Kavanot: שבת הגדול תשפ״ו

I basically gave this shiur three years ago in <//שבת הגדול תשפ״ג> but I like enough that I will give it again. We call this Shabbat שבת הגדול.

{:he}
>שבת שלפני פסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו.
--שולחן ערוך אורח חיים תל:א

It commemorates the day that בני ישראל took the sheep that they would offer on פסח.

{:he}
>א ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר׃ ב החדש הזה לכם ראש חדשים; ראשון הוא לכם לחדשי השנה׃ ג דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה; ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית׃...
>
כא ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם; משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח׃
--שמות פרק יב

The earliest mention of this שבת הגדול is from the 12th century:

{:he}
>שבת שלפני הפסח נהגו העם לקרותו שבת הגדול ואינם יודעין למה.
--[מחזור ויטרי](https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9377&pgnum=430)

Most explanations center around this sheep and the fact that the Egyptians saw what the Israelites were doing and could not stop them:

{:he}
>ואותו יום חמישי בשבת היה כו': ואם כן ברביעי שחטו פסחיהם ונמצא בשבת שעברה לקחו פסחיהן, שאז היה בעשור לחדש. ועל כן קורין אותו שבת הגדול, לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במדרש (שמות רבה פ' בא) כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה היו עושין כך אמרו להן זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים. הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו, ועשו בכורות מלחמה והרגו מהן הרבה הה"ד (תהלים קלו:י) לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם.
--תוספות, שבת פז,ב

We are most familiar with the explanation of the Tur:

{:he}
>ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתו ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול.
--טור, תל:א

The Bach has a more positive interpretation: this was the first מצווה that בני ישראל had:

{:he}
>משכו וקחו לכם:...ר' יוסי הגלילי אומר: משכו מעבודה זרה והדבקו במצוה.
--מכילתא עד׳

{:he}
>ועוד משמע את אלהיהן של ישראל כי רובם של ישראל עבדו ע"ג וכדברי רז"ל משכו ידיכם מע"ג וקחו לכם צאן של מצוה וע"כ היו שיניהם קהות כי עד עתה עבדו לו ועכשיו שוחטין את אלהיהן של עצמן למטה כי בזה יושחט למעלה.
--בית חדש, אורח חיים תל:ב

{:he}
>וכתב אבין הירחי...טעם אחר שלכך נקרא שבת הגדול שהוא שבת ראשון שנכנסו למצות.
--אבודרהם, פסח, חודש ניסן, ב׳

Wikipedia editor [יעקב](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91) puts it nicely:

{:he}
>האבודרהם הסביר כי בשבת זו קיבלו ישראל את המצווה הראשונה שלהם, ונהיו כקטן הנכנס לגיל בר מצווה ונקרא "גדול".
--ויוקיפדיה, [_שבת הגדול_](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C), accessed 2026-03-23

שבת הגדול means “Shabbat of Adulting”.

----

Other reasons are given:

{:he}
> טעם נוסף כתב השבלי הלקט (סימן רה׳), לפי שמאחרים העם לבוא לבתיהם בשבת זו מפני
הדרשה שבבית הכנסת, ונמשך הדבר עד אחר חצות, ונראה יום זה
בעיני העם כיום גדול וארוך יותר מיום אחר, וכעין זה כתב המהרי"ל.
--משנה ברורה דרשו, אורח חיים תל׳, הערה 1

So on שבת הגדול the rabbi talks for a long time, which is obviously connected to taking sheep.

![Counting Sheep](/images/countingsheep.png)
--[Count Sheep to Sleep App](https://www.amazon.com/Geltab-Count-Sheep-to-Sleep/dp/B00UAYC9MI)

----

But I want to focus on another reason for the name שבת הגדול.

{:he}
>והמהרש"ל (בביאורו על הטור) כתב שיש אומרים שהטעם הוא, לפי שבשבת זו קוראים את דברי הנביא (מלאכי ג:כג): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה׳ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.
--משנה ברורה דרשו, אורח חיים תל׳, הערה 1

This is “שבת ”הגדול because we read of  “יום ה׳  הגדול”, just like we have שבת שובה from (הושע יד:ב)‎ שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹקֶיךָ and שבת נחמו from (ישעיהו מ:א)‎ נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי.

