{:he}
#שבועות תשפ״ו
##Is Work Forbidden on /Chol HaMoed Shavuot/?
>Any headline which ends in a question mark can be answered by the word “No”.
--Grokipedia, [_Betteridge's law of headlines_](https://grokipedia.com/page/Betteridge's_law_of_headlines), accessed 2026-05-17
So those of you who just want the answer, you can go take a nap now.
But to unpack the question, we have to understand what חול המועד is. We will start with the description of the מועדים in פרשת אמור.
{:he}
><b>ה</b> בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים; פסח לה׳׃ <b>ו</b> ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות לה׳; שבעת ימים מצות תאכלו׃ <b>ז</b> ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם; כל מלאכת עבדה לא תעשו׃ <b>ח</b> והקרבתם אשה לה׳ שבעת ימים; ביום השביעי מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו׃
--ויקרא פרק כג
{:he}
><b>לד</b> דבר אל בני ישראל לאמר; בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה׳׃ <b>לה</b> ביום הראשון מקרא קדש; כל מלאכת עבדה לא תעשו׃ <b>לו</b> שבעת ימים תקריבו אשה לה׳; ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה לה׳ עצרת הוא כל מלאכת עבדה לא תעשו׃...<b>מ</b> ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל; ושמחתם לפני ה׳ אלקיכם שבעת ימים׃...<b>מב</b> בסכת תשבו שבעת ימים; כל האזרח בישראל ישבו בסכת׃
--ויקרא פרק כג
Notice that
each holiday has a first day מקרא קדש, a /yom tov/ with a specific מצווה:‎ פסח-סדר or לולב (note we only take the ארבע מינים on the other days of סוכות as a זכר למקדש), and seven days of והקרבתם אשה with a different מצווה:‎ מצה or סוכה. And notice that each is a מצווה קיומית: if you want to have a real meal, with bread, then eat מצה or in the סוכה. It's not mandatory. That's one aspect of these last days that we call חול המועד: the ענינא דיומא, the מצווה that defines the חג.
The other
aspect of these last six days we mentioned: they have a קרבן מוסף (that's the והקרבתם אשה) and the gemara associates that with the מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו (even though in the פשט it's only the last day).
{:he}
><b>ה</b> <em>כל מלאכת עבודה לא תעשו</em>: הרי זה בא ללמד על ימי מועד שהם אסורים במלאכה.
>
<b>ו</b> יכול יהיו אסורים בכל מלאכה? תלמוד לומר הִוא; הוא אסור בכל מלאכה ואין ימי מועד אסורים בכל מלאכה, דברי ר' יוסי הגלילי.
--ספרא, אמור, פרשה יב
Work is forbidden on these intermediary days, just like on יום טוב itself. It's just not as stringent.
{:he}
> הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים, לומר לך אי זה יום אסור ואי זה יום מותר, אי זו מלאכה אסורה ואי זו מלאכה מותרת.
--חגיגה יח,א
ה׳ says, "these days are מקרא קודש and מלאכה should be limited, but you people figure out the details".
We tend to think of חול המועד as חול, but that's wrong. Really, מלאכה is forbidden, with certain exceptions. And those exceptions are so broad that we often don't notice the מועד aspect of the day. But that's wrong. We should be cognizant of חול המועד as a part of the חג, with the added privilege of being able to drive to Six Flags. But it's still חג. We saw that in פרקי אבות:
{:he}
>רבי אלעזר המודעי אומר:...המבזה את המועדות...אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא.
--משנה אבות ג:יא
{:he}
><em>והמבזה את המועדות</em>: ימים של חל המועד, עושה בהן מלאכה או נוהג בהן מנהג חל באכילה ושתיה.
--ברטנורא, משנה אבות ג:יא
{:he}
> ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה: כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר (שמות לד:יז): אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ, וכתיב בתריה (שמות לד:יח): אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר.
--פסחים קיח,א
{:he}
><em>כל המבזה את המועדות</em>: שעושה מלאכה בחולו של מועד.
--רשב״ם, פסחים קיח,א
I'm not here to /pasken halacha/; ask the Rav for that. I'm just here to make bad puns and use big words.
And there is a third aspect of חול המועד: the pasuk says וחגתם אתו חג לה׳ שבעת ימים. What is a חג?
