After בני ישראל enter the land, they are are told to put up those “FOR-TRUTH” billboards:
ד והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל; ושדת אותם בשיד׃ ה ובנית שם מזבח לה׳ אלקיך; מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל׃ ו אבנים שלמות תבנה את מזבח ה׳ אלקיך; והעלית עליו עולת לה׳ אלקיך׃ ז וזבחת שלמים ואכלת שם; ושמחת לפני ה׳ אלקיך׃ ח וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב׃
What does באר היטב mean? The מפרשי פשט say it means, “clearly written”.
באר היטב: שיהיו האותיות נשאות ונקראות היטב, והלשון מפורש.
That’s the way the word באר is used in חבקוק:
ויענני ה׳ ויאמר כתב חזון וּבָאֵר על הלחות למען ירוץ קורא בו׃
But באר (meaning in modern Hebrew, “explain”, not “a well”) is rare in תנ״ך; there are only 3 examples: the two above, and the beginning of ספר דברים:
בעבר הירדן בארץ מואב; הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר׃
And there, it clearly has the modern meaning of “explain”. Rashi cites the gemara that באר היטב in our pasuk also means “well explained”, with a commentary:
באר היטב: בשבעים לשון.
The Torah Temimah doesn’t take that literally:
וכבר טרחו ועמלו המפרשים לפרש הדבר כפשוטו שהיתה כל התורה כולה כתובה על האבנים מועתקת בשבעים לשון אשר זה דבר שלא ישוער, ולכן קרוב לומר דרק עשרת הדברות היו כתובים עליהם…
אמנם לולא דברי המפרשים היה אפשר לפרש הלשון בשבעים לשון לא כמו שרגילים לפרש בשבעים שפות אלא כמו שפירשו בזוהר (ויקרא מח:שלו) מ״ש שהֲווֹ ידְעִין סַנְהֶדְרִין שִׁבְעִין לָשׁוֹן ופירשו דְּאִינּוּן שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, ובאמת שם מוכרח לפרש כן, דפשוטו לא יתכן, וגם הכא יתפרש כן, ויתבאר מאד הלשון באר היטב שנתבארה התורה מכל פנים ומכל צד.
But taking the expression בשבעים לשון to mean literally “in seventy languages” implies that Moshe translated the Torah. Why would he do that? The people spoke Hebrew (and maybe ancient Egyptian). The Lubavitch Rebbe said that Moshe was teaching us, the readers of the Torah 3000 years later, something.
וצריך ביאור—בשביל מה הוצרך משה רבינו לפרש את התורה לישראל בשבעים לשון? … למה הוצרך משה רבינו ללמד כ״ז—כל התורה שבעים פעמים כל פעם בלשון אחרת—ולא סמך על חכמי ישראל בדורות שיהיה צורך בכך?
…וזו היתה פעולת משה רבינו, שע״י שהוא פירש את התורה בשבעים לשון— חל שם ”תורה“ על דברי תורה הנלמדים ע״י בנ״י בשאר לשונות דהגם שאין זה הלשון שהקב״ה מדבר בו, מ״מ חל ע״ז הגדר ד”דברי תורה“, וכשאדם מוציא מפיו עניני תורה בלשונות האומות, ה״ז מוציא מפיו ”דברי תורה“ (ואסור לדברם קודם ברבת התורה, וכוי׳).
It is a התר for us to learn Torah in whatever language we are comfortable with, and a reassurance that our learning is still “Torah”. The Sfas Emes goes further.
אלה הדברים: הלכה: אדם מישראל מהו שיהא מתר לו לכתב ספר תורה בכל לשון וכו׳?, כך שנו חכמים (משנה מגילה א:ח) אין בין ספרים לתפלין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון…אמר הקדוש ברוך הוא: ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפא את הלשון! מנין, שכן כתיב (משלי טו:ד): מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים, ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר (משלי ג:יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. ולשונה של תורה מתיר את הלשון.
The פשט meaning of מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים is “a healing word is a tree of life”, but the midrash turns that around: the Tree of Life (the Torah) heals tongues (languages).
במדרש ”מרפא לשון עץ חיים…ספרים נכתבין בכל לשון“. כי התורה נותנת חיים לכל הנבראים כי באורייתא ברא קוב״ה עלמא וחיות הכל מהתורה. ולכך מתיר את הלשון שלשונות האומות הם רחוקות מהקדושה ומתגשמים. מ״מ ע״י שנתלבשו בתורה באותו לשון מתרפא הלשון ומתקרבות ג״כ להקדושה ולכך מותרין הספרים להיות נכתבין בכל לשון. שאותיות התורה מתירין הלשון מהמאסר שנתדבק הלשון בסט״א…וע״י פנימיות התורה מתקרבות החיצוניות ג״כ.
Writing דברי תורה in a language makes it a holy language. It’s how Rambam defines לשון הקודש: language in which holy things are said (he puts it in the negative: language in which unholy things are not said):
ולי גם כן טענה וסיבה בקריאת לשוננו זה ”לשון הקודש“—ולא תחשוב שהוא הפלגה ממנו או טעות אבל הוא אמת. מפני שזה הלשון הקדוש לא הונח בו שם כלל לכלי המשגל…ולא לשתן ולא לצואה. אלה הם הדברים כולם לא הונח להם שם ראשון כלל בלשון העברי אלא ידובר בהם בשמות מושאלים וברמיזות.
