בס״ד

Kavanot: Sitting in Yeshiva

Thoughts on Tanach and the Davening

יז ויאמר שאול אל מיכל למה ככה רמיתני ותשלחי את איבי וימלט; ותאמר מיכל אל שאול הוא אמר אלי שלחני למה אמיתך׃ יח ודוד ברח וימלט ויבא אל שמואל הרמתה ויגד לו את כל אשר עשה לו שאול; וילך הוא ושמואל וישבו בנוית (בניות)׃

שמואל א פרק יט

Targum translates נוית as בית אולפנא, a school. רד״ק elaborates:

…והיה זה המקום מקום לבני הנביאים שהיו יושבים שם ולומדים לפני שמואל…

רד״ק שמואל א יט:יח ד״ה וישבו נוית

This was David’s first contact with the man who anointed him king since that first visit. What would they have talked about? His upcoming responsibilities:

תניא רבי יוסי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה

סנהדרין כ,ב

עמלק was pretty much wiped out (though not enough, as we will see). חז״ל see a hint of their conversation in the name of the place they sat, נוית, seeing it as the plural of נוה.

עזי וזמרת י־ה ויהי לי לישועה; זה א־לי ואנוהו א־להי אבי וארממנהו׃

שמות טו:ב

תֻּקְפִי וְתֻשְׁבַּחְתִּי דְּחִילָא יְיָ אֲמַר בְּמֵימְרֵיהּ וַהֲוָה לִי לְפָרִיק; דֵּין אֱ־לָהִי וְאֶבְנֵי לֵיהּ מַקְדַּשׁ אֱ־לָהָא דַּאֲבָהָתִי וְאֶפְלַח קֳדָמוֹהִי׃

תרגום אונקלוס, שם

נחית בחסדך עם זו גאלת; נהלת בעזך אל נוה קדשך׃

שמות טו:יג

דַּבַּרְהִי בְּטָבְוָתָךְ לְעַמָּא דְּנָן דִּפְרַקְתָּא; דַּבַּרְהִי בְּתֻקְפָךְ לְדֵירָא דְּקֻדְשָׁךְ׃

תרגום אונקלוס, שם

To review recent history, about 13 years before, the משכן in שילה had been destroyed and the ארון taken by the פלישתים. The משכן was rebuilt (though only of curtains, not real walls) with the central מזבח in נב (just north of Jerusalem), and the ארון eventually recovered and placed in גבעת קרית יערים, the modern Telz-Stone. Note that both cities are in בנימין. But this was clearly temporary; בני ישראל had a responsibility to build a מקדש, a permanent place to spread the word of ה׳ to the world (we will deal more with the difference between a משכן and a מקדש later). They had a tradition that the מקדש would be built in בנימין, but not where:

כי אתא רב דימי אמר רבי בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין שנאמר (דברים לג) חופף עליו כל היום כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין

זבחים קיח,ב

לבנימן אמר ידיד ה׳ ישכן לבטח עליו; חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן׃

דברים לג:יב

So חז״ל saw נוית as the place to study about the נוה, the equivalent of today’s Temple Institute:

דרש רבא מאי דכתיב (שמואל א יט) וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה וכי מה ענין נויות אצל רמה אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם אמרי כתיב (דברים יז) וקמת ועלית אל המקום מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות לא הוו ידעי דוכתיה היכא אייתו ספר יהושע בכולהו כתיב (יהושוע יח) וירד ועלה הגבול ותאר הגבול בשבט בנימין ועלה כתיב וירד לא כתיב אמרי ש״מ הכא הוא מקומו סבור למבנייה בעין עיטם דמדלי אמרי ניתתי ביה קליל כדכתיב (דברים לג) ובין כתפיו שכן ואיבעית אימא גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה ושכינה בחלקו דבנימין ואי מדלינן ליה מתפליג טובא מוטב דניתתי ביה פורתא כדכתיב ובין כתפיו שכן.

זבחים נד,ב

Rabbi Shulman points out that there was a political reason for situating the מקדש in Jerusalem, on the border between יהודה and בנימין: it would help unite the country that still saw itself as יהודה and ישראל, separately. And the political center of the kingdom needs to be part of the Temple complex, just like the Sanhedrin, since the king acts as judge.

וישב שלמה על כסא ה׳ למלך תחת דויד אביו ויצלח; וישמעו אליו כל ישראל׃

דברי הימים א כט:כג

The רמב״ם sees this political side to the location of the מקדש as the reason that the Torah doesn’t specify it:

For three practical reasons the name of the place is not distinctly stated in the Law, but indicated in the phrase “To the place which the Lord will choose” (Deut. xii. 11, etc.). …Thirdly, and chiefly, every one of the twelve tribes would desire to have this place in its borders and under its control; this would lead to divisions and discord, such as were caused by the desire for the priesthood. Therefore it was commanded that the Temple should not be built before the election of a king who would order its erection, and thus remove the cause of discord.

Guide for the Perplexed, 3:45, Friedlander translation

In fact, looking for the place of the מקדש was seen as a מצוה:

כי אם אל המקום אשר יבחר ה׳ אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה׃

דברים יב:ה

…יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר לשכנו תדרשו ובאת שמה—דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא. וכן אתה מוצא בדוד, שנאמר (תהילים קלב:א-ה)…זכור ה׳ לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה׳ נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני…עד אמצא מקום לה׳ משכנות לאביר יעקב׃

ספרי דברים פסקה סב

Most of this analysis is from Hirsch.

