Kavanot: פרשת נצבים תשפ״ה

This week's parsha continues Moshe's speech to בני ישראל from last week, warning of the consequences of breaking the ברית:

{:he}
><b>יט</b> לא יאבה ה׳  סלח לו כי אז יעשן אף ה׳ וקנאתו באיש ההוא  ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה; ומחה ה׳ את שמו  מתחת השמים׃  <b>כ</b> והבדילו ה׳ לרעה  מכל שבטי ישראל ככל  אלות הברית  הכתובה  בספר התורה הזה׃  <b>כא</b> ואמר הדור האחרון  בניכם אשר יקומו מאחריכם  והנכרי  אשר יבא מארץ רחוקה; וראו את מכות הארץ ההוא  ואת תחלאיה  אשר חלה ה׳  בה׃  <b>כב</b> גפרית ומלח  שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח  ולא יעלה בה כל עשב;  כמהפכת סדם ועמרה  אדמה וצביים  אשר הפך ה׳  באפו ובחמתו׃
--דברים פרק כט

They are being threatened with the punishment of סדום  and עמרה:

{:he}
><b>כד</b> וה׳  המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש;  מאת ה׳  מן השמים׃  <b>כה</b> ויהפך את הערים האל  ואת כל הככר  ואת כל ישבי הערים  וצמח האדמה׃
--בראשית פרק יט

The threat of punishment if the Jews don't listen to ה׳ is a frequent one, but this one is different. Through the entire תוכחה, the threatened punishment is entirely natural:

{:he}
><b>כד</b> יתן ה׳ את מטר ארצך  אבק ועפר;  מן השמים ירד עליך  עד השמדך׃  <b>כה</b> יתנך ה׳ נגף  לפני איביך בדרך אחד תצא אליו  ובשבעה דרכים תנוס לפניו; והיית לזעוה  לכל ממלכות הארץ׃  <b>כו</b> והיתה נבלתך למאכל  לכל עוף השמים ולבהמת הארץ; ואין  מחריד׃
--דברים פרק כח

And that's true through the rest of the Torah (think of שמע and the threat of drought). But this is different: the destruction of סדום was supernatural; גפרית ומלח, brimstone and salt, doesn't normally fall from the sky. And in fact, it never happened. The other punishments and the ultimate חורבן and גלות were entirely natural, as described last parsha. So this is presumably metaphoric. But then what's the metaphee? Why is the threatened destruction compared to סדום?

Moreover, סדום was a long time ago. It makes sense to threaten the people with something they are familiar with, or at least was only a generation ago.

{:he}
>יככה ה׳ בשחין מצרים ובטחרים  ובגרב  ובחרס אשר לא תוכל  להרפא׃
--דברים כח:כז

{:he}
>והסיר ה׳ ממך  כל חלי; וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת  לא ישימם בך  ונתנם  בכל שנאיך׃
--דברים ז:טו

But somehow "ישראל will be destroyed the way סדום was destroyed" comes up a lot.

{:he}
><b>ט</b> לולי ה׳ צבאות  הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו  לעמרה דמינו׃
>
<b>י</b> שמעו דבר ה׳  קציני סדם; האזינו תורת אלקינו  עם עמרה׃
--ישעיהו פרק א

{:he}
>ובנבאי ירושלם ראיתי שַׁעֲרוּרָה נאוף והלך בשקר וחזקו ידי מרעים  לבלתי שבו  איש מֵרָעָתוֹ; היו לי כלם כסדם  וישביה כעמרה׃
--ירמיהו כג:יד

{:he}
><b>מו</b> ואחותך הגדולה שמרון היא ובנותיה  היושבת על שמאולך; ואחותך הקטנה ממך  היושבת מימינך סדם  ובנותיה׃  <b>מז</b> ולא בדרכיהן הלכת  וכתועבותיהן עשית;  כמעט קט  ותשחתי מהן בכל דרכיך׃  <b>מח</b> חי אני  נאם אדנ־י ה׳  אם עשתה סדם אחותך  היא ובנותיה כאשר עשית  את ובנותיך׃
--יחזקאל פרק טז

{:he}
>ויגדל עון בת עמי  מחטאת סדם;  ההפוכה כמו רגע  ולא חלו בה ידים׃
--איכה ד:ו

Why? What was חטאת סדם that was so bad, and that the Jews sin was even worse?

What exactly was the sin of סדם? The Torah doesn't specify. We have to infer. We know it was bad:

{:he}
> ואנשי סדם  רעים וחטאים  לה׳  מאד׃
--בראשית יג:יג 

And we know it was *not* sodomy.

{:he}
><b>מט</b> הנה זה היה  עון סדם אחותך;  גאון שבעת לחם ושלות השקט  היה לה ולבנותיה  ויד עני ואביון  לא החזיקה׃  <b>נ</b> ותגבהינה  ותעשינה תועבה לפני; ואסיר אתהן  כאשר ראיתי׃
--יחזקאל פרק טז

And Yeshaya tells them how *not* to be like סדום:

{:he}
><b>י</b> שמעו דבר ה׳  קציני סדם; האזינו תורת אלקינו  עם עמרה׃...<b>יז</b> למדו היטב דרשו משפט  אשרו חמוץ; שפטו יתום  ריבו אלמנה׃
--ישעיהו פרק א

The gemara goes on and on giving examples of the cruelty of the people of סדום.

