<blockquote lang=he><p><b>יז</b> ויכר שאול את קול דוד ויאמר הקולך זה בני דוד; ויאמר דוד קולי אדני המלך׃ <b>יח</b> ויאמר למה זה אדני רדף אחרי עבדו; כי מה עשיתי ומה בידי רעה׃ <b>יט</b> ועתה ישמע נא אדני המלך את דברי עבדו; אם ה׳ הסיתך בי ירח מנחה ואם בני האדם ארורים הם לפני ה׳ כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבד אלהים אחרים׃ <b>כ</b> ועתה אל יפל דמי ארצה מנגד פני ה׳; כי יצא מלך ישראל לבקש את פרעש אחד כאשר ירדף הקרא בהרים׃ <b>כא</b> ויאמר שאול חטאתי שוב בני דוד כי לא ארע לך עוד תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה; הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד׃ <b>כב</b> ויען דוד ויאמר הנה החנית (חנית) המלך; ויעבר אחד מהנערים ויקחה׃ <b>כג</b> וה׳ ישיב לאיש את צדקתו ואת אמנתו אשר נתנך ה׳ היום ביד ולא אביתי לשלח ידי במשיח ה׳׃ <b>כד</b> והנה כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני; כן תגדל נפשי בעיני ה׳ ויצלני מכל צרה׃ </p> <footer class=source>שמואל א פרק כו</footer></blockquote> David inserts an interesting theological dilemma in his speech to Saul. אם ה׳ הסיתך בי is contrasted to אם בני האדם: either ה׳ is inciting Saul against him, in which case David needs עבודה; or it is other human beings inciting Saul. But does that mean that ה׳ is not involved? We may have free will but how can that result in harm to others if ה׳ doesn't want it to happen? I think this another example of the tripartite model of providence that we dealt with <a href="/Along+Came+a+Spider">last time</a>: there are cases when ה׳ doesn't decide on a specific outcome but allows the "natural" world, including the actions of human beings, to take their course. The commentators all ask where do we see that David was forced to worship אלהים אחרים; David may have been accused of disloyalty to Saul but never to הקב״ה. The universal answer is that this phrase is parallel to גּרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳, either as the targum says: אזיל דוד ביני עממיא פלחי טעותא, or as Rashi says: <blockquote lang=he><p>היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ בזמן הבית כאלו עובד עבודה זרה</p> <footer class=source>רש״י, שמואל א כו:יט</footer></blockquote> The additional phrase בזמן הבית is interesting; it's not in the original source of this line and may represent an interpolation by the censor. <blockquote lang=he><p>שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א־לוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א־לוה שנא׳ (ויקרא כה) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים. וכל שאינו דר בארץ אין לו א־לוה? אלא לומר לך כל הדר בחו״ל כאילו עובד עבודה זרה וכן בדוד הוא אומר (שמואל א כו) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך כל הדר בחו״ל כאילו עובד עבודה זרה.</p> <footer class=source>כתובות קי,ב</footer></blockquote> <hr/> <blockquote lang=he><p><b>א</b> למנצח לדוד;<br/>בה׳ חסיתי איך תאמרו לנפשי; נודו (נודי) הרכם צפור׃<br/> <b>ב</b> כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר <br/>לירות במו אפל לישרי לב׃<br/> <b>ג</b> כי השתות יהרסון צדיק מה פעל׃<br/> <b>ד</b> ה׳ בהיכל קדשו ה׳ בשמים כסאו;<br/>עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם׃<br/> <b>ה</b> ה׳ צדיק יבחן; ורשע ואהב חמס שנאה נפשו׃<br/> <b>ו</b> ימטר על רשעים פחים; אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם׃<br/> <b>ז</b> כי צדיק ה׳ צדקות אהב; ישר יחזו