חז״ל saw this as the beginning of David’s single-minded focus on building the בית המקדש, when he swore that he would not rest until it was built:

א שיר המעלות;
זכור ה׳ לדוד את כל ענותו׃
ב אשר נשבע לה׳; נדר לאביר יעקב׃
ג אם אבא באהל ביתי; אם אעלה על ערש יצועי׃
ד אם אתן שנת לעיני; לעפעפי תנומה׃
ה עד אמצא מקום לה׳; משכנות לאביר יעקב׃
ו הנה שמענוה באפרתה; מצאנוה בשדי יער׃
ז נבואה למשכנותיו; נשתחוה להדם רגליו׃
ח קומה ה׳ למנוחתך: אתה וארון עזך׃
ט כהניך ילבשו צדק; וחסידיך ירננו׃
י בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך׃
יא נשבע ה׳ לדוד אמת לא ישוב ממנה:
מפרי בטנך אשית לכסא לך׃
יב אם ישמרו בניך בריתי ועדתי זו אלמדם:
גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך׃
יג כי בחר ה׳ בציון; אוה למושב לו׃
יד זאת מנוחתי עדי עד: פה אשב כי אותיה׃
טו צידה ברך אברך; אביוניה אשביע לחם׃
טז וכהניה אלביש ישע; וחסידיה רנן ירננו׃
יז שם אצמיח קרן לדוד; ערכתי נר למשיחי׃
יח אויביו אלביש בשת; ועליו יציץ נזרו׃

תהילים פרק קלב

The perek is composed of two complementary verses, one describing David’s oath, the second describing ה׳'s. David’s part is itself composed of two parts, the first being the oath itself. ה׳ is described as אביר יעקב, since יעקב is the first to make such an oath to build a מקדש‎:

כ וידר יעקב נדר לאמר: אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש׃ כא ושבתי בשלום אל בית אבי; והיה ה׳ לי לאלקים׃ כב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים; וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך׃

בראשית פרק כח

אביר is an unusual word. It means “strong one, hero”, but in general it is spelled with a patach under the aleph and a dagesh in the bet, אַבִּיר. But when it refers to ה׳, it is always spelled with a chataf-patach and without the dagesh, אֲבִיר. I have not found an explanation why. It is also only used with the name יעקב (once with ישראל).

David uses the term משכנות, in the plural, since the משכן consists of three parts that at that time were separated: the קודש הקדשים, with the ארון, that was in קרית יערים; the קודש, with the מנורה and שולחן, that was in נב; and the חצר, with the מזבח. While there must have been a מזבח in נב (though it is not explicitly mentioned), מזבחות were permitted throughout ארץ ישראל (called במות), so effectively all of ארץ ישראל was the חצר. David promises not to rest until he can unite them all.

The second half of David’s part is a prayer that the oath be fulfilled. The ארון, the source of ה׳'s voice in this world, as in (שמות כה:כב)‎ ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על ארון העדת את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל׃), has been in אפרת, a poetic term for אפרים (the location of שילה) and in קרית יערים, here called שדי יער. But those were only temporary; now is the time for it to finally rest, contrasting to Moshe’s prayer the first time the ארון moved:

ויהי בנסע הארן ויאמר משה: קומה ה׳ ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך׃

במדבר י:לה

Hirsch points out that the phrase הדם רגליו also implies resting after a journey.

And שלמה repeats the prayer when he finally builds the בית המקדש, and, looking ahead in our perek, ה׳ reassures David that He will listen to that prayer:

ח קומה ה׳ למנוחתך
אתה וארון עזך׃
ט כהניך ילבשו צדק;
וחסידיך ירננו׃
י בעבור דוד עבדך
אל תשב פני משיחך׃

יד זאת מנוחתי עדי עד:
פה אשב כי אותיה׃…
טז וכהניה אלביש ישע;
וחסידיה רנן ירננו׃
יז שם אצמיח קרן לדוד;
ערכתי נר למשיחי׃

מא ועתה קומה ה׳ אלהים לנוחך
אתה וארון עזך;
כהניך ה׳ אלקים ילבשו תשועה
וחסידיך ישמחו בטוב׃
מב ה׳ אלקים אל תשב פני משיחך;
זכרה לחסדי דויד עבדך׃

תהילים פרק קלבתהילים פרק קלבדברי הימים ב פרק ו

The second half of the perek is ה׳'s oath to David, which is explicitly discussed when ה׳ tells him that he will be unable to build the בית המקדש‎:

ד ויהי בלילה ההוא; ויהי דבר ה׳ אל נתן לאמר׃… ח ועתה כה תאמר לעבדי לדוד כה אמר ה׳ צב־אות אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על עמי על ישראל׃… טז ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך: כסאך יהיה נכון עד עולם׃

שמואל ב פרק ז

ה׳'s part starts with a restatement of this promise, making it clear that it is conditional on David’s descendants keeping the Torah (no aposiopesis here!) then the reassurance mentioned above. All-in-all, this is a שיר המעלות, a song sung on the steps of the בית המקדש, about the importance of the בית המקדש.