{:he}
>ת"ר אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה...אמרו וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרות זהב לו למה לנו עוברי דרכים שאין באים אלינו אלא לחסרינו [מממוננו] בואו ונשכח תורת רגל מארצנו...
>
הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה אורחין כי מאריך גייזי ליה כי גוץ מתחין ליה...
>
כי הוה מתרמי להו עניא יהבו ליה כל חד וחד דינרא וכתיב שמיה עליה וריפתא לא הוו ממטי ליה כי הוה מית אתי כל חד וחד שקיל דידיה...
>
הויא ההיא רביתא דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא איגלאי מלתא שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא אתא זיבורי ואכלוה.
--סנהדרין קט,א-ב

>In Greek mythology, Procrustes...was a rogue smith and bandit from Attica who attacked people by stretching them or cutting off their legs, so as to force them to fit the size of an iron bed.
--Wikipedia, [_Procrustes_](https://en.wikipedia.org/wiki/Procrustes)

That is the sin of סדום: I've got mine; why should I share it with you? 

{:he}
>ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך, זו מדה בינונית. ויש אומרים, זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי, עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך, חסיד. שלי שלי ושלך שלי, רשע.
--משנה אבות ה:י

{:he}
><em>ויש אומרים זו מדת סדום</em>: קרוב הדבר לבא לידי מדת סדום, שמתוך שהוא רגיל בכך, אפלו בדבר שחברו נהנה והוא אינו חסר לא ירצה להנות את חברו. וזו היתה מדת סדום, שהיו מתכונים לכלות הרגל מביניהם, ואף על פי שהיתה הארץ רחבת ידים לפניהם ולא היו חסרים כלום.
--ברטנורא, משנה אבות ה:י

And the halacha is כופין על מדת סדום: the court can force a person to cede something if they won't lose anything by giving it up.

{:he}
>ההוא דזבן ארעא אמצרא דבי נשיה, כי קא פלגו, א"ל: פליגו לי אמצראי; אמר רבה: כגון זה כופין על מדת סדום.
--בבא בתרא יב,ב

So Moshe is telling the people that גלות is not only for betraying הקב״ה, but for betraying each other, for the sins בין אדם לחבירו. 

But why now? Why is this speech different for all other speeches?

Because this was a speech to the *community*.

{:he}
><b>ט</b> אתם נצבים היום כלכם  לפני ה׳ אלקיכם;  ראשיכם שבטיכם  זקניכם ושטריכם  כל  איש ישראל׃  <b>י</b> טפכם נשיכם וגרך  אשר בקרב מחניך;  מחטב עציך  עד שאב מימיך׃  <b>יא</b> לעברך  בברית ה׳ אלקיך ובאלתו;  אשר ה׳ אלקיך  כרת עמך היום׃
--דברים פרק כט

You are all in this ברית together. And now, you are all responsible for each other, both physically and spiritually:

{:he}
>הנסתרת לה׳  אלקינו; והנגלת לׄנׄוׄ וׄלׄבׄנׄיׄנׄוׄ  עׄד עולם לעשות  את כל דברי התורה הזאת׃
--דברים כט:כח 

{:he}
><em>הנסתרת לה' אלקינו</em>: ואם תאמרו מה בידנו לעשות? אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר ”פן יש בכם איש וגו'“, ואחר כך ”וראו את מכות הארץ ההוא“, והלא אין אדם יודע טמונותיו של חברו אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה' אלקינו, והוא יפרע מאותו יחיד, אבל ”הנגלות לנו ולבנינו“ לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם יענשו הרבים.
>
נקוד על ”לנו ולבנינו“ לדרש שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן, משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל *ונעשו ערבים זה לזה*.
--רש״י, דברים כט:כח

{:he}
>(ויקרא כו:לז) <em>וכשלו איש באחיו</em>: אינו אומר ”איש באחיו“ אלא בעון אחיו; מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה.
--ספרא, בחוקתי, פרק ז:ה

Moshe is saying that the ברית between ה׳ and the people is also a ברית between the people themselves: you can't have one without the other. It's why Hillel can say:

{:he}
>דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא. זיל גמור!
--שבת לא,א

It's not just the מצוות בין אדם לחבירו that are part of דעלך סני לחברך לא תעביד; the מצוות בין אדם למקום are also part of it. There is no way to relate to the Infinite if we cannot relate to our fellow human beings.

>Levinas treats the Face of the Other as a "trace of the infinite"...We cannot behold G-d in any manner of givenness except, through the Face of the Other (fellow humans).
--Hokon, commenting on [_What does Levinas' encounter with the Other mean?_](https://philosophy.stackexchange.com/a/117074)

And that is relevant to the upcoming ימים נוראים.

{:he}
>עברות שבין אדם למקום, יום הכפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה (ויקרא טז:כט), [כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם] מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ: עברות שבין אדם למקום, יום הכפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו.
--משנה יומא ה:ט

{:he}
> וכתב הרב
רבינו יאשיה פינטו, בפירוש הרי"ף על העין יעקב, אולם
שרבי אלעזר בן עזריה בא להוסיף על דברי תנא קמא, שאם לא פייס את חבירו *גם העבירות שבין אדם למקום* אין יום הכפורים מכפר, ודייק כן מהפסוק,
אימתי ”כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה'“, דהיינו עבירות שבין אדם למקום, בעין בזמן ש”לפני ה' תטהרו“, ביניכם לבין עצמכם, על עבירות שבין אדם לחבירו.
--יחוה דעת ה:מד

The previous ברית was בין אדם למקום.&#x200E;  בני ישראל were now entering a ברית בין אדם לחבירו. Now they (and we still) were liable for the sins of סדום and at risk of the absolute destruction, the גפרית ומלח שרפה כל ארצה, that סדום suffered.