I want to talk about the עגל הזהב, and perhaps look at it in a different perspective than what we’re used to.
א וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר; ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו׃
ב ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם; והביאו אלי׃
ג ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם; ויביאו אל אהרן׃
ד ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה; ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃
ה וירא אהרן ויבן מזבח לפניו; ויקרא אהרן ויאמר חג לה׳ מחר׃
ו וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים; וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק׃
What’s the deal with the calf? Why have a cow? What’s more, it wasn’t a one-off thing. The Targum Onkelos has an interesting translation later on:
וירא משה את העם כי פרע הוא; כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם׃
Generally we would read קמיהם as “their enemies”, but Onkelos translates it as “generations”:
חֲזָא משֶׁה יָת עַמָא אֲרֵי בְטִיל הוּא אֲרֵי בָטֵילִנוּן אַהֲרֹן לַאֲסָבוּתְהוֹן שׁוּם בִּישׁ לְדָרֵיהוֹן.
And we see golden calves come up again in תנ״ך:
כו ויאמר ירבעם בלבו; עתה תשוב הממלכה לבית דוד׃
כז אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה׳ בירושלם ושב לב העם הזה אל אדניהם אל רחבעם מלך יהודה; והרגני ושבו אל רחבעם מלך יהודה׃
כח ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב; ויאמר אלהם רב לכם מעלות ירושלם הנה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃
כט וישם את האחד בבית אל; ואת האחד נתן בדן׃
These statues remained in the Northern Kingdom for a long time. What is interesting is that the נביא doesn’t treat them as idol worship but something less heinous:
א ויהורם בן אחאב מלך על ישראל בשמרון בשנת שמנה עשרה ליהושפט מלך יהודה; וימלך שתים עשרה שנה׃
ב ויעשה הרע בעיני ה׳ רק לא כאביו וכאמו; ויסר את מצבת הבעל אשר עשה אביו׃
ג רק בחטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל דבק; לא סר ממנה׃
כח וישמד יהוא את הבעל מישראל׃
כט רק חטאי ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל לא סר יהוא מאחריהם; עגלי הזהב אשר בית אל ואשר בדן׃
ה זנח עגלך שמרון חרה אפי בם; עד מתי לא יוכלו נקין׃
ו כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא׃
These עגלי זהב that ירבעם built were meant to be a way of serving ה׳. Wrong, definitely a חטא, but not עבודה זרה. And that is generally how the original חטא העגל is understood:
ועל דרך הפשט אם מעשה העגל ע״ז למה פחד אהרן שיהרג והלא מתו אחריו כמה חסידים מישראל שלא הגיעה מעלתם למעלת אהרן בחסידות לפרסת כף רגל אהרן על יחוד השם….חלילה חלילה שעשה אהרן ע״ז גם ישראל לא בקשו ע״ז רק חשבו שמת משה שהסיעם מים סוף כאשר פי׳. כי ראו שהמן אינו יורד בהר סיני ומשה התעכב שם ארבעים יום. ואין כח באדם לחיות זה הזמן בלא מאכל כי הוא לא אמר להם מתי ירד. גם הוא לא ידע. כי השם אמר לו עלה אלי ההרה ושב שם עד שאתן לך לוחות הברית. ומלת אלהים כבוד חונה בצורת גויה. וככה אמרו אשר ילכו לפנינו. ואם תשים לבך אל המסע הראשון אז תבין זה. והנה לכבוד השם נעשה על כן בנה אהרן מזבח לפניו והכריז שיזבחו מחר לכבוד השם וכן עשו כאשר צום.
The Ramban proves that the calf was not meant to be some sort of deity by the fact that בני ישראל were so ready to abandon it when Moshe returned:
לא בקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה, וקבלו עבודת אלהותו עליהם, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם. וזהו התנצלותו של אהרן, טען כי לא אמרו לי רק שאעשה להם אלהים אשר ילכו לפניהם במקומך אדני, שלא ידעו מה היה לך, ואם תשוב אם לא, ולכן הם היו צריכין למי שיורה להם דרכם כל זמן שלא תהיה אתה עמהם, ואם אולי תשוב יעזבוהו וילכו אחריך כבראשונה: וכן היה הדבר, כי כיון שראו העם את משה מיד הניחו את העגל ובעטו בו שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים, ולא היה מהם חולק עליו כלל.