{:he}
>כתיב הכא (שמות ה:א): וְיָחוֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר, וכתיב התם (עמוס ה:כה): הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם לִי בַּמִּדְבָּר, מה להלן זבחים—אף כאן זבחים.
--חגיגה י,ב
A חג is not just a celebration, it is a celebration with a barbecue--a זבח, a קרבן שלמים (called שלמי שמחה). It's called a קרבן שלמים, a peace offering, because everyone gets a piece--the כהנים, the owners, the owner's family and friends, and more. It's an entire cow and has to be eaten in two days. The internet tells me a whole cow has 500 pounds of meat. I can't eat that much; my family can't eat that much. I don't have that many friends. I *have* to invite the entire community to share with me. That's what שמחת יום טוב is all about.
How does that affect חול המועד?
{:he}
>דתניא: וְחַגּוֹתֶם אוֹתוֹ חַג לַה׳ שִׁבְעַת יָמִים, יכול יהא חוגג והולך כל שבעה—תלמוד לומר: אוֹתוֹ—אותו אתה חוגג, ואי אתה חוגג כל שבעה. אם כן למה נאמר שבעה? לתשלומין.
--חגיגה ט,א
I don't need to bring a קרבן חגיגה every day, just at least one day in the week of the חג.
To summarize: there are three aspects of חול המועד.
1. מצוות היום: There is a מצווה that is specific to the nature of the חג, that is mandatory on the first day and optional on חול המועד.
2. מועד: There is a מוסף (nowadays, תפילת מוסף) and מלאכה is forbidden, but it is more relaxed on חול המועד. It is still a מועד, a point of encounter with הקב״ה.
3. חג: There is תשלומין for the שלמים that should be brought on the first day (again, חול המועד is a laxer version of the first day). This aspect makes it also a point of encounter with the community.
----
So what about שבועות?
{:he}
><b>טו</b> וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה; שבע שבתות תמימת תהיינה׃ <b>טז</b> עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום; והקרבתם מנחה חדשה לה׳׃ <b>יז</b> ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה; בכורים לה׳׃...<b>כא</b> וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו; חקת עולם בכל מושבתיכם לדרתיכם׃ <b>כב</b> ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט; לעני ולגר תעזב אתם אני ה׳ אלקיכם׃
--ויקרא פרק כג
No מקרא קדש...כל מלאכת עבדה לא תעשו for a week, no מצווה for a week (there's only the unique מצווה of שתי הלחם). It doesn't even say חג. That we learn from elsewhere.
{:he}
><b>יד</b> שלש רגלים תחג לי בשנה׃ <b>טו</b> את חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים; ולא יראו פני ריקם׃ <b>טז</b> וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה; וחג האסף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה׃
--שמות פרק כג
{:he}
> <b>יח</b> את חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד חדש האביב; כי בחדש האביב יצאת ממצרים׃...<b>כב</b> וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים; וחג האסיף תקופת השנה׃ <b>כג</b> שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדן ה׳ אלקי ישראל׃
--שמות פרק לד
{:he}
>שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה׳ אלקיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות; ולא יראה את פני ה׳ ריקם׃
--דברים טז:טז
But there's certainly no reason to have תשלומין for a week. Nonetheless, the halacha says otherwise:
{:he}
>אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה? שנאמר (דברים טז:טז): בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, מקיש חג השבועות לחג המצות: מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה, אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה.
--חגיגה יז,א
A week here, a week there. That's a weak argument. The gemara makes it stronger:
{:he}
>דבי רבי אליעזר בן יעקב תנא: אמר קרא: (ויקרא כג:כא) וּקְרָאתֶם [מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ] (ויקרא כג:כא) וּבְקֻצְרְכֶם [אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם]. איזהו חג שאתה קורא וקוצר בו? הוי אומר זה חג עצרת. אימת? אילימא ביום טוב, קצירה ביום טוב מי שרי? אלא לאו לתשלומין.
--חגיגה יז,ב
The text itself hints that the days of חול after שבועות, when you are out in the fields working, are connected to the holiday itself. It's certainly not מועד, not even חול המועד, but a little bit of חג inheres to that week after שבועות. And in fact, many don't say תחנון during that week. The מנהג of Young Israel of St. Louis is to say it, but to grumble loudly about it.
עד כאן the gemara.
----
The חתם סופר is bothered by all this.
