This is largely based on רב קופרמן's פשוטו של מקרא, volume 2: מדור ד, פרק 1(ב), כל ”אחר“ שבמקרא—סמוך, ”אחרי“—מופלג.
This week’s parsha has the War of the Four Kings (which always reminds me of The Hobbit):
א ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר; כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים׃ ב עשו מלחמה את ברע מלך סדם ואת ברשע מלך עמרה; שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צביים ומלך בלע היא צער׃
Followed by the ברית בין הבתרים:
אחר הדברים האלה היה דבר ה׳ אל אברם במחזה לאמר; אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד׃
Rashi makes a lexical point to connect the two:
אחר הדברים האלה: כל מקום שנאמר ”אחר“–סמוך, ”אחרי“—מפלג: בראשית רבה. אחר הדברים האלה אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים, והיה דואג ואומר, שמא קבלתי שכר על כל צדקותי, לכך אמר לו המקום אל תירא אברם אנכי מגן לך, מן הענש, שלא תענש על כל אותן נפשות שהרגת; ומה שאתה דואג על קבול שכרך, שכרך הרבה מאד.
What do סמוך and מפלג mean? There have been multiple suggestions (based on time, space or textual proximity) but I think the one that makes most sense is from Rabbi Yitzchak Horowitz, a rabbi in 1870’s Yaroslav (Poland):
בכל מקום שנאמר ”אחר הדברים האלה“, הוא להודיע שספור זה נמשך מספור הקודם ושניהם סיפור אחד הם. אבל אין לומר שהוא סיפור בפני עצמו ובא המאמר הזה להודיע שהסיפור הזה נמשך בזמן אחר הספור הקודם, ו(ש)זולת זה אין להם שום התקשרות, דאם כן למה לא באה הודעה זו בכל הספורים?…על כן שהוראת המאמר הזה להתקשרות הספור הקודם עם המאוחר בדרך הסבה והמסובב, שהמאוחר נמשך מן הקודם.
אמנם לא באר לנו הרב הורוויץ את משמעות המונח ”אחרי“ במקביל למונח ”אחר“ המציין קשר סיבתי בין שני ענינים. היה נראה לומר, כי ”אחרי“ בא לציין שאין קשר סיבתי בין שני הענינים (”מופלג“), ושהתורה כתבה ”אחרי“ באותם המקומות שאולי היינו רואים קשר סיבתי, כשם שהיא כתבה ”אחר“ באותם המקומות של היינו רואים את הקשר הסיבתי.
So אחר הדברים האלה means that the two narratives are connected, while אחרי הדברים האלה would mean that they are not. The victory in פרק יד led to Avram’s concern, leading to the ברית of פרק טו.
Rav Copperman makes an interesting observation: רש׳י explicitly cites בראשית רבה. I don’t have access to manuscripts of Rashi, and all the printed texts I have looked at have the בראשית רבה in parentheses, as through the citation was added by the editor. But I will take Rav Copperman’s word for it.
כאן רש״י הטריח לומר לנו שדבריו לקוחים כמובאה ישירה מבראשית רבה, ולכן לא כתוב (ב״ר) בסוגריים. לוה יש משמעות ברורה לגבי שאלת העקביות של רש״י, באשר, בהשקפה ראשונה, נראה שרש״י אומר לנו שפירוש זה הוא על אחריות בראשית רבה ולא על אחריות רש״י!
The implication is that this interpretation—כל מקום שנאמר ”אחר“–סמוך, ”אחרי“—מפלג—is דרש, not פשט. But making that kind of delicate textual distinctions is a matter for פשט as well, and the classical פשט-oriented commentators agree that the phrase represents cause and effect:
אחר הדברים האלה שהרג אברהם את המלכים האלה נתירא פן יתאספו עליו שאר אומות.
שכרך: לא די שלא התמעטו זכיותיך בשביל מה שהצלתיך אבל עם זה יש שכר לפעולתך זאת שגמלת חסד לאחיך וזולתו להציל גזולים מיד עושקים.
הרבה: בעולם הזה.
מאד: לחיי עולם, כאמרם דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא מהם גמילות חסדים.
I think the explanation for Rashi’s emphasis that the cause and effect relationship is אחריות בראשית רבה, lies in the fact that Rashi is only quoting part of the conversation in בראשית רבה:
רבי יודן ורבי הונא תרויהון בשם רבי יוסי בן זימרא; רבי יודן אמר: בכל מקום שנאמר ”אחרי“, סמוך; ”אחר“, מופלג. ורב הונא אמר: בכל מקום שנאמר ”אחר“, סמוך. ”אחרי“, מופלג.
So which way does Rashi hold? In our pasuk, Rashi says ”אחר“–סמוך. But he’s not consistent:
יא ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם; ויפרדו איש מעל אחיו׃ יב אברם ישב בארץ כנען; ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם׃ יג ואנשי סדם רעים וחטאים לה׳ מאד׃ יד וה׳ אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה׃ טו כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם׃
וה׳ אמר אל אברם וגו׳: רבי יודה אומר: כעס היה לאבינו אברהם בשעה שפרש לוט בן אחיו מעמו, אמר הקדוש ברוך הוא לכל הוא מדבק, וללוט אחיו אינו מדבק. רבי נחמיה אמר: כעס היה לו להקדוש ברוך הוא בשעה שהיה מהלך לוט עם אברהם אבינו, אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי לו (בראשית טו:יח): לזרעך נתתי את הארץ הזאת, והוא מדביק את לוט בן אחיו כדי לירשו.
