The parasha starts with the command to count the children of גרשון, Levi’s oldest:
כא וידבר ה׳ אל משה לאמר׃
כב נשא את ראש בני גרשון גם הם; לבית אבתם למשפחתם׃
The question is why say גם הם?
את ראש בני גרשון גם הם: כמו שצויתיך על בני קהת לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה.
The children of קהת had been counted at the end of last week’s parasha:
א וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן לאמר׃
ב נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי למשפחתם לבית אבתם׃
And we have to say גם הם because we’ve already counted the Levites:
יד וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני לאמר׃
טו פקד את בני לוי לבית אבתם למשפחתם; כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם׃
טז ויפקד אתם משה על פי ה׳ כאשר צוה׃
יז ויהיו אלה בני לוי בשמתם גרשון וקהת ומררי׃
יח ואלה שמות בני גרשון למשפחתם לבני ושמעי׃ …
כז ולקהת משפחת העמרמי ומשפחת היצהרי ומשפחת החברני ומשפחת העזיאלי; אלה הם משפחת הקהתי׃
This count is different; it is only of the adults (ages 30 to 50) who serve in the משכן. גרשון is the בכור, so starting from קהת might indicate that it’s only קהת who will serve:
נשא את ראש בני גרשון גם הם: לפי שבמנין דלעיל שמבן חדש ומעלה, נמנו בני גרשון תחלה, לפי שהיה גדול מבני לוי, שנאמר ”ובני לוי גרשון וקהת ומררי“. ובמנין זה דמבן שלשים ומעלה נמנו בני קהת תחלה, לפי שעקר עבודה עליהם הארון והמזבחות. לכך הזכיר על בני גרשון ”גם הם“, כלומר לא הנחתים לגמרי מלמנות אלא גם הם תמנה.
ד זאת עבדת בני קהת באהל מועד קדש הקדשים׃
ה ובא אהרן ובניו בנסע המחנה והורדו את פרכת המסך; וכסו בה את ארן העדת׃
ו ונתנו עליו כסוי עור תחש ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה; ושמו בדיו׃
…טו וכלה אהרן ובניו לכסת את הקדש ואת כל כלי הקדש בנסע המחנה ואחרי כן יבאו בני קהת לשאת ולא יגעו אל הקדש ומתו; אלה משא בני קהת באהל מועד׃
כד זאת עבדת משפחת הגרשני לעבד ולמשא׃
כה ונשאו את יריעת המשכן ואת אהל מועד מכסהו ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה; ואת מסך פתח אהל מועד׃
כו ואת קלעי החצר ואת מסך פתח שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח סביב ואת מיתריהם ואת כל כלי עבדתם; ואת כל אשר יעשה להם ועבדו׃
Why do I care? The midrash connects this parasha to the pasuk in Mishlei:
יג אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה; וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה׃
יד כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף; וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ׃
טו יְקָרָה הִיא מפניים (מִפְּנִינִים); וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ׃
נשא את ראש בני גרשון וגו׳ הה״ד (משלי ג) ” יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ“. תנינן תמן: חכם קודם למלך ישראל; מת חכם אין לנו כיוצא בו; מלך ישראל שמת כל ישראל ראויין למלכות…כהן הדיוט קודם ללוי, לוי קודם לישראל, ישראל לממזר…אימתי? בזמן שכולן שוין, אבל אם היה ממזר ת״ח קודם לכהן גדול עם הארץ, שנאמר ”יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים“…מה טעם ”יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים“ אפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים. ד״א ”יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים“ מדבר בקהת וגרשון: אף על פי שגרשון בכור ומצינו שבכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור לפי שהיה קהת טוען הארון ששם התורה הקדימו הכתוב לגרשון, שבתחלה אמר ”נשא את ראש בני קהת“ ואח״כ אומר ”נשא את ראש בני גרשון וגו׳“; הוי יקרה היא מפנינים מבכור שיצא ראשון ואין פנינים אלא תחלה כמה דתימא (רות ד) ”וזאת לפנים בישראל“.
Counting קהת first shows the importance of Torah.
And the command to נשא את ראש בני גרשון literally means to “raise the head” of גרשון, and they needed to hear that:
ואחר החילו לרמוז טוב טעם אל יתרון בני קהת בפקוד אותם. ובא בפרשה זו לצוות על נשא את ראש בני גרשון. בא לגמור הענין ולדבר על לבם, פן יתאמץ לבבם באומרם, כי אביהם הבכור, ולא נמנה ראשונה. וגם יתר שאת כלי הקדש לא ניתן למו, כי אם לבני קהת. על כן לבעבור הסר קנאתם זאת, בא האלקים בפרשה זו ואמר נשא את ראש בני גרשון גם הם. כלומר נשיאות ראש יש לבני גרשון גם הם כבני קהת לפי ערכם.
But that only begs the question. קהת comes first because they carry the ארון, even though גרשון is the בכור. But why does קהת carry the ארון?
נשא את ראש בני גרשון: היה לו למנות תחילה את בני גרשון הבכור. ומה שרצו לתקן זה במדרש הרבתי (במדבר רבה ו:א) לומר שלפי שנמסר משא הארון אל קהת על כן מנאו תחילה לכבוד הארון, היא גופא קשיא למה לא מסר משא הארון אל הבכור לכבדו ביתר שאת ועוז התורה אשר לה משפט הבכורה.
