This is based on an shiur by Rav Shlomo Moshe Amar, [_ושמתי פדת בין עמי ובין עמך_](https://haravamar.org.il/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%94/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%90/329-%D7%95%D7%A9%D7%9E%D7%AA%D7%99-%D7%A4%D7%93%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%9E%D7%9A), that I would call a {:yi}/Chassidishe vort/ if not for the fact that he is the former Sephardic Chief Rabbi of Israel (and current Sephardic Chief Rabbi of Jerusalem).
This week's parsha is the beginning of the plagues, and I am going to look at ערוב:
{:he}
><b>טז</b> ויאמר ה׳ אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה; ואמרת אליו כה אמר ה׳ שלח עמי ויעבדני׃ <b>יז</b> כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך את הערב; ומלאו בתי מצרים את הערב וגם האדמה אשר הם עליה׃ <b>יח</b> והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב למען תדע כי אני ה׳ בקרב הארץ׃ <b>יט</b> ושמתי פדת בין עמי ובין עמך; למחר יהיה האת הזה׃
--שמות פרק ח
What's that last pasuk doing? It's clearly redundant with the previous one (והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן) to the extent that the aliyah ends with that pasuk, leaving פסוק יט hanging.
פְדֻת means redemption. Rashi says there's an implied word here: I will place a redemption [that will distinguish] between my people and yours.
{:he}
><em>ושמתי פדת:</em> שיבדיל בין עמי ובין עמך.
--רש"י, שמות ח:יט
But what was that distinguishing redemption?
{:he}
><em>ושמתי פדת בין עמי ובין עמך</em>: שאפלו בארץ מצרים אם ימצאו החיות איש יהודי לא יזיקוהו ויאכלו המצריים.
--רמב"ן, שמות ח:יח
Abarbanel says it was something much larger. The gemara makes the point that slavery ended well before יציאת מצרים:
{:he}
>בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים.
--ראש השנה יא,ב
Presumably, Pharaoh was sufficiently intimidated that he stopped enslaving the Jews, even if he would not let them go. The midrash says each plague lasted about a month.
{:he}
>שמשו המכות כל אחת חודש אחד.
--ידי משה על שמות רבה ט:יב
So ראש השנה would be 6 months before פסח, or at the fourth plague.
{:he}
>ואמנם אמרו אח"כ וְשַׂמְתִּי פְדֻת; חשבו המפרשים שהפדות הוא ההפלאה שזכר, ואם היה הדבר כן לא ימלט הכתוב בזה מההכפל.
והרמב"ן פירש שהפדות היה גם בארץ מצרים, שאם ימצא הערוב יהודי בארץ מצרים לא יזיקהו. ונכון הוא, אבל היותר נכון אצלי הוא, שמן היום ההוא והלאה *נסתלק השעבוד* מבני ישראל שפרעה ראה ענין ההפלאה הסכים לכבדם וידע שעם ה' הם...
>
ועם זה באמת נאמר וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ שלא יהיו עוד ישראל לפניהם כעבדים אבל כמו שיהיו המצריים אצל ישראל יהיו בני ישראל אצל המצריים כאלו כלם ביסורין ופדוים לא עבדים.
--אברבנאל, שמות ח:יז
פדת בין עמי ובין עמך doesn't mean "a redemption that distinguishes between our peoples", but "a redemption that redeems both of our peoples". Slavery binds the slavemaster as well.
{:.lines}
>To-day unbind the captive,
So only are ye unbound.
--Ralph Waldo Emerson, [_Boston Hymn_](https://emersoncentral.com/texts/miscellanies/the-emancipation-proclamation/)
And so מכת ערוב represented the second of the ארבע לשונות גאולה:
{:he}
><b>ו</b> לכן אמר לבני ישראל אני ה׳ ו*הוצאתי* אתכם מתחת סבלת מצרים ו*הצלתי* אתכם מעבדתם; ו*גאלתי* אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים׃ <b>ז</b> ו*לקחתי* אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים; וידעתם כי אני ה׳ אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים׃
--שמות פרק ו
----
But there's something interesting about that word פְדֻת: it's not all there. In the ancient manuscripts of תנ״ך there is an odd sidenote on that word:
--Leningrad codex, [שמות ח:יט](https://archive.org/details/Leningrad_Codex/Leningrad/page/n73/mode/2up)
It says ג ב חסר. If you want to understand the Masoretic notes, look at the בעל הטורים, who turns typography into homiletics:
{:he}
><em>פדת</em>: ג׳ במסורה: דין חסר, וב׳ מלאים.
