Where is Mount Sinai? Nobody knows. Wikipedia lists a few proposals, but who knows?
Name Region Height (m) Coordinates Jabal Maqla Tabuk Region, Saudi Arabia 2,326 28.59674°N 35.33549°E Jabal al-Lawz Tabuk Region, Saudi Arabia 2,580 28.654167°N 35.305833°E Hala-'l Badr (volcano) Al Madinah Region, Saudi Arabia 1,692 27.25°N 37.2°E Mount Serbal South Sinai, Egypt 2,070 28.646389°N 33.651667°E Mount Catherine South Sinai, Egypt 2,629 28.511667°N 33.9525°E Mount Sinai South Sinai, Egypt 2,285 28.539417°N 33.975417°E Jabal Ahmad al Baqir Aqaba Governorate, Jordan 1,076 29.59911°N 35.14342°E Jebel al-Madhbah Petra, Jordan 1,070 30.321944°N 35.4475°E Mount Sin Bishar North Sinai, Egypt 29.671°N 32.961°E Mount Helal North Sinai, Egypt 910 30.653°N 34.028861°E Hashem el-Tarif North Sinai, Egypt 29.669217°N 34.633411°E Mount Hermon Anti-Lebanon, Lebanon 2,814 33.4162°N 35.8570°E
And that’s odd. Jews have a long memory; we know where הר הבית is, we know where קבר רחל is (even if Rachel isn’t really buried there; we still have the place!). And it’s even odder because there is a mitzvah to remember מעמד הר סיני:
ט רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך; והודעתם לבניך ולבני בניך׃ י יום אשר עמדת לפני ה׳ אלקיך בחרב באמר ה׳ אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי; אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון׃ יא ותקרבון ותעמדון תחת ההר; וההר בער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל׃ יב וידבר ה׳ אליכם מתוך האש; קול דברים אתם שמעים ותמונה אינכם ראים זולתי קול׃ יג ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים; ויכתבם על שני לחות אבנים׃
But the halacha says this mitzvah of פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך is metaphoric. There is no mitzvah of remembering הר סיני:
רבי דוסתאי ברבי ינאי משום רבי מאיר אומר: כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו, שנאמר: רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ.
יכול אפילו תקפה עליו משנתו; תלמוד לומר: וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו.
What happened to הר סיני? I’m going to focus on two aspects of this, from the commentary of the Kli Yakar.
Shlomo Ephraim Luntschitz [1550–1619], popularly know as Kli Yakar after his homiletic commentary on the Torah, was a Polish rabbi who served as chief rabbi of Prague after the Maharal. He was famed as a gifted preacher whose derashot, or sermons, would captivate his many listeners. His writings focus on ethical matters, and his collected homiletical interpretations of Torah passages, Kli Yakar, remains one of the most popular works of its kind.
We know how we got to הר סיני; we’re going to read about it in a few hours:
ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר; ויחן שם ישראל נגד ההר׃
ויחן שם ישראל: כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלקת.
Why is it called “סיני”? We all know the usual etymology:
וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש מתוך הסנה; וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל׃
וממגד ארץ ומלאה ורצון שכני סנה; תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו׃
ויקרא השם הנכבד ”שוכני סנה“ כי שם נראה אליו בתחלה ושכן ימים רבים על הר סיני שהוא מקום סנה ומסיני בא ושכן בישראל
And the סנה is specifically a thornbush, a symbol of pain:
מתוך הסנה: וְלֹא אִילָן אַחֵר, מִשּׁוּם (תהילים צא:טו) עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה.
That’s very positive. But the Kli Yakar brings a more negative etymology:
מאי הר סיני? הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו.
Now, the gemara seems to be saying that the שנאה, hatred, that came through סיני was the jealousy of the other nations that did not get the Torah. The Kli Yakar has a different perspective.
