Kavanot: Aequanimitas

Thoughts on Tanach and the Davening

<blockquote><p>Thou must be like a promontory of the sea, against which, though the waves beat continually, yet it both itself stands, and about it are those swelling waves stilled and quieted.</p>
<p class=source>Marcus Aurelius, quoted by <a href="http://www.medicalarchives.jhmi.edu/osler/aequessay.htm">William Osler, <cite>Aequanimitas</cite></a></p></blockquote>
<p>תהילים לז deals with how to look at the success of the wicked. (I have in my notes that this perek is relevant to our story, but I can't find the source.)</p>
<blockquote lang=he><p><b>א</b>  לדוד:  אל תתחר במרעים;    אל תקנא  בעשי עולה׃<br/>
<b>ב</b>  כי כחציר  מהרה ימלו;    וכירק דשא  יבולון׃<br/>
<b>ג</b>  בטח בה׳  ועשה טוב;    שכן ארץ  ורעה אמונה׃<br/>
<b>ד</b>  והתענג על ה׳;    ויתן לך  משאלת לבך׃<br/>
<b>ה</b>  גול על ה׳ דרכך;    ובטח עליו  והוא יעשה׃<br/>
<b>ו</b>  והוציא כאור צדקך;    ומשפטך  כצהרים׃<br/>
<b>ז</b>  דום  לה׳     והתחולל לו, אל תתחר  במצליח דרכו;    באיש  עשה מזמות׃<br/>
<b>ח</b>  הרף מאף  ועזב חמה;    אל תתחר  אך להרע׃<br/>
<b>ט</b>  כי מרעים  יכרתון;    וקוי ה׳  המה יירשו ארץ׃<br/>
<b>י</b>  ועוד מעט  ואין רשע;    והתבוננת על מקומו ואיננו׃<br/>
<b>יא</b>  וענוים יירשו ארץ;    והתענגו  על רב שלום׃<br/>
<b>יב</b>  זמם רשע  לצדיק;    וחרק עליו שניו׃<br/>
<b>יג</b>  אדני ישחק לו:    כי ראה  כי יבא יומו׃<br/>
<b>יד</b>  חרב  פתחו רשעים     ודרכו קשתם להפיל  עני ואביון;    לטבוח  ישרי דרך׃<br/>
<b>טו</b>  חרבם  תבוא בלבם;    וקשתותם  תשברנה׃<br/>
<b>טז</b>  טוב מעט  לצדיק     מהמון  רשעים רבים׃<br/>
<b>יז</b>  כי זרועות רשעים  תשברנה;    וסומך צדיקים ה׳׃<br/>
<b>יח</b>  יודע ה׳  ימי תמימם;    ונחלתם  לעולם תהיה׃<br/>
<b>יט</b>  לא יבשו  בעת רעה;    ובימי רעבון ישבעו׃<br/>
<b>כ</b>  כי רשעים  יאבדו  ואיבי ה׳  כיקר כרים;    כלו בעשן כלו׃<br/>
<b>כא</b>  לוה רשע  ולא ישלם;    וצדיק  חונן ונותן׃<br/>
<b>כב</b>  כי מברכיו  יירשו ארץ;    ומקלליו  יכרתו׃<br/>
<b>כג</b>  מה׳  מצעדי גבר כוננו;    ודרכו יחפץ׃<br/>
<b>כד</b>  כי יפל לא יוטל:    כי ה׳  סומך ידו׃<br/>
<b>כה</b>  נער  הייתי     גם זקנתי, ולא ראיתי  צדיק נעזב;    וזרעו  מבקש לחם׃<br/>
<b>כו</b>  כל היום  חונן ומלוה;    וזרעו  לברכה׃<br/>
<b>כז</b>  סור מרע  ועשה טוב;    ושכן לעולם׃<br/>
<b>כח</b>  כי ה׳  אהב משפט     ולא יעזב את חסידיו  לעולם נשמרו; וזרע רשעים    נכרת׃<br/>
<b>כט</b>  צדיקים יירשו ארץ;    וישכנו לעד עליה׃<br/>
<b>ל</b>  פי צדיק  יהגה חכמה;    ולשונו  תדבר משפט׃<br/>
<b>לא</b>  תורת אלקיו בלבו;    לא תמעד אשריו׃<br/>
<b>לב</b>  צופה רשע  לצדיק;    ומבקש  להמיתו׃<br/>
<b>לג</b>  ה׳  לא יעזבנו בידו;    ולא ירשיענו  בהשפטו׃<br/>
<b>לד</b>  קוה אל ה׳  ושמר דרכו     וירוממך  לרשת ארץ; בהכרת רשעים    תראה׃<br/>
<b>לה</b>  ראיתי  רשע עריץ;    ומתערה  כאזרח רענן׃<br/>
<b>לו</b>  ויעבר  והנה איננו;    ואבקשהו  ולא נמצא׃<br/>
<b>לז</b>  שמר תם  וראה ישר:    כי אחרית לאיש שלום׃<br/>
<b>לח</b>  ופשעים  נשמדו יחדו;    אחרית רשעים נכרתה׃<br/>
<b>לט</b>  ותשועת צדיקים  מה׳;    מעוזם  בעת צרה׃<br/>
<b>מ</b>  ויעזרם ה׳  ויפלטם:    יפלטם מרשעים  ויושיעם כי חסו בו׃</p>
<p class=source>תהילים פרק לז</p></blockquote>
<p>One thing to note is that it is alphabetical, but each stich is generally two psukim long. The ע is missing, though (דעת מקרא says it is in the middle of pasuk כח, with an extra ל:&#x200E; לעולם נשמרו וזרע רשעים    נכרת׃), and the ת stich starts with a ו.</p>
<h2>רוח ה׳, redux</h2>

