This is largely a re-presentation of שבת בראשית תשע״ז.
We’re going to talk about the פרי עץ הדעת, which wasn’t an apple. But what was it?
טז ויצו ה׳ אלקים על האדם לאמר; מכל עץ הגן אכל תאכל׃ יז ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו; כי ביום אכלך ממנו מות תמות׃
רבי עזריה ורבי יהודה בר סימון בשם ריב״ל אמר ח״ו לא גלה הקדוש ב״ה אותו אילן לאדם ולא עתיד לגלותו ראה מה כתיב (ויקרא כ) ואשה אשר תקרב אל כל בהמה וגו׳ אם אדם חטא בהמה מה חטאת אלא שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא הבהמה שנסקל פלוני על ידה, ואם על כבוד תולדותיו חס המקום, על כבודו עאכ״ו.
Note that this implies that it was one particular forbidden tree, not an “unkosher” fruit species. The Torah does not specify what tree it was, so that we would still be willing to eat its kind today. It wasn’t some kind of magical fruit; it was simply the מצווה that ה׳ had given them. But despite this, the gemara speculates on the species of the פרי עץ הדעת:
דתניא, רבי מאיר אומר: אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה. רבי יהודה אומר: חטה היה…רבי נחמיה אומר: תאנה היה.
And the same midrash we quoted above offers those suggestions plus one more:
מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה? ר״מ אומר חטים היו…רבי יהודה בר אלעאי אמר ענבים היו…רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה…רבי יוסי אומר תאנים היו…
So we clearly aren’t trying to figure out what kind of fruit it was (ח״ו לא גלה הקדוש ב״ה אותו אילן לאדם ולא עתיד לגלותו). These suggestions are symbolic. But what do they symbolize? The Maharal answers:
ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל; ותתן גם לאישה עמה ויאכל׃
ועץ הדעת נאמר בו שהיה בו ג׳ דברים אלו, כי טוב העץ למאכל זהו כנגד הגוף שהוא מבקש האכילה והשתיה, ונחמד להשכיל כנגד כח השכלי שהי׳ משלים השכל, וכי תאוה הוא לעינים כי התאוה לעינים מחזיק הנפש ונותן לו שמחה. ולפיכך היין שהוא משמח…ומאן דאמר שהיה חטה מפני שהחטה טוב להשכיל… ומ״ד תאנה היתה סבר, כי החטא היה בכח גופני שמבקש התאוות.
ומחלוקת החכמים איזה מן הכחות האלו הם מוכנים לחטא…וכל אחד יש לו סברא רק שאין להאריך יותר…
The Maharal is commenting on the gemara, so for the etrog hypothesis, we have to speculate. But the underlying idea is that each “fruit” symbolizes a different suggestion for the kind of error אדם and חוה made. They chose to focus on something other than obeying ה׳ as the ultimate good, the purpose of life.
Ethics is the attempt to offer a rational response to the question of how humans should best live.
Fig
The תאנה symbolizes satisfying physical needs, specifically procreation.
ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם; ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת׃
רבי יוסי אומר תאנים היו, דבר למד מענינו. משל לבן שרים שקלקל עם אחת מן השפחות, כיון ששמע השר טרדו והוציאו חוץ לפלטין והיה מחזר על פתחיהן של שפחות ולא היו מקבלות אותו אבל אותה שקלקלה עמו פתחה דלתיה וקבלתו, כך בשעה שאכל אדם הראשון מאותו האילן, טרדו הקדוש ברוך הוא והוציאו חוץ לגן עדן, והיה מחזר על כל אילנות ולא היו מקבלין אותו…אבל תאנה שאכל מפירותיה, פתחה דלתיה וקבלתו, הה״ד ויתפרו עלה תאנה.
אמרו המפרשים כי היה פריו מוליד תאות המשגל ולכן כסו מערומיהם אחרי אכלם ממנו. והביאו לו דומה בלשון זה מאמר ברזילי הגלעדי הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע (שמואל ב יט לו) כי בטלה ממנו התאוה ההיא.
This is the predominant Christian interpretation of the עץ הדעת.
Grape
Wine symbolizes pleasure. The ultimate good is our own happiness (nowadays, we would say the פרי עץ הדעת was heroin, that directly turns on the brain’s pleasure center).
וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ…
ר״מ אומר אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה
שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין.
And the proof is from Noah:
ויחל נח איש האדמה; ויטע כרם׃
אמר רב חסדא אמר רב עוקבא, ואמרי לה מר עוקבא אמר רבי זכאי: אמר לו הקדוש ברוך הוא לנח: נח, לא היה לך ללמוד מאדם הראשון, שלא גרם לו אלא יין. כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה.
Wheat
Wheat is interesting. חז״ל consider it the food that stimulates the human intellect:
ר״מ אומר חטים היו; כד לא הוה בר נש דיעה אינון אמרין לא אכל ההוא אינשא פיתא דחיטי מן יומוי.
רבי יהודה אומר: חטה היה, שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן.
Rabbi Jeremy Kagan of Midreshet Tehillah spoke at Young Israel in 2006 on The Critique of Pure Treason: Understanding the Sin of Understanding and explained that the “wheat” doesn’t cause intellectual development, but is a symbol of independence. It’s not bread but pap, baby food. It’s the symbol of weaning.
Saying the פרי עץ הדעת was wheat is saying that the sin of אדם and חוה was creating their own ethics (no matter how moral that ethics may have been) rather than obeying the explicit מצוַת ה׳.