וי״א שהסנה רמז לסבלותן של ישראל כי אש הצרות מתלקחת סביביו ואיננו אכל…
דבר אחר, רמז למה שנאמר (שמות ב:יד) אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר; מפני מה ישראל שרויין בצרה יותר מכל האומות? לפי שיש בהם דלטורין משמיעים קול ענות בחרופים וגדופים…כקוצים הללו המשמיעים קול כשהוא בוער באש. כך ישראל אפילו בזמן שאש הצרות מתלקחת סביביו מ״מ כל אחד לחבירו (ראה יחזקאל כח:כד) קוץ מכאוב וסִלּוֹן מַמְאִיר כמנהג דורות הללו, ותמיד משמיעים קול כקול הסיר כמ״ש (קהלת ז:ו) כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן [שְׂחֹק] הַכְּסִיל, וזו עיקר הסיבה לישראל להיות בגלות מצד השנאה והקנאה שביניהם יותר מבכל האומות…לכך נאמר והסנה איננו אכל כי אע״פ שאש התלאות יבער ביעקב מ״מ מציאת הסנה נשאר קיים בכל דור ואיננו אכל כי לא יכלו הקוצים מן (ישעיהו ה:ו) כרם ה׳ צבאות בית ישראל.
That’s the סנה and that is the הר שירדה שנאה. But we got better—ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד!
ראה כמה כפלים נכתבו כאן ומה היה המקרא חסר אם היה אומר ”ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני נגד ההר“, ולמה אמר תחילה ויחנו ואח״כ ויחן, תחילה אמר מדבר סיני ואח״כ אמר סתם במדבר, ותחילה קרא להר בשם סיני ואח״כ קראו סתם הר ונראה שכל זה ראיה שלא היו ישראל ראוין לקבלת התורה עד אשר יהיה שלום ביניהם (קהלת יב:יא) בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד והתורה כל נתיבותיה שלום…
ואח״כ אמר ויסעו מרפידים. היינו מן המקום אשר היו שם בריב ומחלוקת כי המקום ההוא נקרא מסה ומריבה…ועכשיו נסעו מרפידים מן המקום ההוא ר״ל הסיעו עצמם מן הפירוד ויבואו מדבר סיני…הוא מזכירם בלשון רבים ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר, להורות שמצד המדבר עדיין היו חלוקים בדעתם ולא היו בלב אחד כאיש אחד עדיין, אך בבואם נגד ההר והוגד להם כי על הר זה ירד ה׳ אז ויחן ישראל היו בלב אחד כאיש אחד, אבל מתחילה קודם שבאו להר הזה…עדיין לא סרו ממחלוקתם עד שבאו נגד ההר כאמור, לפי ששמו מורה על ההפך דהיינו שנאה כארז״ל: סיני, שמשם ירדה שנאה לאומות כו׳, לכך אמר ויחן שם ישראל נגד ההר כי מהות ההר גרם השלום ולא שמו.
When they arrive at הר סיני, it loses the name סיני. It is simply ההר.
So that’s one part of what happened to הר סיני: it was our responsibility to lose the name, lose the internecine squabbling that plagues Jewish history and become כאיש אחד בלב אחד.
But then why not call it a different name?
א ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין; וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלקים חרבה׃ ב וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש מתוך הסנה; וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל׃
וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי: שִׁשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ, הַר אֱלֹקִים, הַר בָּשָׁן, הַר גַּבְנֻנִּים, הַר מוֹרִיָה, הַר חוֹרֵב, הַר סִינַי.
הַר בָּשָׁן and הַר גַּבְנֻנִּים are from תהילים עח, where ממעמד הר סיני compared to David’s battles in the בשן. הַר מוֹרִיָה, however, doesn’t fit. הַר מוֹרִיָה is in Jerusalem, the location of the בית המקדש. Now, it could be a typo:
הר מוריה: בתנחומא גרס הר חמד במקום הר המוריה. וטעות נפל בספרינו.
