This is a re-presentation of <//פרשת שלך לך תשע״ט>, with some additions from a shiur by Talia Mayefsky (thank you!). After ה׳ condemns בני ישראל to 40 years in the wilderness, some of them try to enter the land anyway: {:he} ><b>לה</b> אני ה׳ דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי; במדבר הזה יתמו ושם ימתו׃...<b>לט</b> וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל; ויתאבלו העם מאד׃ <b>מ</b> וישכמו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר; הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה׳ כי חטאנו׃ <b>מא</b> ויאמר משה למה זה אתם עברים את פי ה׳; והוא לא תצלח׃ <b>מב</b> אל תעלו כי אין ה׳ בקרבכם; ולא תנגפו לפני איביכם׃ <b>מג</b> כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב; כי על כן שבתם מאחרי ה׳ ולא יהיה ה׳ עמכם׃ <b>מד</b> ויעפלו לעלות אל ראש ההר; וארון ברית ה׳ ומשה לא משו מקרב המחנה׃ <b>מה</b> וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא; ויכום ויכתום עד החרמה׃ --במדבר פרק יד And Moshe's description in ספר דברים makes it clear that ה׳ told them not to go: {:he} ><b>מא</b> ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה׳ אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו ה׳ אלקינו; ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה׃ <b>מב</b> ויאמר ה׳ אלי אמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם; ולא תנגפו לפני איביכם׃ <b> מג</b> ואדבר אליכם ולא שמעתם; ותמרו את פי ה׳ ותזדו ותעלו ההרה׃ <b>מד</b> ויצא האמרי הישב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדברים; ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה׃ --דברים פרק א In modern Hebrew, עפל means to climb, but that is redundant here (ויעפלו לעלות). In other contexts, it means "swollen, puffed up" (in the תוכחה,‎ עפלים is generally translated "tumors"). Rashi cites the pasuk in חבקוק: <blockquote lang=he><p>הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה׃ </p> <footer class=source>חבקוק ב:ד</footer></blockquote> {:he} ><em>ויעפלו</em>: לְשׁוֹן חֹזֶק, (חבקוק ב:ד) וְכֵן הִנֵּה עֻפְּלָה, אינגרי״ש בְּלַעַז...וּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא מְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן אֹפֶל—הָלְכוּ חֲשֵׁכִים, שֶׁלֹא בִרְשׁוּת. --רש״י, במדבר יד:מד</footer> {:he} ><dl> <dt>אינגרי״ש</dt> <dt><i lang=fr>enures</i></dt> <dd>עזי־רוח</dd> </dl> --<a href="https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/d/d0/Catane_La%27azei-Rashi_Tanakh_HB48057.pdf">La'azei Rashi</a></footer></blockquote> So Artscroll translates "they defiantly ascended". I would translate it as חוצפא: "they went up with chutzpah"; "they had some nerve going up after ה׳ told them not to". And these people are known as the מעפילים, "the <i lang=yi>chutzpadik</i> ones". Mrs. Mayefsky cites Rabbi Maury Grebenau: >They showed a wonderful sense of regret for not doing the right thing initially and suggest an idea for how they might rectify the situation. Moshe tells them that isn’t what Hashem wants–what would keep them from listening to Moshe? I believe this incident speaks to our fundamental need to control things. This incident reveals this basic human need in one of its most surprising manifestations. Even when we are willing to admit and repair our errors, we still want to do so on our own terms...The Maapilim needed to admit their wrongdoing and cede control to Hashem for how they could rectify things. They did not get to control how they made things right--this was in the hands of the One they had sinned against. This likely would have put them well outside their comfort zone and perhaps