Last week, we brought up Moshe's relationship with Tziporah. It's not an easy question, and I won't reach any conclusions, but I wanted to look at it a little more. This will all be looking at the Torah through the eyes of the midrash, so if you want a more pshat-based approach, come back next week. Maybe. In this week's parsha, Moshe retells the story of מעמד הר סיני: {:he} ><b>יח</b> את הדברים האלה דבר ה׳ אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף; ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי׃... > <b>כו</b> לך אמר להם; שובו לכם לאהליכם׃ <b>כז</b> ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם; ועשו בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה׃ --דברים פרק ה The contrast between שובו לכם לאהליכם and ואתה פה עמד עמדי is striking, and the מפרשי פשט pick up on that: {:he} ><em>שובו לכם לאהליכם</em>: לחיי בשרים ותענוגות בני האדם כטבע האנושי. --העמק דבר, דברים ה:כו {:he} ><em>עמד עמדי</em>: בהתפשטות הגשמיות. --העמק דבר, דברים ה:כז The gemara says that this התפשטות הגשמיות alludes to the preparation for מעמד הר סיני: {:he} ><b>י</b> ויאמר ה׳ אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר; וכבסו שמלתם׃ <b>יא</b> והיו נכנים ליום השלישי; כי ביום השלשי ירד ה׳ לעיני כל העם על הר סיני׃...<b>טו</b> ויאמר אל העם היו נכנים לשלשת ימים; אל תגשו אל אשה׃ --שמות פרק יט And Moshe took that אל תגשו אל אשה as his new permanent status. {:he} >שלשה דברים עשה משה מדעתו, והסכים הקדוש ברוך הוא עמו. הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה, ושבר את הלוחות... > ופירש מן האשה; מאי דרש? נשא קל וחומר בעצמו, אמר: ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת, וקבע להן זמן, אמרה תורה (שמות יט:טו): הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים; אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה. אני, שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי, ואינו קובע לי זמן--על אחת כמה וכמה. ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו?- דכתיב (דברים ה:כז): לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם, וכתיב בתריה (דברים ה:כח): וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי. ואית דאמרי (במדבר יב:ח): פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ. --שבת פז,א Midrashically, how do we know that ואתה פה עמד עמדי refers to פירש מן האשה? The Midrash connects it to Miriam's complaint about her brother. {:he} ><b>א</b> ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח; כי אשה כשית לקח׃ <b>ב</b> ויאמרו הרק אך במשה דבר ה׳ הלא גם בנו דבר; וישמע ה׳׃... > <b>ה</b> וירד ה׳ בעמוד ענן ויעמד פתח האהל; ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם׃ <b>ו</b> ויאמר שמעו נא דברי; אם יהיה נביאכם ה׳ במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו׃ <b>ז</b> לא כן עבדי משה; בכל ביתי נאמן הוא׃ <b>ח</b> פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמנת ה׳ יביט; ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה׃ --במדבר פרק יב {:he} ><em>פה אל פה</em>: אמרתי לו לפרש מן האשה, והיכן אמרתי לו? בסיני—לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי. --רש״י, במדבר יב:ח The Sifrei doesn't give a reason for *why* Moshe did this. {:he} >מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה? אלא שראתה צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים. אחרה לה: מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים? אמרה לה: אין אחיך מקפיד בדבר. לכך ידעה מרים, ואמרה לאחיה, ושניהם דברו בו. --ספרי במדבר צט:א But other Aggadot connect it to the appointment of the seventy elders: {:he} ><b>כד</b> ויצא משה וידבר אל העם את דברי ה׳; ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל׃ <b>כה</b> וירד ה׳ בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים; ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו׃ --במדבר פרק יא {:he} >בעת שהיו אותם שבעים מתנבאים והיו אומרים האנשים, אשרי אמותיהם של אלו