{:he}
><em>ובקוצרכם</em>:
מכאן למדו חז״ל תשלומין לשבועות: איזהו חג שאתה קורא
וקוצר? הוי אומר זהו תשלומין של שבועות...
>
נראה לי
ליען ליום הקדוש יום הביכורים, יום מתן תורה, גרוע מכל
יו״ט לימי תשלומין שלו; הם חול גמור ואינם חול המועד
כמו פסח וסוכות. ולמה יגרע?
>
ע״כ אמר לא מיגרע גרע
שהרי בקוצרכם תניחו לקט ופיאה, והרי הוא קדוש כמועדים
וכימי קרבן, וראוי ימים הללו להיות ימי תשלומין ליום
הקדוש הלזה.
--<a href="http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21620&st=&pgnum=116">חתם סופר, תורת משה, פרשת אמור</a>
The Torah is telling us that שבועות starts the harvest season. Don’t spend your “חול המועד” going to Six Flags; get out in the fields and work, so you can give לקט שכחה ופאה לעני כראוי.
So now it all fits together. שבועות has a week of תשלומין, like the other רגלים. It has a מצווה קיומית. If you want to eat bread on פסח, eat מצה. If you want to eat bread on סוכות, eat in the סוכה. If you want to eat bread on שובועות, go out and harvest; get to work and give the מתנות אביונים. Work isn't forbidden on “חול המועד” of שבועות because working is almost mandatory. It is חג הקציר just like חג המצות and חג הסוכות. That *is* the מצווה of the week. We do מלאכה so we are able to do חסד.
{:he}
>ללמד שכל מי שהוא מוציא לקט שכחה ופאה ומעשר עני, מעלים עליו כאילו בית המקדש קיים והוא מקריב קרבנותיו לתוכו.
--ספרא, אמור, פרק יג:יא
The connection is so deep, that later in תנ״ך, the term שבועות is used specifically for the harvest season.
{:he}
>ולוא אמרו בלבבם נירא נא את ה׳ אלקינו הנתן גשם יורה ומלקוש בעתו; שְׁבֻעֹת חֻקּוֹת קָצִיר ישמר לנו׃
--ירמיהו ה:כד
And that is why we read מגילת רות on שבועות.
{:he}
>וגם בחג השבועות נהגו לקרות רות מפני שכתוב בו בתחלת קציר שעורים והוא זמן הקציר.
--אבודרהם, פסח, שאר תפילות החג י״ב
It's not just a chronological coincidence, but the זמן הקציר and the לקט that centers the מגילה are the crux of the holiday.
And so, for the week following חג השבועות, we give up our מועד, our encounter with הקב״ה, to emphasize the חג, our encounter with our fellow Jews.
----
[If we have time, we can add another facet to this discussion.]
--Jerry Scott and Rick Kirkman, [_The Super-Absorbent, Biodegradable, Family-Size Baby Blues_](https://www.amazon.com/dp/0836236572), p. 179
The משך חכמה is bothered by something in פרשת פנחס:
{:he}
><b>כו</b> וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה׳ בשבעתיכם; מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו׃
<b>כז</b> והקרבתם עולה לריח ניחח לה׳ פרים בני בקר שנים איל אחד; שבעה כבשים בני שנה׃
--במדבר פרק כח
It's not obvious what the problem is, but compare to the other two רגלים:
{:he}
><b>טז</b> ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש; פסח לה׳׃
<b>יז</b> ובחמשה עשר יום לחדש הזה *חג*; שבעת ימים מצות יאכל׃
<b>יח</b> ביום הראשון מקרא קדש; כל מלאכת עבדה לא תעשו׃
--במדבר פרק כח
{:he}
>ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו; וחגתם *חג* לה׳ שבעת ימים׃
--במדבר כח:יב
שבועות is not even called a חג. Artscroll cheats on this:
>On the day of the first-fruits, when you offer a new meal-offering to Hashem on your *Festival* [{:la}/sic/] of Weeks, it shall be a holy convocation to you; you shall not do any laborious work.
--Artscroll Stone Chumash, Numbers 28:26
And I would suggest there is an acknowledgement of the missing word in the טעמי המקרא:‎ “בשבעתיכם” has two טעמים:
{:he}
>וּבְי֣וֹם הַבִּכּוּרִ֗ים בְּהַקְרִ֨יבְכֶ֜ם מִנְחָ֤ה חֲדָשָׁה֙ לַֽה֔׳ *בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃
--במדבר כח:כו
{:he}
>*ב׳ טעמים
--הערת המסורה, שם
And in the list of holidays in פרשת אמור that we quoted above, it's not called a חג either.
