In the
last two weeks we've dealt with nuclear physics, geochemistry, genetics and physiology. Now, with the advent of חודש אלול, I think we could use some chassidus.
There is a very powerful poem that was published in 1966.
{:.lines}
>Men at forty
Learn to close softly
The doors to rooms that they will not be
Coming back to.
--Donald Justice, [_Men at Forty_](https://www.poetryfoundation.org/poetrymagazine/browse?volume=108&issue=2&page=7)
And the metaphor, of life a a series of doors that we have to decide whether or not to go through, is how the Sfas Emes understands the opening of our parsha:
{:he}
>שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה׳ אלקיך נתן לך לשבטיך; ושפטו את העם משפט צדק׃
--דברים טז:יח
{:he}
><em>שופטים כו' בכל שעריך</em>: פירש מורי זקני ז"ל כי הם שיעורין דליבא. שידע האדם שכל השערים הנפתחין בלבו, הם אשר [הקב״ה] נותן כו' ע"ש. ויש לומר עוד באופן הנ"ל, כי השערים בלב הם התפעלות הרוח ונפש שבלב. כי בכל פעולה והרגשה נקרא שער שנפתח בלב האדם. ויש מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא והם הכחות ומחשבות מיצ"ט ויצה"ר. וצריכין שופט שיהיה האדם שופט כל תנועה ופתיחת הלב אם לטוב הוא.
--שפת אמת, שופטים תרל"ד
{:he}
>שופטים הוא הסכמת הדעת והרצון. ושוטרים הוא תיקון המעשה. כי השוטר היה לגמור המעשה ע"פ דעת השופט.
--שפת אמת, שופטים תרל"ז
So שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך means that I have to think about the decisions I make, the doors I go through and the doors I will not be
coming back to.
The parsha continues:
{:he}
><b>יט</b> לא תטה משפט לא תכיר פנים; ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם׃
<b>כ</b> צדק צדק תרדף; למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה׳ אלקיך נתן לך׃
--דברים פרק טז
And the Sfas Emes continues in the same vein, that צדק צדק תרדף means I have to be actively involved in making those good choices. And ה׳ is assuring me that I *can* make those choices.
{:he}
><em>שפטים ושטרים תתן כו'</em>: הוא הבטחה ג"כ שביד איש הישראלי למנות על עצמו שופט ושוטר. כמ"ש (מכות י,ב) בדרך שאדם רוצה לילך [מוליכין אותו]. ויש מי שרוצה להשיג האמת. וגם מי שאין בו דעת שלימה ורוצה להיות נכפף בע"כ, גם בדרך זה מסייעין לאדם. וזה פירוש שופטים ושוטרים. והעיקר לבקש את האמת. כמ"ש צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף.
--שפת אמת, שופטים תרל"ט
The requirement of תרדף means I have to remain aware of what I am doing. The Ramchal in מסילת ישרים outlines the path to spiritual perfection. The first step is זהירות, which I would translate as "mindfulness". It's not about making good choices (that's step two); it's about being aware that there are choices to be made.
{:he}
>והנה אחר שידענו והתברר אצלנו אמתת הכלל הזה, יש לנו לחקר על פרטיו לפי מדרגותיהם מתחלת הדבר ועד סופו, כמו שסדרם רבי פנחס בן יאיר במאמר שלו שהבאנו כבר בהקדמתנו, והם: הזהירות, הזריזות, הנקיות, הפרישות, הטהרה, החסידות, הענוה, יראת החטא והקדשה.
--מסילת ישרים א
{:he}
>הנה ענין ה*זהירות* הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובעניניו, כלומר, מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא, לבלתי עזב נפשו לסכנת האבדון חס ושלום *ולא ילך במהלך הרגלו כעור באפלה*.
>
והנה זה דבר שהשכל יחיבהו ודאי. כי אחרי שיש לאדם דעה והשכל להציל את עצמו ולברח מאבדון נשמתו, איך יתכן שירצה להעלים עיניו מהצלתו,
>
אין לך פחיתות והוללות רע מזה ודאי. והעושה כן הנה הוא פחות מהבהמות ומהחיות אשר בטבעם לשמר את עצמם ועל כן יברחו וינוסו מכל מה שיראה להם היותו מזיק להם.
--מסילת ישרים ב
I tell patients that every diet works. The act of paying attention to what you are eating, in and of itself, means that you will be eating healthier. Free medical advice: never eat with the TV on.
Moral decisions are the same way.