שרואות בניהם נביאים. והיתה שם צפורה, והתחילה עונה להם: אשרי אמותיהם, אבל אוי לנשותיהם. והיתה שם מרים ואמרה לצפורה: ולמה את אומרת ככה? אמרה לה צפורה: לפי שקיבל משה אחיך את התורה ונזקק לדיבור, פירש ממני. מיד מרים הגידה לאהרן והתחילו לדבר שניהם במשה. במה דברו עליו, על אודות האשה הכושית, ועשה שלא כהוגן שאשה גושית לקח וריחקה. --מדרש אגדה, במדבר יב:א Tosfot puts all these aggadot together. {:he} ><em>ואתה פה עמוד עמדי</em>: וא"ת, מנלן דפירש משה מדעתו קודם ושוב הסכים הקב"ה על ידו? שמא זה הוא צווי גמור שצוה לו לפרוש! ותירץ ר"ת, דאם איתא דמחמת צווי הקב"ה פירש ולא מדעתו היאך היה מערער אהרן ומרים? דכתיב ”ותדבר מרים ואהרן במשה“! אלא ודאי מתחלה פירש ממנה לגמרי משה מדעתו, ואע"ג דהסכים הקב"ה על ידו מ"מ נתרעמו עליו לפי שאילו לא פירש מדעתו לא היה הקב"ה מסכים, ד*בדרך שאדם הולך בה מוליכין אותו*, שהרי לאהרן ומרים לא אמר לפרוש אע"ג שגם עמהם היה מדבר. > ומיהו קשה דמשמע במדרש שלא ידעו זמן גדול שפירש ממנה; גבי אלדד ומידד שהיו מתנבאים שאמרה מרים אשרי נשותיהן של אלו שנתמנו בעליהן פרנסין על הציבור, אמרה צפורה אוי להם לנשותיהם של אלו שמיום שנתייחדה שכינה עם אחיך פירש ממני! מיד ותדבר מרים ואהרן במשה. משמע שלא ידעו קודם לכן. וכי לא ידעו הא דכתיב ואתה פה עמוד עמדי ואור"ת דודאי ידעו; אבל היו סבורין שפירש ע"פ הדבור עד שאמרה להם צפורה שמדעתו פירש ממנה מתחלה. --תוספות, שבת פז,א In other words, ה׳ didn't require Moshe to separate from his wife. {:he} >משה עצמו שפיר היה יכול לטבול לקריו כיון דמסקינן לעיל דניתנה תורה לטבולי יום ואמרינן נמי דכל עליותיו של משה היו בהשכמה ובלילה לא דיבר הקב"ה עמו אם כן שפיר היה יכול לטבול בלילה. --פני יהושע, שבת פז,א Moshe would go to his day job every morning. He could have gone to the mikvah and then communed with הקב״ה. {:he} ><b>ח</b> והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו; והביטו אחרי משה עד באו האהלה׃ <b>ט</b> והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל; ודבר עם משה׃ <b>י</b> וראה כל העם את עמוד הענן עמד פתח האהל; וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו׃ <b>יא</b> ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו; ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל׃ --שמות פרק לג But Moshe, מדעתו, made this קל וחומר. >Moses, however, decided on his own to abstain from marital relations, so that he would be fit to receive Divine communication at *all* times (Ramban). He did not want to delay such communication even the short time that it would take until he immersed himself. --Artscroll Talmud, Shabbos 87a, footnote 22 ---- High pressure occupations are bad for relationships. >Neurosurgical training, among the most rigorous and demanding of all medical specialties, had surely put a strain on our marriage. There were so many nights when I had come home late from work, after Lucy had gone to bed, and collapsed on the living room floor, exhausted, and so many mornings when I left for work in the early dark, before she'd awoken... > "If it were just residency, I could make it," she said. "We've made it this far. But the problem is, what if it's *not* just residency? Do you really think things will be better when you're an academic neurosurgery attending?" -- Paul Kalanithi, [_When Breath Becomes Air_](https://www.amazon.com/When-Breath-Becomes-Paul-Kalanithi/dp/081298840X), pp. 10-11 The difference is that Dr. Kalanithi didn't realize what a toll his occupation was taking, but Moshe did, and told Tziporah that this was what was going to happen. אמרה להם צפורה שמדעתו פירש ממנה מתחלה. ---- Was Moshe right? We don't know. The Torah doesn't tell us; it just tells us that Miriam's לשון הרע was wrong, not that her complaint was wrong. But I will try to justify Moshe a bit, and argue that Tziporah knew what she was getting into, and willingly stayed with Moshe. >Behind every successful man, there stands a surprised woman. --[Maryon Pearson](https://en.wikipedia.org/wiki/Maryon_Pearson) Remember when they got married: {:he} >ויואל משה לשבת את האיש; ויתן את צפרה בתו למשה׃ --שמות ב:כא Tziporah is eager to marry this איש מצרי, but it is clear that this will not be an intimate relationship. {:he} >מיד רצתה צפרה אחריו כצפור והביאה אותו, ולמה נקרא שמה צפרה, שטהרה הבית כצפור [פירוש מהרז״ו: שמלקט כל פירור אפילו קטן מאד עד שנשאר המקום נקי...