In the aftermath of the war of the five kings, Avraham meets Melchizedek:
{:he}
><b>יח</b> ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין; והוא כהן לא־ל עליון׃ <b>יט</b> ויברכהו ויאמר; ברוך אברם לא־ל עליון קנה שמים וארץ׃ <b>כ</b> וברוך א־ל עליון אשר מגן צריך בידך; ויתן לו מעשר מכל׃
--בראשית פרק יד
It's the first time we see him, and the last, until he's mentioned in תהילים. David compares himself to Melchizedek:
{:he}
>נשבע ה׳ ולא ינחם אתה כהן לעולם;
על דִּבְרָתִי מלכי צדק׃
--תהילים קי:ד
And that's it. As we know, the aggadah abhors a vacuum (though Microsoft Copilot thinks I coined that phrase), so we identify Melchizedek with Shem:
{:he}
><em>ומלכי צדק</em>: מדרש אגדה הוא שם בן נח.
--רש״י, בראשית יד:יח
Shem is identified as dedicated to ה׳ in last week's parsha, so we understand how he becomes the כהן לא־ל עליון.
{:he}
><b>כו</b> ויאמר ברוך ה׳ אלקי שם; ויהי כנען עבד למו׃ <b>כז</b> יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם; ויהי כנען עבד למו׃
--בראשית פרק ט
And this concept of אלקי שם...ישכן באהלי שם becomes in the aggadah the idea of ישיבת שם (ועבר) which comes up again and again.
{:he}
>(בראשית כב:יט) <em>וישב אברהם אל נעריו</em>: ויצחק היכן הוא? רבי ברכיה בשם רבנן דתמן: שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה.
--בראשית רבה (וילנא) פרשת וירא נו:יא
{:he}
><em>ותלך [רבקה] לדרוש</em>: לבית מדרשו של שם.
--רש״י, בראשית כה:כב
{:he}
><em>[ויעקב איש תם] ישב אהלים</em>: אהלו של שם...
--רש״י, בראשית כה:כז
{:he}
>נמצא יעקב כשמת ישמעאל בן ששים ושלש שנים היה, ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה ואחר כך הלך לחרן.
--רש״י, בראשית כח:ט
{:he}
><em>[וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי] בן זקנים</em>:...כל מה שלמד משם ועבר מסר לו.
--רש״י, בראשית לז:ג
Now, calling "learning from Shem" a "yeshiva" is an anachronism, but we get the idea.
{:he}
><em>ותלך לדרוש את ה׳</em>: וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים? והלא לא הלכה אלא למדרש של שם...
--בראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סג:ו
בית מדרשו של שם represents as it were an alternate Torah to that of the אבות. It is the Torah of בני נח. It is what חז״ל called דרך ארץ that existed before the Torah was given.
{:he}
>א״ר ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה. הה״ד (בראשית ג:כד) לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. דרך זו דרך ארץ ואח״כ עץ החיים זו תורה.
--ויקרא רבה (וילנא) פרשת צו ט:ג
And it is an ethic that sees G-d as Master of the universe: קונה שמים וארץ.
{:he}
><em>קונה שמים וארץ</em>:...והנכון מה שאמר עוד קנאן להיות לו, כי כל אשר לאדם יקרא קנינו, ויקראו הצאן ”מקנה“ בעבור היותו עקר רכוש האדם...וכן בכל מקום תבוא להם במקום זכיה, כלומר שהוא שלו. ולזה נתכון אונקלוס שתרגם דְּקִנְיָנֵהּ ולא אמר ”קנה“.
--רמב״ן, בראשית יד:יט
I would translate קונה as "has title to". ה׳ is the one who has the title to the heavens and the earth. It's like my daughter's car. It's hers in the sense that she drives it, she puts gas in it and she has to remember to maintain it. But the title is mine. She does something wrong, I get to take it back. We obey G-d's law because it's His world; we are only living in it.
And Avraham immediately adopts this name:
{:he}
>ויאמר אברם אל מלך סדם; הרמתי ידי אל ה׳ א־ל עליון קנה שמים וארץ׃
--בראשית יד:כב
Imagine the scene. Avraham grew up in a land of idolatry and polytheism; as far as he knew, he invented monotheism.
