After all the laws in this week's parsha, ה׳ gives Moshe some odd news. {:he} ><b>כ</b> הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך; ולהביאך אל המקום אשר הכנתי׃ <b>כא</b> השמר מפניו ושמע בקלו אל תמר בו; כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו׃ <b>כב</b> כי אם שמוע תשמע בקלו ועשית כל אשר אדבר ואיבתי את איביך וצרתי את צרריך׃ <b>כג</b> כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמרי והחתי והפרזי והכנעני החוי והיבוסי; והכחדתיו׃ --שמות פרק כג What is this מלאך and what does שמי בקרבו mean? {:he} ><em>הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגומר עד סוף הסדר</em>: אמר יצחק: זה לי ימים רבים בימי בחרותי חברתי על הפרשה הזאת מאמר; קראתיו ”עטרת זקנים“, ושם שאלתי שאלות רבות בפרשה ועניניה והצעתי הצעות והמשכתי התשובות כפי ענין אותו מאמר. --אברבנל, שמות כג:כ Much of this comes from an article by Bar Ilan professor Shaul Regev, [מנהיגותו של המלאך](https://www2.biu.ac.il/jh/parasha/mishpatim/saul.html). One, more "rationalist" understanding of this מלאך is that it is a metaphor for the Torah itself. {:he} >דורשי רשומות אמרו ]הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ, הם לוחות הברית הנתונות בארון הקודש לשמרך בדרך, שנאמר (במדבר י:לג): וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה, שהיה מנמיך את ההרים, ומגביה את העמקים, ומשוה הדרך, והורג כל המזיקין, וכן מצינו כשנלקח ארון הברית בשדה פלשתים היתה יד ה׳ על הפלשתים. --פסיקתא זוטרתא, שמות כג:כ Ibn Ezra doesn't like this. {:he} >יש אומרים, כי המלאך הוא ספר תורה בעבור כי שמי בקרבו, ואחרים אמרו הוא ארון הברית ופירשו ושמע בקולו הכתוב בו, ואמרו לא ישא השם לפשעכם. וכל אלה דברי רוח, כי כל התורה והמקרא מלאים מזה הטעם, (בראשית כד:ז) הוא ישלח מלאכו לפניך; (בראשית מח:טז) המלאך הגואל אותי מכל רע. --אבן עזרא, שמות כג:כ Rambam notes that the language here is similar to the language later describing נביאים. {:he} ><b>טו</b> נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה׳ אלקיך; אליו תשמעון׃ <b>טז</b> ככל אשר שאלת מעם ה׳ אלהיך בחרב ביום הקהל לאמר; לא אסף לשמע את קול ה׳ אלקי ואת האש הגדלה הזאת לא אראה עוד ולא אמות׃ <b>יז</b> ויאמר ה׳ אלי; היטיבו אשר דברו׃ <b>יח</b> נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך; ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו׃ <b>יט</b> והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו׃ --דברים פרק יח >The meaning of the Scriptural passage, “Behold I will send an angel before thee,” etc., is identical with the parallel passage in Deuteronomy which God is represented to have addressed to Moses at the revelation on Mount Sinai, namely, “I will raise them up a prophet from among their brethren,” etc. The words, “Beware of him, and obey his voice,” etc., said in reference to the angel, prove [that this passage speaks of a prophet]. For there is no doubt that the commandment is given to the ordinary people, to whom angels do not appear with commandments and exhortations, and it is therefore unnecessary to tell them not to disobey him. --Guide for the Perplexed II:34 {:he} > ונצעק אל ה׳ וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים; והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך׃ --במדבר כ:טז {:he} ><em>מלאך</em>: זה משה. --רש״י, במדבר כ:טז And so, another non-mystical approach is that this מלאך refers to any messenger of ה׳, including human ones. {:he} ><em>הנה אנכי שולח מלאך</em>: נביא, שליח; דליכא למימר מלאך ממש דלא אמר ה' לשלוח מלאך ממש עד