אחרי הפרד לוט מעמו: במדרש ר׳ יודא אמר כעס היה לאבינו כו׳ בשעה שפירש לוט כו׳ ר׳ נחמיה אמר כעס היה להקדוש ברוך הוא בשעה שהיה מהלך עמו לוט כו׳ ויתכן דפליגי בהא דפליגי בפרשה מ״ב אם כל מקום שנאמר אחרי הוא סמוך או הוא מופלג דלמ״ד אחרי מופלג ולא דיבר עמו הקב״ה תיכף זהו כר׳ יהודא דכעס היה על אברהם משום שפירש ממנו לוט ולא נתייחד הדיבור אליו אבל למ״ד אחרי סמוך הוא כר׳ נחמיה דכעס היה עליו בשביל שהיה מהלך עמו לכן כיון שפירש דיבר עמו תיכף.
So you could read אחרי הפרד לוט as cause and effect: Lot was a bad influence, and only when he left, did ה׳ appear to Avram. Or you could read אחרי as disjunctive: ה׳ was upset with Avram for allowing Lot to leave, but despite that, He appeared him.
If Rashi holds אחר“–סמוך, ”אחרי“—מפלג”, then we would expect the latter. But that’s not what Rashi says:
אחרי הפרד לוט: כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו.
In other words, here Rashi holds אחרי“—סמוך”.
Similarly, the transition in next week’s parsha from the עקידה to the news of the birth of רבקה:
יט וישב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו אל באר שבע; וישב אברהם בבאר שבע׃
כ ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר; הנה ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך׃
If אחרי“—מפלג”, then there should be no cause and effect relationship here. But that’s not what Rashi says:
אחרי הדברים האלה ויגד וגו׳: בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר אלו היה בני שחוט כבר, היה הולך בלא בנים, היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא, בשרו הקב״ה שנולדה רבקה בת זוגו, וזהו הדברים האלה, הרהורי דברים שהיו על ידי עקדה.
Here again Rashi holds אחרי“—סמוך”.
And again, in next week’s parsha:
ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים׃
א ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם; ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני׃
בראשית כב:א
You could read this as cause and effect (Avraham lived with the Philistine, so ה׳ tested him), consistent with אחר“–סמוך”, and that’s exactly what Rashbam does:
ויהי אחר הדברים האלה: כל מקום שנאמר: אחר הדברים האלה מחובר אל הפרשה שלמעלה. אחר הדברים האלה שהרג אברם המלכים אמר לו הקב״ה: אל תירא אברם מן האומות…אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן וחרה אפו של הקב״ה על זאת, שהרי ארץ פלשתים ניתן לאברהם…והאלקים נסה את אברהם—קנתרו וצערו.
But Rashi explicitly says there’s no connection: אחר הדברים האלה refers to some other cause, not explicitly mentioned in the text:
אחר הדברים האלה: יש מרבותינו אומרים (סנהדרין פט,ב) אחר דבריו של שטן, שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד; אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו, אלו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא היה מעכב; וי״א אחר דבריו של ישמעאל, שהיה מתפאר על יצחק שמל בן י״ג שנה ולא מחה, אמר לו יצחק באבר א׳ אתה מיראני? אלו אמר לי הקב״ה זבח עצמך לפני, לא הייתי מעכב.
Rashi holds אחר“—מפלג”, not connected to the previous narrative.
So is Rashi inconsistent? I don’t think so. I think, based on the examples above (I haven’t done an exhaustive search) that Rashi would read the פשט like רב הונא: בכל מקום שנאמר ”אחר“, סמוך. ”אחרי“, מופלג. But Rashi isn’t trying to understand just the פשט:
ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אפניו…
And in the pasuk we started with, אחר הדברים האלה היה דבר ה׳ אל אברם במחזה, Rashi would say the פשט is מפלג, unconnected by cause and effect. He has to say that because he, famously, holds that the ברית בין הבתרים was 5 years before Avram comes to Canaan:
[ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים] שלשים שנה וארבע מאות שנה: בין הכל, משנולד יצחק עד עכשו, היו ארבע מאות, משהיה לו זרע לאברהם נתקים כי גר יהיה זרעך, ושלשים שנה היו משנגזרה גזרת בין הבתרים עד שנולד יצחק.
(Yitzchak was born when Avraham was 100, so the ברית בין הבתרים was when Avram was 70. Avram comes to Canaan when he is 75: (בראשית יב:ד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן.)
But פשט doesn’t tell us the full story. We need the Midrash that says the stories are סמוך; an אגדה המישבת דברי המקרא. The Torah isn’t a history book; it is meant to teach us how to live. So Rashi adds the דרש: שמא קבלתי שכר על כל צדקותי. I think the message that Rashi wants us to learn is the one that Sforno refers to: the reward for מצוות is not a simple accounting, accumulating points that we can trade in for fun prizes.
והוי זהירא במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות.
We obey the will of ה׳ because it is the right thing to do, but be assured that אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא; the reward will be beyond our comprehension. שכרך הרבה מאד.
Addendum: I made a chart of all the places Rashi comments on אחר or אחרי, and the reader is welcome to look for consistent patterns.