But hold that thought.
To understand what happened to הר סיני, we have to look at how we left:
ויסעו מהר ה׳ דרך שלשת ימים; וארון ברית ה׳ נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה׃
Notice that the name of the mountain is wrong: הר ה׳ isn’t on our list of toponyms. It’s a different name from הר האלקים; אלקים represents G-d as creator of nature, מדת הדין; שם הויה represents the personal relationship we have with הקב״ה, מדת הרחמים.
There is a textual oddity in the Torah when it describes the journey from הר סיני:
׆
לה ויהי בנסע הארן ויאמר משה: קומה ה׳ ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך׃
לו ובנחה יאמר: שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל׃
׆
עָשָֹה לוֹ סִימָנִיּוֹת מִלְּפָנָיו וּמִלְּאַחֲרָיו לוֹמַר שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמוֹ, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין פֻּרְעָנוּת לְפֻרְעָנוּת.
דרשו רז״ל (שבת קטז תוס׳ ד״ה פורענות), אותו היום סרו מאחרי ה׳ וברחו מהר ה׳ כתינוק הבורח מבית הספר לכך ברחו להם מיראה פן יוסיף להם מצות.
דכתיב לעיל מיניה ויסעו מהר ה׳ הל״ל ”ויסעו מהר אלקים“, אלא כתינוק הבורח מבית הספר והיא ג״כ פורענות שסרו מה׳.
And the Kli Yakar makes a pun on the upside down nuns (נון is Aramaic for fish):
וקרוב לשמוע שזהו סוד נו״ן הפוכה…נו״ן ראשונה רמז שישראל נמשלו לדגים, שעיקר חיותם במים…וכמשל שהביא ר״ע לפפוס בן יהודה כו׳ (ברכות סא,ב) ובזמן שישראל בורחין מהר ה׳ כתינוק הבורח מבית הספר הרי הם כנו״ן דג הפוך הפורש ממקום חיותו ופונה פניו אל השפה ולחוץ כך ישראל פנו פניהם מן ארון ברית ה׳ ממקום חיותם…
וזהו עיקר החטא בינינו המסבב אריכות הגלות, כי ברובם כן פנו פניהם מן ארון ברית ה׳ אל המחנה עד שאפילו כל כשרון המעשה מתורה ומצות אינן עושין לשמה כ״א כדי להתהדר בהם בפני הבריות למצוא חן בעיניהם ונטורי קרתא כאלו הם הם חרובי קרתא והכל יודעין שכן הוא ואין אומר השב עד אשר ישקיף ה׳ וירא ויסיר רוח זנונים מקרבינו ואין להאריך בזה.
They should have left הר סיני, but instead they left הר ה׳.
What should have happened? What did ה׳ want us to do with the experience of מעמד הר סיני?
ו ה׳ אלקינו דבר אלינו בחרב לאמר; רב לכם שבת בהר הזה׃
רב לכם שבת: כפשוטו; ויש מדרשי אגדה, הרבה לכם גדלה ושכר על ישיבתכם בהר הזה—עשיתם משכן, מנורה, וכלים, קבלתם תורה, מניתם לכם סנהדרין, שרי אלפים ושרי מאות.
They had achieved a lot in the year at הר סיני. But it was time to go, to take what they had accomplished and move on. They couldn’t stay there; הר סיני may have been a place to learn the Torah but it was not a place to fulfill the Torah. And that’s why there is no holiday in the Torah for the giving of the Torah. שבועות is זמן מתן תורתנו by calculation; there’s no mention of that aspect of the holiday in the Torah. We are supposed to think of every day as זמן מתן תורתנו.
לפי שזכרון התורה וקבלתה אינו לזמן מיוחד, כשאר המועדים הנזכרים, רק מצותה בכל יום ובכל עת ובכל שעה, כדכתיב (יהושע א:ח) לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, ובכל יום ויום אנו מצווים שיהיו חדשים וחביבים בעינינו כיום שניתנו בו.