שעשו העגל שאמר להם בכעס ולא קבלו אלא מלאך זה נביא. --בכור שור, שמות כג:כ ---- But there's another מלאך that will lead בני ישראל that comes in after the sin of the עגל הזהב: {:he} ><b>א</b> וידבר ה׳ אל משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים; אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה׃ <b>ב</b> ושלחתי לפניך מלאך; וגרשתי את הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי׃ <b>ג</b> אל ארץ זבת חלב ודבש; כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה פן אכלך בדרך׃... > <b>יב</b> ויאמר משה אל ה׳ ראה אתה אמר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי; ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני׃ <b>יג</b> ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך; וראה כי עמך הגוי הזה׃ <b>יד</b> ויאמר; פני ילכו והנחתי לך׃ <b>טו</b> ויאמר אליו; אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה׃ --שמות פרק לג So Rashi says that our מלאך is the one later, that represents the *withdrawal* of the שכינה. {:he} ><em>הנה אנכי שלח מלאך</em>: כאן נתבשרו שעתידין לחטא, ושכינה אומרת להם כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ. --רש״י, שמות כג:כ And this מלאך shows up in the beginning of ספר יהושע: {:he} ><b>יג</b> ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו; וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו׃ <b>יד</b> ויאמר לא כי אני שר צבא ה׳ עתה באתי; ויפל יהושע אל פניו ארצה וישתחו ויאמר לו מה אדני מדבר אל עבדו׃ --יהושע פרק ה {:he} >ויש לשאל, שהרי הגזרה ההיא לא נתקימה, שהקב"ה אמר לו וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, ומשה בקש עליה רחמים ואמר אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה...ונתרצה לו הקב"ה ואמר לו (שמות לג:יז) גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה... > והתשובה לפי הדעת הזאת, כי הגזרה ההיא לא נתקימה עם משה בימיו...אבל לאחר מיתתו של משה רבינו שלח להם מלאך, וזה שאמר הכתוב וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ... --רמב״ן, שמות כג:כ ---- So most מפרשים say that this מלאך is in fact what we call “angels”, manifestations of ה׳'s actions in the physical world. Then Rashi adds an odd comment: {:he} >ורבותינו אמרו זה מטטרון ששמו כשם רבו. --רש״י, שמות כג:כא Ibn Ezra agrees that it is an angel, but disagrees on the name: {:he} >ובס' דניאל (דניאל פרק י) שר יון ושר פרס; (דניאל י:כא) כִּי אִם מִיכָאֵל שַׂרְכֶם. והוא הנקרא הגדול כי הוא נכבד מאחרים רבים, גם כתוב עליו (דניאל י:יג) [וְהִנֵּה מִיכָאֵל] אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעׇזְרֵנִי...וזה המלאך הוא מיכאל. --אבן עזרא, שמות כג:כ We dealt with the names of angels in <//פרשת וישב תשפ״ו>. Those names are human responses to seeing the influence of ה׳ in the world, and trying to categorize and analyze that influence. {:he} >הכח לא יוכר ויובדל אלא מפאת הפועל הנמשך ממנו וכתב החוקר שאין דרך אלינו לעמוד על מציאות השכלים הנבדלים ומספרם אלא מפאת פעולותיהם, בהנעת הגרמים השמימיים. והנה הגיד הכתוב כאן שהפועל שיעשה המלאך הזה הוא שיביאם לארץ וישמרם וזה עצמו הוא מה שכתב בסדר כי תשא שיעשה המלאך הנזכר שם, והוא המורה ששני המלאכים אחד כיון שפעולתם אחת. --אברבנל, שמות כג:כ {:he} >במלים הראשונות הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ, אין הכונה לאישיות נבדלת מן האלקים; לפי דרכי החשיבה הקדומה עשוי הגבול בין המשלח ובין המשולח להיטשטש בקלות. ואין מלאך האלקים סוף סוף אלא פעולתו של האלקים. --קאסוטו, שמות כג:כ So what's the מחלוקת about? מיכאל is the שר של ישראל. Hashem acts through nations