>
(תהלים קיא:ט) פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ [צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ; קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ]׃
>
(תהלים קל:ז) [יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה׳; כִּי עִם ה׳ הַחֶסֶד] וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת׃
>
כי זה לא היה פדות שלם אלא מפני הערוב. אבל כשיצאו ממצרים היה שלם, וזהו פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ, ולעתיד הַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת ויהיה גאולה שלימה.
--בעל הטורים, שמות ח:יט, מכתב יד
The Tur says that this redemption was incomplete because it only saved them from ערוב. But Rav Amar says it was lacking something much deeper. It was lacking the letter ו׳, specifically the ו׳ החיבור. Their slavery may have ended, as Abarbanel says, but they had no *connection* to הקב״ה.
{:he}
>באות ו' רמוזים קוב״ה ואורייתא וישראל...לא היה חיבור שלם עם השם יתברך, וע״כ חסר האות וא׳ו בתיבת ”פדת“.
--הרב עמאר, [_ושמתי פדת בין עמי ובין עמך_](https://haravamar.org.il/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%94/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%90/329-%D7%95%D7%A9%D7%9E%D7%AA%D7%99-%D7%A4%D7%93%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%9E%D7%9A)
And the fact is that
the majority of the Jews would have been happy with this פדת. They liked Egypt; they just didn't like slavery. They would have been happy to say הלל, then "Thanks G-d; we'll take it from here".
{:he}
>וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן; וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ ויפרו וירבו מאד׃
--בראשית פרק מז:כז
וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ means "they were held by it".
And Rav Amar brings other examples of this ו׳ החיבור symbolizing the connection between ה׳ and בני ישראל. Yitro adds a letter to his name when he converts:
{:he}
><em>יתרו</em>: שבע שמות נקראו לו: רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קיני, פוטיאל; יֶתֶר, על שם שיתר פרשה אחת בתורה "ואתה תחזה"; יִתְרוֹ, לכשנתגיר וקים המצוות, הוסיפו לו אות אחד על שמו.
--רש"י, שמות יח:א
{:he}
>עוד יתבאר בזה דברי רבותינו ז"ל שברש"י...וצריך להבין למה הוסיפו לו וא׳ו, ולא יו׳ד, או ה׳א. ולפי מה שנתבאר הוא פשוט, דכשנתגייר וקיבל עליו עול תורה ומצוות, הוסיפו לו האות וא׳ו דייקא הרומזת לתורה ומורה על החיבור עם הקב״ה. וכאמור היא וא׳ו החיבור.
--הרב עמאר, [_ושמתי פדת בין עמי ובין עמך_](https://haravamar.org.il/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%94/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%90/329-%D7%95%D7%A9%D7%9E%D7%AA%D7%99-%D7%A4%D7%93%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%9E%D7%9A)
And in several places Yaakov's name is spelled מלא, with the ו׳.
{:he}
>וזכרתי את בריתי יעקוב; ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר׃
--ויקרא כו:מב
{:he}
><em>וזכרתי את בריתי יעקוב</em>: בחמשה מקומות נכתב מלא ואליהו חסר בחמשה מקומות; יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון שיבא ויבשר גאלת בניו.
--רש"י, ויקרא כו:מב
{:he}
>הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא׃
--מלאכי ג:כג
Yaakov is telling Eliyahu that he (Yaakov) is taking a part of his (Eliyahu's) connection to הקב״ה, a few of his ואוים החיבור, and keeping them as a guarantee that he (Eliyahu) will come back and bring that connection to the rest of the Jewish people.
Rav Amar goes further. There's no fixed format for a ספר תורה but there are some strong traditions from the time of the Geonim.
{:he}
>יש סופרים מדקדקין לכתוב בי"ה שמ"ו בראש העמוד. פירוש ב' ד־(בראשית א:א) בְּרֵאשִׁית; יו"ד (בראשית מט:ח) יְהוּדָה אַתָּה; ה' (שמות יד:כח) הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם...ש' (שמות לד:יא) שְׁמׇר לְךָ...מ' (במדבר כד:ה) מַה טֹּבוּ. ו' (דברים לא:כח) וְאָעִידָה בָּם. ובדיעבד אם לא כתבן כן אינו מעכב.
--שלמה גאנצפריד, קסת הסופר טז:ה
The רמ״א mentions another מנהג:
{:he}
>הגה: יש סופרים מדקדקים לכתוב [אותיות] בי"ה שמ"ו בראש העמודים. וכן קצת המדקדקים לכתוב בראש כל עמוד ו' וקורין אותו ווי העמודים.