Note that this pasuk, while it is the last pasuk of the haftorah, is actually the penultimate pasuk of the perek, because we don't want to end the haftorah on a negative note. The perek ends with:

{:he}
>כג הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא׃ כד והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם׃
--מלאכי פרק ג

For the popular song, we just omit the second half of the last pasuk. We don't do that with haftorot, so we repeat the penultimate line which is a happier thought (same as we do for איכה,‎  קוהלת and שבת ראש חודש).

But the other named שבתות are named for a significant word in the *first* pasuk of the haftorah. Why name this day after the *last* pasuk? I haven't seen an answer, but I would propose that in fact, הנה אנכי שלח לכם  את אליה הנביא *is* the first pasuk of the haftorah. The haftorah in reality is just those two psukim. But we can't have a 2-pasuk haftorah:

{:he}
>המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקין, כנגד שבעה שקראו בתורה.
--מגילה כב,א

And we can't keep going because this is the end not only of ספר מלאכי, but of all ספרי נביאים. This is the last נבואה. So we start enough psukim early to make 21 psukim (that would be why we start in the middle of מלאכי's vision, with פסוק ד). But the key message of the haftorah is the nature of לפני  בוא יום ה׳  הגדול.

----

So why this haftorah on this Shabbat? There's an obvious reason, the connection between the redemption from Egypt and the eschatological vision of the redemption of ימות משיח:

{:he}
>ר' יהושע אומר: בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל. מנלן? אמר קרא (שמות יב:מב) לֵיל שִׁמֻּרִים [הוּא לַה׳ לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה׳ שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם]. ליל המשומר.
--ראש השנה יא,ב

But this haftorah isn't about the גאולה. There are lots of options in נביאים for eschatology. This haftorah is about אליהו as the harbinger of the גאולה. It's about what happens *before* משיח.

We usually think of אליהו's role simply as announcing משיח's coming, but that's not what the haftorah says: והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. And, whatever that means, it's important. Because without it, פן אבוא והכיתי את הארץ חרם. The יום ה׳  הגדול  והנורא will not be a day of גאולה, but of destruction.

What is השיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם?

{:he}
>וחכמים אומרים: [שאין אליהו בא לטמא ולטהר] לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר: הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
--משנה עדיות ח:ז

חז״ל take  אבות and בנים as metaphorically referring to *everyone*. And that is the message of שבת הגדול: If we can't get along, then there will be no גאולה.

