Kavanot: Mirror, Mirror

We now come to the conclusion of שמואל א:
<blockquote lang=he>ח ויהי ממחרת ויבאו פלשתים לפשט את החללים; וימצאו את שאול ואת שלשת בניו נפלים בהר הגלבע׃ 
ט ויכרתו את ראשו ויפשטו את כליו; וישלחו בארץ פלשתים סביב לבשר בית עצביהם ואת העם׃ 
י וישימו את כליו בית עשתרות; ואת גויתו תקעו בחומת בית שן׃ 
יא וישמעו אליו ישבי יביש גלעד את אשר עשו פלשתים לשאול׃ 
יב ויקומו כל איש חיל וילכו כל הלילה ויקחו את גוית שאול ואת גוית בניו מחומת בית שן; ויבאו יבשה וישרפו אתם שם׃ 
יג ויקחו את עצמתיהם ויקברו תחת האשל ביבשה; ויצמו שבעת ימים׃
<footer class=source>שמואל א פרק לא</footer></blockquote>

Before we start analyzing the text (and there's a lot to talk about), I want to introduce a new resource: דברי הימים. The historical section of דברי הימים starts with פרק י, and parallels שמואל א פרק לא and then continues to parallel all of שמואל ב and מלכים. It's an opportunity we have not had before, to look at the same stories from a different perspective.
First, what is דברי הימים? It was composed some 500 years after ספר שמואל, with the return to Zion under Ezra:

<blockquote lang=he>עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו. מסייעא ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב: לא עלה עזרא מבבל עד שיחס עצמו ועלה. 
ומאן אסקיה? נחמיה בן חכליה. 
<footer class=source>בבא בתרא טו, א</footer></blockquote>

The commentators argue on the meaning of עד לו. One understanding is עד עצמו--that דברי הימים is the genealogy of the world from Adam until Ezra himself:

<blockquote lang=he>עד לו: עד שייחס עצמו.
מסייע לי׳ כו' עד שייחס עצמו: שכתב דברי הימים עד שייחס בו את עצמו.
<footer class=source>רש״י, בבא בתרא טו, א</footer></blockquote>

The problem is that דברי הימים doesn't mention Ezra at all; the genealogy stops before his generation. Ezra's ancestry is recorded in the book of Ezra itself. Some try to connect עד לו to a specific verse:

<blockquote lang=he>פירש רבינו חננאל: עד פסוק (דה״ב כא:ב) ”ולו אחים בני יהושפט“, ומסייע לרב שייחס עצמו ועלה, שייחוס עצמו כתב לפני זה הפסוק. וקשה לפירושו דיהביה ליה למימר עד ולו בוי״ו.
<footer class=source>תוספות, בבא בתרא טו, א, ד״ה עד לו</footer></blockquote>

I think the most profound understanding of the gemara is that of the Maharshal:

<blockquote lang=he>נ״ל האי עד לו דקאמר אינו מלשון עַד ולשון לו הוא עצמו כי אין זה לשון התלמוד. ועוד מנין לו שלא כתב כולו? ואין זה אלא דברי נביאות בלא טעם. גם בכל הספר של ד״ה לא כתב שמו של עזרא...ועוד דאם כן לפי זה משמע דספר עזרא כתב כולו, וזהו מוכח להדיא מן הפסוק שנחמיה בן חכליה סיימו...על כן נראה לפרש דהכי קאמר: כתב ספר עזרא וייחוס של ד״ה שהוא עֵד לו כלומר עֵדוּת למה שייחס את עצמו כבר בספר עזרא. וזהו אינו בראיה ובמופת מה שיחס אדם את עצמו עד שכתב ספר ד״ה שיחס הכלל מראש ועד סוף...וזהו עדות יחוס במופת למה שיחס כבר את עצמו. ועל זה מסיק שפיר מסייע כו׳. ותלמודא דאקשי מאן אסקיה על ספר עזרא הוא דאקשי.
<footer class=source>חכמת שלמה (מהרש״ל), בבא בתרא טו, א </footer></blockquote>

דברי הימים is meant to be an עדות, a testimony. Ezra is speaking to a generation trying to rebuild the land of Israel after generations of exile. He is reminding them where they came from, that they have a long history of living in the land, of political independence and of a religion centered on the בית המקדש. Everything in דברי הימים emphasizes the eternal role of the Davidic dynasty and the מקדש; where ספר שמואל shows us David's reign, warts and all, דברי הימים shows only the glory.

