I asked my daughter what I should talk about this week, and she said to talk about the rocks that Yaakov slept on that turned into a single rock. We all know the story:
י ויצא יעקב מבאר שבע; וילך חרנה׃ יא ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו; וישכב במקום ההוא׃ יב ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה; והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו׃…יח וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו וישם אתה מצבה; ויצק שמן על ראשה׃ יט ויקרא את שם המקום ההוא בית אל; ואולם לוז שם העיר לראשנה׃ כ וידר יעקב נדר לאמר; אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש׃ כא ושבתי בשלום אל בית אבי; והיה ה׳ לי לאלקים׃ כב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים; וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך׃
וישם מראשותיו: עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות; התחילו מריבות זו את זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח; מיד עשאן הקב״ה אבן אחת, וזהו שנאמר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו.
- Me
- So what is the message of this aggadah?
- My daughter
- The importance of אחדות.
- Me
- So why do we need to start with separate rocks that come together?
- My daughter
- The importance of מחלוקת.
And thus are all my years of בית יעקב tuition justified.
The פשט of ויקח מאבני המקום seems to be that he took a single rock:
מאבני המקום: טעמו אחת מאבני המקום.
And thus there is no need for the midrashic transformation of multiple rocks into one. But Erel Segal-Halevi points out that the text actually indicates multiple rocks: the תנ״ך idiom for a single rock would be אבן מאבני המקום.
ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו; ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען׃
עשו לקח את נשיו מבנות כנען; את עדה בת אילון החתי ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי׃
ויצאו אנשי העיר וילחמו את יואב ויפל מן העם מעבדי דוד; וימת גם אוריה החתי׃
אולם, דווקא מתוך ההקבלה בין הפסוקים ניתן לראות שיש הבדל ביניהם—שם נאמר אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן ואצלנו לֹא נאמר ”אבן מאבני המקום“ אלא רק ”מאבני המקום“. גם בפסוקים נוספים, כאשר לֹא נזכר שם עצם ביחיד לפני אות היחס מ׳, הכוונה לרבים [והוא מביא כמה דוגמאות].
So Shadal would say that ויקח מאבני המקום means multiple rocks (and he translates וישם מראשתיו as “put them in the area around his head”), but ויקח את האבן means the one stone that he actually slept on:
מראשותיו: שם והמ״ם מהאמ״נתיו, והוראתו מקום הנחת הראש, ומה שאצל הראש מכאן ומכאן (כמו [(שמואל א כו:יב) וַיִּקַּח דָּוִד אֶת הַחֲנִית וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל]), וכיוצא בזה (רות ג:ח) וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו, במקום הנחת רגליו. והנה לקח יותר מאבן אחת ועשה אותן כעין כסת לראשו, ולא הספיק לו באבן אחת לבד, שמא בהיותו ישן יתנועע ויפול ראשו לארץ. אמנם לבסוף לקח את האבן אשר שם מראשותיו, כלומר אותה שהיה עקר הנחת ראשו עליה.
But the very fact that the Torah spends so much time talking about this rock begs for a midrashic interpretation. Rashi’s source is the gemara:
כתיב ”ויקח מאבני המקום“ וכתיב ”ויקח את האבן“. אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו. תנא: וכולן נבלעו באחד.
But we all (including my daughter) know the story as “12 stones that became one”, symbolizing the אחדות of כנסת ישראל. The gemara says nothing of that, and in fact, the Ramchal gives a very different interpretation of this aggadah:
ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו…ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו: אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו.
The 12 stones comes from בראשית רבה:
ויקח מאבני המקום: ר׳ יהודה אמר: שתים עשרה אבנים נטל, אמר: כך גזר הקב״ה, שהוא מעמיד י״ב שבטים. אברהם לא העמידם, יצחק לא העמידם, ואני, אם מתאחות הן שתים עשרה האבנים זו לזו, יודע אני שאני מעמיד שנים עשר שבטים. כיון שנתאחו זו לזו, ידע שהוא מעמיד שנים עשר שבטים. ר׳ נחמיה אמר: שלושה אבנים נטל. אמר: אברהם ייחד הקב״ה שמו עליו, יצחק ייחד הקב״ה שמו עליו, ואני, אם מתאחות הן שלוש האבנים זו לזו, אני יודע ששֵׁם הקב״ה מתייחד עלי. כיון שנתאחו, ידע שהקב״ה ייחד שמו עליו.