The introduction is also interesting. It is one of nine פרקים that are listed only as לדוד (by my count), with no מאמר של שבח (see the [introduction to ספר תהילים](/Sefer+Tehilim/)). The gemara says:</p>
<blockquote lang=he><p><em>לדוד מזמור</em> מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה <em>מזמור לדוד</em> מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה</p><p class=source>פסחים קיז,א</p></blockquote>
<p>לדוד is read not as "by David" but as "to David" by the רוח הקודש. We will have to look into what that implies in general, but here there is only לדוד. This perek is much more like a נבואה than a paean to הקב״ה. The Zohar explains:

<blockquote lang=he><p><em>לדוד</em>  אי שירתא  לא קאמר, אי תפלה  לא קאמר, אלא בכל אתר <em>לדוד סתם</em>  רוח הקדש אמרו</p>
<p class=source>זוהר, ויחי רלט,א</p></blockquote>
<p>Most of this interpretation is from Hirsch.</p>
<p>There are three themes intertwined in this perek. The bulk of the psukim are advice, in the imperative: "This is how to look at the success of the רשע". This is unusual in ‎ תהילים and makes the perek feel more like משלי. The second theme is a reassurance that ה׳ will reward the צדיק and punish the רשע. The third theme runs throughout the perek with a few psukim about the behavior of the צדיק and the רשע.</p>
<p>The first 8 psukim are advice to the צדיק who is worried about the success of the רשע. Don't make yourself upset (תתחר is the reflexive of חרה, to become angry) or be jealous of them; their apparent flourishing is as temporary as grass that will be mowed down. Trust in ה׳; Hirsch interprets שכן ארץ as "be a neighbor to the earth"&mdash; participate in earthly things but don't be too involved in them; and shepherd your faith&mdash; it requires active nurturing to keep alive. Be reassured that your righteousness will be publicized even if others slander or mock you.</p>
<p>The advice is not so much about how to <em>behave</em> but how to <em>think</em>. Stay calm, even in the face of the apparent injustice of the world. It is noteworthy that this perek apparently addressed to David himself; Rabbi Eisemann in <a href="http://www.diggingdeeperjewish.org/kishinievbookdetail/music.htm"><cite>Music Made In Heaven</cite></a> says that David is described as אדמוני is to reflect his personality, his impestuousness. David himself needed the message of this perek to keep himself focused on what is truly important. ספר שמואל is the "historic" David, reflecting his weaknesses and mistakes; ספר תהילים is the "real" David, as he tries to be and tries to teach posterity.</p>
<p>Rabbi Eisemann connects this to the רוח ה׳ that David had. After he is annointed, the pasuk says, (שמואל א טז:יג)&#x200E;  ותצלח רוח ה׳ אל דוד  מהיום ההוא ומעלה.&#x200E; The root צלח means "to pass over forcefully", a synonym of עבר (Rabbi Eisemann adduces examples where צלח is translated in the Targum as עבר). Thus, David's רוח ה׳ would "pass over" him, implying its transience. Sometimes he would be inspired, other times he would be left with what his brother called (שמואל א יז:בח)&#x200E; זדנך ו&hellip;רע לבבך.</p>
<p>Rabbi Eisemann compares this to the description of מלך המשיח,&#x200E; (ישעיהו יא:ב)&#x200E; ונחה עליו  רוח ה׳.&#x200E; נחה means "resting", more permanent than צלח. He also deals with why the king of Israel had to be someone less than perfect; we will have to deal with this as well in the future.</p>
<p>פםוק ח׳ completes the inclusio with  אל תתחר  אך להרע.</p>
<h2>When Bad Things Happen To Bad People</h2>