<blockquote lang=he>כו ודויד בן ישי מלך על כל ישראל׃ כז והימים אשר מלך על ישראל ארבעים שנה; בחברון מלך שבע שנים ובירושלם מלך שלשים ושלוש׃ כח וימת בשיבה טובה שבע ימים עשר וכבוד; וימלך שלמה בנו תחתיו׃
<footer class=source>דברי הימים א פרק כט</footer></blockquote>

<hr/>

How was דברי הימים written? It is clear that Ezra had older texts available and used them to compose his book:

<blockquote lang=he>כט ודברי דויד המלך הראשנים והאחרנים הנם כתובים על דברי שמואל הראה ועל דברי נתן הנביא ועל דברי גד החזה׃ 
ל עם כל מלכותו וגבורתו; והעתים אשר עברו עליו ועל ישראל ועל כל ממלכות הארצות׃
<footer class=source>דברי הימים א פרק כט</footer></blockquote>

<blockquote lang=he>כג ולא נשא דויד מספרם למבן עשרים שנה ולמטה; כי אמר ה׳ להרבות את ישראל ככוכבי השמים׃ 
כד יואב בן צרויה החל למנות ולא כלה ויהי בזאת קצף על ישראל; ולא עלה המספר במספר דברי הימים למלך דויד׃
<footer class=source>דברי הימים א פרק כז</footer></blockquote>

"Rashi" (actually it's pretty clear that the commentary attributed to Rashi in the printed  מקראות גדולות is not Rashi) cites a version of the Yerushalmi that mentions other texts:

<blockquote lang=he>וזהו שמפרש בסוף מגילת ירושלמי ג׳ ספרים מצא עזרא ספר מעונים ספר זאטוטי ספר האחים, ובטלו דברי האחד וקיימו דברי השנים. וכן מצאו הרבה ספרי יחוסין כשנמצא ג׳ או ה׳ בטלו המועט וקיימו המרובים וכשנמצאו זוגות כמו ובגבעון ישבו אבי גבעון הוצרך לכתוב שתי פעמים שאין סדר יחוסן שוה...
<footer class=source>רש״י, דברי הימים ח:כט, ד״ה ובגבעון ישבו אבי גבעון</footer></blockquote>

So we look at דברי הימים the way Documentary Theorists look at the Torah: as an accumulation of older texts assembled into a somewhat coherent whole. Inconsistencies and gaps are to be expected. The difference is that while the Documentarists dismiss the "Redactor" as a blind editor, gluing texts together haphazardly. We realize that the redactor is the actual author, like an artist creating a collage. It's not the origin of the parts that matter, it's what the creator has done with the whole.

So we see Ezra writing his book of דברי הימים, with multiple scrolls arrayed in front of him, creating a work to inspire the people of the new Jerusalem.

<blockquote lang=en>There is a David who was a king, a warrior, a political unifier; a flesh-and-blood human being with perhaps more than his share of opponents, suffering, and domestic heartache; the major figure in a circumscribed era of Jewish history. This is the David of <cite>Samuel</cite>. To treat him this way is not to diminish his greatness; it is merely to describe his years on earth without considering his impact on the broad, eternal sweep of Jewish history.
The other David is the David of <cite>Chronicles</cite>. Ezra depicts David's role as a prime mover in Israel's destiny, as the one who was instrumental in erecting the Temple--though he is not to hew its stones--and in fashioning the eventful Messianic dynasty. In the life of this David, his activities to prepare for the Temple are essential, while his ways and personal woes are not. In recounting David's meta-historical role, Ezra stresses what is essential to it while he minimizes what is extraneous. When we proclaim every month, "David, the King of Israel, lives and endures," we mean this David...
<footer class=source><a href="http://www.amazon.com/dp/0899060919">Rabbi Moshe Eisemann,<cite> An Overview: David the King, the Man, Divrei Hayamim I</cite>, p. xliv</a></footer></blockquote>

I was amused to find this comment in a scholarly-oriented Christian Bible commentary:

<blockquote lang=en>Wellenhausen...was scathing about the way the Chronicler had transformed the figure of King David from a mighty warrior to one who spent his time arguing about ecclesiastical niceties.
<footer class=source><a href="http://www.amazon.com/dp/0802837115"><cite>Eerdmans Commentary on the Bible</cite></a>, p.284</footer></blockquote>

It's all a matter of framing.

<hr/>

So we have two sources that take different perspectives on the same incidents and history. The problem is that there are many differences, large and small. Which  ones warrant further study, and which can we let pass as unimportant?
James Kugel coined the term "omnisignificance" for

<blockquote lang=en>The basic assumption underlying all rabbinic exegesis is that the slightest details of the biblical text have a meaning that is both comprehensible and significant. Nothing in the Bible, in other words, ought to be explained as the product of chance, or, for that matter, as an emphatic or rhetorical form…Every detail is put there to teach us something new and important...
<footer class=source><a href="http://www.amazon.com//dp/0801859441">James L. Kugel, <cite>The Idea of Biblical Poetry</cite>, p. 104</a></footer></blockquote>

The irony is that it is not only the rabbinic exegetes that impose omnisignificance on the text. The academics like Kugel do the same thing, though not for religious reasons: they have to feed their children. The imperative of "publish or perish" means that the Biblical scholar has to continously find newer, more subtle interpretations of the same text.

From a religious perspective, we can understand the omnisignificant imperative in the Torah, which is the word of G-d. Every word, every letter, even the crowns decorating the letters, has importance. But נביאים, and especially כתובים, are assumed to have Divinely-inspired but still human authors. I don't think we have to find a deep meaning in each variation in such a text.

The Malbim, notably, disagreed:
<blockquote lang=he>לא נמצאו במליצות הנביאים ובמאמריהם, הפשוטים או הכפולים, מלות או פעלים הונחו במקרה מבלתי כונה מיוחדת, עד שכל המלות והשמות והפעלים שמהם הורכב כל מאמר, לא לבד שהם מוכרחים לבא במאמר ההוא, כי גם לא היה אפשר להמליץ האלקי להניח תחתיה מלה אחרת, כי כל מלות המליצה האלקית שקולה במאזני החכמה והדעת...
לא נמצא במליצות הנביאים קליפה בלא תוך, גויה בלא נשמה, לבוש בלא מתלבש, מאמר ריק מרעיון נשגב...
<footer class=source>מלבי״ם, ישעיהו, הקדמה </footer></blockquote>

He is arguing with Ibn Ezra's famous anti-omnisignificant comment:

<blockquote lang=he> אמר אברהם המחבר: משפט אנשי לשון הקדש פעם יבארו דבורם באר היטיב, ופעם יאמרו הצורך במלות קצרות, שיוכל השומע להבין טעמם. ודע, כי המלות הם כגופות, והטעמים הם כנשמות, והגוף לנשמה, הוא כמו כלי, על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים, ואינם חוששים משנוי המלות, אחר שהם שוות בטעמן. 
<footer class=source>אבן עזרא, שמות כ:א </footer></blockquote>

But if the variations do not have "comprehensible and significant" meanings, why are they there? If both שמואל and דברי הימים exist contemporaneously, I find it hard to imagine a scenario where so many scribal errors--typos--accumulate that much in each book. I would assume that they would be "corrected" to match each other over the years. If we look at texts that are supposed to be identical, we find much smaller difference. I actually calculated the <a href="https://en.wikipedia.org/wiki/Levenshtein_distance">Levenshtein distance</a> between <a href="/levenshtein/">our texts and compared it to the Masoretic and Qumran Isaiah</a>, along with other intra-Tanach texts.

The difference between Isaiah texts is 3%, as is the difference between תהילים קה in תהילים and דברי הימים. I would suggest that this is the expected difference from hundreds of years of (in Meir Sternberg's words) scribal misadventure. The difference between דברי הימים and שמואל is 30%. That's ten times more, much more than I am willing to ascribe to "typos". But if we are not to assign major significance to each change, what are we to make of it?

My understanding is based on a comment by the cartoonist Rick Kirkman:

<blockquote lang=en>...I place the board over a copy of the sketch and, on the light box, trace everything a little more deliberately than I drew it the first time. I do try to retain some of the original spontaneity by not adhering too strictly to the sketch.
<footer class=source><a href="https://books.google.com/books?id=Sv7IjAhZ8WwC&amp;pg=PA61&amp;lpg=PA61&amp;dq=baby+blues+pencil+loose&amp;source=bl&amp;ots=rFHhaM-5F5&amp;sig=nP4JW_Rs4uT9AM4cOsiOeSJVGQ8&amp;hl=en&amp;sa=X&amp;ved=0ahUKEwjRjLXH8tvKAhWBrYMKHWiHAxYQ6AEIHDAA">Rick Kirkman, <cite>Baby Blues: Ten Years and Still in Diapers</cite>, p. 61</a></footer></blockquote>

I see Ezra, with his sources in front of him, writing his book while reading from the others but not copying word-for-word, letting his words flow as he sets down the history that he wants to tell.

However, the more I think about it, the more I like a slightly different explanation. It's not so much that דברי הימים is looser, it is that שמואל is looser. ספר שמואל is a book of נבואה, and we expect a more poetic text. We discussed this on the pasuk (שמואל א יג:א)‎ בן שנה שאול במלכו. Similarly, תהילים יח is 21% different from the corresponding chapter in ספר שמואל. It is less a copy than a <a href="https://en.wikipedia.org/wiki/Cover_version">cover version</a>, composed with the נביא's own style.

<blockquote lang=he>אין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד
<footer class=source>סנהדרין פט,א</footer></blockquote>

<hr/>

<div class=compare>
<blockquote lang=he>א ופלשתים נלחמים בישראל; 
וינסו אנשי ישראל מפני פלשתים 
 ויפלו חללים בהר הגלבע׃ 
ב וידבקו פלשתים את שאול ואת בניו; 
 ויכו פלשתים את יהונתן 
 ואת אבינדב ואת מלכישוע בני שאול׃ 
ג ותכבד המלחמה אל שאול 
 וימצאהו המורים אנשים בקשת; 
ויחל מאד מהמורים׃ 
ד ויאמר שאול לנשא כליו 
 שלף חרבך ודקרני בה 
 פן יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו בי 
 ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד; 
 ויקח שאול את החרב ויפל עליה׃ 
ה וירא נשא כליו כי מת שאול; 
 ויפל גם הוא על חרבו וימת עמו׃ 
ו וימת שאול ושלשת בניו 
 ונשא כליו גם כל אנשיו ביום ההוא יחדו׃ 
ז ויראו אנשי ישראל 
 אשר בעבר העמק ואשר בעבר הירדן 
 כי נסו אנשי ישראל וכי מתו שאול ובניו; 
ויעזבו את הערים וינסו 
 ויבאו פלשתים וישבו בהן׃ 
ח ויהי ממחרת 
 ויבאו פלשתים לפשט את החללים; 
 וימצאו את שאול ואת שלשת בניו 
 נפלים בהר הגלבע׃ 
ט ויכרתו את ראשו ויפשטו את כליו; 
 וישלחו בארץ פלשתים סביב 
 לבשר בית עצביהם ואת העם׃ 
י וישימו את כליו בית עשתרות; 
 ואת גויתו תקעו בחומת בית שן׃ 
יא וישמעו אליו ישבי יביש גלעד 
 את אשר עשו פלשתים לשאול׃ 
יב ויקומו כל איש חיל וילכו כל הלילה 
 ויקחו את גוית שאול ואת גוית בניו מחומת בית שן; 
 ויבאו יבשה 
וישרפו אתם שם׃ 
יג ויקחו את עצמתיהם ויקברו תחת האשל ביבשה; 
 ויצמו שבעת ימים׃
<footer class=source>שמואל א פרק לא</footer></blockquote>

<blockquote lang=he>א ופלשתים נלחמו בישראל; 
 וינס איש ישראל מפני פלשתים 
 ויפלו חללים בהר גלבע׃ 
ב וידבקו פלשתים אחרי שאול ואחרי בניו; 
ויכו פלשתים את יונתן 
 ואת אבינדב ואת מלכישוע בני שאול׃ 
ג ותכבד המלחמה על שאול 
 וימצאהו המורים בקשת; 
 ויחל מן היורים׃ 
ד ויאמר שאול אל נשא כליו 
 שלף חרבך ודקרני בה 
 פן יבאו הערלים האלה והתעללו בי 
 ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד; 
 ויקח שאול את החרב ויפל עליה׃ 
ה וירא נשא כליו כי מת שאול; 
 ויפל גם הוא על החרב וימת׃ 
ו וימת שאול ושלשת בניו 
 וכל ביתו יחדו מתו׃ 
ז ויראו כל איש ישראל 
 אשר בעמק 
 כי נסו וכי מתו שאול ובניו; 
 ויעזבו עריהם וינסו 
 ויבאו פלשתים וישבו בהם׃ 
ח ויהי ממחרת 
 ויבאו פלשתים לפשט את החללים; 
 וימצאו את שאול ואת בניו 
 נפלים בהר גלבע׃ 
ט ויפשיטהו וישאו את ראשו ואת כליו; 
 וישלחו בארץ פלשתים סביב 
 לבשר את עצביהם ואת העם׃ 
י וישימו את כליו בית אלהיהם; 
 ואת גלגלתו תקעו בית דגון׃ 
יא וישמעו כל יביש גלעד 
 את כל אשר עשו פלשתים לשאול׃ 
יב ויקומו כל איש חיל 
 וישאו את גופת שאול ואת גופת בניו 
 ויביאום יבישה; 
 
 ויקברו את עצמותיהם תחת האלה ביבש 
 ויצומו שבעת ימים׃ 
יג וימת שאול 
 במעלו אשר מעל בה׳ על דבר ה׳ אשר לא שמר; 
 וגם לשאול באוב לדרוש׃ 
יד ולא דרש בה׳ וימיתהו; 
 ויסב את המלוכה לדויד בן ישי׃
<footer class=source>דברי הימים א פרק י</footer></blockquote>
</div>

So let's look at the differences betweens the texts and see if we can find significance here, even if it's not omni-. None of the classical commentators explicitly deal with this issue, but Rabbi Eisemann tries to go into each variant detail and explain them with reference to his thesis about the underlying purposes of each sefer. I will mark changes for which I have no explanation beyond  "retain[ing] some of the original spontaneity" as "I have nothing".

####נלחמו/נלחמים
This makes sense, since in ספר שמואל this is in the middle of the story (the battle with the Philistines started back in chapter 28) so "were fighting" fits. In דברי הימים this is the start of the story, so it uses the simple past.

####וינס איש ישראל/וינסו אנשי ישראל
Rabbi Eisemann proposes that דברי הימים isn't really interested in the battle as a whole; it just wants to focus on the death of Saul. So בני ישראל are mentioned in the collective, איש ישראל.

####בהר גלבע/בהר הגלבע
I can't see any reason for this change, except perhaps a change in how the mountain was called over the next 500 years.

####יהונתן/יונתן
Similar to דוד/דויד, this is clearly a nomenclature change over time.

####על/אל
I have nothing.

####המורים בקשת/המורים אנשים בקשת and מן היורים/מהמורים
I have nothing.

####ויחל/ויחל מאד
This is subtle, but it may be part of דברי הימים's maximizing Saul's culpability, to increase the contrast with David.

####אל נשא כליו/לנשא כליו
I have nothing.

####פן יבאו הערלים האלה והתעללו בי/פן יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו בי
Perhaps removing the דקרני reduces our sympathy for Saul.

####על החרב וימת/על חרבו וימת עמו
I have nothing.

####וכל ביתו יחדו מתו/ונשא כליו גם כל אנשיו ביום ההוא יחדו
 דברי הימים is only interested in Saul, not all of Israel.

####בעמק/בעבר העמק ואשר בעבר הירדן
 דברי הימים keeps the story localized to Saul.

(I am skipping the small variants)

####ויפשיטהו וישאו את ראשו ואת כליו/ויכרתו את ראשו ויפשטו את כליו
 דברי הימים seems much more interested in the fate of Saul's decapitated head. I think it may be to contrast Saul's fate with David, who not only kept his head but put his enemy's on display:
<blockquote lang=he>ויקח דוד את ראש הפלשתי ויבאהו ירושלם; ואת כליו שם באהלו
<footer class=source>שמואל א יז:נד</footer></blockquote>
This story does not appear in דברי הימים, so perhaps the detail of Saul's head was present in some earlier history but was left our by the author of ספר שמואל to avoid the contrast.

####ואת גלגלתו תקעו בית דגון/את גויתו תקעו בחומת בית שן
Again, דברי הימים is more interested in  Saul's head.

####וילכו כל הלילה/וימת שאול במעלו אשר מעל בה׳
ספר שמואל spends much more time on the actions of ישבי יביש גלעד, which is consistent with our reading of  דברי הימים focusing on Saul and his failure.

The story in דברי הימים ends with ויסב את המלוכה לדויד בן ישי. This is more than saying "David became king"; ויסב has the sense of turning, of a revolution (literally!). David's kingdom would be something utterly unlike Saul's. Ezra will constantly emphasize that David's dynasty will never fall, and that the return to Zion marks the rebirth of Israel's glorious past.