There was a sign that was taped to just about every computer in the 1970's: {: style=font-size:80%; } >ACHTUNG! ALLES LOOKENSPEEPERS! > Alles touristen und non-technischen looken peepers! Das computermachine ist nicht fuer gefingerpoken und mittengrabben. Ist easy schnappen der springenwerk, blowenfusen und poppencorken mit spitzensparken. Ist nicht fuer gewerken bei das dumpkopfen. Das rubbernecken sichtseeren keepen das cotten-pickenen hans in das pockets muss; relaxen und watchen das blinkenlichten. --[_blinkenlights_](http://www.catb.org/~esr/jargon/html/B/blinkenlights.html) That's kind of the feeling I get reading this week's parsha: {:he} > <b>מה</b> ויקח יעקב אבן; וירימה מצבה׃ <b>מו</b> ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל; ויאכלו שם על הגל׃ <b>מז</b> ויקרא לו לבן *יגר שהדותא*; ויעקב קרא לו *גלעד*׃ <b>מח</b> ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום; על כן קרא שמו גלעד׃ <b>מט</b> והמצפה אשר אמר יצף ה׳ ביני ובינך; כי נסתר איש מרעהו׃ <b>נ</b> אם תענה את בנתי ואם תקח נשים על בנתי אין איש עמנו; ראה אלקים עד ביני ובינך׃ --בראשית פרק לא I understand the monument that embodies the agreement between Yaakov and Lavan, and it's called גַּלְעֵד because it is literally a גל עד, a witness mound. But what is a יגר שהדותא and why tell us about it? The targum tells us: {:he} >וַאֲמַר לָבָן דְּגוֹרָא הָדֵין סָהִיד בֵּינִי וּבֵינָךְ יוֹמָא דֵין; עַל כֵּן קְרָא שְׁמֵיהּ גַּלְעֵד׃ --תרגום אונקלוס, בראשית לא:מח {:he} ><em>יגר שהדותא</em>: תרגומו של גלעד. --רש״י, בראשית לא:מח In Aramaic, יגר (or in later Aramaic, דְּגוֹרָא) is a mound, and שׂהיד (in later Aramaic, סָהִיד) is a witness. So Lavan and Yaakov call the thing by the same name, just each in their native languages. But why does the Torah tell us this? We don't get other translations, even if the conversations (like between Yosef and Pharaoh) were clearly in some other languange. For some reason, we need to be told that Lavan spoke Aramaic. Aramaic has a prominent role in Jewish history. {:he} >ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: תרגום של תורה, אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע. תרגום של נביאים, יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי... > ותרגום של תורה, אונקלוס הגר אמרו? והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב (נחמיה ח:ח): וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹקִים מְפֹרָשׁ ...”ויקראו בספר תורת האלקים“—זה מקרא; ”מפורש“--זה תרגום... > שכחום וחזרו ויסדום. --מגילה ג,א A "rationalist" understanding of the aggadah is that the מסורה of the תרגום was the *meaning* of the text, not so much the translation into Aramaic specifically, but the Maharsha makes another point. {:he} ><em>תרגום של תורה, אונקלוס</em>: התרגום הוא לשון ארמית והתורה ודאי ניתנה בלשון הקודש הוא לשון עברי מאבותינו...אלא פירושה מסיני היה תרגום...שהוא לשון ארמית שהיה להם ומורגלים בו מבית אבי אמם לבן הארמי. --מהרש״א, חדושי אגדות, מגילה ג,א Aramaic was the original מאַמע־לאָשן. In the future there would be Yiddish, Ladino, Judeo-Arabic, Yeshivish English, even modern Hebrew, but for 2000 years, the vernacular for the Jews was Aramaic. (Except for a relatively short gap in the time of בית ראשון; there's a fascinating narrative in מלכים ב פרק יח where the Assyrian general beseiging Yerushalayim profanes הקב״ה in Hebrew, not Aramaic, to intimidate the Jews. ואכמ״ל). יגר שהדותא is a witness to the relationship between Lavan and his daughters, the אמהות.‎ תורה was in לשון הקודש, but life was in Aramaic. ---- With that, there is an important halacha. {:he} >אלו נאמרין בכל לשון:...תפלה. --משנה סוטה ז:א But the gemara objects: {:he} >ותפלה בכל לשון? והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, דאמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי—אין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי! > לא קשיא: הא—ביחיד, הא—בצבור. --סוטה לג,א {:he} >אמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיולי בתפיחה, זימנין אמר: ”המקום יפקדך לשלום“. וזימנין אמר ליה: ”רחמנא ידכרינך לשלם“. היכי עביד הכי? והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי. ואמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי—אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי! > שאני חולה, דשכינה עמו. --שבת יב,ב So we can't pray in Aramaic because the angels don't understand it. What does that mean? Why do I even care about angels, if I'm praying to ה׳? If angels are the messengers (literally מלאכים) of ה׳, then they understand exactly what ה׳ wants them to understand! {:he} > ורחוק מאד שתהיה כוונתם ז"ל שמלאכי השרת אינן מבינין לשון ארמית או זולתו כי הם הראשונים לכל שבמדע. והלשון אינו אלא הוראת הדבור הפנימי אשר הוא שוה לכל. והנה מצינו נאמר בדניאל (ה:כד) בֵּאדַיִן מִן קֳדָמוֹהִי שְׁלִיחַ פַּסָּא דִי יְדָא וּכְתָבָא דְנָה רְשִׁים... > אך כוונתם ז"ל לזרז האנשים שישתדלו לדעת ולהשכיל בתורה ובחכמה על הדרך שאמרנו, עד שיוכר שלמותו בסדור לשונו בבואו להתפלל לפני אלקיו בלשון התורה הקדושה והנקיה מכל סיג, כדי שימצאו לו האמצעיים הנאותים להשלים רצונו, ושלא