--שולחן ערוך, יורה דעה ערג:ו
The expression ווי העמודים is a סופר's pun:
{:he}
> עמודיהם עשרים ואדניהם עשרים נחשת; ווי העמודים וחשקיהם כסף׃
--שמות לח:י
--picture from a toy Torah I own
Most older sources inveigh against this practice; focusing on that messes up the formatting of the rest of the ספר:
{:he}
>מה שנהגו סופרים בורים להתחיל כל עמוד בוי"ו וקורין לו ”וו״י העמודים“ נראה שאיסור גמור יש בדבר, שהרי עושים העמודים יש מהן רחב ויש מהן קצר ופעמים יש אותיות גדולות אשר לא כדת...ואילו היה לי לכתוב ספר תורה הייתי נזהר שלא היה שום עמוד מתחיל בוי”ו חוץ מוְאָעִידָה בָּם...
--הגהות מיימוניות, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ז:ז
But by the latter half of the 19th century, *everyone* was writing ספרי תורה with וו״י העמודים.
{:he}
>--ערוך השולחן יורה דעה רעג:כד
ובדבר ווי העמודים, יש רבים וגדולים מראשונים ואחרונים שצעקו ככרוכיא על זה, שעי"ז מקלקלים כל העמודים בשינוי האותיות לפי שצריכים לשער שיבא וי"ו בראש כל עמוד. אמנם זה זמן רב שיצא לאור תקון סופר אחד יפה אף נעים מסודר על ווי העמודים בלי שום דחיקת אות, וכבר נהגו הסופרים לכתוב אחריו. ובוודאי שנכון וישר לעשות כן *ויש בזה עניין גדול*.
What is that עניין גדול? Says Rav Amar, they symbolize our yearning to be close to הקב״ה. The further we feel, the more ו׳s, the more hooks, we put in our Torahs.
{:he}
>עוד יתבאר בזה היטב, מה שנהגו בכתיבת הספר תורה להתחיל בראש כל עמוד באות וא׳ו, וקורין לזה ”ווי העמודים“, מלבד העמודים שסימנם בי"ה שמ"ו...וזהו שאמרו (פסחים סו,א) הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם, (חידושי רמב"ן, פסחים ז,ב) [ומנהג] ישראל תורה הוא...ובאמת נוהגים כן גם בימינו אלו, ומרן החיד"א לא גילה לנו מה הוא הסוד, ומה טעם הדבר, ומאי שנא אותם ה׳ עמודים שאינם מתחילים בוא׳ו.
>
אמנם להאמור אתי שפיר דכל העמודים פותחים בוא'ו הרומזת לתורה, מלבד החמשה הנ"ל, שהם כנגד החמשה ווי'ן שלקח יעקב מאליהו ז"ל...
--הרב עמאר, [_ושמתי פדת בין עמי ובין עמך_](https://haravamar.org.il/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%94/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%90/329-%D7%95%D7%A9%D7%9E%D7%AA%D7%99-%D7%A4%D7%93%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%9E%D7%9A)
It expresses that we feel the חסר ו׳ in ושמתי פדת, that no matter how wonderful our lives are, we're still missing some aspect of our connection to ה׳, and we're waiting for אליה[ו] to bring those last five ו׳ים back.
{:he}
>הוא'ו שלקח מאליהו היא כנגד האות ו' החסר "בפדות" של עם ישראל, דכתיב וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ (חסר ו'), וכנ"ל. וכשאליהו ישיב האות ו' של פדות למקומה, ישיב לו יעקוב אבינו את הוא'ו שלו, וא'ו תחת וא'ו. וזהו שהמשיך הפסוק ואמר,לְמָחָר (לגאולה של מחר) לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה, שהאות וא'ו החסר בפדות דיציאת מצרים, יהיה האות הזה בפדות דלמחר, וכמו שנאמר לעתיד (תהלים קיא:ט), פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ. ואז "פדות" מלא וי"ו.
--הרב עמאר, [_ושמתי פדת בין עמי ובין עמך_](https://haravamar.org.il/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%94/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%90/329-%D7%95%D7%A9%D7%9E%D7%AA%D7%99-%D7%A4%D7%93%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%9E%D7%9A)
And
the whole מאמר was worth that punchline:
{:he}
>ושמתי פדת בין עמי ובין עמך; למחר יהיה האת הזה׃
--שמות ח:יט
We look for a future with that letter, that אות:
{:he}
>ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך; בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה׃
--שמות ג:יב
{:he}
במהרה בימינו, אמן.