והקרוב אלי לומר בזה שרצה הקדוש ברוך הוא להראות ש־(משלי ג:לה) כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ כדי ללמד דעת את העם שיכבדו את לומדי התורה…כדרך שמנה את קהת תחילה בעבור משא דבר ה׳ אשר אתו. ואילו היה נותן הארון לגרשון הבכור הייתי אומר שבעבור הבכורה מנאו תחילה ולא הייתי תולה החשיבות במשא הארון על כן מסר הארון אל קהת ומנאו תחילה וידעו הכל ליתן כבוד לתורה וללומדיה. אך מדסמך בעל המדרש ענין זה לפסוק יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים כדאיתא ברבתי ודאי כוונתו להורות שכתר תורה הפקר לכל, ועל כן לא ניתן הארון אל הבכור שלא יהיה תפארתו לומר אני ראוי לכתר תורה יתר מזולתי אלא הכל שוין בה, לכך נאמר יקרה היא מפנינים, היינו מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים כי לכתר כהונה אין זוכה כי אם מי שהוא מזרע אהרן אבל כתר תורה הפקר לכל והכל זוכין אליו, ויקרה היא מפנינים, מכתר מלכות שיש לו זהב ורב פנינים ואין זוכה בו כי אם מי שהוא מזרע דוד אבל לכתר תורה הכל זוכין.
Rav Yaakov Kamenetsky connects this parasha to a story in the gemara:
ר׳ זירא כי הוה חליש מגרסיה, הוה אזיל ויתיב אפיתחא דרב יהודה בר אמי. אמר: כי נפקי ועיילי רבנן איקום מקמייהו ואקבל בהו אגרא. נפק אתא ינוקא דבי רב. א״ל: מאי אגמרך רבך? א״ל: כשות בורא פרי האדמה; חזיז שהכל נהיה בדברו. אמר ליה: אדרבה איפכא מיסתברא; האי מארעא קא מרבי, והאי מאוירא קא מרבי! והלכתא כינוקא דבי רב. מ״ט? האי גמר פירי, והאי לאו גמר פירי. ומאי דקאמרת האי מארעא קא רבי והאי מאוירא קא רבי? לא היא; כשות נמי מארעא קא רבי, דהא קא חזינן דקטלינן לה להיזמתא ומייתא כשותא.
עובדא זו מלמדנו אהבת התורה של קדמונינו, דלכאורה היה אפשר לו לר׳ זירא לקיים מצוות אחרות שאין קיומם תלוי במחשבה ובעיון…אלא שהעיון בלימוד לא היה באפשריתו לפיכך לפחות השתדל להעמק בכבוד התורה…
And more than that, ר׳ זירא learns Torah from a little schoolchild, illustrating the principle of איזה הוא חכם—הלמד מכל אדם:
מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי׃
בן זומא אומר, איזה הוא חכם—הלמד מכל אדם, שנאמר ”מכל מלמדיי, השכלתי“
השכלתי: מכולם קבלתי השכל כי ע״י כולם היה דבורי בעדותיך ובזה הבנתי דבר מתוך דבר.
ואפשר דזהו הטעם של ”מכל מלמדיי השכלתי“, כלומר שאהוב לו כל ענין תורני עד שהוא הולך אצל קטן ממנו, ולפיכך אמרו רז״ל (אבות ו:ג) ”הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אַחַת אוֹ פָסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, צָרִיךְ לִנְהוֹג בּוֹ כָבוֹד“, והיינו נמי מהך טעמא משום יקרות התורה, וכמו שדימו רז״ל במדרש:
מַה דָּגִים הַלָּלוּ גְּדֵלִין בְּמַיִם כֵּיוָן שֶׁיּוֹרֶדֶת טִפָּה אַחַת מִלְּמַעְלָה מְקַבְּלִין אוֹתָהּ בְּצִמָּאוֹן כְּמִי שֶׁלֹא טָעֲמוּ טַעַם מַיִם מִימֵיהוֹן, כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל גְּדֵלִין בַּמַּיִם בַּתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁהֵן שׁוֹמְעִין דָּבָר חָדָשׁ מִן הַתּוֹרָה הֵן מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בְּצִמָאוֹן כְּמִי שֶׁלֹא שָׁמְעוּ דְּבַר תּוֹרָה מִימֵיהוֹן.
And this episode is a lesson in the fact that we need the intellectual humility to learn Torah from anyone:
והזמינו לו מן השמים אותו הינוקא דבי רב, ושאלו שאלות שבאמת ר׳ זיראטעה באותה ההלכה, להראות לו כי באמת הוא עושה כהוגן להתלמד מכל אדם.
And this connects to our parasha because גם הם implies more than just “also”. It implies “something more”:
אתים וגמים ריבויין. אכין ורקין מיעוטין.
בני קהת get נשא את ראש, but בני גרשון get נשא את ראש…גם הם because they are willing to forgo the honor due them from their בכורה and accept the Torah that is in the hands of their little brother:
ואפשר לומר דלפיכך דרשו רז״ל פסוק זה של יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים דקאי אגרשון וקהת, דלכאורה הוה ליה לדרוש פסוק זה אתחלת מנינו של קהת ולא על של גרשון, אבל באמת אפשר לדקדק קצת מדוע בעינן גרשון כתיב ”גם הם“ ודימה אותם הכתוב למינינו של קהת…מפני שקדמו את בני קהת על עצמם לפיכך דרשו עליהם פסוק זה.