----
The parsha continues with a series of apparently unrelated laws:
{:he .lines}
><p><b>טז:כא</b> לא תטע לך אשרה כל עץ; אצל מזבח ה׳ אלקיך אשר תעשה לך׃
<b>טז:כב</b> ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה׳ אלקיך׃
<p><b>יז:א</b> לא תזבח לה׳ אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע; כי תועבת ה׳ אלקיך הוא׃
--ספר דברים
We talked about this in <//פרשת שופטים תשע״ז>. The midrash says that those laws were part of Shlomo's throne:
<blockquote lang=he><p><b>יח</b> וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן גָּדוֹל; וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז׃
<b>יט</b> שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּה וְרֹאשׁ עָגֹל לַכִּסֵּה מֵאַחֲרָיו וְיָדֹת מִזֶּה וּמִזֶּה אֶל מְקוֹם הַשָּׁבֶת; וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת׃
<b>כ</b> וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיִים עֹמְדִים שָׁם עַל שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה; לֹא נַעֲשָׂה כֵן לְכָל מַמְלָכוֹת׃</p>
<footer class=source>מלכים א פרק י</footer></blockquote>
<blockquote lang=he><p> א״ר אחא בוא וראה שש מעלות היה לכסא של שלמה. מנין? שנא׳ (מלכים א י) שש מעלות לכסא. ובפרשה זו כתובים ששה דברים בלא תעשה; ואלו הן: לא תטה משפט, ולא תכיר פנים, ולא תקח שוחד, לא תטע לך אשרה, ולא תקים לך מצבה ולא תזבח לה׳ אלקיך שור ושה, הרי ששה. והיה הכרוז עומד לפני כסאו של שלמה; כיון שהיה עולה מעלה הראשונה, היה כורז לא תטה משפט. מעלה השנייה, היה כורז לא תכיר פנים שלישית, היה כורז לא תקח שוחד. רביעית, לא תטע לך אשרה. חמישית, לא תקים לך מצבה. ששית, לא תזבח לה׳ אלקיך.</p>
<footer class=source>דברים רבה (וילנא) פרשת שופטים פרשה ה</footer></blockquote>
The Kli Yakar is bothered by those last three; what do they have to do with being a good king and judge?
<blockquote lang=he><p>וכל משכיל ישתומם על המראה מה ענין שלושה לאוין אלו, לא תטע ולא תקים ולא תזבח, אל כסא אשר הוכן ליושב על מדין. וכי בעבור שהם סמוכים בתורה נסמכו בכסא? ויותר היה נכון אם היה כותב במקומם ולא ירבה לו נשים, ולא ירבה לו סוסים, וכסף וזהב לא ירבה לו. </p>
<footer class=source>כלי יקר, שמות כא:א </footer></blockquote>
So he says that each of these three laws, while they are laws in a literal sense, are here as metaphors for judgment.
An אשירה is a tree that overshadows its environment:
<blockquote lang=he><p>א״ר אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח--ראוי לגדעו כאשירה.</p>
<footer class=source>סוטה ה,א </footer></blockquote>
A מצבה is a single standing stone:
<blockquote lang=he><p> <em>ולא תקים לך מצבה</em>: מצבת אבן אחת, להקריב עליה אפילו לשמים.
<footer class=source>רש״י, דברים טז:כב </footer></blockquote>
Those are metaphors for how *not* to judge:
<blockquote lang=he><p>הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד; ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה.</p>
<footer class=source>משנה אבות ד:ח </footer></blockquote>
The classic מומים are being blind and lame:
<blockquote lang=he><p>וכי יהיה בו מום פסח או עור כל מום רע לא תזבחנו לה׳ אלקיך׃</p>
<footer class=source>דברים טו:כא</footer></blockquote>
Both of those are metaphors for the consequences of bribery:
<blockquote lang=he><p>...כי השחד יעור עיני חכמים...</p>
<footer class=source>דברים טז:יט</footer></blockquote>
<blockquote lang=he><p>...ושחד על נקי לא לקח;<br/>
עשה אלה לא ימוט לעולם׃</p>
<footer class=source>תהילים טו:ה</footer></blockquote>
This is more than the requirement not to take a bribe in a specific case; it means that taking bribes permanently destroys your ability to be an impartial judge. David metaphorically removed the blind and the lame from Jerusalem.
{:he}
>ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבסי ויגע בצנור ואת הפסחים ואת העורים שנואי נפש דוד; על כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל הבית׃
--שמואל ב ה:ח
And these six prohibitions (three literal, three metaphoric) are not just for שלומה המלך; we are all in charge of our own internal judges.
<blockquote lang=he><p>והנה כל אדם הוא דיין, כי תמיד מוטל עליו לשפוט על צדק הנהגתו ואמתת השקפתו. אך כשנתבונן בערך הנגיעות המשפיעות עלינו בדיונים אלה, נמצא שהן תקיפות לאין ערך מכל שוחד שיוכלו לתת לשופטים של בית־דין.</p>
<footer class=source>מכתב מאליהו, שורש המוסר, כרך א, עמ׳ 56</footer></blockquote>
Our prejudices and self-interest act as "bribes" that blind our judgment. The Torah is telling us to not be a מצבה--don't be so self-important that you think you alone can judge; don't be an אשרה--don't try to overshadow others (listen to what they are telling you); and don't be a בעל מום--don't let your self-interest blind you. In Elul, we need to wake up and think, and listen to the feedback that others are giving us. That is one of the messages of the shofar.
{:he}
>אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם.
--משנה תורה, הלכות תשובה ג:ד
Pay attention to the doors you are going through and the doors you are closing softly.