<blockquote lang=he><p> <b>כא</b> ויבא דוד אל מאתים האנשים אשר פגרו מלכת אחרי דוד וישיבם בנחל הבשור ויצאו לקראת דוד ולקראת העם אשר אתו; ויגש דוד את העם וישאל להם לשלום׃ </p> <p><b>כב</b> ויען כל איש רע ובליעל מהאנשים אשר הלכו עם דוד ויאמרו יען אשר לא הלכו עמי לא נתן להם מהשלל אשר הצלנו; כי אם איש את אשתו ואת בניו וינהגו וילכו׃ </p> <p><b>כג</b> ויאמר דוד לא תעשו כן אחי; את אשר נתן ה׳ לנו וישמר אתנו ויתן את הגדוד הבא עלינו בידנו׃ <b>כד</b> ומי ישמע לכם לדבר הזה; כי כחלק הירד במלחמה וכחלק הישב על הכלים יחדו יחלקו׃ </p> <p><b>כה</b> ויהי מהיום ההוא ומעלה; <em>וישמה לחק ולמשפט לישראל</em> עד היום הזה׃ </p> <footer class=source>שמואל א פרק ל</footer></blockquote> We see, as we did from the previous paragraph, the difference between David and his men. His men, (שמואל א ל:ו)‎ מרה נפש כל העם, blamed David and threatened to stone him. However, ויתחזק דוד בה׳ אלקיו. Here, they are (at least some of them) are איש רע ובליעל. The word בליעל, "wanton, uncontrolled", often has a very negative meaning (the people of גבעה in the incident of the פילגש בגבעה are called (שופטים יט:כב)‎ בני-בליעל), but sometimes has the sense of selfish, niggardly: <blockquote lang=he><p>השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו; וקרא עליך אל ה׳ והיה בך חטא׃</p> <footer class=source>דברים טו:ט</footer></blockquote> So too here. David's men do no recognize that everything they have is a gift from ה׳, where David does: אשר נתן ה׳ לנו. <p>This idea, that the spoils of war should be split evenly between the soldiers and those on the home front, goes back to Avraham:</p> <blockquote lang=he><p><b>כא</b> ויאמר מלך סדם אל אברם; תן לי הנפש והרכש קח לך׃ <b>כב</b> ויאמר אברם אל מלך סדם; הרמתי ידי אל ה׳ אל עליון קנה שמים וארץ׃ <b>כג</b> אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך; ולא תאמר אני העשרתי את אברם׃ <b>כד</b> בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי; ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם׃ </p> <footer class=source>בראשית פרק יד</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p>עבדי אשר הלכו אתי, ועוד ענר אשכול וממרא וגו׳. ואף על פי שעבדי נכנסו למלחמה, שנאמר לעיל (פסוק טו) הוא ועבדיו ויכם, וענר וחבריו ישבו על הכלים לשמור, אפילו הכי הם יקחו חלקם. וממנו למד דוד שאמר (ש״א ל:כד) כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו. ולכך נאמר (שם פסוק כה) ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחוק ולמשפט, ולא נאמר והלאה לפי שכבר ניתן החוק בימי אברהם.</p> <footer class=source>רש״י, בראשית יד:כד, ד״ה הנערים</footer></blockquote> And we see it later as a direct command to בני ישראל: <blockquote lang=he><p><b>א</b> וידבר ה׳ אל משה לאמר׃ <b>ב</b> נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים; אחר תאסף אל עמיך׃ <b>ג</b> וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא; ויהיו על מדין לתת נקמת ה׳ במדין׃ <b>ד</b> אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא׃ <b>ה</b> וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא׃</p> ... <p><b>כה</b> ויאמר ה׳ אל משה לאמר׃ <b>כו</b> שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה אתה ואלעזר הכהן וראשי אבות העדה׃ <b>כז</b> וחצית את המלקוח בין תפשי המלחמה היצאים לצבא ובין כל העדה׃</p> <footer class=source>במדבר פרק לא</footer></blockquote> <p>The Malbim explains whatDavid did differently, and what it means to be a חק ומשפט:</p> <blockquote lang=he><p>משמע שחק זה לא היה בין העמים, וכן בין ישראל לא התפשט עד הנה, ומדוע קבע דוד החק הזה? רצה לומר כי הנימוס שחוקקים בין העמים אשר אין לו טעם נקרא חק, והדבר שיש לומר טעם שכלי נקרא משפט, והנה תקנה זאת שהיושב על הכלים יקח חלק בשוה עם ההולך למלחמה, הוא לפי שטחיותו חק לא משפט, אחר שהוא נעדר הטעם, אולם דוד שבאר טעמו של זה החוק, שיסודו בנוי על מה שמלחמת ישראל