they were unable to do so. This sense of needing to stretch ourselves (in this case through being vulnerable) is really an engine of spiritual growth that is fundamental to the Torah. --Rabbi Maury Grebenau, [_The Lesson of the Maapilim_](https://www.yutorah.org/sidebar/lecturedata/1004437/The-Lesson-of-the-Maapilim) ---- But the Netziv puts a positive spin on their actions. They are willing to fight, even give up their lives, to fulfill ה׳'s command (נלחמנו ככל אשר צונו ה׳ אלקינו), even to the point of מסירת נפש: {:he} ><em>ויעפילו לעלות</em>: כפרש״י לשון חיזוק הלב...ואע״ג שהיה להם להאמין לאזהרת משה מכל מקום חזקו לבבם לחשוב שאזהרה זו אינה אלא כדי שתהא המס״נ באמת. כמו שמצינו במדרש שה״ש בעת שבאו חנניה, מישאל ועזריה לשאול את פי יחזקאל הנביא אם יעמוד להם הקב״ה בעת שיפילו עצמם בכבשן האש. היתה התשובה שלא יעמוד; והיה כדי שתהיה מס״נ באמת. > זהו לפי הפשט בלשון ”ויעפילו“. אבל מדלא כתיב בלשון אחר ברור על חיזוק הלב מובן שבא הכתוב לכלול בזה עוד כונה אחרת וכפרש״י בשם התנחומא שהוא מלשון אופל. הכונה שהיו הרבה מן המעפילים מאמינים ויודעים שלא יצליחו. ויפלו במלחמה. אבל מכ״מ היה כדאי להם לֵהָרֵג בא״י ולהיות נקבר שם ולא במדבר. --העמק דבר, במדבר יד:מד They had such love of the land (exactly the opposite of the people who cried after the report of the spies) that they would rather die in ארץ ישראל than live in חוץ לארץ. And the term מעפילים is used in contemporary times to refer to the illegal immigration--עלייה ב׳--immediately before the establishment of the state of Israel: {:he} >ההַעְפָּלָה...הייתה התנועה לכניסה בלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל...אשר אורגנה על ידי היישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי משנת 1934 ועד הקמת מדינת ישראל...היא כונתה גם ”עלייה ב׳“, משום שנעשתה בד בבד עם העלייה החוקית שנמשכה באותה עת על פי תקנות ההגירה החמורות שנקבעו על ידי ממשלת המנדט הבריטית.</p> --ויקיפדיה, <a href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%94%D7%A2%D7%A4%D7%9C%D7%94"><cite>ההעפלה</cite></a> They had the "chutzpah" to defy the law and risk their lives, out of a love of ארץ ישראל. ---- Look at the context of that quote from חבקוק: {:he .lines} > <b>ג</b> כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב; אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר׃ <b>ד</b> הנה עפלה לא ישרה נפשו בו; וצדיק באמונתו יחיה׃ --חבקוק פרק ב The צדיק waits patiently for the גאולה. The עֻפְּלָה don't have that patience. צלפחד and his daughters had that kind of chutzpah: {:he} >תנו רבנן: מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר (במדבר טו:לב): וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ וגו׳, ולהלן הוא אומר (במדבר כז:ג): אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר [...כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ], מה להלן צלפחד, אף כאן צלפחד--דברי רבי עקיבא. > אמר לו רבי יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין...אתה מוציא לעז על אותו צדיק...אלא מהיכא הוה? מ”ויעפילו“ הוה. --שבת צו,ב-צז,א {:he} >על כורחנו שלדעת רבי יהודה בן בתירא אין זה גנאי לומר על מאן דהוא מבני דור המדבר שהיה מן המעפילים, אלא זהו שבח עבורו!... > אולם מהו השבח הזה: הרי ברור שזהו חטא, בְחֶטְאוֹ מֵת? השבח הוא שצלפחד היה...