>(Originally published as “Ode to Purim”) “Yeshno am echod m’Foozar umi’forud”;
To all of “us”, from one of “them”.
<div style="column-count:3;font-size:60%">
T’was the night of the geulah, 
and in every single shteibel, 
sounds of Torah could be heard, 
coming from every kind of Yeidel.
This one in English, 
some in Hebrew, some in Yiddish, 
some saying pshat, 
and some saying chiddush.
And up in shomayim, 
the Aibishter decreed, 
“The time has come 
for My children to be freed.
Rouse the Mashiach 
from his heavenly berth, 
have him get in his chariot 
and head down to Earth.”
The Moshiach got dressed, 
and with a heart full of glee, 
went down to the Earth, and entered 
the first shteibel he did see.
“I’m the Moshiach, 
Hashem has heard your plea, 
your geulah has come, 
it is time to go free!”
They all stopped their learning, 
this was quite a surprise, 
And they looked at him carefully 
with piercing sharp eyes.
“He’s not the Mashiach!” 
said one with a grin, 
“Just look at his hat, 
at the pinches and brim!”
“That’s right!”, cried another 
with a grimace and a frown, 
“Whoever heard of Mashiach 
with a brim that is down?!”
“Well”, thought Mashiach, 
“If that is the rule, 
I’ll turn my brim up 
before I go to the next shule!”
So he walked on right over 
to the next shule in town, 
confident to be accepted 
since his brim was no longer down.
“I’m the Mashiach!”, he cried 
as he began to enter. 
But the Jews there wanted to know first, 
if he was left, right, or center.
“Your clothes are so black!” 
they cried out in a fright. 
“You can’t be Mashiach — 
you’re much too far right!
If you want to be Mashiach, 
you must be properly outfitted.” 
So they replaced his black hat 
with a kipa that was knitted.
Wearing his new kipa, 
Mashiach went out and he said, 
“No difference to me 
what I wear on my head.”
So he went to the next shule, 
for his mission was dear, 
But he was getting a bit frustrated 
with the Yidden down here.
“I’m the Mashiach!” he cried, 
and they all stopped to stare. 
And a complete eerie stillness 
filled up the air.
“You’re the Mashiach?! 
Just imagine that. 
Whoever heard of Mashiach 
without a black hat?!”
“But I do have a hat!” 
the Mashiach then said. 
So he pulled it right out 
and plunked it down on his head.
Then the Shule started laughing, 
and one said, “Where’s your kop? 
You can’t have Mashiach 
with a brim that is up!
If you want to be Mashiach, 
and be accepted in this town, 
put some pinches in your hat, 
and turn that brim down!”
Mashiach walked out and said, 
“I guess my time hasn’t really come, 
I’ll just have to return 
to where I came from.
So he went to his chariot, 
but as he began to enter, 
all sorts of Jews appeared, 
from left, right, and center.
“Please wait, do not leave, 
it’s all THEIR fault!” they said 
And they pointed to each other, 
and to what was on each other’s head.
Mashiach just looked sad, 
and said, “You don’t understand.” 
And then started up his chariot 
to get out of this land.
“Yes, it’s very wonderful, 
that all of you learn Torah, 
But you seem to have forgotten, 
a crucial part of our mesorah.”
“What does he mean? 
What’s he talking about?” 
And they all looked bewildered, 
and all began to shout.
Mashiach looked back and answered, 
“The first place to start, 
is to shut up your mouths, 
and open up your heart.
To each of you, certain Yidden 
seem too frum or too frei 
but ALL Yidden are beloved, 
in the Aibeshter’s eye.”
And on his way up he shouted, 
“If you want me to come, 
try working a little harder 
on some ahavas chinam.”
</div>
(c) YZF Toronto 1992. This may be freely reproduced and distributed under the following conditions: 1) That it is reproduced EXACTLY as it appears here, including the heading on side one, ALL 30 stanzas, and this note; 2) it is distributed free of charge; 3) it is not used by ANY organization for promotional purposes. Any breach of these conditions shall constitute gezel and a breach of the copyright.
<footer class=source>Rabbi Yitzchok Feigenbaum, <a href=https://www.ou.org/life/holidays/mashiachs-hat/><cite>Mashiach’s Hat</cite</a></footer>

Note that the song is much more gentle than the נביא. In the song, Mashiach just leaves. The threat in מלאכי is worse: והכיתי את הארץ חרם.

----

Pesach is a great time to get together with family and argue about everything. We each have our own stringencies and won't eat in each other's houses. But the message of שבת הגדול is that while בניסן נגאלו and בניסן עתידין ליגאל, it is possible for all that גאולה to fall apart if we can't get along.

But in the end, the נביא's message is one of hope. אליהו *will* come, and לב אבות and לב בנים *will* come together. That is what faith in ביאת משיח means.

>If faith implies anything--faith in G-d, or the Jewish people, of the covenant to binds one to the other as a "kingdom of priests and a holy nation"--it implies this: that Jews having come thus far will not now disintegrate, so advanced along the journey which Abraham began nearly four thousand years ago. The inclusivist faith is that  Jews, divided by where they stand, are united by what they are traveling towards, the destination which alone gives meaning to Jewish history: the promised union of Torah, the Jewish people, the land of Israel, and G-d.
--Rabbi Jonathan Sacks, [_One People?_](https://www.rabbisacks.org/books/one-people/), p. 228

שבת הגדול is about preparing for the once and future גאולה. The first step is השיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. And that would be a שבת גדול indeed.