We are continuing to study משלי פרק יד. {:he} >לב יודע מרת נפשו; ובשמחתו לא יתערב זר׃ --משלי יד:י Superficially, this is an expression about how alone we are with our own feelings. No one else can truly understand us. {:he} >לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת, מרירות נַפְשׁוֹ. האדם בתוכו חש ומכיר באופן בלתי אמצעי את מכאוביו, ולא רק בצער, אלא גם בְשִׂמְחָתוֹ של הלב לֹא־יִתְעָרַב זָר. אנשים נושאים את כוונותיהם, חוויותיהם והתרגשויותיהם בתוך עצמם. לבו של אדם מצטער בצרתו ושמח בשמחתו, ואילו הזולת לא יחוש זאת באותה עצמה. --ביאור שטיינזלץ, משלי יד:י Our pain is our own, and it encompasses everything. {:.lines} >Pain has an element of blank; It cannot recollect When it began, or if there were A day when it was not. > It has no future but itself, Its infinite realms contain Its past, enlightened to perceive New periods of pain. --Emily Dickinson, [_Pain Has an Element of Blank_](https://www.poetry.com/poem/12041/pain-has-an-element-of-blank%3B) That's very depressing. However, this is not the Book of Maudlin Poetry, it is ספר משלי, the Book of Metaphors for Ethics, so we will have to look at this pasuk more deeply. Nonetheless, the gemara learns something from the literal meaning: {:he} >אמר ר' ינאי: חולה אומר צריך [לאכל ביום כיפורים] ורופא אומר אינו צריך, שומעין לחולה. מ"ט? (משלי יד:י) לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ. פשיטא! מהו דתימא? רופא קים ליה טפי. קמ"ל. --יומא פג,א Rashi (in his second interpretation) takes it as a metaphor for Jewish history: {:he} ><em>לב יודע מרת נפשו</em>: ישראל שהם מרי נפש בגלות והיו נהרגים על קדשת השם. > <em>ובשמחתו לא יתערב זר</em>: לעתיד. --רש"י, משלי יד:י But that doesn't fit with the overall theme of the ספר. So his preferred metaphor is about learning: {:he} ><em>לב יודע מרת נפשו</em>: טרחו ויגיעו שעמל בתורה, לפיכך *בשמחתו לא יתערב זר*: כשיקבל שכרו לעתיד. --רש"י, משלי יד:י Wisdom, חכמה, requires work, even back-breaking work.  --A viral image whose source I don't know Of course, it's not cheating. That's the real way to learn. No one else can do it for you--לב יודע מרת נפשו. But then it's *yours*, בשמחתו לא יתערב זר. We've seen this thought before: {:he .lines} ><b>טו</b> שתה מים מבורך; ונזלים מתוך בארך׃ <b>טז</b> יפוצו מעינתיך חוצה; ברחבות פלגי מים׃ <b>יז</b> יהיו לך לבדך; ואין לזרים אתך׃ --משלי פרק ה {:he} >בתורה אל יאמר אדם הלא אנכי יגעתי ונצטערתי עליה, ואלמוד עם אדם אשר לא יגע ולא טרח, והיינו מפני כאשר הוא בעצמו טרח, כן בשמחתו כאשר יקבל שכר טוב בעמלו לא יתערב זר כמ״ש יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ. --פרוש הגר״א, משלי יד:י Malbim takes the metaphor in a completely different direction. He looks at לב יודע מרת נפשו and says there's a difference between לב and נפש. {:he} ><em>לב יודע מרת נפשו</em>: מבאר כי ההרגשה הזאת טמונה בחגוי לב וקרב איש, הלב של האוילים יודע ”מרת נפשו“ ש*נפשו הפנימית* מרה לה ואין לה מנוח כי אשמה הנפש ההיא ומרגשת בו. וכן בשמחת הלב של הישרים לא יתערב זר כי הוא דבר פנימי והרגשה עלומה מאד. --מלבי"ם, משלי יד:י We've talked many times about Haidt's model of moral reasoning and moral intuition. I've called it the difference between Ethics and Morality. >There are good theoretical grounds, therefore, for proposing that moral judgment might involve two separate processes: a quick, intuitive judgment (“seeing-that”) followed by a slow, ex-post facto justification (“reasoning-why”). --Jonathan Haidt, Fredrik Björklund, and Scott Murphy, [_Moral Dumbfounding: When Intuition Finds No Reason_](https://www.polpsy.ca/wp-content/uploads/2019/05/haidt.bjorklund.pdf) Daniel Kahneman called this more generally, Thinking Fast and Thinking Slow. In תנ״ך, the metaphor is לבות וכליות, literally "hearts and kidneys" but better, "hearts and minds". {:he .lines} >יגמר נא רע רשעים ותכונן צדיק; ובחן לבות וכליות אלקים צדיק׃ --תהילים ז:י {:he} >אֲנִי ה׳ חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת; וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו׃ --ירמיה יז:י So how do we make decisions about our behavior? לב as the basis for ethical behavior is problematic, because we are social primates and our intuitions are socially determined. >Because people are highly attuned to the emergence of group norms, the model proposes that the mere fact that friends, allies, and acquaintances have made a moral judgment exerts a direct influence on others, even