A father having 12 sons is a common trope in ספר בראשית:
כ ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר: הנה ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך׃
כא את עוץ בכרו ואת בוז אחיו ואת קמואל אבי ארם׃
כב ואת כשד ואת חזו ואת פלדש ואת ידלף ואת בתואל׃
כג ובתואל ילד את רבקה; שמנה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם׃
כד ופילגשו ושמה ראומה; ותלד גם הוא את טבח ואת גחם ואת תחש ואת מעכה׃
יג ואלה שמות בני ישמעאל בשמתם לתולדתם: בכר ישמעאל נבית וקדר ואדבאל ומבשם׃
יד ומשמע ודומה ומשא׃
טו חדד ותימא יטור נפיש וקדמה׃
טז אלה הם בני ישמעאל ואלה שמתם בחצריהם ובטירתם שנים עשר נשיאם לאמתם׃
ט ואלה תלדות עשו אבי אדום בהר שעיר׃
י אלה שמות בני עשו: אליפז בן עדה אשת עשו רעואל בן בשמת אשת עשו׃
יא ויהיו בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז׃
יב ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק; אלה בני עדה אשת עשו׃
יג ואלה בני רעואל נחת וזרח שמה ומזה; אלה היו בני בשמת אשת עשו׃
יד ואלה היו בני אהליבמה בת ענה בת צבעון אשת עשו; ותלד לעשו את יעיש (יעוש) ואת יעלם ואת קרח׃
Twelve tribes in תנ״ך is symbolic of the start of a new nation; the transition from individuals to a community. The פרקי דרבי אליעזר goes even further:
וילן שם כי בא השמש: לקח יעקב שתים עשרה אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו ושם אותם מראשותיו באותו מקום, להודיעו שעתידין לעמוד ממנו שנים עשר שבטים. ונעשו כולן אבן אחת, להודיעו שכולם עתידים להיות גוי אחד בארץ, שנאמר (שמואל ב ז:כג): וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ.
These midrashim change the tenor of the story entirely. Yaakov is asking for a sign that he has not been rejected. Avraham had a mission לקרא בשם ה׳. Only Yitzchak inherited that mission; (בראשית כה:ו) ולבני הפילגשים…וישלחם…קדמה אל ארץ קדם. At some point the process of selecting only one child must end and building a nation must begin; that is what having 12 tribes coming together means. But Yaakov had apparently been rejected: (בראשית כט:א) וישא יעקב רגליו; וילך ארצה בני קדם. So in בראשית רבה he is asking for a sign that he will found a nation, that he will have some destiny, and in פרקי דרבי אליעזר he is asking that the nation he founds will be connected back to the עקידה and the mission of Avraham and Yitzchak. That’s what this rock symbolizes, and why it is so important for the future: והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים.
And the only way to have a בית אלקים is to have this synthesis of multiple tribes, an אחדות that is not imposed from above, but an אחדות that comes from and still values מחלוקת לשם שמים.
כך ניתן להבין את המסר של סיפור האבנים: כל אבן מבטאת פן מסויים בעם ישראל, ורצתה ש”עליה יניח הצדיק ראשו“, היינו שהפן שהיא מבטאת יעמוד במרכז. יעקב ידע שהאומה שהוא מקים אמורה להיות מורכבת מיסודות שונים, וקבע שאם האבנים יתחברו זו לזו, יהיה זה סימן לכך שניתן לבנות אומה שבה יתאחדו הכוחות השונים. האבנים אכן התחברו, ומכאן ידע יעקב שהדבר בידיו, וניתן אכן להקים אומה שבה ישתלבו היסודות השונים באיזון הנכון.
If we can achieve that kind of אחדות, then we can build a בית אלקים that will be a beacon for the entire world, a בית תפילה לכל העמים:
כג כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ; וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָּךְ׃ כד וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ; וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא׃ כה וְיָדַעְתָּ כִּי רַב זַרְעֶךָ; וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ׃
כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ—אימתי? וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו. וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָךְ—(בראשית לג:ד) וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ [וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ].