
{:style=color:red}
🚧🏗️ Page Still Under Construction