Tomorrow is שמיני עצרת, and we will read (at mincha this year, because everything is different) מגילת קהלת. It is read on שבת חול המועד סוכות, or שמיני עצרת if there is no שבת. Why?
{:he}
>...בשמיני חג העצרת
נהגו לקרות קהלת מפני שכתוב בו (קהלת יא:ב) תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה; אלו שבעת ימי החג ושמיני הג עצרת.
ר״ל לפי שהוא חג האסיף להזהיר על תרומות
ומעשרות ונדרים שלא לעבור עליהם בבל תאחר
בשלש רגלים.
--אבודרהם, הלכות פסח, סדר תפלת מוסף ופירושה
But that is an odd explanation. If the goal is to remind us to bring our נדרים to the בית המקדש, then we should read it *before* סוכות (the way we read פרשת שקלים before פסח). And the midrashic reading of תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה is very obscure; why not read the actual parasha of תרומות
ומעשרות ונדרים? So Avudraham brings a second explanation:
{:he}
>ועוד טעם אחר כי שלמה בחג אמרו
בהקהל כמו שכתוב (דברים לא:י-יא) בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת וגו' הַקְהֵל אֶת הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וגו' וכתיב (מלכים א ח:ב) וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, ואז אמרו בהקהל להוכיח
את ישראל. על כן יתכן לאומרו בחג.
--אבודרהם, הלכות פסח, סדר תפלת מוסף ופירושה
Which is good biblical hermaneutics, but just begs the question:
{:he}
>דבר זה עצמו אינו מובן מדוע אמר שלמה המלך פסוקי מגילת קהלת בחג הסוכות , וצ״ב.
>
והנה בעיקר הטעם שאנו קוראים מגילה זו בחג הסוכות כתב הלבוש (סק״ב) וז״ל, וטעמא משום דסוכות הוא זמן שמחתינו, וספר קהלת משבח ומזרז את הבריות שישמחו בחלקם, ולא ירדפו אחר רבוי הממון, והנהנה ממה שיש לו מתת אלקים היא, עכ״ל.
--הרב ירוחם אלשין, ירח למואדים סוכות, מאמרים טו:א
This fits with the theme of סוכות; true happiness is finding one's place and purpose in life. But Kohelet doesn't really say anything about ישמחו בחלקם; the conclusion is:
{:he}
>סוף דבר הכל נשמע; את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם׃
--קוהלת יב:יג
So Rav Olshin brings what I think is most often brought as the reason for reading קוהלת:
{:he}
>שוב העירוני להוסיף בזה דבר נפלא שכתב הג״ר יעקב ניימן זצ״ל [ראש ישיבת
אור ישראל] בספרו דרכי מוסר (עמ׳ רפ״ד) וז״ל, כבוד מו״ר הגה״צ ר׳ משה רוזנשטיין
זצ״ל משגיח דישיבת לומזה היה אומר, רגילים לומד טעם למה קוראים בסוכות
קהלת, מפני שהיא זמן שמחתנו ומפחדים שלא ישמחו יותר מדאי, לכן קוראים
קהלת כדי לההביל את העוה״ז, וממילא ימעט בשמחה. והוא אומר בדיוק להיפך
מפני שמצוה להיות שמח מאד, וכל זמן שאדם קשור להבלי עוה״ז אי אפשר להיות
שמח כראוי, כי תמיד הוא מקנא בחבירו והתאוה והכבוד אוכלות את לב האדם
ומפילות עליו עצבות, לכן קוראים את קהלת ומתכוננים איך שכל הבלי העוה״ז הם
הבל הבלים, ולא כדאי לרדוף אחריהם אז הוא יכול לקיים בשלימות המצוה של
”ושמחת“ , עכ״ל.
--הרב ירוחם אלשין, ירח למואדים סוכות, מאמרים טו:ו
----
I want to look at a slightly different approach, based on Rav Elchanan Samet’s [shiur on תהילים יט](https://www.etzion.org.il/en/shiur-63-psalm-19-%D6%A0the-heavens-declare-glory-god-part-iii). There is an image that comes up again and again in קוהלת:
{:he}
><b>ט</b> מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה; ואין כל חדש תחת השמש׃
<b>י</b> יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא; כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו׃
--קוהלת פרק א
The image of עוה״ז that is הבל הבלים, is תחת השמש. What does the sun represent?