and politics in the world. {:he} >פלגי מים לב מלך ביד ה׳; על כל אשר יחפץ יטנו׃ --משלי כא:א Every nation is seen as having a "שר", an angel that represents the national spirit and role in history and the world. Israel's is called מיכאל; our role is to declare ה׳'s unity and uniqueness. So it makes sense to say כי ילך מלאכי לפניך והביאך. But what is מטטרון? {:he} >מיהו המלאך מטטרון ולמה הוא מוחזק ברמה חשובה מאוד? > אלו דברי קבלה שאנו לא מתעסקים בהם יתר על המידה ובוודאי שלא באתר ואיתך הסליחה. > נשמח לענות על כל עניין אחר. --[שאל את הרב](https://www.hidabroot.org/question/177451) {:he .lines} >(שמות יב:יב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה: אני ולא מלאך; והכיתי כל בכור בארץ מצרים: אני ולא שרף; ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים: אני ולא השליח; אני ה׳: אני הוא ולא אחר. --הגדה של פסח {:he} ><em>ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים</em>: ולא על ידי השליח השלוח מאתו יתברך לכל המעשים הנעשים בארץ, והוא המלאך הגדול שנקרא בעבור כן מטטרון. --רמב״ן, שמות יב:יב מטטרון is either from the Aramaic נטר, to guard, or from the Greek μέτρο, measure or guide. Or both. The name comes up a few times in the Talmud. {:he} >[אלישע בן אבויה] חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל. אמר: גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה...שמא חס ושלום ב' רשויות הן! אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא. אמרו ליה: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה? --חגיגה טו,א {:he} >אמר ההוא מינא לרב אידית, כתיב (שמות כד:א): וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה׳. ”עלה אלי“ מיבעי ליה! אמר ליה: זהו מטטרון ששמו כשם רבו, דכתיב כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ. --סנהדרין לח,ב {:he} >עלה אל מטטרון שנקרא בשמי ה'. והטעם, עלה אל מקום הכבוד אשר שם המלאך הגדול, והכונה כי משה יבא בתוך הענן אשר שם כבוד ה' ולא יבא אל השם המיחד, (שמות לג:כ) כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי. --רמב״ן, שמות כד:א {:he} >ומעיקרא מאן הוה מיגמר להו [לתינוקות של בית רבן]? איבעית אימא: מיטטרון. --עבודה זרה ג,ב It's all very mysterious and mystical. But the idea is that מטטרון is the name we give to the concept of experiencing "the mind of G-d", learning Torah. And it is the מלאך הגדול,‎ **ה**שליח, because the Torah is the blueprint of the universe, (זהר חלק ב קסא,א)‎ אסתכל בה באורייתא וברא עלמא. So Abarbanel says that is the message that ה׳ is telling בני ישראל: You've just experienced מעמד הר סיני and the direct revelation of כבוד ה׳. That isn't going to continue. From now on, your experience of ה׳ isn't going to be so direct. Your guide, your μετατρον, is going to be the Torah. We use the word תורה as a metonym for ה׳; when David says in תהילים קיט:לא‎ דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֺתֶיךָ he means דבקות בה׳. {:he} >ואחרי שהשמיעם עשרת הדברות בכללותם ולמדם המשפטים הנכללים בהם, אמר הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ...וכן הוא הראוי כי לא תחשבו שכמו שזכיתם לדבקות העליון הזה ביציאת מצרים ומתן תורה עד היום כן יהיה תמיד...הנה התבאר טעם הדבור הזה בזה המקום. והנה משה רבינו לא בקש עליו לפי שראוי היות הדבר ראוי והגון. --אברבנל, שמות כג:כ So we come back full circle to the beginning of the shiur. As always, the rationalists and the mystics are singing the same song, just with different lyrics. Does הנה אנכי שלח מלאך לפניך mean תורה or המלאך הגדול שנקרא בעבור כן מטטרון? Yes.