This week's parsha describes building the משכן: {:he} > <b>ג</b> וזאת התרומה אשר תקחו מאתם; זהב וכסף ונחשת׃ <b>ד</b> ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים׃ <b>ה</b> וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים׃ <b>ו</b> שמן למאר; בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים׃...<b>ח</b> ועשו לי מקדש; ושכנתי בתוכם׃ --שמות פרק כה Rabbi Shulman has been teaching ספר דניאל, and he cited an interesting midrash: {:he} ><em>וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ וְגוֹ'</em>: זָהָב, כְּנֶגֶד מַלְכוּת בָּבֶל, דִּכְתִיב בָּהּ (דניאל ב:לח): אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא. כֶּסֶף, כְּנֶגֶד מַלְכוּת מָדַי, דִּכְתִיב (אסתר ג:ט): וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף. נְחֹשֶׁת, כְּנֶגֶד מַלְכוּת יָוָן, שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכֻּלָּם. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים, כְּנֶגֶד מַלְכוּת אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה:כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם רוֹאִין אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְגָּאוֹת וּבָאוֹת עֲלֵיכֶם, אֲנִי מַצְמִיחַ לָכֶם יְשׁוּעָה מִתּוֹךְ שִׁעְבּוּד. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, שֶׁמֶן לַמָּאוֹר, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלב:יז): שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי. --מדרש תנחומא ז:א We're all familiar with this model of the four kingdoms as a model for Jewish history from the first churban: four גלויות‎, Babylon, Persia/Media, Greece and Rome (with Egypt as the "zero-th" גלות). Rabbi Shulman pointed out that this model comes from Daniel: {:he} ><b>לא</b> אַנְתְּ מַלְכָּא חָזֵה הֲוַיְתָ וַאֲלוּ צְלֵם חַד שַׂגִּיא צַלְמָא דִכֵּן רַב וְזִיוֵהּ יַתִּיר קָאֵם לְקָבְלָךְ; וְרֵוֵהּ דְּחִיל׃ <b>לב</b> הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף; מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ׃ <b>לג</b> שָׁקוֹהִי דִּי פַרְזֶל; רַגְלוֹהִי מִנְּהֵן דִּי פַרְזֶל וּמִנְּהֵן דִּי חֲסַף׃ <b>לד</b> חָזֵה הֲוַיְתָ עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן וּמְחָת לְצַלְמָא עַל רַגְלוֹהִי דִּי פַרְזְלָא וְחַסְפָּא; וְהַדֵּקֶת הִמּוֹן׃ <b>לה</b> בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְזְלָא חַסְפָּא נְחָשָׁא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט וּנְשָׂא הִמּוֹן רוּחָא וְכָל אֲתַר לָא הִשְׁתְּכַח לְהוֹן; וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוָת לְטוּר רַב וּמְלָאת כָּל אַרְעָא׃... > <b>לח</b> וּבְכָל דִּי דָיְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן; אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא׃ <b>לט</b> וּבָתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי אֲרַע מִנָּךְ; וּמַלְכוּ תְלִיתָאָה אָחֳרִי דִּי נְחָשָׁא דִּי תִשְׁלַט בְּכָל אַרְעָא׃ <b>מ</b> וּמַלְכוּ רְבִיעָאָה תֶּהֱוֵא תַקִּיפָה כְּפַרְזְלָא; כָּל קֳבֵל דִּי פַרְזְלָא מְהַדֵּק וְחָשֵׁל כֹּלָּא וּכְפַרְזְלָא דִּי מְרָעַע כָּל אִלֵּן תַּדִּק וְתֵרֹעַ׃ <b>מא</b> וְדִי חֲזַיְתָה רַגְלַיָּא וְאֶצְבְּעָתָא מִנְּהֵן חֲסַף דִּי פֶחָר וּמִנְּהֵן פַּרְזֶל מַלְכוּ פְלִיגָה תֶּהֱוֵה וּמִן נִצְבְּתָא דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַהּ; כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָה פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא׃ <b>מב</b> וְאֶצְבְּעָת רַגְלַיָּא מִנְּהֵן פַּרְזֶל וּמִנְּהֵן חֲסַף מִן קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַקִּיפָה וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵא תְבִירָה׃ <b>מג</b> וְדִי חֲזַיְתָ פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא מִתְעָרְבִין לֶהֱוֺן בִּזְרַע אֲנָשָׁא וְלָא לֶהֱוֺן דָּבְקִין דְּנָה עִם דְּנָה; הֵא כְדִי פַרְזְלָא לָא מִתְעָרַב עִם חַסְפָּא׃ <b>מד</b> וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָ־הּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק; תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא --דניאל פרק ב {:he} >וְדָנִיֵּאל הָיָה רוֹאֶה אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת אֵלּוּ וּמִתְיָרֵא...אַנְתְּ [*בבל*] הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא. חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף, זוֹ מַלְכוּת *מָדַי*...וּמְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ, זוֹ מַלְכוּת *יָוָן*...שָׁקוֹהִי דִּי פַרְזֶל, זוֹ מַלְכוּת רְבִיעִית הִיא מַלְכוּת אֱדוֹם, וּמַלְכוּ רְבִיעָאָה תֶּהֱוֵא תַקִּיפָה כְּפַרְזְלָא...מָה הַבַּרְזֶל קָשֶׁה, כָּךְ הַמַּלְכוּת קָשָׁה. מָה הַחֶרֶס נוֹחַ לְהִשְׁתַּבֵּר, כָּךְ הִיא מִשְׁתַּבֶּרֶת בְּפֶתַע. --מדרש תנחומא ז:ב (in this vision, Daniel only names Babylon as the first. In later chapters, he will explicitly name Media as the second and Greece as the third). ---- This model of future history comes up a lot in חז״ל: {:he} >והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום; ורוח אלקים מרחפת על פני המים׃ --בראשית א:ב {:he} >רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלֻיּוֹת: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל...וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי...וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן...עַל פְּנֵי תְהוֹם, זֶה גָּלוּת מַמְלֶכֶת הָרְשָׁעָה, שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר כְּמוֹ הַתְּהוֹם...וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. --בראשית רבה ב:ד {:he} >ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם; והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו׃ --בראשית טו:יב {:he} >הראהו ארבע מלכיות שהן עתידין לשעבד את בניו...”