The same thing is true of הר סינן. The purpose of מעמד הר סיני was to leave הר סיני behind.
רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם: זו תוכחה ראשונה על שהאנשים שנאו את הארץ ונתישבו בהר זה ישיבה של קבע ולא פנו פניהם אל הארץ מקום מיוחד לקיום המצות“…
”פנו“ הסבו פניכם אל הארץ וסעו לכם אל עצמות מקור שלכם…ולקמן עשה פירוש מבואר על תוכחה זו ואמר (דברים א:יט) וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר [הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא], והיה לו לומר ”ונפן ונסע מחורב“ כדרך שאמר פנו וסעו…כי אני אמרתי ”פנו וסעו“ שכשתלכו מן הר חורב מקום שלמדתם עליו תורה, תפנו פניכם אל הארץ מקום שמירת התורה כי (משנה אבות א:יז) לא המדרש עיקר אלא המעשה. ואתם בלכתכם מחורב רוח אחרת היתה עמכם; ליסע ממקום מיוחד לת״ת ואל מקום שמירת המצות לא פניתם פניכם…לכך אמר ”ונסע מחורב ונלך את כל המדבר“ כל אחד מכם ישית אל המדבר פניו ולא אל הארץ…
בני ישראל were eager to get back to the מדבר, the place where עדיין היו חלוקים בדעתם ולא היו בלב אחד כאיש אחד.
So we come back to the midrash that identifies הר סיני with הר המוריה.
שאל מו״ר מרן הגרי״ד הלוי סולובייצ’יק זצ״ל, מאי שנא קדושת סיני מקדושת המקדש, שהרי קדושת המקדש קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא (רמב״ם הלכות בית הבחירה הל’ ו:יד) אבל קדושת הר סיני שירד עליו הקב״ה באש והיה מקום האירוע הכי חשוב בתולדות העולם, דהיינו מתן תורה, קדשה רק לשעתה, ובמשך היובל המה יעלו בהר, ואין שום דררא דקדושה שם היום.
…הרי הרמב״ן ריש פרשת תרומה כתב שהעביר הקב״ה קדושת סיני למשכן וז״ל: וסוד המשכן הוא שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר…ולפ״ז מובן מה דחלוק סיני מהר המוריה, שקדושת סיני הועברה למשכן ומשם לשילה עד שבאה למקדש, אבל קדושת המקדש היא קדושת סיני בעצמו, ולכן מה דקדושת המקדש הוי לעולם הוא משום שהיא קדושת סיני שהועברה למקדש.
וחוזרים אנו בזה לשיטתו של הרמב״ן שפירש דהך ד”השמר לך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך“ הוא לאו נמנה מחשבון התרי״ג, וקאי על זכירת מעמד הר סיני דוקא, ופליג על דעתם של הנך מרבוותא דסבירא להו דכתוב זה אינו אלא זירוז בכלליותה של תורה. וכנגד שיטת הרמב״ן עומדת היא המשנה ד”שוכח דבר אחד ממשנתו חייב“, ואינו חייב עד שיסירם מלבו מצד הכתוב דהשמר לך; הרי מפורש איתמר דהך קרא על כלליות התורה נאמר. אכן לפי מה שנתבאר לנו בענינו דמעמד הר סיני הרי זכירת מעמד הר סיני איננה אלא התחדשות קבלת מתן תורה של חשיבות התורה וכבוד מוראה…ושפיר ילפינן הסרת דברי תורה מתוך הלב מקרא דשכחת מעמד הר סיני.
The mitzvah of remembering הר סיני is not to remember a mountain in the desert. It is to recreate מעמד הר סיני, both in the בין אדם לחברו of כאיש אחד בלב אחד and the בין אדם למקום of התחדשות קבלת מתן תורה, every day in our own lives.
והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלקי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו; כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם׃