And so חז״ל saw Greek, the language of contemporary philosophy, as an appropriate language to translate the Torah. It had the vocabulary and expressed the concepts that such a translation needs.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית…ואמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל? אמר קרא (בראשית ט:כז): יַפְתְּ אֱלֹקִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאׇהֳלֵי שֵׁם, דבריו של יפת יהיו באהלי שם.
(משנה אבות ב:יד) הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לָאַפִּיקוֹרוֹס…ובודאי אין זה נאמר רק על פילוסופי יוון שהיו חוקרים מדעתם ומשכלם ושאלתם חקירת פילוסופי, ולכך אמר שיהיה שקוד, דהיינו זריזות יתירה ועיון שכלי, להשיב על דבריהם להעמיד דת אמת. ובזה יהיה שכרו עם הצדיקים בגן עדן אמן כן יהי רצון.
But that brings up the עשרה בטבת problem.
אֶזְכְּרָה מָצוֹק אֲשֶׁר קְרָאַנִי. בְּשָׁלֹשׁ מַכּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה הִכַּנִי….דִּעֲכַנִי בִּשְׁמוֹנָה בוֹ שְׂמָאלִית וִימָנִית…מֶלֶךְ יָוָן אִנְּסַנִי לִכְתּוֹב דַּת יְוָנִית…זוֹעַמְתִּי בְּתִשְׁעָה בוֹ בִּכְלִמָה וָחֵפֶר…טָרוֹף טוֹרַף בּוֹ הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שֶׁפֶר. הוּא עֶזְרָא הַסּוֹפֵר…יוֹם עֲשִׂירִי צֻוָּה בֶּן בּוּזִי הַחוֹזֶה. כְּתָב לְךָ בְּסֵפֶר הַמַּחֲזֶה…בְּבֹא אֵלַי הַפָּלִיט לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר.
One of the reasons for fasting on עשרה בטבת is the translation of the Torah into Greek.
בח׳ בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלשת ימים…בי׳ בו סמך מלך בבל את ידו על ירושלים להחריבה.
מעשה בה׳ זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יונית והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה.
So is translating the Torah a good thing or a bad thing? Yes. The Lubavitch Rebbe notes that the ברייתא says that this translation was as bad as יום שנעשה העגל, the day that the Golden Calf was made. That is an odd way to put it.
התמיהה העקרית היא בכך שבברייתא המובא לעיל ממסכת סופרים נאמר ”היה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל“; כיצד ייתכן לומר, שמשום שהתורה אינה יכולה להיות מתורגמת ”כל צרכה“, הרי זה דבר קשה ושלילי כל כך, עד שהוא דומה ליום עשיית העגל?…
כדי לבאר זאת, יש להקדים ולהסביר את דיוק הלשון בשני מאמרי חז״ל הללו, במס׳ סופרים ובמס׳ שבת, שמופיע בהם הביטוי ”כיום שנעשה בו העגל“ ולא ”כעשיית העגל“, ”כחטא העגל“ וכדומה. בפשטות היה יום העבודה לעגל למחרת יום עשיית העגל, כנאמר שביום עשיית העגל, לאחר עשייתו, אמר אהרן (שמות לב:ה) חַג לַה׳ מָחָר, בהתכוונו לדחותם על־ידי כך…
והמשמעות של ”קשה כיום שנעשה העגל“ היא: הקושי אינו כל כך בעתם עשיית העגל…אלא, הקושי הוא בכך שזהו ”יום שנעשה בו העגל“…יום של הכנה לחטא…
כך גם היום שבו תורגמה שתורה ליונית הוא יום קשה לישראל, כי הוא עלול להביא לידי הבנת התורה שלא כראוי, ולהיפך הכוונה האמיתית…
The Golden Calf had the potential to lead to a חַג לַה׳.
וחז״ל במדרש תנחומא אמרו שראו את המרכבה ושמטו פני שור מהשמאל ועשו צורתו, וכוונתם כי התבאר אצלי בפירוש מעשה המרכבה שיחזקאל ראה במרכבה הראשונה צורת שור מהשמאל, ובמרכבה השניה ראה תמורתו צורת כרוב.
…ואם היה עושה להם צורת כרובים סוככים בכנפיהם על ארון הברית לא היה חטא בזה רק מה שיקדימו העשיה קודם שהביא לוחות הברית שעליהם יסוככו כנפי הכרובים…והיה זה חטא לפי האמת, אבל יש בו למוד זכות לפי טעותם והשגתם המשובשת.
…ויאמרו ”קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו“, בארו בפירוש שאינם רוצים אלהים לעבדו, שע״ז לא היה להם לומר כי זה משה האיש וכו׳, רק רוצים מנהיג שינהיגם כמו שמשה היה מנהיג אותם וה׳ ישכין שכינתו ואלקותו עליו כמו ששכן על משה בעודו מלובש בגויה.
Translations are useful, even necessary, but they are dangerous.
traduttore, traditore
Using another language means using terms and concepts that are foreign to the original, that have implications and allusions that are different from the original language. But none of us speak the original language of the Torah; even Israeli Hebrew is not the language of תנ״ך.
לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמן.
And our ways of thinking are colored by 3000 years of cultural shifts and exposure to other ways of thinking. We always read the Torah in translation. And Moshe, writing the Torah באר היטב, reassures us that it is OK.