ונצחונם אינו ע״י כחם וגבורתם רק ע״י זכותם בהשגחת ה׳ הלוחם בעדם, עד שכפי זה אין הבדל בין הלוחם ובין <em>היושב על הכלים ומתפלל</em>, הוא שם זה למשפט גם כן בישראל, שאצל ישראל הוא משפט שכלי לא חק לבד. </p> <footer class=source>מלבים, שמואל א ל:כה</footer></blockquote> Note what the Malbim is doing here. He is redefining our usual understanding of חק and משפט. The idea of sharing the spoils with those who remained behind had always been a good thing, but as an ethical principle (Malbim's translation of חק as נימוס, <i lang=el>nomos</i>). A משפט has a practical benefit. David established this תקנה as a necessary part of the way he would do battle. There had to be those who remained behind to pray, and their role was as important as the soldiers themselves. And the Midrash actually sees a hint to this idea in ה׳'s commandment about the war with Midyan: <blockquote lang=he><p><em>אלף למטה וגו׳</em>: י״א: שני אלפים מכל שבט ושבט שלח. וי״א: ג׳ אלפים מכל שבט ושבט. י״ב אלף משמרים את כליהם...ו<em>י״ב אלף לתפלה</em>.</p> <footer class=source>במדבר רבה כב:ג</footer></blockquote> If I may push a textual parallel further than it should go, this may be part of the symbolism of the 400 Amelekites who run away from this battle. David's 400 men has, throughout the text, highlighted the connection between David and Esav. Both are אדמוני, both are appeased with a gift called a ברכה, both use(or are attributed) the phrase למי אתה. David has the opportunity to become another אדום, a bandit kingdom preying on the caravans to and from Egypt. But here he decides to be a king in a מלכות ישראל. The textual parallels disappear at this point. His men will now be called הגברים אשר לדוד, not ארבע מאות איש. The curse of Esav has run away. ##Song of the City In the formatting of <a href="http://www.aleppocodex.org/aleppocodex.html">the Alleppo Codex</a>: <blockquote lang=he class=narrow><p><b>כו</b> ויבא דוד אל צקלג וישלח מהשלל לזקני יהודה לרעהו לאמר; הנה לכם ברכה משלל איבי</p> <p class=poem><span> ה׳׃ </span><span><b>כז</b> לאשר</span></p> <p class=poem><span>בבית אל</span><span> ולאשר</span></p> <p class=poem><span> ברמות נגב</span><span>ולאשר</span></p> <p class=poem><span>ביתר׃ </span><span> <b>כח</b> ולאשר</span></p> <p class=poem><span> בערער</span><span> ולאשר</span></p> <p class=poem><span>בשפמות</span> <span> ולאשר</span></p> <p class=poem><span> באשתמע׃</span><span> <b>כט</b> ולאשר</span></p> <p class=poem><span>ברכל</span><span> ולאשר</span></p> <p class=poem><span> בערי הירחמאלי</span><span> ולאשר</span></p> <p class=poem><span>בערי הקיני׃</span><span> <b>ל</b> ולאשר</span></p> <p class=poem><span> בחרמה</span><span> ולאשר</span></p> <p class=poem><span>בבור עשן </span><span>ולאשר</span></p> <p class=poem><span> בעתך׃</span><span> <b>לא</b> ולאשר</span></p> <p class=poem> <span>בחברון;</span><span> ולכל המקמות </span></p> <p>אשר התהלך שם דוד הוא ואנשיו׃</p> <footer class=source>שמואל א פרק ל</footer></blockquote> The structure of the paragraph reminds us of other places in תנ״ך: <blockquote lang=he class=narrow><p><b>ו</b> ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות</p> <p class=poem><span>איש׃ </span><span> <b>ז</b> ואת </span></p> <p class=poem><span>פרשנדתא </span><span> ואת </span></p> <p class=poem><span>דלפון </span><span> ואת </span></p> <p class=poem><span>אספתא׃ </span><span> <b>ח</b> ואת </span></p> <p class=poem><span>פורתא </span><span> ואת </span></p> <p class=poem><span>אדליא </span><span> ואת </span></p> <p class=poem><span>ארידתא׃ </span><span> <b>ט</b> ואת </span></p> <p class=poem><span>פרמשתא </span><span> ואת </span></p> <p class=poem><span>אריסי </span><span> ואת </span></p> <p class=poem><span>ארידי </span><span> ואת </span></p> <p class=poem><span>ויזתא׃ </span><span> <b>י</b> עשרת </span></p> <p>בני המן בן המדתא צרר היהודים הרגו; ובבזה לא שלחו את ידם׃</p> <footer class=source>אסתר פרק ט</footer></blockquote> And most relevantly, the list of Canaanite kings conquered by Joshua: <blockquote lang=he><p><b>ז</b> ואלה מלכי הארץ אשר הכה יהושע ובני ישראל בעבר הירדן ימה מבעל גד בבקעת הלבנון ועד ההר החלק העלה שעירה; ויתנה יהושע לשבטי ישראל ירשה כמחלקתם׃ <b>ח</b> בהר ובשפלה ובערבה ובאשדות ובמדבר ובנגב החתי האמרי והכנעני הפרזי החוי והיבוסי׃ </p> <p class='poem two-column'><span><b>ט</b> מלך יריחו </span><span> אחד;</span></p> <p class='poem two-column'><span> מלך העי אשר מצד בית אל</span><span> אחד׃ </span></p> <p class='poem two-column'><span><b>י</b> מלך ירושלם</span><span> אחד </span></p> <p class='poem two-column'><span> מלך חברון</span><span> אחד׃ </span></p> <p class='poem two-column'><span><b>יא</b> מלך ירמות</span><span> אחד </span></p> <p class='poem two-column'><span> מלך לכיש</span><span> אחד׃ </span></p> <p class='poem two-column'><span><b>יב</b> מלך עגלון</span><span> אחד </span></p> <p class='poem two-column'><span> מלך גזר</span><span> אחד׃ </span></p> <p class='poem two-column'><span><b>יג</b> מלך דבר</span><span> אחד </span></p> <p class='poem two-column'><span> מלך גדר</span><span> אחד׃ </span></p> <p class='poem two-column'><span><b>יד</b> מלך חרמה</span><span> אחד </span></p> <p class='poem two-column'><span> מלך ערד</span><span> אחד׃ </span></p> <p class='poem two-column'><span><b>טו</b> מלך לבנה</span><span> אחד </span></p> <p class='poem two-column'><span> מלך עדלם</span><span> אחד׃ </span></p> <p class='poem two-column'><span><b>טז</b> מלך מקדה</span><span> אחד </span></p> <p class='poem two-column'><span> מלך בית אל</span><span> אחד׃ </span></p> <p class='poem two-column'><span><b>יז</b> מלך תפוח</span><span> אחד </span></p> <p class='poem two-column'><span> מלך חפר</span><span> אחד׃ </span></p> <p class='poem two-column'><span><b>יח</b> מלך אפק</span><span> אחד </span></p> <p class='poem two-column'><span> מלך לשרון</span><span> אחד׃ </span></p> <p class='poem two-column'><span><b>יט</b> מלך מדון</span><span> אחד </span></p> <p class='poem two-column'><span> מלך חצור</span><span> אחד׃ </span></p> <p class='poem two-column'><span><b>כ</b> מלך שמרון מראון</span><span> אחד </span></p> <p class='poem two-column'><span> מלך אכשף</span><span> אחד׃ </span></p> <p class='poem two-column'><span><b>כא</b> מלך תענך</span><span> אחד </span></p> <p class='poem two-column'><span> מלך מגדו</span><span> אחד׃ </span></p> <p class='poem two-column'><span><b>כב</b> מלך קדש</span><span> אחד </span></p> <p class='poem two-column'><span> מלך יקנעם לכרמל</span><span> אחד׃ </span></p> <p class='poem two-column'><span><b>כג</b> מלך דור לנפת דור </span><span> אחד;</span></p> <p class='poem two-column'><span> מלך גוים לגלגל </span><span> אחד׃ </span></p> <p class='poem two-column'><span><b>כד</b> מלך תרצה </span><span> אחד;</span></p> <p class='poem two-column'><span> כל מלכים שלשים </span><span>ואחד׃</span></p> <footer class=source>יהושוע פרק יב</footer></blockquote> Our text is a שירה as well, a song of victory. Not a military conquest, but a political victory. David is an enemy of the state, a known rebel and vassal of the Philistines. To accept money from him would be like accepting a donation from Abu Bakr al-Baghdadi. These cities were declaring their loyalty to David and in effect seceding for Saul's kingdom. The נביא will not focus on Saul's last days. The next time we see David, he is crowned king of Judah. This doesn't come out of the blue; the loyalty of the people is evident here as well.