Kavanot: פרשת בהר־בחקותי תשפ״ו

{:style=color:red}
🚧🏗️  Page Still Under Construction

{:.TODO}
talk about הדרן

{:he}
>הַדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ______ וְהַדְרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ______ וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לָא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת _____ וְלָא תִתְנְשִׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְאָתֵי.
--נוסח ה”הדרן“

{:he}
>ב דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש כי יפלא נדר בערכך נפשת לה׳׃ ג והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה; והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל הקדש׃
--ויקרא פרק כז

{:he}
>דבר אל בני ישראל  ואמרת אלהם  אדם כי יקריב מכם קרבן  לה׳ מן הבהמה  מן הבקר ומן הצאן  תקריבו  את קרבנכם׃
--ויקרא א:ב

{:.TODO}
define inclusio

{:he .lines}
>א תהלה לדוד; ארוממך אלוקי המלך; ואברכה שמך לעולם ועד׃...
כא תהלת ה׳ ידבר פי; ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד׃
--תהילים פרק קמה

{:.TODO}
start and end Leviticus, תורת כוהנים, with two models for dedicating ourselves or other human beings, to ה׳. Human sacrifice is frowned upon by the Torah. See <//פרשת בחקותי תשע״ט>

{:.TODO}
The קרבן model is אדם כי יקריב מכם; offering the actual person.

{:he}
>ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו, כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלקיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו, לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו נפש תחת נפש וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו.
--רמב״ן, ויקרא א:ט

>The /akedah/, then, poses a serious problem. If there is anything man knows, it is that it is rather unseemly to murder one’s son in cold blood. G-d’s commanding Avraham to do just that, [Rabbi David] Hartman explains, demands that he violate the most rudimentary dictate of his conscience and so effectively torpedoes Avraham’s moral independence.
--Rabbi Alex Ozar, [_Rabbi David Hartman’s Theological Legacy_](https://www.torahmusings.com/2013/06/rabbi-david-hartmans-theological-legacy/)

{:he}
>ג ואמרת שמעו דבר ה׳ מלכי יהודה וישבי ירושלם; כה אמר ה׳ צבא־ות אלקי ישראל הנני מביא רעה על המקום הזה אשר כל שמעה תצלנה אזניו׃ 
ד יען אשר עזבני וינכרו את המקום הזה ויקטרו בו לאלהים אחרים אשר לא ידעום המה ואבותיהם ומלכי יהודה; ומלאו את המקום הזה דם נקים׃ 
ה ובנו את במות הבעל לשרף את בניהם באש עלות לבעל; אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי׃ 
--ירמיהו פרק יט

<blockquote lang=he>וכתיב (ירמיהו יט) ”אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי“. ”אשר לא צויתי“ זה בנו של מישע מלך מואב ...”ולא דברתי“ זה יפתח; ”ולא עלתה על לבי“ זה יצחק בן אברהם.
<footer class=source>תענית ד,א</footer></blockquote>

The example of מישע מלך מואב is striking: his child sacrifice so shocks his enemies that they immediately retreat:

{:he .lines}
>כד ויבאו אל מחנה ישראל ויקמו ישראל ויכו את מואב וינסו מפניהם; ויכו בה והכות את מואב׃
כה והערים יהרסו וכל חלקה טובה ישליכו איש אבנו ומלאוה וכל מעין מים יסתמו וכל עץ טוב יפילו עד השאיר אבניה בקיר חרשת; ויסבו הקלעים ויכוה׃
כו וירא מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה; ויקח אותו שבע מאות איש שלף חרב להבקיע אל מלך אדום ולא יכלו׃
כז ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה על החמה ויהי קצף גדול על ישראל; ויסעו מעליו וישבו לארץ׃
--מלכים ב פרק ג

When faced with the need for sacrifice, we have to substitute:

<blockquote lang=he>יב ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה; כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני׃ 
יג וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו; וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו׃
<footer class=source>בראשית פרק כב</footer></blockquote>

And the parasha ends with a law that provides a striking contrast:

<blockquote lang=he>לב וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש לה׳׃ 
לג לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו; ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל׃ 
<footer class=source>ויקרא פרק כז</footer></blockquote>

Animals are to be offered. If the are קדוש, they cannot be exchanged. Human beings *must* be exchanged, because every individual has their own inherent value and cannot be offered to fulfill our own spiritual and psychological needs.

{:.TODO}
Relevant today as well. Do you know where the laws of לשון הרע are in the gemara?

{:he}
>א יש בערכין להקל ולהחמיר...ובמוציא שם רע להקל ולהחמיר. יש בערכין להקל ולהחמיר. כיצד. אחד שהעריך את הנאה שבישראל ואת הכעור שבישראל, נותן חמשים סלע. ואם אמר הרי דמיו עלי, נותן את שויו.
>
ה במוציא שם רע להקל ולהחמיר׃ כיצד׃ אחד שהוציא שם רע על הגדולה שבכהנה ועל הקטנה שבישראל נותן מאה סלע.
>
 נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה; שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע שנאמר: (במדבר יד:כב) וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי.
--משנה ערכין פרק ג

{:he}
>--ערכין טו,ב
ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המספר לשון הרע, אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני והוא יכולין לדור
בעולם, שנאמר (תהילים קא:ה): מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר  רֵעֵהוּ     אוֹתוֹ אַצְמִית;
גְּבַהּ עֵינַיִם  וּרְחַב לֵבָב     אֹתוֹ  לֹא אוּכָל--אל
תיקרי ”אוֹתוֹ לא אוכל“, אלא: ”אִיתוֹ לא אוכל“.

{:he}
>ארבעה דברים שהן נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואילו הן: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולן.
--ירושלמי פאה א:א

Just like the gemara puts the laws of לשון הרע in the middle of סדר קושין, so too does the Torah:

{:he}
> ב דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו; כי קדוש אני ה׳ אלקיכם׃...טז לא תלך רכיל בעמיך לא תעמד על דם רעך; אני ה׳׃
--ויקרא פרק יט

{:.TODO}
All of ויקרא is about the value of human beings. Don't destroy that with לשון הרע.

{:style=color:red}
🚧🏗️  Page Still Under Construction