Kavanot: פרשת נצבים־וילך תשפ״ו

In this week's parsha, Moshe gives the people a multiple-choice test:

{:he}
>העדתי בכם היום  את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך  הברכה והקללה; ובחרת  בחיים למען תחיה  אתה וזרעך׃
--דברים ל:יט

He really likes this image of the heavens and the earth testifying.

{:he}
><b>כח</b> הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם  ושטריכם; ואדברה באזניהם  את הדברים האלה  ואעידה בם  את השמים ואת הארץ׃  <b>כט</b> כי ידעתי  אחרי מותי כי השחת תשחתון  וסרתם מן הדרך  אשר צויתי אתכם; וקראת אתכם הרעה  באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה׳  להכעיסו במעשה ידיכם׃
--דברים פרק לא

{:he .lines}
>האזינו השמים  ואדברה;
ותשמע הארץ  אמרי פי׃
--דברים פרק לב:א

Rashi offers a number of explanations of this image; the one I want to focus on takes the heavens and the earth as a role model:

{:he}
><em>העדתי בכם היום את השמים וגו׳</em>: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם, שמא שנו את מדתם? שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם כענין שנאמר (קהלת א:ה) וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ? הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם, שמא שנתה מדתה? שמא זרעתם אותה ולא צמחה או שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים? ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד, אם זוכין אין מקבלין שכר ואם חוטאין אין מקבלין פרענות, לא שנו את מדתם, אתם שאם זכיתם תקבלו שכר ואם חטאתם תקבלו פרענות, על אחת כמה וכמה.
--רש״י, דברים ל:יט

The Sfas Emes is bothered by this. If the physical world has no free will, then what does that have to do with *our* mistakes?

{:he}
><em>העדותי בכם כו' פירש"י ז"ל כלום שינו שמים וארץ מידתם כו'</em>: ולכאורה מאי ראיה מהם, שאין להם בחירה?
>
אך על כל פנים מובן כי מדרך הטבע להיות נמשך כל דבר אחר הש"י וציויו. אם כן וודאי לא נגרע האדם מזה רק שניתן לו בחירה יצ"ט ויצה"ר. ואם לא יגבור הרע על הטוב ממילא מצד עצמו ימשך אחר הטוב ככל הנבראים. ומזה מובן (תהלים סב:יג) וּלְךָ אֲדֹנָ־י חָסֶד; כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ. וקשה מה החסד כדכתיב בגמרא.
--שפת אמת, נצבים תרל״א

{:he}
>רבי אלעזר רמי: כתיב: וּלְךָ אֲדֹנָ־י חָסֶד, וכתיב: כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ. בתחלה—כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ, ולבסוף— וּלְךָ אֲדֹנָ־י חָסֶד.
--ראש השנה יז,ב

{:he}
>אך גם מי שעושה טוב הוא מהש"י ורק שהוא נקי ולא נמשך אחר היצה"ר ממילא נתעורר הפנימיות שנתן הש"י באדם לטוב כנ"ל. וא"כ הכל רק חסד הש"י.
--שפת אמת, נצבים תרל״א

The idea is that both the laws of physics and the laws of halacha represent רצון ה׳. It's just that human beings have the ability to violate the halacha; I can't jump off a cliff and say, "I don't hold by gravity", but I can light a fire on שבת. The חסד that the Sfas Emes is describing is that our "natural" state is just like the heavens and earth, obeying ה׳'s will. We as free-willed human beings just need to uncover that natural state.

That helps explain the text of תהילים פרק יט:

{:he .lines}
><b>ב</b>  השמים  מספרים כבוד א־ל;    ומעשה ידיו  מגיד הרקיע׃
<b>ג</b>  יום ליום  יביע אמר;    ולילה ללילה  יחוה דעת׃
<b>ד</b>  אין אמר  ואין דברים;    בלי  נשמע קולם׃
<b>ה</b>  בכל הארץ  יצא קום     ובקצה תבל  מליהם;
לשמש     שם אהל בהם׃
--תהילים פרק יט

And then the psalmist focuses on the sun:

{:he .lines}
><b>ו</b>  והוא כחתן  יצא מחפתו;    ישיש כגבור  לרוץ ארח׃
<b>ז</b>  מקצה השמים  מוצאו ותקופתו על קצותם;    ואין נסתר  מחמתו׃
--תהילים פרק יט

ואין נסתר  מחמתו is usually translated as "nothing is hidden from its heat", but that has nothing to do with the sun orbiting as it obey's ה׳'s command. I would translate as "nothing is hidden from its sunniness", the nature of being the sun. It's a גבור  לרוץ ארח, an athlete running on a track. No choices, no chance of a mistake. The sun doesn't have free will; its "halacha" is <em>F = G × (m<sub>1</sub> × m<sub>2</sub>) \/ r<sup>2</sup></em> and it never sins.

The psalmist then describes how wonderful the Torah is.

{:he .lines}
><b>ח</b>  תורת ה׳ תמימה  משיבת נפש;    עדות ה׳ נאמנה  מחכימת פתי׃...
<b>יא</b>  הנחמדים מזהב  ומפז רב;    ומתוקים מדבש  ונפת צופים׃
--תהילים פרק יט

But he cannot be as consistent in obeying them as the sun is.

{:he .lines}
><b>יב</b>  גם עבדך  נזהר בהם;    בשמרם  עקב רב׃
<b>יג</b>  שגיאות מי יבין;    מנסתרות נקני׃
<b>יד</b>  גם מזדים  חשך עבדך     אל ימשלו בי אז איתם;
ונקיתי     מפשע רב׃
--תהילים פרק יט

I am imperfect. Unlike the sun, which can say אין נסתר, I have נסתרות. The right way to act isn't always clear and even when it is, I can't always overcome my יצר הרע to go against your commands. As Moshe says in this parsha:

{:he}
>הנסתרת לה׳  אלקינו; והנגלת לנו ולבנינו  עד עולם לעשות  את כל דברי התורה הזאת׃
--דברים כט:כח

Rav Moshe Shapiro says that this is the
distinction between קבלת מלכות שמים and קבלת עול מצוות.

{:he}
>אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה ”שמע“ ל”והיה אם שמע“? אלא כדי שיקבל עליו על מלכות שמים תחלה, ואחר כך יקבל עליו על מצות.
--משנה ברכות ב:ב

>When we perform the /mitzvos/ because of His kingship, we are essentially not doing so not out of choice and appreciation of these actions, but, rather, because we, like any subject, must do the King's bidding. But when we comply due to our acceptance of the yoke of the /mitzvos/, we are doing so because we realize that our very existence depends on fulfilling His commands. And just as we appreciate that we must breathe, eat, and drink fo our physical survival, so must we fulfill the 613 /Mitzvos/ to guarantee our spiritual survival. In addition, we accept and appreciate that our welfare and physical conditions depend on our spiritual state.
--Rabbi Aryeh Feldman, [_The Choice to Believe_](https://mosaicapress.com/product/the-choice-to-believe/), pp. 7-8

הסתכלו בשמים...שמא שנו את מדתם is meant as a lesson in our attitude toward מצוות, to feel they are as inherently *right* as the laws of nature.

And the message of וּלְךָ אֲדֹנָ־י חָסֶד; כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ is that even though תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ, there is דין and the יום הדין is right around the corner, לְךָ אֲדֹנָ־י חָסֶד.&#x200E; ה׳ allows for the נסתרות and תשובה is always possible.