פנימו׃</p> <footer class=source>תהילים פרק יא</footer></blockquote> The first three psukim are the words of those who tell David to flee; from the tone of the perek, they are his <em>friends</em>, telling him that it is too dangerous to remain, he needs to run to his "mountain". But David has faith in ה׳'s justice. The Malbim sees the parallel in the two parts of פסוק ד: <blockquote lang=he><p> דאנחנו רואים שהשגחת ה׳ בעולמו ושכרו ועונשו, היא לפעמים גלויה ופעמים צפונה, שמצד אחד יראה המשכיל ויצייר לעצמו שה׳ יושב בהיכל קדשו בבהמ״ק למטה, כמלך היושב בין בני עמו שופט ודן ומשגיח על מעשיהם, ובצד אחר יתדמה אל ההמון כי בשמים כסאו, שסלק השגחתו מן הארץ וישם כסא הנהגתו בשמים, כאלו מסר ההנהגה אל השמים והמערכת שעל ידם מנהיג עולמו לא ע״י ההשגחה, ומבאר שבאמת ה׳ הוא בהיכל קדשו ועיניו יחזו וישגיחו השגחה פרטית, ומה שנראה מצד אחר כי בשמים כסאו ושהוא מעצים את עיניו ובלתי משגיח, הוא מפני כי עפעפיו יבחנו בני אדם, העפעפים הם הסוגרים את העינים, והוא ציון אל סילוק ההשגחה שאז דומה כאילו עיניו סגורים ע״י העפעפים לבל יראה את הנעשה בארץ, מה שמעצים עיניו מלהשגיח, הוא כי עי״ז יבחנו בני אדם ויצא לאור מעשה הצדיקים אם עובדים לשמו, ועי״כ מלא לב הרשעים לעשות רע, ומפרש. </p> <footer class=source>מלבי״ם, תהילים יא:ד</footer></blockquote> מטר in תנ״ך indicates not rain but divine reward and punishment, as in (בראשית יט:כד)‎ <span lang=he>וה׳ <em>המטיר</em> על סדם ועל עמרה גפרית ואש; מאת ה׳ מן השמים</span> or (דברים יא:יא-יב)‎ <span lang=he>והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת; ל<em>מטר</em> השמים תשתה מים׃ ארץ אשר ה׳ אלקיך דרש אתה; תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה.</span> And the image of אש וגפרית ורוח זלעפות (translated by Rashi as a "burning wind") echoes Moshe's warning in נצבים: <blockquote lang=he><p><b>כא</b> ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה; וראו את מכות הארץ ההוא ואת תחלאיה אשר חלה ה׳ בה׃ <b>כב</b> <em>גפרית ומלח שרפה כל ארצה</em> לא תזרע ולא תצמח ולא יעלה בה כל עשב; כמהפכת סדם ועמרה אדמה וצביים אשר הפך ה׳ באפו ובחמתו׃</p> <footer class=source>דברים פרק כט</footer></blockquote> And the righteous should not despair; in parallel to עיניו יחזו, the ישר (here a collective noun, hence the plural verb) יחזו פנימו and will see the victory over the wicked. <hr/> ##To Err is Human <blockquote lang=he><p><b>כה</b> ויאמר שאול אל דוד ברוך אתה בני דוד גם עשה תעשה וגם יכל תוכל; וילך דוד לדרכו ושאול שב למקומו׃ </p> <footer class=source>שמואל א פרק כו</footer></blockquote> וילך דוד לדרכו is more than "David went on his way"; for the first time, David has a direction, a plan. It's a simple, elegant plan that will keep him out of Saul's clutches while still allowing him to protect Israel and maintain his leadership and future kingdom. And it will end in utter tragedy, with Saul dead, Jonathan dead, the Philistines again controlling the heartland of Israel and David's own family taken hostage by Amalek. The details of the plan and how it turns out we will see. But now, this is the last time that David will have any contact with Saul. And he sings a song of regret, of what might have been and what must happen now: <blockquote lang=he><p><b>א</b> שגיון לדוד; אשר שר לה׳ על דברי כוש בן ימיני׃<br/> <b>ב</b> ה׳ אלקי בך חסיתי; הושיעני מכל רדפי והצילני׃<br/> <b>ג</b> פן יטרף כאריה נפשי; פרק ואין מציל׃<br/> <b>ד</b> ה׳ אלקי אם עשיתי