This shiur is based on the Saint Louis Kollel Yarchei Kallah this year, given by [Rav Yaakov Kamenetsky](https://www.stlkollel.com/torahcast-podcast/episode/d80cbf48/mitzvas-talmud-torah-rav-yaakov-kamenetsky-shiur-1). This week's parsha includes the שמע. {:he} ><b>ו</b> והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך׃ <b>ז</b> ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך׃ --דברים פרק ו הדברים האלה is ambiguous: does this refer to saying the literal words of שמע or תלמוד תורה in general? >Embrace the healing power of “and”. --lots of sarcastic people; earliest I can find is [Robert Michael Lewis](https://www.cs.wm.edu/~rml/teaching/etc/camel_case_is_evil.html) We will be looking at these psukim as one of the sources of the מצווה of תלמוד תורה. {:he} >וְדִבַּרְתָּ בָּם, בם יש לך רשות לדבר, ולא בדברים אחרים. > רבי אחא אומר: וְדִבַּרְתָּ בָּם, עשה אותן קבע ואל תעשם עראי. --יומא יט,ב This concept was also said to Yehoshua as he prepared to lead בני ישראל into the land. {:he} >לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו; כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל׃ --יהשוע א:ח So we should speak Torah יומם ולילה, which could mean twice a day, and רבי שמעון בן יוחי combines that with the מצווה of קריאת שמע twice a day: {:he} >אמר רבי אמי:...אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים מצות לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אפילו לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית, קיים לֹא יָמוּשׁ, ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ. ורבא אמר: מצוה לאומרו בפני עמי הארץ. --מנחות צט,ב {:he} ><em>אסור לאומרו</em>: שלא יאמר בקרית שמע סגי ולא ירגיל בניו לתלמוד תורה. > <em>מצוה לאומרו כו'</em>: דסבר משום קרית שמע נוטל שכר גדול כזה אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ; אם היה עוסק כל היום כ"ש ששכרו גדול ומרגיל את בניו לתלמוד תורה. --רש״י, מנחות צט,ב But you could also read יומם ולילה as a merism meaning “all the time”. {:he} >שאל בן דמה, בן אחותו של רבי ישמעאל, את רבי ישמעאל: כגון אני, שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה, ולמוד בה חכמת יונית. --מנחות צט,ב First, what does רבי ישמעאל's nephew mean that he learned “כל התורה כולה”? There's always more to learn! But the expression has a specific halachic meaning. {:he} >**שאלה** > שלום רב, יש לי שאיפה להקיף את כל התורה כולה לפני גיל ה40 (אני בן 32). עשיתי את כל הבדיקות לפי הלו"ז היומי שלי (לקחתי הכל החשבון : תפילות, עבודה, ילדים, אשתי, קניות, ספורט, שינה וכו'), ואני יכול לקדש שעתיים ביום ללימוד, לא פחות ולא יותר. האם יש לכם תוכנית מסודרת כדי שאוכל לגמור את כל התורה--גם אם זה יהיה בבקיאות כמובן--תוך 8 שנים? --הרב אורן מצא, [_לימוד כל התורה כולה_](https://yhb.org.il/shut/%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%94/) {:he} >מצות עשה של תלמוד תורה על כל אדם לעצמו ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה... > וכשלומד לעצמו כשיגדיל ויכיר ויוכל ללמוד אזי לא ילמוד תחלה כל המקרא ואח"כ כל המשנה ואח"כ התלמוד...כי מי יודע כמה יחיה לפיכך חייב הוא לשלש זמן למידתו שבכל יום ויום שליש במקרא שליש במשנה...ובזמן הזה גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים כמו הטור והשלחן ערוך והגהותיו בכלל משנה יחשבו ושליש בתלמוד... --שולחן ערוך הרב, יורה דעה הלכות תלמוד תורה ב:ב רבי ישמעאל is making the point that there is a distinction between *knowing* Torah and *learning* Torah. There is a basic curriculum that everyone should strive to know, but even if you know that, the act of learning is an expression of our relationship to הקב״ה. {:he} >ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך׃ --דברים ו:ה {:he} ><em>והיו הדברים האלה</em>: ומהו האהבה? והיו הדברים האלה, שמתוך כך אתה מכיר בהקב"ה ומדבק בדרכיו. --רש״י, דברים ו:ה Rav Kamenetsky made the point that if you somehow were given כל התורה כולה in a prophetic dream, there still would be an obligation of הגית בו יומם ולילה. The מצווה of knowing כל התורה כולה (or at least striving toward that) comes from the other part of שמע that we quoted: {:he} >תנו רבנן: וְשִׁנַּנְתָּם, שיהו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד. --קידושין ל,א The מצווה is וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, “be sharp (ready with an answer, not ‘critical’) with your children (metaphorically, students)”--not “sharpen your students”--by knowing the material cold. {:he} >וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ...שיהו דברי תורה מחודדים בפיך...זהו שיעור באיכות, וביאור השיעור הוא לכל אחד לפי כחו...שאם יש לו מוח כזה שיכול ללמוד בשעה אחת...כל התורה כולה הוא מחויב ללמוד...