תהילים יט has two parts. The first is the "song of the universe":
<blockquote lang=he><p><b>ב</b> השמים מספרים כבוד א־ל; ומעשה ידיו מגיד הרקיע׃<br/>
<b>ג</b> יום ליום יביע אמר; ולילה ללילה יחוה דעת׃<br/>
<b>ד</b> אין אמר ואין דברים; בלי נשמע קולם׃</p>
<footer class=source>תהילים פרק יט</footer></blockquote>
The second half is a praise of Torah:
<blockquote lang=he><p><b>ח</b> תורת ה׳ תמימה משיבת נפש; עדות ה׳ נאמנה מחכימת פתי׃<br/>
<b>ט</b> פקודי ה׳ ישרים משמחי לב; מצות ה׳ ברה מאירת עינים׃</p>
<footer class=source>תהילים פרק יט</footer></blockquote>
They are connected because both are the revelation of רצון ה׳:
<blockquote lang=he><p>דוד המלך מלמדנו את שני הדרכים בהם אפשר לגלות את הקב״ה. הראשונה, ע״י התבוננות בטבע. אם אדם מתבונן, הוא מגלה את הבורא. אך יש דרגה גבוהה יותר: אפשר לגלות את הקב״ה, ולהתחבר אליו. זאת ע״י לימוד התורה. כשאדם לומד תורה, הוא מרגיש על בשרו את הדבקות בה׳, וחיבור זה גורם לו לעונג: ”ישרים, משמחי לב, מאירת עיניים...“ התורה היא הדרגה הגבוהה ביותר של החיבור בין האדם לקב״ה. </p>
<footer class=source>הרב יחזקאל יעקבסון, <a href="http://shaalvim.co.il/torah/view.asp?id=298"><cite>עשרה מאמרות, עשר מכות, עשרת הדברות</cite></a></footer></blockquote>
The first half continues:
<blockquote lang=he><p><b>ה</b> בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם;<br/>
לשמש שם אהל בהם׃<br/>
<b>ו</b> והוא כחתן יצא מחפתו; ישיש כגבור לרוץ ארח׃<br/>
<b>ז</b> מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם; ואין נסתר מחמתו׃</p>
<footer class=source>תהילים פרק יט</footer></blockquote>
The sun is full of joy at obeying ה׳'s will. Then the section ends with אין נסתר מחמתו, which is generally translated as "nothing is hidden from its heat" but the word is חַמָּתוֹ, not ֹחוֹמו. A literal translation is "nothing is hidden from its sunniness". The sun (like all aspects of nature) fulfills רצון ה׳ completely and perfectly. It doesn't have to make choices or balance values. It just *is*. There are no נסתרות in being the sun.
>186,000 miles per second. It's not just a good idea. It's the law.
--[Classic geek meme](https://www.ebay.com/itm/Metal-Speed-Limit-186-000-MPS-Its-Not-Just-a-Good-Idea-Its-The-Law-Sign-/402446200347)
But people are different.
<blockquote lang=he><p>והנה רצון ה׳ מתגלה לנו בשתי מערכות. מערכה אחת במעשה בראשית...ומערכה שניה, במעמד הר סיני בתורה...אידי ואידי גלוי רצון של מקום הן. אלא שיש הבדל פנימי נאופן יציאתן מן הכוח אל הפועל. דרצון ה׳ המתגלה במעשה בראשית אופן קיומו הוא בדרך <em>הכרח</em>. ואלו רצון ה׳ המתגלה בתורה אופן קיומו הוא בדרך <em>בחירה</em>.</p>
<footer class=source>רב יצחק הוטנר, פחד יצחק, חנוכה ד:ה</footer></blockquote>
<blockquote lang=he><p><b>יג</b> שגיאות מי יבין; מנסתרות נקני׃<br/>
<b>יד</b> גם מזדים חשך עבדך אל ימשלו בי אז איתם;<br/>
ונקיתי מפשע רב׃</p>
<footer class=source>תהילים פרק יט</footer></blockquote>
For the sun, אין נסתר מחמתו, there is nothing hidden from it being the sun, from fulfilling its duty. It *by definition* obeys the laws of nature; it has no free will. Human beings, however, have to choose to obey. Not everything is obvious; we have to ask, מנסתרות נקני. But because we have to make the choice, it is a higher way of serving.
----
But both ways of serving lead to happiness, but there is a difference in verbs. The sun is ישיש כגבור, while the mitzvot are משמחי לב. What is the difference between ששון and שמחה?
>Imagine the following situation: A general wages a victorious battle and in gratitude his king allowed him to carry away…all the spoils he could carry. As he eagerly stuffs his pockets with priceless gems, the general rejoices, but the same time he regrets because his capacity is limited, he must leave so much…behind. This mixed emotion, says the Vilna Gaon, is ששון.
--Artscroll Tehillim, 119:162, note 1
שמחה is the joy of שלימות. We can fulfill the רצון ה׳ by keeping the laws of nature. Every time we fall at 9.8 meters per second squared, we are obeying G-d's will. But there's no שמחה in that, because it doesn't fulfill the unique role of human beings. את מצותיו שמור כי זה כל האדם. Simply being "sunny" is הבל, pointless, for a human being.
{:he}
><b>ב</b> הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל׃
<b>ג</b> מה יתרון לאדם; בכל עמלו שיעמל תחת השמש׃
--קוהלת פרק א
And that is part of the symbolism of the סוכה:
{:he}
>הלכה למשה מסיני דהסכך צריך להיות צילתה מרובה מחמתה.
--ערוך השולחן אורח חיים תרלא:א
During the חג האסיף we are surrounded by the bounty of nature, but we need to get out from under the sun and concentrate on what it is that bring us true שמחה. And that is the lesson of קוהלת.