זאת; אם יש עול בכפי׃<br/> <b>ה</b> אם גמלתי שולמי רע; ואחלצה צוררי ריקם׃<br/> <b>ו</b> ירדף אויב נפשי וישג וירמס לארץ חיי; וכבודי לעפר ישכן סלה׃<br/> <b>ז</b> קומה ה׳ באפך הנשא בעברות צוררי; ועורה אלי משפט צוית׃<br/> <b>ח</b> ועדת לאמים תסובבך; ועליה למרום שובה׃<br/> <b>ט</b> ה׳ ידין עמים; שפטני ה׳; כצדקי וכתמי עלי׃<br/> <b>י</b> יגמר נא רע רשעים ותכונן צדיק;<br/>ובחן לבות וכליות אלקים צדיק׃<br/> <b>יא</b> מגני על אלקים; מושיע ישרי לב׃<br/> <b>יב</b> אלקים שופט צדיק; וא־ל זעם בכל יום׃<br/> <b>יג</b> אם לא ישוב חרבו ילטוש; קשתו דרך ויכוננה׃<br/> <b>יד</b> ולו הכין כלי מות; חציו לדלקים יפעל׃<br/> <b>טו</b> הנה יחבל און; והרה עמל וילד שקר׃<br/> <b>טז</b> בור כרה ויחפרהו; ויפל בשחת יפעל׃<br/> <b>יז</b> ישוב עמלו בראשו; ועל קדקדו חמסו ירד׃<br/> <b>יח</b> אודה ה׳ כצדקו; ואזמרה שם ה׳ עליון׃</p> <footer class=source>תהילים פרק ז</footer></blockquote> Interesting כותבת. What is a שגיון, and who is כוש בן ימיני? On the second question, there is no mention anywhere else in תנ״ך of כוש בן ימיני, and some commentators simply say it was just an otherwise unknown adversary in David's life: <blockquote lang=he><p>כוש היה יהודי וככה שמו</p> <footer class=source>אבן עזרא, תהילים ז:א, ד״ה כוש</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p>כי כוש זה רדף אחר דוד, ולקח עמו עדת לאומים, עדה ועם רב להלחם נגדו.</p> <footer class=source>מלבים, תהילים ז:א, ד״ה כוש</footer></blockquote> But it sounds too similar to שאול בן קיש הימיני for it to be a coincidence, and most commentators follow the gemara in identifying כוש as שאול: <blockquote lang=he><p> זה שאול הבא מבנימין וקראו כוש כי היה משונה במעשיו לשבח ככושי הזה המשונה בעורו.</p> <footer class=source>מצודת דוד, תהילים ז:א, ד״ה כוש</footer></blockquote> And this idiom of כושי as "distiguishable person" is seen throughout תנ״ך: <blockquote lang=he><p>ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח; כי אשה כשית לקח׃</p> <footer class=source>במדבר יב:א</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p>מגיד שהכל מודים ביפיה, כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי.</p> <footer class=source>רש״י, שם</footer></blockquote> And it's not a negative term at all. There's an interesting anti-racist אבן עזרא: <blockquote lang=he><p>ויש אומר כי הכושים הם עבדים בעבור שקלל נח את חם והנה שכחו כי המלך הראשון אחר המבול היה מכוש וכן כתוב ותהי ראשית ממלכתו בבל.</p> <footer class=source>אבן עזרא, בראשית כה:ט</footer></blockquote> And we will try to interpret this perek assuming that it is about the relationship between David and Saul. ##Mistakes Were Made So what is a שגיון? Simply, like all such terms in תהילים‎, it's a musical instrument or direction: <blockquote lang=he><p>כבר בארנו כי שגיון אחד ממני הניגון</p> <footer class=source>רד״ק, תהילים ז:א, ד״ה שגיון</footer></blockquote> But we'd like to find some meaning to the term. It's used one other time in תנ״ך: <blockquote lang=he><p>תפלה לחבקוק הנביא על שגינות׃</p> <footer class=source>חבקוק ג:א </footer></blockquote> The תפלה לחבקוק really reads like a chapter of תהילים‎ (it's the only other place the word סלה is used, for instance). The book of חבקוק has three chapters: in the first חבקוק questions ה׳'s mercy (צדיק ורע לו); in the second ה׳ answers him (basically an escatological theodicy). The third is חבקוק's response which start שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי. It makes sense to interpret על שגינות as "on mistakes", as חבקוק realizes how wrong he was to question. רש״י reads our perek the same way, that this is David's response to the mistakes he made in his relationship with Saul: <blockquote lang=he><p> מנחם אמר שגם זה אחד משמות הזמר ע''ש הכלי וכן פי׳ על שגיונות , ורבותינו פירשו ל׳ משגה שנתודה ונתפלל על השגיון שאמר שירה על מפלתו של שאול כמו שנאמר וידבר דוד לה׳ וגו' (ש'״ב כב) אבל ענין המזמור אינו מוכיח על כך , ואומר אני שאמרו על עסקי ישבי בנוב (שם כא) שבא עליו על עונשו של שאול כמו שפירשו רבותינו שאמר לו הקב״ה על ידך נטרד דואג האדומי על ידך נהרג שאול ובניו כו׳ (כדאית׳ בחלק שגיאות שבקש דוד להקב״ה להמסר ביד שונא ולא יכלה זרעו, סא''א) והפך דוד את תפלתו והתפלל שלא יפול ביד אויב וכן פתרונו משגה שר דוד לה׳ על ששגג לומר להקב״ה למוסרו ביד אויב על דברי שאול שנהרג על ידו; ד״א על שגיון כנף המעיל אשר כרת לשאול.</p> <footer class=source>רש״י, תהילים ז:א, ד״ה שגיון לדוד</footer></blockquote> And the gemara goes even further: <blockquote lang=he><p>אמר לו הקב״ה לדוד דוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול אלמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו היינו דכתיב (תהילים ז) שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני.</p> <footer class=source>מועד קטן טז,ב</footer></blockquote> The midrash on this perek blames David for effectively cursing Saul when he spoke of Saul's death at the beginning of our perek in ספר שמואל: <blockquote lang=he><p> ר׳ יהודה בשם רבי לוי אמר שלשה דברים הוציא דוד מפיו על שאול ושלשתן נתקיימו בו. שנאמר (שמואל א כו:י) ויאמר דוד חי ה׳ כי אם ה׳ יגפנו. וכן הות ליה. או יומו יבוא ומת. וכן הות ליה. או במלחמה ירד ונספה. וכן הות ליה. שנאמר (שם לא ו) וימת שאול ושלשת בניו.</p> <footer class=source>מדרש שכר טוב ז</footer></blockquote> The first six psukim fit this model, with David admitting that if he was wrong, he should be punished. This first part ends with סלה (hold that thought). ##International Relations The rest of the perek is David asking ה׳ to defend him against the nations, and seems to have nothing to do with Saul (as Rashi says, אבל ענין המזמור אינו מוכיח על כך). But we could interpret this as David turning his attention away from Saul, toward those he recognizes as Israel's true enemies. The Alshich quotes a midrash that I cannot find in my בראשית רבה: <blockquote lang=he><p>ויהיה מאמר רבותינו ז״ל האומרים (בראשית רבה מד:כא) כי בקש דוד לכלותם מעתה ולא הניחו אברהם כמה דאת אמר וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם (בראשית טו:יא), וזה יאמר ועורה אלי [מעתה] משפט צוית (מעתה) לעשות לעתיד, כי אז על ידי התעוררות רוח משפט ההוא שתעורר אלי באופן אערוך מלחמה כוללת...ושפוך עליהם זעמך אשר היה על ישראל צוררי. אך בקשתו זאת לא נעשה כמו שאמרו ז״ל (שם) וירד העיט כו׳ שבקש דוד לכלות את האומות ולא הניחו אברם, וזהו וישב אותם אברם, שהוא כי יעץ עלינו להשתעבד למלכיות.