Etrog
The Maharal doesn’t deal with the etrog opinion, but I think it corresponds to Rav Soloveitchik’s model for the sin of the פרי עץ הדעת, the esthetic.
והנכון בעיני כי האילן הנקרא בלשון ארמית ”אתרוג“ נקרא שמו בלשון הקודש ”הדר“ כי פירוש ”אתרוג“, ”חמדה“; כדמתרגמינן (בראשית ב:ט) נֶחְמָד לְמַרְאֶה, דִּמְרַגֵּג לְמֶחֱזֵי; (דברים ה:יח) [וְלֹא תִתְאַוֶּה, וְלָא תֵרוֹג]. ואמרינן [בכתובה] מכל שפר ארג נכסין. ולשון חמדה והדר שוים בטעם.
[T]he noun da‘at (”knowledge“)…does not refer to da‘at in the cognitive sense—theoretical knowing—but to the esthetic subject-object relationship, hedonic knowledge. Etz ha-da‘at tov va-ra means “the tree of foreknowlege of the pleasant and the unpleasant” or “the tree of anticipating the agreeable and disagreeable”. This is the tree of esthetic motivation, of the orgiastic tension.
I wish to stress that we must not equate the Maimonidean exposition of the original sin with the scholastic theory of concupiscence. While the latter stresses the actual overindulgence and voluptuousness, singling out lust as the main source of evil, Maimonides places the emphasis upon a tendency, a philosophy of life on the part of man and his longing for and overestimating the importance of the pleasing and beautiful. For Maimonides, the sin manifests itself in a false axiological assessment of man’s experiences, thus giving priority to the aesthetic behavior…
There exists some absolute standard for beauty, and that represents the ultimate good.
Beauty is truth, truth beauty,—that is all
Ye know on earth, and all ye need to know.
So was the עץ הדעת a גפן or a חטה or a תאנה or an אתרוג? Yes. The Torah doesn’t tell us the reason for their sin, because all are real and are all possible. And more than that, they are all built into the structure of creation.
יא ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ; ויהי כן׃
יב ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו; וירא אלקים כי טוב׃
ותוצא הארץ עץ עושה פרי: ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה.
What does it mean to say that the land defied ה׳ and brought forth the wrong kind of tree? The Maharal explains that this was ה׳‘s intention; the land was created incapable of following ה׳’s command:
והיא לא עשתה כן וכו׳: אין הפירוש שהאדמה עברה במזיד על ציווי הקב״ה שאין יצר הרע בה שתהא עוברת על ציווי הקב״ה, אבל כי הארץ הזאת שנוי יש לה…ובעבור חסרונה היא מחסרת מן השלימות תמיד…לכך כאשר גזר מאמר הקדוש ”עץ פרי עושה פרי“, בעבור חסרונה לא היתה ממלאת רצון בוראה והיתה מחסרת מן השלימות. וכאשר חטא האדם (להלן ג:ו), בא לו פחיתת חטאו אשר חטא גם כן מזה, לפי שהוא נברא מן האדמה (להלן ב:ז) אשר יש בה מן חסרון, ולפיכך נמצא חסר גם כן, שלא היה מקיים מצוות בוראו על השלימות.
And this is how Ramban understands the words נעשה אדם: ה׳ is talking to the imperfect Earth that He had created:
ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו; וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ׃
והפשט הנכון במלת נעשה הוא, מפני שכבר הראית לדעת (לעיל פסוק א) כי האלקים ברא יש מאין ביום הראשון לבדו, ואחר כך מן היסודות ההם הנבראים יצר ועשה. וכאשר נתן במים כח השרוץ לשרוץ נפש חיה והיה המאמר בהם ”ישרצו המים“, והיה המאמר בבהמה ”תוצא הארץ“, אמר באדם ”נעשה“, כלומר אני והארץ הנזכרת נעשה אדם, שתוציא הארץ הגוף מיסודיה כאשר עשתה בבהמה ובחיה, כדכתיב (להלן ב ז) וייצר ה׳ אלקים את האדם עפר מן האדמה, ויתן הוא יתברך הרוח מפי עליון, כדכתיב (שם) ויפח באפיו נשמת חיים.
ואמר ”בצלמנו כדמותנו“ כי ידמה לשניהם, במתכונת גופו לארץ אשר לוקח ממנה, וידמה ברוח לעליונים…וזה פשט המקרא הזה מצאתיו לרבי יוסף הקמחי, והוא הנראה מכל מה שחשבו בו:
We are both earthly and heavenly; the עץ עושה פרי symbolizes the earthly part. But we can’t reject it: the first מצווה was actually מכל עץ הגן אכל תאכל. However, it needs to be subject to רצון ה׳; that is what is means to say ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. Our power is to be able to choose which side of our nature comes to the fore.
כבר זכרנו היות האדם אותה הבריה הנבראת לידבק בו ית׳, והיא המוטלת בין השלמות והחסרונות, והיכלת בידו לקנות השלמות. ואולם צריך שיהיה זה בבחירתו ורצונו, כי אלו היה מכרח במעשיו להיות בוחר על כל פנים בשלמות, לא היה נקרא באמת בעל שלמותו…על כן נברא האדם ביצר טוב ויצר רע, והבחירה בידו להטות עצמו לצד שהוא רוצה…גזרה החכמה העליונה שיהיה האדם מרכב משני הפכים.