ישים אדם עצמו מכלל שאינם יודעים לבקש צרכיהם רק בלשון הדיוט והוא הלעז המשותף לנשים ונערים... > אמנם במקום חולה שהשכינה למעלה מראשותיו לזון אותו ולסעדו, המקום בתורת חסד ירחם עליו ולא יקפיד על חסרונו וכמו שאמר (תהילים קטז:ו) שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה' וכן בצבור כדפירש"י ז"ל יחיד צריך שיסייעוהו מלאכי השרת; רבים לא צריכי. --עקידת יצחק נח:א When we pray, it needs the formality of לשון הקודש, classical Hebrew. Praying in the vernacular end up sounding like Bart: >Rub-a-dub-dub, thanks for the grub. --Bart Simpson, [There’s No Disgrace Like Home](http://www.simpsonsforever.com/episodes/quotes/quote.php?id=55) That's just inappropriate. But the truth is that there are two kinds of prayers: the prayers we say, and the prayers we *feel*. {:he} >רבי אליעזר אומר: העושה תפלתו קבע, אין תפלתו תחנונים. --משנה ברכות ד:ד {:he} >מאי ”קבע“? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא: כל שתפלתו דומה עליו כמשוי...רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: כל שאינו יכול לחדש בה דבר. --ברכות כט,ב Prayer that we feel, תחנונים, like that said in the presence of the sick, or as part of the community, can be said in whatever words and whatever language we feel comfortable. But we don't always feel our prayers. There is still a place for תפלתו קבע. >I find it helpful to think of tefillah in three modes. The first is the baseline: simply saying the words...Hashem comes to shul, so to speak, not just to take attendance but to recognize our effort. Showing up counts. Davening counts. Saying the words is meaningful even if it isn’t with the best kavanah...That is important and meaningful. --Rabbi Gil Student, [_How to Pray All Day_](https://www.torahmusings.com/2025/11/how-to-pray-all-day/) But that needs help, metaphorically the מלאכי השרת; literally the structure and the language that חז״ל set up. And that can't be in Aramaic, the common language of the {:el}/hoi polloi/. ---- Nonetheless, the Maharal says we are misunderstanding the nature of Aramaic. Aramaic, despite everything we said--or *because* of everything we said--is at a *higher* spiritual level than לשון הקודש. He looks at the last Mishnas of פרקי אבות. {:he} ><b>כב</b> בן בג בג אומר: הפך בה והפך בה, דכלא בה. ובה תחזי, וסיב ובלה בה, ומנה לא תזוע... > <b>כב</b> בן הא הא אומר: לפום צערא אגרא. --משנה אבות פרק ה {:he} >להכי תנא להא מילתא בלשון ארמי, שהוא משל הדיוט שבני אדם רגילין לומר ולספר בהאי לישנא. --רש״י, משנה אבות ה:כג {:he} >אומר אני, וכן הוא, שלכך אלו שני מאמרים בלשון תרגום דוקא, מפני כי אלו שתי מעלות אחרונות לא נמצאו למלאכים...התורה וקבול שכר, אין למלאכים כלל; כי לא נתנה תורה למלאכים...וקבול שכר גם כן אין שייך למלאכים, כי השכר הוא שייך דוקא לאדם שקונה מעלה יותר ממה שהיה לו קודם...ואין למלאכי השרת צער כלל כאשר עושים רצון קונם, לכך אין להם יותר ממה שנבראו. --דרך חיים, אבות ה:כג Aramaic represents the language of human beings and only human beings can grow. {:he} ><b>ז</b> כה אמר ה׳ צבאו־ת אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמר וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמר את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העמדים האלה׃ <b>ח</b> שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך הישבים לפניך כי אנשי מופת המה; כי הנני מביא את עבדי צמח׃ --זכריה פרק ג >Human beings differ from angels in their ability to change, to grow and improve. Angels cannot change; they remain the same from the moment they come into existence until they expire. For this reason, the prophets generally describe angels as /Omedim/, “standing.” Angels stand in only one place, unable to advance or progress forward. Human beings, by contrast, are often referred to as /Holechim/, “walking,” referring to their capacity to progress, to move forward, to grow, to work on their characters and become better. If a person remains stagnant and complacent, if he has no interest in improving himself and advancing to the next level in religious observance and character refinement, then he has negated his most basic human quality. --Originally from https://www.dailyhalacha.com/m/parasha.aspx?id=117, now a dead link; cited in David Paskin, [_Why Are You Just Standing There? Parshat Nitzavim_](https://www.sefaria.org/sheets/4613?lang=he) So while תורה is in Hebrew, תלמוד is in Aramaic. We may pray in לשון הקודש, but we learn in the language that we think. {:he} >והתלמוד, שהוא לחכמים, בלשון תרגום. אבל הדבר הוא כמו שפירשנו...וזה מפני כי התלמוד הוא לברר משפטי התורה...והתלמוד הוא מעלת התורה בפרט, ולכך הוא בלשון ארמי. --דרך חיים, אבות ה:כג {:he} >והדבר תמוה, שהרי בכל דף גמרא יש הרבה לשון הקודש גם כן, וכיצד כתב ש”כל התלמוד חברו בלשון ארמי“? אמנם כוונתו לשקלא וטריא בגמרא, שהיא לעולם בלשון ארמי. --פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים ה:כג, הערה 2365 יגר שהדותא is a testimony to the insignificance of our humanity, and to the greatness of our humanity. {:he .lines} ><b>ה</b> מה אנוש כי תזכרנו; ובן אדם כי תפקדנו׃ <b>ו</b> ותחסרהו מעט מאלקים; וכבוד והדר תעטרהו׃ --תהילים פרק ח