</p> <footer class=source>אלשיך תהלים ז:ז, ד״ה קומה</footer></blockquote> This is an amazing midrash. It imagines a dispute between David and Avram. David wants a "pre-emptive strike" against the nations; if we have a prophecy that they will oppress the Jewish people, just wipe them out now. Prevent any problems, while they are still weak. It is a very different way of looking at the symbolism of the ברית בין הבתרים, with the sacrificed animals representing the nations of the world, and the עיט,the bird of prey, representing <em>David</em>. Avram saves them from David's hands. While I do not think we need to take this literally (David was some 850 years after the ברית בין הבתרים), I think it illustrates David's mindset at this point. We know what David is about to do, after he leaves Saul and joins Achish. He will protect Israel by wiping out the tribes south and east of the land, even nations that had never battled בני ישראל. As I see it, when David writes this שגיון he is acknowledging that this too was an error. And we know that David regretted his wars against the nations around Israel; he felt that was the reason that he could never build the בית המקדש. As Ibn Ezra says (in the context of the law forbidding the murder of non-Jewish slaves): <blockquote lang=he><p>כי רחמי השם על כל מעשיו וכ' בדוד (דברי הימים א כב:ח) ודם לרוב שפכת. ולא היו מישראל:</p> <footer class=source>אבן עזרא, שמות כא:כא, ד"ה אך</footer></blockquote> ##Low Standards The Alshich continues to interpret David's words: And if You will not allow me to destroy all the nations, at least judge *me* by their standards, not compared to Saul: <blockquote lang=he><p>כי אז תערוך מעשי אצל מעשיהם, ותשפטני כצדקי וכתומי שהוא עלי, כי כל מצוה נעשה ממנה מלאך עליו. אך עתה איני חפץ תערוך צדקי עם צדקת שאול, כי מי יודע, וכמו שאמרו ז"ל (מועד קטן טז ב, שוחר טוב ז) שאמר לו הקדוש ברוך הוא אלמלא אתה דוד והוא שאול הייתי מאבד כמה דוד מפני שאול.</p> <footer class=source>אלשיך תהלים ז:ט, ד״ה ה׳ ידין עמים</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p>ותכונן את מי שהוא צדיק ביני ובין שאול. וכל זה אני אומר לְמַה שאיני מחזיק את עצמי לצדיק ממנו, כי הלא ובוחן לבות וכליות אלקים צדיק כי הוא לבדו היודע מי הוא הצדיק</p> <footer class=source>אלשיך תהלים ז:י, ד״ה ותכונן צדיק</footer></blockquote> ##בוחן כליות ולב בחן לבות וכליות is an interesting phrase, one that we say in the Yom Kippur davening. Rabbi Natan Slifkin has a <a href="http://www.hods.org/pdf/The%20Question%20of%20the%20Kidneys%20Counsel.pdf">long essay</a> on whether the rabbis of the Talmud and the Rishonim took this idea literally, that the kidneys are part of the seat of "mind", the way we think of the brain now. The Talmud seems to take this literally: <div class=compare> <blockquote lang=he><p>תנו רבנן: כליות יועצות;<br/> לב מבין; <br/> לשון מחתך;<br/> פה גומר;<br/> ושט מכניס ומוציא כל מיני מאכל;<br/> קנה מוציא קול<br/> ריאה שואבת כל מיני משקין;<br/> כבד כועס;<br/> מרה זורקת בו טפה ומניחתו;<br/> טחול שוחק;<br/> קרקבן טוחן;<br/> קיבה ישנה; <br/> אף נעור</p> <footer class=source>ברכות סא,א-ב</footer></blockquote> <blockquote lang=en><p>The Rabbis taught: The kidneys advise,<br/> the heart considers,<br/> the tongue articulates,<br/> the mouth finishes,<br/> the esophagus brings in all kinds of food,<br/> the windpipe gives sound,<br/> the lungs absorb all kinds of fluids,<br/> the liver causes anger,<br/> the gallbladder secretes a drop into it and calms it,<br/> the spleen laughs,<br/> the gizzard grinds,<br/> the stomach [causes] sleep,<br/> the nose [causes] wakefulness.