ואם מחו אינו סובל רק ללמוד חצי דף בשעה, זהו חיובו מקרא דוְשִׁנַּנְתָּם שיהיו ד״ת מחודדין בפיך. --הרב ברוך בער ליבוביץ, ברכת שמואל, קידושין כ״ז So the מחלוקת between רבי ישמעאל and רבי שמעון בן יוחי is an argument about what וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה means: always or once in the morning and once at night. Rambam /paskens/ like רבי שמעון בן יוחי. {:he} >כל איש מישראל חיב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו אפלו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים ואפלו בעל אשה ובנים, חיב לקבע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. --משנה תורה, הלכות תלמוד תורה א:ח Now, you could argue that לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה isn't really a מצווה but a ברכה to Yehoshua: {:he} >ופליגא דרבי שמואל בר נחמני, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: פסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה, אלא ברכה. --מנחות צט,ב But even according to רבי שמואל בר נחמני we still have the mitzva from ודברת בם...ובשכבך ובקומך. {:he} >והנה זה הדין של וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ [וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ] שהוא לימוד פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית שהוא מקבל נגד אותם השערים של וְהָגִיתָ...אם אינו רוצה ללמוד כלל אז ליכא עיקר קיום תלמוד תורה ונחשב לו לעולם לביטול תורה... --הרב ברוך בער ליבוביץ, ברכת שמואל, קידושין כ״ז But we have another מחלוקת between רבי ישמעאל and רבי שמעון בן יוחי: {:he} >תנו רבנן: (דברים יא:יד) וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ; יכול דברים ככתבן, תלמוד לומר: וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ. הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל. > רבי שמעון בן יוחאי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר (ישעיהו סא:ה): וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וגו׳, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ... > אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל, ועלתה בידן. כרבי שמעון בן יוחי, ולא עלתה בידן. --ברכות לה,ב So רבי שמעון בן יוחי in מנחות says you just need to learn שמע twice a day, and in ברכות he says you should be spending *all* your time learning. רבי ישמעאל in מנחות says you should learn all the time, and in ברכות he says to make time for דרך ארץ. The Chida says there's no contradiction. {:he} >ואשמעה אחד קדוש מדבד רמי ומקשה דר׳ שמעון בן יוחאי ור׳ ישמעאל מחלפא שיטתייהו... > המטיבותיה דמר נראה דלא קשיא, דר׳ ישמעאל אדר׳ ישמעאל דקאמר בברכות היינו דקרא דכתיב וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ אף בעושי רצונו מיידי, וקרא ד־לֹא יָמוּשׁ לאו דוקא אלא נהוג מנהג דרך ארץ וכו' אבל כל שאינו בדרך ארץ--צרכי פרנסתו ההכרחית--ב־לֹא יָמוּשׁ קאי ואסור לאעסוקי בחכמה יונית או חיצונית וכיוצא, וכדאמר לבר אחתיה... --הרב חיים יוסף דוד אזולאי, ברכי יוסף, יורה דעה רמ״ו That is the halacha according to פרקי אבות: {:he} >רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון. > וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון. --משנה אבות ב:ב {:he} >ודרשב״י אדרשב״י נמי לא קשיא...דלעולם סבר רשב״י דלענין לֹא יָמוּשׁ נפיק בקריאת שמע שחרית וערבית ואתקיים. מיהו סבר רשב״י דמכח מצות תלמוד תורה אריה הוא דרביע אקרקפתא דגברא...ללמוד בתורה...כלליה ופרטיה ודקדוקיה משפטיה ודיניה...וזה מעלה ארוכה כמים שאין להם סוף...וכיוצא דרשות אחרות מקראי אחריני...אבל לענין לֹא יָמוּשׁ קיים בקריאת שמע דכיון דכתב רחמנא וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ כשאינם עושים רצונו של מקום אית לן למימר דבקריאת שמע נפטר מלֹא יָמוּשׁ. --הרב חיים יוסף דוד אזולאי, ברכי יוסף, יורה דעה רמ״ו But if you can fulfill the מצווה of תלמוד תורה with קריאת שמע שחרית וערבית, why does רשב״י say ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ? If a person is an עם הארץ, presumably that *is* לכל אחד לפי כחו. My thought comes from a pasuk in ספר משלי: {:he} >אל תוכח לץ פן ישנאך; הוכח לחכם ויאהבך׃ --משלי ט:ח Taken literally, this is talking about two people, one a לץ and one a חכם. The Shelah says that's wrong. {:he} > אַל תּוֹכַח אדם בצורה שתגרום לו להרגיש שהוא לֵץ, כי ביקורת גלויה כזאת עלולה לגרום לו ”לשנוא אותך“. עדיף שתוכיח אותו בצורה שתגרום לו להרגיש שהוא חָכָם (בכך שתיתן לו מחמאות לפני דברי הביקורת), כי אז הוא ”יאהב אותך“ וישמח על המחמאות שנתת לו ואולי אפילו יקבל את הביקורת. --[ביאור, משלי ט:ח](https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%98_%D7%97), על פי ר׳ ישעיה הלוי הורביץ (מחבר הספר ”שני לוחות הברית“) Similarly here, אסור לאומרו בפני עמי הארץ doesn't mean “don't teach this halacha” but “don't speak to others as to an עם הארץ”; don't say “you can't handle this; just say שמע twice a day and that's enough”. רבא, when he says מצוה לאומרו בפני עמי הארץ, isn't arguing with רשב״י; he's an amora. He's telling you that, yes, the technical halacha is fulfilled with קריאת שמע שחרית וערבית, but expect more from people. {:he} ><em>מצוה לאומרו כו'</em>: דסבר משום קרית שמע נוטל שכר גדול כזה (יהשוע א:ח) כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ; אם היה עוסק כל היום כ"ש ששכרו גדול, ומרגיל את בניו לתלמוד תורה. --רש״י, מנחות צט,ב >Treat people as if they were what they ought to be and you help them to become what they are capable of being. --[Johann Wolfgang von Goethe](https://www.goodreads.com/quotes/419209-treat-people-as-if-they-were-what-they-ought-to)