if no reasoned persuasion is used. Such social forces may elicit only outward conformity (references removed), but in many cases people's privately held judgments are directly shaped by the judgments of others. --Jonathan Haidt, [_The Emotional Dog and Its Rational Tail: A Social Intuitionist Approach to Moral Judgment_](https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/0033-295X.108.4.814) But on the other hand, כליות, pure intellectual reasoning, is also problematic. Untethered to an outside standard of morality it inevitably leads to immoral conclusions. A clever philosopher will convince you that the ultimate good *requires* you to do something terrible. >[E]very interaction with moral philosophers feels like a counterfactual mugging... > But I’m not sure I want to play the philosophy game. Maybe MacAskill can come up with some clever proof that the commitments I list above imply I have to have my eyes pecked out by angry seagulls or something. If that’s true, I will just not do that, and switch to some other set of axioms. If I can’t find any system of axioms that doesn’t do something terrible when extended to infinity, I will just refuse to extend things to infinity...I realize that will intuitively feel like leaving some utility on the table--the first step in the chain just looks so much obviously better than the starting point--but I’m willing to make that sacrifice. --Scott Alexander, [_Book Review: What We Owe The Future_](https://www.astralcodexten.com/p/book-review-what-we-owe-the-future) So Malbim understands Shlomo as telling us that there is another model for ethical decision-making. נפש in this sense represents a third force in our moral judgment; call it "conscience". And that is a gift from ה׳. {:he} >ומלמדין אותו [העובר] כל התורה כולה...וכיון שבא לאויר העולם, בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה. --נדה ל,ב It is a principle of faith that we have some inherent sense of right and wrong; what we call the יצר הטוב. {:he} >בשעה שהתינוק נוצר בבטן אמו כלולים בו יצר הטוב ויצר הרע. אך היצר הרע נמצא בו רק ב”כוֹח“ ולא בפועל (”נזר הקודש“ לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה סג:ו ד"ה זורו רשעים מרחם) ואינו שולט בו (”ספר חסידים“ סימן תתשלז). ולעומתו היצר הטוב נמצא בו בפועל, ושׁורה עמו ממש בתוך בטן אמו (עפ"י ”מגדל עוז“ ליעב"ץ עליית יצר הטוב וד"ה ודע כי ענין יצר טוב, עפ"י ”מדבר קדמות“ להחיד"א מערכת י אות יד). באותו הזמן התינוק לומד את כל התורה (”מדבר קדמות“ מערכת י אות יד) שהם שבעים פנים שבה, על ידי היצר הטוב (עפ"י זוהר פרשת בא דף מא ע"ב ד"ה ”וקודם דייתי“ רעיא מהימנא)... --[_פרשיות נצבים וילך--יצר הטוב ויצר הרע_](https://www.yadmeir.co.il/?CategoryID=922&ArticleID=5867) But then the midrash says it goes dormant until בר\/בת מצווה. {:he .lines} >אמרו שלוש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב. ממעי אמו של אדם היה גדל ובא עמו. והתחיל מחלל שבתות אין ממחה בידו, הורג נפשות אין ממחה בידו, הולך לדבר עבירה אין ממחה בידו. > לאחר י"ג שנה נולד יצר טוב. כיון שמחלל שבתות, אומר לו: ריקה הרי הוא אומר: (שמות לא:יד) מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת. הורג נפשות, אומר לו: ריקה הרי הוא אומר: (בראשית ט:ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ. הולך לדבר עבירה, אומר לו: ריקה הרי הוא אומר: (ויקרא כ:י) מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת. --אבות דרבי נתן טו:ב Part of what it means to be an adult is to recognize that there is an absolute source of good and evil. >Human beings possess a native moral spirit, even without religious foundations. Conscience is etched into the heart: a sensitivity to suffering, an urge to relieve it, a basic instinct for fairness. These impulses stir within us even without the cadence of halacha; Hashem Himself engraved them into the human soul. --Rabbi Moshe Taragin, [_The Work of Everyday Decency_](https://jewishlink.news/the-work-of-everyday-decency/) And that is the לב יודע מרת נפשו. We just have to listen to that still small voice. ---- And the theodicy of ספר משלי is that those who listen will flourish. {:he} >בית רשעים ישמד; ואהל ישרים יפריח׃ --משלי יד:יא {:he} >והענין שכבר כתבתי למעלה שאצל הצדיקים העולם הזה הוא נוה לפי שעה, ועיקר הבית שלהם העולם הבא...וזהו חכמות...רואה שיבנה ויתקיים ביתה שהוא העולם הבא. > וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ בב׳ ידיה כף זכות וכף חוב, מצות עשה ולא תעשה שעושה בידיה; בזה היא תהרס אח ביתה...כן נראה לי. --פרוש הגר״א, משלי יד:א So the רשע destroys their future environment (that is the metaphor of בית), but the ישר will not only build their בית but even their אוהל, their short-term existence, will be successful. {:he} >אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. --משנה פאה א:א And that comes from יודע מרת נפשו. ---- {:he .lines} ><b>יב</b> יש דרך ישר לפני איש; ואחריתה דרכי מות׃ <b>יג</b> גם בשחק יכאב לב; ואחריתה שמחה תוגה׃ --משלי פרק יד We can't see where our paths in life will take us, and even in happy times there is some hint of pain, and the end is שמחה תוגה: comedy and tragedy. We don't know. >What We Owe the Future is a 2022 book by the Scottish philosopher and ethicist William MacAskill, an associate professor in philosophy at the University of Oxford. It advocates for effective altruism and the philosophy of longtermism, which MacAskill defines as "the idea that positively influencing the long-term future is a key moral priority of our time." His argument is based on the premises that future people count, there could be many of them, and we can make their lives better. --Wikipedia, [_What We Owe the Future_](https://en.wikipedia.org/wiki/What_We_Owe_the_Future) MacAskill's philosophy is a כליות one; he assumes we can logically and intellectually figure out what the best ethical choices are. The problem is that "what we owe the future" is logically *nothing* since we don't know the *far* future. Moral decisions must be based on the here-and-now and the foreseeable, immediate, future. We have no knowledge, and no no way of getting knowledge, of how our actions will affect the world ten years from now, let alone thousands of years from now. There is value in thinking about the future: {:he} >[אמרו חכמים לאלכסנדרוס מוקדון] איזהו חכם? הרואה את הנולד. --תמיד לב,א {:he} >אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם...רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד. --משנה אבות ב:ט But, as Maharsha says, the נולד here is not a philosophical prediction of the future, but a statement about virtues. Do the right thing (in the sense defined here in משלי), because it will pay off in the end. {:he} >בפרק ד׳ דאבות...בחכם קאמר...איזהו חכם? הלומד מכל אדם. > ונראה דאלו השאלות כלפי עצמו שאלם, שישבחו ויהללו אותו בהן לפי שהיה חכם בחכמת הפיליסופיא שהיה תלמידו של אריסטוטלוס...אבל הם השיבו לו ע״פ מ״ש הכתוב (ירמיהו ט:כב) אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ...וז״ש לו כששאלן שישבחו אותו בחכמתו הפילוסופיא א״ל דאין זה חכם אמיתי, אבל הרואה את הנולד *שהוא מביט ורואה לתכלית שהוא נולד* לבסוף דהיינו (ירמיהו ט:כג) [הַשְׂכֵּל] וְיָדֹעַ אוֹתִי [כִּי אֲנִי ה׳ עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי] הוא החכם האמיתי. --חידושי אגדות, מהרש"א, תמיד לב,א ---- {:he} >מדרכיו ישבע סוג לב; ומעליו איש טוב׃ --משלי יד:יד סוג לב is very hard to translate; Koren takes סוג as "turning" and סוג לב as "hypocrite", so the pasuk is "The dissembler shall have enough of his own ways: but a good man shall find satisfaction in himself." I have no idea what that is supposed to mean. JPS has "An unprincipled man reaps the fruits of his ways; A good man, of his deeds", with מעליו as in מעללי איש from the יומים נוראים davening. {:he} >וריב לה׳ עם יהודה; ולפקד על יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו׃ --הושע יב:ג Malbim connects this to what we discussed before. לב יודע מרת נפשו, the heart may know the pain of the conscience, but a person may still not listen to their heart. The סוג לב turns away from their moral intuition that is informed by their good conscience to follow their selfish instincts (דרכיו), but the איש טוב rises above them (מֵעָלָיו). {:he} ><em>מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב</em>: הסוג לב, ר"ל מי שלבו נסוג, ר"ל שלבו בלתי מסכים עם מעשהו כי מרגיש שאין דרכו טובה, כמ"ש ”לב יודע מרת נפשו“, גם ”בשחוק יכאב לב“, בכל זאת ישבע מדרכיו אחר שהולך בדרכי מות ישבע מדרכיו ויקבל ענשו. > ועל כן מעליו (יסוג) איש טוב איש טוב יט ויסוג מעליו, לא לבד לבו יסוג רק כולו יסוג ויט ממנו ולא יעשה כמעשיו. --מלבי"ם, משלי יד:יד And all this obviously connects to the עשרת ימי תשובה that we are in now, with the shofar of ראש השנה reminding us of what we already know. {:he} >עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְזִכְרוּ בּוֹרַאֲכֶם. --משנה תורה, הלכות תשובה ג:ד