<p>Psukim ט through כ describe the fate of the wicked, that they will soon be destroyed. Again the reassurance is not that there is some far-off balancing of accounts, but that the צדיק himself will see how גם זו לטובה, everything will work out. The meek <em>shall</em> inherit the earth.</p>
<p>The רשע may plan and threaten, but it is all a joke.</p>
<p>However strong the weapons of the רשע, those very weapons will be turned against him. The small forces of the צדיק will overwhelm the masses of the רשע.</p>
<p>איבי ה׳  כיקר כרים, the enemies of ה׳ are like valuable sheep, has a brilliant interpretation in the midrash (cited in the Artscroll Tehillim):</p>
<blockquote lang=he><p>(אסתר ג:א) אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא וגו׳. זה שאמר הכתוב (תהלים לז:כ) כי רשעים יאבדו ואויבי ה׳ כיקר כרים שאין מפטמין אותן לטובתן אלא לטבחה כך המן הרשע לא נתגדל אלא למפלתו. משל לאדם שהיתה לו סייחה וחמורה וחזירה והיה נותן לחזירה בלא מדה לחמורה ולסייחה במדה אמרה סייחה לחמורה מה שוטה זה עושה אנו שאנו עושין מלאכתו של בעל הבית נותן לנו במדה ולחזירה שהיא בטלה שלא במדה אמרה לה תבא השעה ואת רואה במפלתה שאין מאכילין אותה יותר לכבודה אלא לרעתה כיון שבא קלנדס מיד נטלו לחזירה ונחרוה התחילו נותנין שעורים לפני בתה של חמורה והיתה מנשבת בהן ולא אכלה אמרה לה אמה בתי לא המאכל גורם אלא הבטלה גורמת כך לפי שכתוב וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו לפיכך ויתלו את המן.</p>
<p class=source>אסתר רבה ז:א</p></blockquote>
<p>It seems to me that there is an important pun here; the רשעים are called מרעים, which certainly means "doers or causers of evil", but also has the sense of מרעה, pasture. מרעים really does mean "sheep" and that is the way to think of them.</p>
<h2>השמח בחלקו</h2>
<p>Pasuk כא describes the difference between a the צדיק and the רשע. Hirsch explains that the loan that the pasuk is talking about is the world that we have been given. We need to treat it as a loan, to be used to further G-d's will. The רשע simply takes and never helps others, while the צדיק gives graciously (חונן ונותן is a hendiadys).</p>
<p>Psukim כב to כט describe the reward of the צדיק, and end with the inclusio back to pasuk ט, concluding the description of the ultimate fate of both.</p>
<p>The most difficult pasuk is the one we say in bentching,  נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי צדיק נעזב; וזרעו מבקש לחם׃ This is more than a statement that the צדיק will ultimately be rewarded; how can David claim that he has never seen a צדיק whose children were beggars? That is clearly not true in our own experience. Hirsch and the <em>Etz Yosef</em> (Enoch Zundel ben Yoseph, 19th century commentator on מדרש תנחומא, ויצא, ג) both translate וזרעו מבקש לחם as "[even] when his children are begging." The צדיק does not feel himself abandoned when he has to depend on others; he is aware that ה׳ provides but does so in various ways. Just as he gives graciously, he accepts graciously.</p>
<p>Psukim ל to the end return to the advice, starting with a description of the other characteristic of the צדיק: his words and his thoughts and actions are consistent with חכמה,&#x200E; משפט and תורת אלקיו. Even if the רשע catches him, ה׳ לא יעזבנו בידו; it will not be permanent. The צדיק has an אחרית, a future, but the רשע's will be cut off.</p>
<p>The perek ends with the reassurance that ה׳ has already saved the צדיקים and therefore they have only to have faith; He is מעוזם בעת צרה, the source of their strength in bad times.</p>