I mentioned 4 weeks ago that I was learning a sefer of divrei Torah based on Ishbitzer chassidut. This week’s essay starts with a disclaimer:
Disclaimer: The following Ishbitzer Torah must be filed under the category of d’rosh v’kabel sechar—study this portion and reap the rewards of your studies. In other words, it really has no practical application to our own avodas Hashem nor should it make any difference in our own self-perceptions.
which is definitely clickbait for me; what could be important enough to publish, but so dangerous that it needs a warning?
יב ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו לכל מראה עיני הכהן׃ יג וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע; כלו הפך לבן טהור הוא׃ יד וביום הראות בו בשר חי יטמא׃ טו וראה הכהן את הבשר החי וטמאו; הבשר החי טמא הוא צרעת הוא׃ טז או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן; ובא אל הכהן׃ יז וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן וטהר הכהן את הנגע טהור הוא׃
Now, that is a very strange halacha. A single lesion of צרעת is טמא, but if it covers the whole body, it is טהור. Of course, צרעת is not a disease; it is a spiritual consequence of sin:
[צרעת באה] על ע״ז מנין?…ועל ברכת השם מנין?…ועל גילוי עריות?…על הגניבות ועל שבועת שוא?…ועל לשון הרע?…ועל מעידי עדות שקר?…ועל הדיין המקלקל את דין?…ועל הנכנס בתחום שאינו שלו?…ועל המשלח מדנים בין אחים?…
So what does it mean to have צרעת covering all of your exposed body, and why would that be טהור? The בית יעקב, Rabbi Yaakov Leiner, the son of the first Ishbitzer, offers an explanation:
כולו הפך לבן טהור הוא: הענין כי השי״ת הציב בעולם שיש כח בחירה באדם זה לעומת זה שאם ח״ו יעלה על לבו ורצה לעשות רע כן לעומת זה ימצא בו מחשבות ורצונות להמנע מזה למאוס ברע ולבחור בטוב, אכן אם גובר החשק באדם ומקיפו כל כך עד שלא יוכל לשית עצות בנפשו ולא נמצא בלבו שום כח לנטות מזה הרצון, מוכח מזה שניטל ממנו בזה כח הבחירה ואין עליו בזה שום אשם, וכגוונא דמצינו ביהודה ותמר…
We know the story of Yehuda and Tamar: Tamar was his daughter-in-law. After two of Yehuda’s sons died, Tamar should have married Yehuda’s remaining son, as a יבום, to perpetuate the legacy of the deceased.
יא ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו; ותלך תמר ותשב בית אביה׃…יג ויגד לתמר לאמר; הנה חמיך עלה תמנתה לגז צאנו׃ יד ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה; כי ראתה כי גדל שלה והוא לא נתנה לו לאשה׃ טו ויראה יהודה ויחשבה לזונה; כי כסתה פניה׃ טז ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו הוא; ותאמר מה תתן לי כי תבוא אלי׃…
אמר ר׳ יוחנן: בקש [יהודה] לעבור וזימן לו הקדוש ברוך הוא מלאך שהוא ממונה על התאוה. אמר לו: יהודה היכן אתה הולך מהיכן מלכים עומדים? מהיכן גדולים עומדים? ויט אליה אל הדרך בע״כ שלא בטובתו.
במקום שבאמת אין להאדם מצדו בזה שום כח בחירה זה בטח מעומק הרצון ואין לאדם בזה שום עון אשר חטא…
והנה הנגעים באים על אדם לפי החסרון והחטא שעשה מצדו ואם כלו הפך לבן מוכח מזה שהחטא שיצא מתחת ידו היה בלתי בחירתו רק מכח הכרח לזה טהור הוא.
The Beis Yaakov is saying that there are times when we in fact do not have free will; some things we do are out of our control. Rav Dessler famously talks about the נקודת הבחירה:
כל אדם יש לו בחירה, היינו בנקודת פגישת האמת שלו עם האמת המדומה, תולדת השקר. אבל רוב מעשיו הם במקום שאין האמת והשקר נפגשים שם כלל. כי יש הרבה מן האמת שהאדם מחונך לעשותו, ולא יעלה על דעתו כלל לעשות ההיפך, וכן הרבה אשר יעשה מן הרע והשקר, שלא יבחין כלל שאין ראוי לעשותו. אין הבחירה שייכת אלא בנקודה שבין צבאו של היצה״ט לצבאו של היצה״ר.
…אמנם נקודה זו של הבחירה אינה עומדת תמיד על מצב אחד, כי בבחירות הטובות האדם עולה למעלה, היינו שהמקומות שהיו מערכת המלחמה מקודם, נכנסים לרשות היצה״ט, ואז המעשים הטובים שיוסיף לעשות בהם יהיה בלי שום מלחמה ובחירה כלל, וזהו ”מצוה גוררת מצוה“; וכן להיפך, הבחירות הרעות מגרשות היצה״ט ממקומו, וכשיוסיף לעשות מן הרע ההוא יעשנו בלי בחירה, כי אין עוד אחיזה ליצה״ט במקום ההוא. וזהו אז״ל ”עבירה גוררת עבירה“.
…היוצא מדברינו, שאין בחירה אלא בנקודת הבחירה…
Rav Dessler lived in England and so missed on the appropriate metaphor for the נקודת הבחירה: it’s the line of scrimmage in football. Moral decisions on your team’s side of the line are trivial; I wouldn’t even think about walking up to a stranger and hitting them. Moral decisions on the other team’s side of the line are inconceivable. I’m not going stop taking vacations to be able to give more to the poor, even if I acknowledge that it would be a morally good thing to do.
