Kavanot: Tourist Attraction

<blockquote lang=he>כ וישכם דוד בבקר ויטש את הצאן על שמר וישא וילך כאשר צוהו ישי; ויבא המעגלה והחיל היצא אל המערכה והרעו במלחמה׃ 
כא ותערך ישראל ופלשתים מערכה לקראת מערכה׃ 
כב ויטש דוד את הכלים מעליו על יד שומר הכלים וירץ המערכה; ויבא וישאל לאחיו לשלום׃ 
כג והוא מדבר עמם והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו מגת ממערות (ממערכות) פלשתים וידבר כדברים האלה; וישמע דוד׃ 
כד וכל איש ישראל בראותם את האיש; וינסו מפניו וייראו מאד׃ 
כה ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את ישראל עלה; והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל׃
כו ויאמר דוד אל האנשים העמדים עמו לאמר מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל; כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלקים חיים׃ 
כז ויאמר לו העם כדבר הזה לאמר; כה יעשה לאיש אשר יכנו׃ 
כח וישמע אליאב אחיו הגדול בדברו אל האנשים; ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את זדנך ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת׃ 
כט ויאמר דוד מה עשיתי עתה; הלוא דבר הוא׃ 
ל ויסב מאצלו אל מול אחר ויאמר כדבר הזה; וישבהו העם דבר כדבר הראשון׃ 
לא וישמעו הדברים אשר דבר דוד; ויגדו לפני שאול ויקחהו׃ 
לב ויאמר דוד אל שאול אל יפל לב אדם עליו; עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה׃ 
לג ויאמר שאול אל דוד לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו: כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעריו׃
שמואל א פרק יז</blockquote>
<h3>Tactical Headquarters</h3>
The נביא gives us a better look at the structure of the Israelite camp. There's a מעגלה where דוד goes initially but he can't see his brothers, because the army has left to go to the מערכה.‎ מערכה, from ערך (as in שולחן עורך) means set up, arrayed. It's the front lines of battle; it's the only term we've seen so far. The מעגלה is clearly behind that, from עגל, circle. The targum translates it as כרכומא, which is how the targum translates בנית מצור, you shall build a siege (דברים כ:כ)‎. The רד״ק explains:
<blockquote lang=he>ובנין המצור הוא שבונין סביב המחנה בפסין ובשלשלאות שלא יצא אדם חוץ למחנה אלא במצות שרי החיל. ואמרו איזהו כרקום? כל שזגין ושלשלאות וכלבים מקיפין.</blockquote>
<h3>Incentive Program</h3>
Saul promised three things to whoever defeats Goliath, money, the hand of the princess, and to make his family "free in Israel". Presumably, he had to keep adding incentives as the days went by and no one was brave enough to challenge Goliath. Offering a monetary reward makes sense, but marrying the princess seems very "fairy tale"-ish and חז״ל fault him for it:
<blockquote lang=he>א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי אליעזר עבד אברהם דכתיב (בראשית כד) והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו' יכול אפי' חיגרת אפי' סומא השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה שאול בן קיש דכתיב (שמואל א יז) והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו יכול אפי' עבד אפילו ממזר השיבו כהוגן ונזדמן לו דוד יפתח הגלעדי דכתיב (שופטים יא) והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וגו' יכול אפילו דבר טמא השיבו שלא כהוגן נזדמנה לו בתו
תענית ד,א</blockquote>
But neither of those work and Saul has to offer a reward to בית אביו. The other rewards don't do anyone any good if he's been killed in battle, but this goes to his surviving family. And this reward is an implicit acknowledgement that Goliath was right when he called the Israelites עבדים לשאול.‎ שמואל had warned them that having a king came with a price:
<blockquote lang=he>יא ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם: את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו׃ 
יב ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים; ולחרש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו׃ 
יג ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות׃ 
יד ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח; ונתן לעבדיו׃ 
טו וזרעיכם וכרמיכם יעשר; ונתן לסריסיו ולעבדיו׃ 
טז ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח; ועשה למלאכתו׃ 
יז צאנכם יעשר; ואתם תהיו לו לעבדים׃ 
שמואל א פרק ח</blockquote>
But even that wasn't enough to convince anyone to fight.
But when David comes, he is dumbfounded, as the מלבי״ם sees it:
<blockquote lang=he>היתכן יקבל עליו שכר אחר שבמעשה הזה יסיר חרפה מעל ישראל, וכבר די לו שכר והותר אם יזכה לעשות זאת, "כי מי הפלשתי" וכו׳, והלא לב כל מקנא לה׳ ולעמו יתאזר לנקום נקם מצד תעברת הקנאה והנקמה לעמו ולאלוקיו, ולא מצד השכר.</blockquote>
<h3>Holding a Grudge</h3>
Now we see why the נביא felt it necessary to give us all that information at the beginning; David is in fact innocent of everything that אליאב accuses him of. אליאב unjustifiably loses his temper and חז״ל see in this a character flaw:
<blockquote lang=he>ר"ל אמר כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ממשה דכתיב (במדבר לא) ויקצף משה על פקודי החיל וגו' וכתיב (במדבר לא) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חוקת התורה אשר צוה ה' את משה וגו' מכלל דמשה איעלם מיניה אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו מאלישע דכתיב (מלכים ב ג) לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אביט אליך ואם אראך וגו' וכתיב (מלכים ב ג) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' וגו' אמר רבי מני בר פטיש כל שכועס אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים מורידין אותו מנלן מאליאב שנאמר (שמואל א יז) ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה [זה] ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את זדנך ואת רוע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת וכי אזל שמואל לממשחינהו בכלהו כתיב (שמואל א טז) לא בזה בחר ה' ובאליאב כתיב (שמואל א טז) ויאמר ה' אל שמואל אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו מכלל דהוה רחים ליה עד האידנא
פסחים סו,ב</blockquote>
And with his outburst, אליאב disappears from history.
On the other hand, we never see David get angry or assume the worst about anyone. In fact, he is criticized for not disciplining his children, and that comes back to haunt him, as we will see.
<h3>נאַרישקײַט</h3>
When David sees Saul, he (David) is the first to speak. His job is to cheer Saul up and that's what he tries to do: אל יפל לב אדם עליו; don't be depressed about that man. But Saul has internalized Goliath's message, using the term איש מלחמה which is first used as a description of ה׳ (in אז ישיר). He even calls David a נער (at the age of 29), presumably meaning it the way רש״י translates it (בראשית מא:יב) (and the way it is used in Yiddish), a fool.
So the נביא sets up three contrasts to tell us who David is:
<ol>
<li>איש ישראל is impressed with Saul's offer of money and honor; David is only interested in defending כבוד ה׳.</li>
<li>אליאב assumes the worst of others and loses his temper; David trusts in everyone.</li>
<li>Saul is impressed with strength and military might; David trusts in ה׳.</li>
</ol>
Rather than tell us about David's characteristics, the נביא shows us, and in a very subtle way, by showing how he differs in his reactions from those around him.
If this were a fairy tale, the rest of the story would be predictable: David kills the giant, marries the princess and lives happily ever after. The shocking irony is how, after we've been shown how wonderful David is, his situation gets worse and worse. And this is where we need ספר תהילים‎ to tell us how David reacts.