כך טיהרה בית אביה מכל טומאה ועבודת כוכבים]. --שמות רבה א:לב {:he} ><em>ויתן את צפרה בתו למשה</em>: לא כתיב כאן ”לו לאשה“ כלשון המקרא בכ״מ. משום דמשמעות ”לו לאשה“ הוא לכלכל חייו ולהיות לו לעזר. משא״כ במשה שהיה מובדל מאנשים, ולא היתה לו לעזר. --העמק דבר, שמות ב:כא The next time we see Tziporah is on the way down to Egypt. {:he} ><b>כ</b> ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכבם על החמר וישב ארצה מצרים; ויקח משה את מטה האלקים בידו׃...<b>כד</b> ויהי בדרך במלון; ויפגשהו ה׳ ויבקש המיתו׃ <b>כה</b> ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו; ותאמר כי חתן דמים אתה לי׃ --שמות פרק ד {:he} ><em>ויבקש המיתו</em>: (המלאך ל)מֹשֶׁה: לְפִי שֶׁלֹּא מָל אֶת אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ, וְעַל שֶׁנִּתְרַשֵּׁל נֶעֱנַשׁ מִיתָה. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: חַס וְשָׁלוֹם! לֹא נִתְרַשֵּׁל, אֶלָּא אָמַר: אָמוּל וְאֵצֵא לַדֶּרֶךְ, סַכָּנָה הִיא לַתִּינוֹק עַד שְׁלוֹשֶׁת יָמִים; אָמוּל וְאֶשְׁהֶה ג' יָמִים, הַקָּבָּ"ה צִוַּנִי לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם! --רש"י, שמות ד:כה Moshe is so focused on his mission that he cannot attend to the needs of his family. Tziporah takes matters into her own hands and tells him, “you will be the death of me!”, חתן דמים אתה לי. And then she disappears again until after יציאת מצרים, when it becomes clear that she really did disappear; she went back to her father's house. {:he} >ויקח יתרו חתן משה את צפרה אשת משה אחר שלוחיה׃ --שמות יח:ב {:he} ><em>אחר שלוחיה</em>: כשאמר לו הקב"ה (שמות ד:יט) בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם...ויצא אהרן לקראתו ויפגשהו בהר האלקים. אמר לו מי הם הללו? אמר לו: זו היא אשתי שנשאתי במדין ואלו בני, אמר לו: והיכן אתה מוליכן? אמר לו למצרים! אמר לו: על הראשונים אנו מצטערים, ואתה בא להוסיף עליהם! אמר לה: לכי לבית אביך. נטלה שני בניה והלכה לה. --רש"י, שמות יח:ב The Mechilta goes even farther: {:he} ><em>ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה אחר שילוחיה</em>: רבי יהושע אומר: אחר שנפטרה ממנו בגט. --מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דעמלק פרשה א Ibn Ezra says that אחר שלוחיה tells us two different things: that Moshe sent her away, and that she *wanted to come back*. {:he} ><em>אחר שלוחיה</em>: י"א אחר שנתן לה רשות במלון ללכת לבית אביה בשובו לבדו אל ארץ מצרים. > ויש אומרים אחר ששלחה דורונות אליו. כמו (מלכים א ט:טז) [וַיִּתְּנָהּ] שִׁלֻּחִים לְבִתּוֹ [אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה]. --אבן עזרא, שמות יח:ב {:he} >מכל אלה עולה שהיה שילוח, והיה צורך להחזיר את הגלגל אחורה עד כדי משלוח דורונות מציפורה אל משה. --אשר יובל, מחלקי המים, [_ציפורה ומשה_](https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%A6%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%94#_ftn20) Tziporah knows what a marriage to משה רבינו means. She returns to this relationship with her eyes open. אוי להם לנשותיהם של אלו שנתמנו בעליהן פרנסין על הציבור. She will make that sacrifice. And that sacrifice includes her ultimate fate: {:he} >ציפורה שהופיעה זריזה ומהירה כציפור באהבתה למשה וחדה כצור לקיים מצוות מילה בדרך לגאולת בני ישראל ממצרים (שלא מלו כל אותם שנים), הולכת ונעלמת מן העין מפרשתנו ואילך, בה היא נזכרת בשמה בפעם האחרונה. מה עלה בגורלה כל אותם ארבעים השנים במדבר?...סתמה התורה ולא גילתה לנו. --אשר יובל, מחלקי המים, [_ציפורה ומשה_](https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%A6%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%94), מים אחרונים 1