Elsewhere in the Torah, שבועות *is* called a חג; we saw that in משפטים,‎ כי תשא and ראה.
{:he}
>הגה באמור ובפנחס כתוב מוספים ושתי הלחם וקרבנותיה שאינן רק ביו"ט עצמו ואין להם תשלומין, לכן לא כתוב בשבועות חג, משום שאם חל בשבת אין כאן חגיגה ביו"ט עצמו רק יש לה תשלומין ויום טבוח, לכן במשפטים ותשא וראה, ששם לא נזכר קרבנות כתוב ”חג הקציר“ ”חג השבועות“, אבל פסח וסוכות ששבעת ימים כתוב בהן חג.
--משך חכמה, פנחס כח:כו
In other words, the text implies that
שבועות is a deficient חג. In a normal חג, the חגיגה is always brought on the חג--if the first day falls on שבת, they have 6 more days of חול המועד. But the תשלומין for שבועות are regular weekdays. The קרבן חגיגה is dissociated from the holiday itself. The lack of a חול המועד means the חג of שבועות leaks into חול, which is the קציר and the שבועות.
But that's not a bad thing.
{:he}
>דע, דבדת האלקי יש מצות המקשרין ישראל לאביהן שבשמים ויש מצות המקשרים ישראל זה לזה, כמו ציצית ותפילין ומזוזה הם מצות המקשרים ישראל להשי"ת, וגמ"ח ותרומ"ע המה מקשרים ישראל זה לזה. וכמשל זה יש בין שבת ליו"ט, שבשבת הלא (שמות טז:כט) [אַל] יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, והוצאה אסורה, ומלאכת אוכל נפש אסורה, וא"כ כל איש ואיש בפני עצמו הוא, לבדו הוא יושב ועוסק בתורה, שהמה מקושרים אל השי"ת המרכז האמיתי...אבל יום טוב הוא מהמצות המקשרים האומה זה לזה, לכן מלאכת אוכל נפש מותר, ואם יבואו אלף אורחים יאפה להם...וכולן חייבין לעלות לרגל ולשמוח ולשמח...
>
והנה בהתבוננך תראה, כי בפסח...היו בודדים איש באהלו,(שמות יב:כב) [אַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ] מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר...לכן כתוב וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת זה פסח, שהוא בהוראתו כמו שבת עד עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, שאז תהיו מקושרים זה לזה בהתגלות (ויקרא כג:כב) [וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ] לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב כו'...
--משך חכמה, אמור כג:כא
{:he}
>בא ר׳ מאיר שמחה ומלמדנו כי דוקא חג
פסח מתפקד כשבת ולא כשאר המועדים, בזה שהוא מפתח את קוי הקשר הַאֲנָכִיִים, כמו
ציצית ותפילין ומזוזות ושבת, הלא הם קוים ישירים לשי״ת. זאת לעומת הקוים הַמְּאוּזָנִים
המחברים בין יהודי לרעהו. אותו קשר הנעשה על ידי המועדים האחרים, כמו מצוות צדקה
וגמילות חסדים. גם השבת וגם חג הפסח הינם מועדים ”אנטי־חברתיים“.
--הרב יהודה קופרמן, פשוטו של מקרא, כרך 2, מדור ה׳, פרק 3, עמ׳ 189
The fact that the חג of שבועות is dissociated from the יום טוב of שבועות doesn't make it a *deficient* holiday; it makes it a *superior* holiday, שאז תהיו מקושרים זה לזה בהתגלות, one that connects all of us together.
And that's why it's worded as וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה׳ בשבעתיכם: ‎ יום הבכורים is just one day in שבעתיכם, the זמן הקציר.
The mitzva of שבועות, that "leaks" into the חול following it, is ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט; לעני ולגר תעזב אתם.‎ וביום הבכורים tells us the "חג", the שלמים that are shared with the community, can't be limited to the single day of מועד, of מקרא קודש. It informs and inspires everything we do afterward. Our קצירה, if it serves as המקשרים ישראל זה לזה, is holy כאילו בית המקדש קיים והוא מקריב קרבנותיו לתוכו.