</p> <footer class=source>Rabbi Slifkin's translation</footer></blockquote> </div> This brings up the question of how we deal with statements in the Talmud that are inconsistent with the way we understand the world to work; do we attribute infallibility to חז״ל, and say that modern scientists are wrong? Or should we take the words of חז״ל as metaphoric? Or accept that they worked with the best that contemporary science had to offer, but that human knowledge develops over time? I won't deal with that question, but point out that Rabbi Slifkin highlights a greater problem here: this is the תנ״ך speaking about the כליות as the seat of "counsel" (as is true in many places in תנ״ך). Can we say that David, writing ברוח הקודש, was wrong? I don't know what David knew about physiology, but I have to say that I am not terribly bothered by this question. Notice the difference in how we react viscerally to the two organs in our pasuk. We have no problem with speaking of ה׳ examining the heart, since we know exactly what it is to feel something in our hearts. It's not really metaphoric; that's part of what the word "heart" means in modern English. "Kidneys" sounds funny to us because that's not how the word is used (though we use the word "gut" in a similar way). בחן כליות <em>means</em> "examines motives", not "tests renal function", no matter what the author thought of how kidneys really worked. <blockquote lang=en><p>A newly invented metaphor assists thought by evoking a visual image, while on the other hand a metaphor which is technically "dead" (e.g. iron resolution) has in effect reverted to being an ordinary word and can generally be used without loss of vividness. But in between these two classes there is a huge dump of worn-out metaphors which have lost all evocative power and are merely used because they save people the trouble of inventing phrases for themselves.</p> <footer class=source><a href="https://www.mtholyoke.edu/acad/intrel/orwell46.htm">George Orwell, <cite>Politics and the English Language</cite>, 1946</a></footer></blockquote> כליות makes us uncomfortable because it's clearly meant to mean something that is simply does not invoke in English. In תנ״ך it's a dead metaphor, not a scientific statement. ##אלקים שופט צדיק The rest of the perek has two interpretations. אם לא ישוב refers to the רשע, but what does חרבו ילטוש mean? Rashi says it refers to ה׳, "if the wicked does not repent, then G-d will sharpen His Sword" and the next pasuk describes how He will prepare the רשע's punishment. Radak and Hirsch interpret it as referring to the רשע himself, "if the wicked does not repent and sharpens his sword [to attack the righteous]". This seems to fit the rest of the perek better; why describe ה׳'s preparation (sharpening the sword, bending the bow) but not the actual punishment. If it refers to the רשע, then it makes sense: he tries to attack, יחבל און והרה עמל (Malbim translates יחבל as fertilization). He conceives (nice pun in English!) of evil, gestates his sin, but does not succeed: ילד שקר. What he births is a lie; he is caught by his own trap. Radak interprets this as a reference to Saul, who died by his own sword, though that seems inconsistent with the idea that this perek is about <em>David's</em> mistakes. I would read this as David's determination about the future; from now on he will rely on ה׳'s justice, allowing the רשע to fall into his own trap as ה׳ acts behind the scenes, so David can say אודה ה׳ כצדקו.