Which is all well and good, but why a calf? What was that supposed to mean? There’s a hint in the chapter of תהילים that describes בני ישראל's sins in the wilderness:
יט יעשו עגל בחרב; וישתחוו למסכה׃
כ וימירו את כבודם; בתבנית שור אכל עשב׃
כא שכחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים׃
כב נפלאות בארץ חם; נוראות על ים סוף׃
כג ויאמר להשמידם;
לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו;
להשיב חמתו מהשחית׃
The calf was תבנית שור, the image of an ox (I saw an interesting דבר תורה once that making it a calf made it accessible, not the scary fire and lightning experience that they had at מעמד הר סיני). The ox is an interesting symbol. The Kuzari, and most academic scholars, point out that the ox was a common image of Baal and בני ישראל were just reverting to the physical symbols they were used to, using them in their worship of their unseeable G-d. But I am going to take a different tack, outlined by the Malbim:
וחז״ל במדרש תנחומא אמרו שראו את המרכבה ושמטו פני שור מהשמאל ועשו צורתו, וכוונתם כי התבאר אצלי בפירוש מעשה המרכבה שיחזקאל ראה במרכבה הראשונה צורת שור מהשמאל, ובמרכבה השניה ראה תמורתו צורת כרוב.
Remember from פרשת תרומה that we mentioned that the כפורת with the כרובים was a symbol of the מרכבה.יחזקאל actually had two visions of the מרכבה:
ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאול לארבעתן; ופני נשר לארבעתן׃
וארבעה פנים לאחד; פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר׃
The Malbim explains the symbolism of the two visions of the מרכבה, and summarizes:
לפ״ז אהרן והזקנים ראו החיות בצורת כרובים, שצורה זו יש לה בעת העפיפה שהיא ההנהגה הנסיית, ותחת פני שור ראו פני כרוב, אבל אצילי בני ישראל שלמטה מהם במדרגה ראו פני שור מהשמאל.
So the experience of מעמד הר סיני had to be interpreted through the imagination and senses of the observer, the way we understand all the symbols of prophecy. Depending on the sophistication of the one experiencing it, they saw either a כרוב or a שור. And they knew that they would be building a representation of the מרכבה to be part of the center of service to ה׳, even before the Mishkan was commanded:
וזה כבר הודיע משה לישראל וידעו שיביא צורה מזהב שעליו ישכון כבוד ה׳
יח ויאמר ה׳ אל משה כה תאמר אל בני ישראל; אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם׃
יט לא תעשון אתי; אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם׃
לא תעשון אתי: לא תעשון דמות שמשי המשמשים לפני במרום.
אלהי כסף: בא להזהיר על הכרובים, שאתה עושה לעמוד אתי, שלא יהיו של כסף, שאם שניתם לעשותם של כסף הרי הן לפני כאלהות.
ואלהי זהב: בא להזהיר שלא יוסיף על שנים, שאם עשית ארבעה, הרי הן לפני כאלהי זהב.
לא תעשו לכם: לא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים, לכך נאמר לא תעשו לכם.
So this way of looking at the עגל הזהב sees it not as a substitute for Moshe, but as a substitute for the ארון, which is what eventually would lead them through the wilderness:
ויסעו מהר ה׳ דרך שלשת ימים; וארון ברית ה׳ נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה׃
Which is what they asked of the עגל: קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו. The people were looking for something to carry the experience of closeness to the שכינה (a role that would be played by משכן). And Aharon built? allowed them to build? something that recreated what they had felt at that awesome moment. The Malbim makes an amazing statement about Aharon and the building of the עגל:
ואם היה עושה להם צורת כרובים סוככים בכנפיהם על ארון הברית לא היה חטא בזה רק מה שיקדימו העשיה קודם שהביא לוחות הברית שעליהם יסוככו כנפי הכרובים, וההמונים שעשו תחת זה צורת שור שזה מציין ההנהגה בעת יונהגו לפי המערכת ככל הגוים, והיה זה חטא לפי האמת, אבל יש בו למוד זכות לפי טעותם והשגתם המשובשת.
…
ויאמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, בארו בפירוש שאינם רוצים אלקים לעבדו, שע״ז לא היה להם לומר כי זה משה האיש וכו׳, רק רוצים מנהיג שינהיגם כמו שמשה היה מנהיג אותם וה׳ ישכין שכינתו ואלקותו עליו כמו ששכן על משה בעודו מלובש בגויה.
I think the Malbim is minimizing the degree of חטא of קדימו העשיה קודם שהביא לוחות הברית. It is, I think, the primary sin of the עגל הזהב, and the very expression of the prohibition of לא תעשון אתי. And in that case, it does not matter what physical form of angels they chose to make. If is not Torah, it is forbidden.
The term “avodah zarah” has two distinct referents:
worship of a false god, and false worship of G-d. The
temptation is strong to collapse the two meanings and argue
that worshiping G-d falsely betrays a theological error and
misidentifies something else as G-d.
[One view] holds that the attractions of avodah zarah
are not all smoke and mirrors. There are routes to
transcendence other than the legitimately halakhic, and
genuine experiences of divinity that are halakhically forbidden.
א ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת; ויקריבו לפני ה׳ אש זרה אשר לא צוה אתם׃
ב ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל אותם; וימתו לפני ה׳׃
This is a way of being מלמד זכות on בני ישראל, and makes the עגל הזהב much more understandable. It also makes the lesson that much stronger, since no matter what their intentions, it did end up being worshipped as a false god: אלה אלהיך ישראל. Creating our own “halacha”, however fraught with meaning it may feel, can have devastating consequences.