{:he}
>כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, ולחשוב ביום ובלילה, והיה תמיה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג; ומי יסבב אותו, לפי שאי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו לא מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים...כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם, ולומר שאין זו דרך האמת, שאתם הולכים בה. ושיבר הצלמים, והתחיל להודיע לעם, שאין ראוי לעבוד אלא לאלו־ה העולם...וכיון שהיו העם מתקבצין לו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם.
--משנה תורה, הלכות עבודה זרה א:ג
and now he discovers there is a whole mesorah going back to אדם הראשון about א־ל עליון. Of course he incorporates all these new (to him) ideas and traditions, and his family and the בית מדרשו של שם continue to cross-fertilize each other. And we still do. We use Melchizedek's name of G-d in our תפילות.
{:he}
>בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹקֵֽינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹקֵי יִצְחָק וֵאלֹקֵי יַעֲקֹב, הָאֵ־ל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵ־ל עֶלְיוֹן קוֹנֵה שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ.
--שבת, מעריב, ברכה אחת מעין שבע
{:he}
>מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ. הָאֵ־ל הַגָּדול הַגִּבּור וְהַנּורָא, אֵ־ל עֶלְיון קונֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
--פסוקי דזמרה, נשמת כל חי
The א־ל הגדל הגבר והנורא is from Moshe:
{:he}
>כי ה׳ אלקיכם הוא אלקי האלהים ואדנ־י האדנים; הא־ל הגדל הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד׃
--דברים י:יז
But the א־ל עליון קונה שׁמים וארץ part is from מלכי צדק מלך שלם.
----
All that was introduction,
leading up to this question: Why do we get it wrong in the עמידה?
{:he}
>בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹקֵֽינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹקֵי יִצְחָק וֵאלֹקֵי יַעֲקֹב, הָאֵ־ל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵ־ל עֶלְיוֹן גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקוֹנֵה הַכֹּל...
--עמידה, ברכת אבות
It's clearly meant to be the same as the previous תפילות, and changing it to א־ל עליון קונה הכל wouldn't bother me so much; it's the same message.
{:he}
>”קונה הכל“ על שם ”קונה שמים וארץ“.
--אבודרהם, סדר תפילות החול, תפילת עמידה טז
But why add גומל חסדים טובים?
I think that is because
this is the ברכה of Avraham.
{:he}
><em>[ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך] והיה ברכה</em>: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, זה שאומרים ”אלקי אברהם“; וַאֲבָרֶכְךָ, זה שאומרים ”אלקי יצחק“; וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ שמך זה שאומרים ”אלקי יעקב“. יכול יהיו חותמין בכלן, תלמוד לומר וֶהְיֵה בְּרָכָה: בך חותמין ולא בהם.
--רש״י, בראשית יב:ב
Avraham brought something new to the conversation about א־ל עליון קונה שׁמים וארץ. Avraham saw ה׳ not only as powerful, omnipotent and omniscient, but as *good*. Avraham invented the concept of a benevolent G-d.
{:he}
>חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע; חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט׃
--בראשית יח:כה
And more than that, he sees in ה׳'s benevolence the very the reason that *we* should be good. The basis of our ethics is {:la}/imitatio dei/. ה׳ says about Avraham:
{:he}
>כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו *ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט* למען הביא ה׳ על אברהם את אשר דבר עליו׃
--בראשית יח:יט
That's what Moshe tells us our job is:
{:he}
>יקימך ה׳ לו לעם קדוש כאשר נשבע לך; כי תשמר את מצות ה׳ אלקיך *והלכת בדרכיו*׃
--דברים כח:ט
What does it mean to "go in His ways"?
{:he}
>והמצוה השמינית היא שצונו להדמות בו יתעלה לפי יכלתנו, והוא אמרו וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו, וכבר כפל צווי זה ואמר (דברים יא:כב) לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו. ובא בפירוש זה: מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הקב"ה נקרא צדיק אף אתה היה צדיק, מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד.
--רמב"ם, ספר המצוות, מצוות עשה ח׳
And so we emphasize that Avraham saw ה׳ as גומל חסדים טובים as well as קונה הכל and we add the אבות’s response to that גמילות חסדים:
{:he}
>וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת.
--עמידה, ברכת אבות
Avraham's gift was to see ה׳ as the source of goodness, and to see how that created our responsibility to be גומל חסדים טובים as well.