מאלו שמסרו את נפשם בחזרתם בתשובה והיו מוכנים למות בעלייתם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה׳ כדי לתקן את מה שחטאו בני אותו דור ביחסם אל הארץ. ואף שמעשהו היה בלתי-רצוי והייתה בו המראת פי ה׳, ואף שהוא נענש על כך במיתה, עדיף חטא זה על פני חטאם של שאר בני הדור, שמתו במדבר מחמת חטא המרגלים... > אולם בנותיו חפצות להעלותו מחטא זה של מאיסת הארץ ולהכניסו אל החטא ה”אקסקלוסיבי“ של אוהבי הארץ ”יתר על המידה“, שחזרו חזרה גמורה מחטא המרגלים ונענשו בגלל הפכו. זהו רקע נאות לבקשתן בהמשך (במדבר כז:ד): תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ כדי ששמו לא יִגָּרַע בנחלת הארץ! --הרב אלחנן סמט, [_המעפילים_](https://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parashat-shavua/%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%90%D7%9C%D7%97%D7%A0%D7%9F-%D7%A1%D7%9E%D7%98-%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%94/bemidbar/shlah.htm) And that chutzpah, to literally defy G-d, is not always bad: {:he} >בספר ”ראשית חכמה“ פירש מאמר חז׳׳ל (פסחים פו,ב) כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא, שהכוונה--בעה׳׳ב הוא הקב׳׳ה, וחובה עלינו לקיים ציוויי ה׳ בשמחה ובמסירות נפש חוץ מ”צא!“--שאם הקב׳׳ה אומר שאין תקנה לאיש פלוני לחזור בתשובה, לא ישמע! אלא יאזור עוז ויתאמץ לחזור בתשובה והקב׳׳ה, ישתבח שמו, יקבל אותו באהבה רבה, שלעולם אין הוא נועל דלתו בפני השבים. --<a href="https://www.fxp.co.il/showthread.php?t=2441063">מובא בשם הרב שלום ארוש, <cite>כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא</cite></a> {:he} >אמר רב נחמן: חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני. מעיקרא, כתיב (במדבר כב:יב) לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם, ולבסוף כתיב (במדבר כב:כ) קוּם לֵךְ אִתָּם. > אמר רב ששת: חוצפא מלכותא בלא תאגא היא. --סנהדרין קה,א >It's easier to ask forgiveness than it is to get permission. --<a href="https://en.wikiquote.org/wiki/Grace_Hopper">Admiral Grace Hopper </a> Rav Tzadok miLublin applied this idea to the מעפילים. The gemara talks about how, in the time leading up to אחרית הימים, chutzpah will spread: {:he} >בעקבות משיחא חוצפא יסגא. --סוטה מט,ב That is usually understood as one of the negative aspects of the "birth pangs of Mashiach": <blockquote lang=he><p>וכבר חזו לנו קדושינו ז״ל מראש ואמרו שבעקבתא דמשיחא חוצפה יסגי. בדורות הקודמים הרגישו התלמידים הכנעה וביטול לפני הוריהם, רבותיהם ומדריכיהם הטובים...לא כן עתה שהנער מתגאה לאמור: אני די לעצמי, דעתי טובה וישרה, עליה אסמוך ובדרכי אלך.</p> <footer class=source>רבי קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו״ר מפיאסצ׳נה, <cite>חובת התלמידים</cite></footer></blockquote> But Rav Tzadok looks at it as a positive: {:he} >אמרו הקדמונים מאמר חז״ל בפסחים (דף פו,ב) ”כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה, חוץ מצא“. ולא לחנם כתבה תורה ענין המעפילים בפרשת שלח, אשר כבר האמינו בדברי משה, ולמה לא שמעו לו בזה שאמר להם אַל תַּעֲלוּ וגו׳. אלא שהם חשבו שזה בכלל ”חוץ מצא“. > ...ועל זה העפילו לעלות אף נגד רצון השי״ת, כמו שאמרו ז״ל (סנהדרין קה,א) ”חוצפתא מלכותא בלא תגא“...פירוש כידוע ”מלכות“ הוא כנסת ישראל, ו”כתר“ הוא שורש רצון הש״י, ורוצה לומר ממשלה מעצמו...והתקרבות כנסת ישראל מעצמה. > והם לא הצליחו בזה מפני שאכלוה פגה, כמו שאמרו ז״ל (סוטה מט,ב) ”בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא“, שאז הוא העת לזה...ולכך אמר להם משה *וְהִוא* לֹא תִצְלָח, נראה שעצה היא אלא שלא תצלח. ודייק ”והיא“ שבכל מקום דרשו רז״ל היא ולא אחרת, שיש זמן אחר שמצליח והוא זמננו זה שהוא עקבי משיחא. --צדקת הצדיק מו As we approach the גאולה, there will be מעפילים, those who "defiantly ascend", against all the rules and they will go without ארון ברית ה׳ ומשה, in the ultimate חוצפא יסגא. And they will succeed: והיא לא תצלח. היא ולא אחרת, שיש זמן אחר שמצליח והוא זמננו. And I am Zionist enough to say that this is what the founding of מדינת ישראל was, and that ה׳ looked at our chutzpah and smiled: {:he} >אשכחיה רבי נתן לאליהו. א״ל: מאי עביד קוב״ה בההיא שעתא? א״ל: קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני. --בבא מציעא נט,ב