אימה“--זו מלכות בבל, ”חשכה“--זו מלכות מדי, ”גדולה“--זו מלכות יון, ”נופלת“--זו מלכות רביעית. --מכילתא דרבי ישמעאל כ:טו The latter two I understand; תהו ובהו are bad, אימה חשכה are bad. They midrashically connect to גלות. But in our parsha, ה׳ says build Me a מקדש and the midrash reads it as build it out of Babylon et al.! What does that mean? ---- I think there's a hint to an idea that comes out the philosophy of Rav Kook, from R. Zadok of Lublin. But first, Hegel. >[T]the concept of history as a dialectical process with a beginning, a middle, and an end was borrowed by Marx from his great German predecessor, Georg Wilhelm Friedrich Hegel... > >The notion that mankind has progressed through a series of primitive stages of consciousness on his path to the present, and that these stages corresponded to concrete forms of social organization, such as tribal, slave-owning, theocratic, and finally democratic-egalitarian societies, has become inseparable from the modern understanding of man... > >For Hegel, the contradictions that drive history exist first of all in the realm of human consciousness, i.e. on the level of ideas--not the trivial election year proposals of American politicians, but ideas in the sense of large unifying world views that might best be understood under the rubric of ideology... --Francis Fukuyama, [_The End of History?_](https://www.embl.de/aboutus/science_society/discussion/discussion_2006/ref1-22june06.pdf) >For Hegel, historical development proceeds not in a straight line “but in a spiral and leading upwards to growth and progress. This is where action follows reaction; from the opposition of action and reaction a harmony or synthesis results”. --Jack Fox-Williams, [_Hegel’s Understanding of History_](https://philosophynow.org/issues/140/Hegels_Understanding_of_History) The Hegelian model of history is one of a series of "dialectics", opposing grand concepts (like capitalism vs. communism during the Cold War), called thesis and antithesis, that need to reach a synthesis, which then becomes the thesis to a new dialectic. Every stage leads to a further evolution of humanity until it reaches its final development, the "End of History". חז״ל didn't read Hegel, but one way to understand the ארבע גלויות is as a series of dialectics between Israel and each of the kingdoms, leading to a higher spiritual level for Israel as it is redeemed from that גלות. It's a very Hegelian idea, and fits with the way we use the term אחרית הימים. This way of looking at the ארבע גלויות is expressed in the writings of R. Zadok. >Each generation manifests particular tendencies which find expression in a variety of opposing ways. R. Zadok terms this idea “zeh le’umat zeh” (literally, ‘this opposed to this’). For example, a generation that desires to know the future produces both prophets and fortune tellers. A time period which emphasizes the abilities of the human intellect witnesses the rise of the Oral Law as well as the ascendency of Greek wisdom. --Rav Yitzchak Blau, [_Zeh Le’umat Zeh_](https://etzion.org.il/en/philosophy/issues-jewish-thought/rabbinic-thought/zeh-leumat-zeh) {:he} >אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים, תאמן; יש תורה בגוים, אל תאמן. --איכה רבה ב:יג >This is R. Zadok's essential prooftext, and it constitutes the warrant for his inclusion of gentile wisdom in his system. It ensures the existence of a body of valid gentile wisdom, which is associated with and implicit in Torah. However, given the contingent nature of the Nation's existence, their essential inability to comprehend and hold to the monistic truth of the contingent existence of the world and of themselves, valid gentile wisdom and its progenitors exist at cross purposes. This tension is resolved by the mechanism of Israel's exile, which operates as a medium of transfer of valid gentile wisdom to Israel and thus its (re)incorporation into Torah. Those parts of gentile wisdom, as absorbed and transmuted into Torah by the sages of Israel, will continue to exist. --Dr. Yaakov Elman, _The History of Gentile Wisdom According to R. Zadok ha-Kohen of Lublin_, Journal of Jewish Thought and Philosophy (1993), 3:153-187 {:he} >וגם האומות מכלל ברייתו של עולם ויש גם בהם אותיות דדברי תורה שמזה נמשך הניצוץ המחיה אותם דלולי כן לא היה להם שום מציאות כלל... > >והרבה דברי תורה מתחדשים על ידי ההתערבות בין האומות באופנים שונים ובדרך זה הוא קליטת הניצוצות מהם. > ולא בחנם אמרו ז"ל לשון זה אם יאמר לך אדם יש תורה [אל תאמן] ומהיכי תיתי יאמר כן, אבל הם צפו ברוח הקודש מה שעתידים המתפלספים שבדורות אחרונים לומר כי חכמה חיצונית דבני יון הם סתרי תורה והודיעו לנו שלא נאמין, ולא זהו הדרך בהוצאת דברי תורה מהחיצונים לקבל דברי חכמתם כמות שהוא ולומר שזהו דברי תורה שנקלט מהם. --ר' צדוק הכוהן, תקנת השבין ו The Divine purpose in history is bring the Divine wisdom, the Torah, to the entire world: {:he} ><b>א</b> וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה׃...<b>ז</b> וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן׃...<b>ט</b> לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי; *כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה׳* כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים