This week’s parsha describes the succession of Moshe to Yehoshua:
יח ויאמר ה׳ אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו; וסמכת את ידך עליו׃ יט והעמדת אתו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה; וצויתה אתו לעיניהם׃ כ ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל׃ כא ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים לפני ה׳; על פיו יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה׃
What are the אורים by whose משפט he is supposed to act? They are part of the בגדי כהונה:
טו ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו; זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר תעשה אתו׃ טז רבוע יהיה כפול; זרת ארכו וזרת רחבו׃ יז ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן; טור אדם פטדה וברקת הטור האחד׃ יח והטור השני נפך ספיר ויהלם׃ יט והטור השלישי לשם שבו ואחלמה׃ כ והטור הרביעי תרשיש ושהם וישפה; משבצים זהב יהיו במלואתם׃ כא והאבנים תהיין על שמת בני ישראל שתים עשרה על שמתם; פתוחי חותם איש על שמו תהיין לשני עשר שבט׃…ל ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לב אהרן בבאו לפני ה׳; ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה׳ תמיד׃
ז ויתן עליו את הכתנת ויחגר אתו באבנט וילבש אתו את המעיל ויתן עליו את האפד; ויחגר אתו בחשב האפד ויאפד לו בו׃ ח וישם עליו את החשן; ויתן אל החשן את האורים ואת התמים׃
But, unlike all the other vestments, we have no details what these אורים ותמים are. And they are not mentioned in פרשת ויקהל in the description of the actual construction, and no discussion of what they are in חז״ל. So we have speculation in the ראשונים:
את האורים ואת התמים: הוא כתב שם המפרש, שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו; ובמקדש שני היה החשן—שאי אפשר לכהן גדול להיות מחסר בגדים—אבל אותו השם לא היה בתוכו, ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט, שנאמר: ושאל לו במשפט האורים.
את משפט בני ישראל: דבר שהם נשפטים ונוכחים על ידו, אם לעשות דבר או לא לעשות.
והראיה, כי לא נזכרו אורים ותמים כלל במעשה האמנים, ולא הזכירם להם בצואה ולא במעשה כלל…
לא היו מעשה אמן ולא היה לאמנים ולא לקהל ישראל בהם מעשה ולא נדבה כלל, אבל הם סוד מסור למשה מפי הגבורה, והוא כתבם בקדשה, או היו מעשה שמים, ולכך יזכירם סתם ובידיעה…והנה משה לקח כתב האורים והתמים והניחם שם בחשן המשפט אחרי שהלביש את אהרן האפוד והחשן.
Some of the Geonim (see אורים ותומים וארון העדות) thought אורים ותמים referred to the actual stones of the חושן (though that doesn’t explain ויתן אל החשן את האורים ואת התמים), and Ibn Ezra thought it was a form of astrolabe. We won’t decide. But we can think about them like Ramban, as something mystically holy that was placed in the pocket of the חושן that allowed it (the חושן) to have some sort of משפט, some way to decide questions.
למה נקרא שמן אורים ותומים? אורים שמאירין את דבריהן; תומים שמשלימין את דבריהן.
Lux et Veritas: “Enlightenment and Truth”. That’s not a bad translation. And there’s a whole ritual to get that enlightenment.
וכיצד שואלין? עומד הכהן ופניו לפני הארון והשואל מאחריו פניו לאחרי הכהן, ואומר השואל: אעלה או לא אעלה? ואינו שואל בקול רם ולא מהרהר בלבו אלא בקול נמוך כמי שמתפלל בינו לבין עצמו. ומיד רוח הקדש לובש את הכהן ומביט בחושן ורואה בו במראה הנבואה עלה או לא תעלה באותיות שבולטות מן החושן כנגד פניו, והכהן משיבו ואומר לו עלה או לא תעלה.
It was a method of divination that used רוח הקודש, to be used by the king for matters of state.
כהן גדול משמש בשמנה כלים…באלו נשאלין באורים ותמים. ואין נשאלין אלא למלך ולבית דין ולמי שהצבור צריך בו.
אמר [דוד] להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצים באחיתופל, ונמלכין בסנהדרין, ושואלין באורים ותומים.
It is specifically for predicting the future. It’s not for halachic questions; those are לא בשמים היא. We don’t as for divine signs for that.
(שמואל א כג:ב) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה׳ לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים…מאי קמבעיא ליה? אילימא אי שרי אי אסור—הרי בית דינו של שמואל הרמתי קיים [רש״י: ומידי דאיסור והיתר לא משייל באורים ותומים]. אלא: אי מצלח אי לא מצלח.
Now the picture from the Temple Institute has the פרחת open, which doesn’t seem right. And we have examples of the אורים ותומים being consulted on the battlefield. So I would interpret פניו לפני הארון in the context of כמי שמתפלל.
היה עומד בחוץ לארץ, יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל…היה עומד בארץ ישראל, יכוין את לבו כנגד ירושלים…היה עומד בירושלים, יכוין את לבו כנגד בית המקדש…היה עומד בבית המקדש, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים…היה עומד בבית קדשי הקדשים, יכוין את לבו כנגד בית הכפורת.
אמר רבי אבין, ואיתימא רבי אבינא: מאי קראה (שיר השירים ד:ד): כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת? תל שכל פיות פונים בו.
The king is in a position of תפילה, asking his questions. And the כהן גדול, wearing the אורים ותמים, gets the divine inspiration to answer.
The אורים ותמים only become relevant after Moshe’s death. He doesn’t need them; he can ask ה׳ directly.
ויאמר אלהם משה; עמדו ואשמעה מה יצוה ה׳ לכם׃
But when we look for the actual use of the אורים ותמים, we don’t find that much. Even though the pasuk says about Yehoshua, ושאל לו במשפט האורים, we don’t see any explicit mention of them.
ויאמר שאול אל ה׳ אלקי ישראל הבה תָמִים וילכד יונתן ושאול והעם יצאו׃
But it’s not clear that תָמִים here means the תומים or simply תם, clear and simple.
And David has אביתר הכהן ask of ה׳, he uses האפוד. Presumably that’s the entire אפוד-חושן-אורים ותמים garment.
ו ויהי בברח אביתר בן אחימלך אל דוד קעילה; אפוד ירד בידו׃ …ט וידע דוד כי עליו שאול מחריש הרעה; ויאמר אל אביתר הכהן הגישה האפוד׃
י ויאמר דוד ה׳ אלקי ישראל שמע שמע עבדך כי מבקש שאול לבוא אל קעילה לשחת לעיר בעבורי׃ יא היסגרני בעלי קעילה בידו הירד שאול כאשר שמע עבדך ה׳ אלקי ישראל הגד נא לעבדך;
ויאמר ה׳ ירד׃
יב ויאמר דוד היסגרו בעלי קעילה אתי ואת אנשי ביד שאול; ויאמר ה׳ יסגירו׃
The אורים ותמים are more explicitly mentioned in the negative, when they can’t be used.
וישאל שאול בה׳ ולא ענהו ה׳ גם בחלמות גם באורים גם בנביאם׃
ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמד כהן לאורים ולתמים׃
And there are lots of mentions of “asking ה׳”, that everyone assumes refers to this אורים ותמים process.
א ויהי אחרי מות יהושע וישאלו בני ישראל בה׳ לאמר; מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם בו׃ ב ויאמר ה׳ יהודה יעלה; הנה נתתי את הארץ בידו׃
ויהי אחרי כן וישאל דוד בה׳ לאמר האעלה באחת ערי יהודה ויאמר ה׳ אליו עלה; ויאמר דוד אנה אעלה ויאמר חברנה׃
חז״ל notice that all these examples are in ספר שופטים and ספר שמואל.
משמתו נביאים הראשונים, בטלו אורים ותמים. משחרב בית המקדש, בטל השמיר ונפת צופים, ופסקו אנשי אמנה…
מאן ”נביאים הראשונים“? אמר רב הונא: זה דוד ושמואל ושלמה…מתיב רבה בר שמואל (דברי הימים ב כו:ה): וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱלֹקִים בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹקִים [וּבִימֵי דׇּרְשׁוֹ אֶת ה׳ הִצְלִיחוֹ הָאֱלֹקִים], מאי לאו, באורים ותומים? לא, בנביאים.
רבי בא בר כהנא בשם רב: זה גד ונתן.
Now, there are those who say that the אורים ותמים would be consulted throughout the period of בית ראשון:
אלא אמר רב נחמן בר יצחק: מאן ”נביאים הראשונים“? לאפוקי מחגי זכריה ומלאכי, דאחרונים נינהו.
But I prefer the first, because otherwise why distinguish between מתו נביאים הראשונים and חרב בית המקדש, and because the expression נביאים הראשונים elsewhere refers to the time of David.
התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות. על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים, של לוים, ושל ישראלים.
אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: משה תיקן להם לישראל שמונה משמרות: ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר. בא שמואל והעמידן על שש עשרה, בא דוד והעמידן על עשרים וארבעה.
So why would it stop after the time of דוד ושמואל ושלמה? There were still great נביאים, still a sense of the שכינה in the בית המקדש! The obvious answer is that we lost our unity with the split of the kingdom. And I think that makes an important point about the nature of the אורים ותמים. The ceremony of the אורים ותמים brings together מלך and משפט and כהן and רוח הקודש, all the pieces that created the state apparatus of ancient Israel.
הרב יהודה ליאון אשכנזי…העיר פעם שראשי התיבות של ארבע הרשויות האלה הן ”משכן“: מלך, שופט, כהן, נביא. ללמדנו שהתנאי להשכנת השכינה בעם ישראל הוא צירופן ושיתוף הפעולה של ארבע רשויות אלו על מגוון תפקידיהן. וכן להפך. כשבעלי תפקידים ציבוריים אלה מועלים בתפקידם, מביא הדבר לחורבן, כדברי תוכחת הנביא ירמיהו ערב חורבן הבית הראשון (ירמיהו ב:ח): הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה׳ וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה [כלומר, השופטים] לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים [כלומר, המנהיגים, המלכים] וְהַנְּבִאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ.
This state of “משכן” only works if והאבנים תהיין על שמת בני ישראל שתים עשרה על שמתם and ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה׳ תמיד. Once the kingdom was split, that was impossible.
In a sense, the אורים ותמים represented the prayers of the entire nation, כמי שמתפלל. The lesson is that if we want ה׳ to answer our prayers, we have to come from a place of unity, of אחדות ישראל.