But the Beis Yaakov goes further. If I do an act that was not subject to my free will, then it is as morally neutral as a rock obeying the law of gravity. That means that the act was ה׳'s will.
Cognizant of this dynamic, we need to develop a more flexible lexicon with which to classify categorical Good and Evil. On[] the one hand, we wish to define Good as whatever is consistent with Hashem’s will, and Evil as whatever opposes Hashem’s will. At the same time, if we also recognize that some human thought, speech and deed that apparently seem evil are, in fact, beyond the scope of human bechirah, then we have no choice but to conclude that on a deep-seated, imperceptible level, these ostensible “evils” are in reality consistent with Hashem’s will.
The danger, and the need for the disclaimer, is obvious. אם גובר החשק באדם ומקיפו כל כך עד שלא…נמצא בלבו שום כח לנטות מזה הרצון, מוכח מזה שניטל ממנו בזה כח הבחירה. If I have an overwhelming desire for a particular sin, then it’s not just that I need to work on myself and hopefully I will reach a point that I can resist. It’s that ה׳ wants me to do that sin. In fact, that is one way of understanding David’s sin with Bat Sheva. The parallel between Yehuda’s encounter with Tamar and David’s encounter with Bat Sheva is impossible to ignore, and if the former was רצון ה׳, then obviously the latter was as well.
Your faith was strong But you needed proof You saw her bathing [from] the roof Her beauty [in] the moonlight overthrew you
…ומתוך כך נכשל דוד בנסיון זה, שחשב שרצון ה׳ שביאת נשמת משיח יהיה דוקא באופן הזה…ובפרט שראה שהנה נכשל בריאה זו של בת-שבע שהיתה רוחצת בתוך המחיצה, ולפתע נשברה המחיצה ונתגלתה לפניו…ועוד ראה שנתעוררה אצלו התאוה לענין זה, וכמו שנאמר אצל יהודה שמלאך הממונה על התאוה דחפו…הבין שרצון השי״ת הוא.
But that is wrong. We can never justify sin as רצון ה׳. Our lust is just that, ours. We still have the responsibility for our actions.
So Rabbi Schwartz adds his disclaimer. But I would argue that this idea is not just philosophical, דרש וקבל שכר. We can and should use it “in our own self-perceptions”.
A few years ago Joey Rosenfeld lent me a little book and suggested that I read the last chapter. I know whenever I accept reading material from Joey I’m about to fall down the rabbit hole, but it’s always fascinating and worthwhile. This book is שובי נפשי: חסד או חירות by הרב שג״ר. Rabbi Shimon Gershon Rosenberg, known by his acronym שג״ר, was rosh yeshiva at Yeshivat Siach Yitzchak, and brought Chassidut and post-modern philosophy into religious Zionist thinking.
To read Rav Shagar is to encounter a thinker unlike any that American, Modern Orthodox Jews are familiar with. His writings seek to address the most pressing intellectual, spiritual, and cultural issues of the day by mining the depths of Hasidut and Kabbalah, along with modern and postmodern philosophy.
There is a difference between תשובה מאהבה and תשובה מיראה.
אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר (הושע יד:א) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱ־לֹהֶיךָ; כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֺנֶךָ; הא עון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול. איני? והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנאמר (יחזקאל לג:יט) וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה.
לא קשיא: כאן מאהבה כאן מיראה.
As I understand Rav Shagar’s explanation, Rav Tzadok (who was a disciple of the first Ishbitzer) says that תשובה מאהבה and תשובה מיראה refers to my relationship with the חטא that I am atoning for. תשובה מיראה means rejecting the sin and rejecting the person I was who did such an act.
ב…ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם…
ד…כלומר שאני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים; ומשנה מעשיו כולן לטובה, ולדרך ישרה.
But תשובה מאהבה means looking back and saying that, while the act was wrong, it was part of my history and part of what made me who I am today, and that was ה׳'s will.
מ עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה׳ עיניו, שיהיו זדונות כזכויות. רוצה לומר שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון הש״י…
ק תשובה היינו שמשיב אותו דבר אל הש״י, ר״ל שמכיר שהכל פועל הש״י וכחו, אפילו המחשבה טרם נוצרה בלבו של אדם…נמצא הש״י נתן לו כח אז גם בהעבירה, ועי״ז אחר התשובה הגמורה הוא זוכה שזדונות נעשין זכיות כי גם זה היה רצון הש״י כך.
בניגוד לרמב״ם, שלפיו עיקרון התשובה הינו ”אין הדבר תלוי אלא בי“, העמדה החסידית הפוכה—”אין עוד מלבדו“. לדעת ר׳ צדוק, למשל, התשובה הגבוהה—תשובה מאהבה, איננה הכרה באחריות לחטא וחזרה ממנו, אלא דווקא התנערות ממנו, פרי התובנה שכל מה שחטא היה ג״כ ברצון ה׳ יתברך…
שאלתו של השב בתשובה לא תהיה כדברי הרמב״ם: ”האם יכול אני לשנות את אורח חיי?“ אלא ”האם יכול אני לקבל את עצמי?“. יכולת זו אינה פשוטה כלל ועיקר, ואולי היא אף בלתי אפשרית, משום שהיא מחייבת את האדם לוותר על נקודת הראות האישית, על האגו שלו, והרי כל ההוויה האנושית מקבלת את ממשותה מנקודת ראות זו.
התנערות means “disclaimer”; I am disclaiming the disclaimer I started with. I can never say “ה׳ wants me to sin”. But והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע; כלו הפך לבן טהור הוא tells me that, looking back, I can accept who I was and grow from there.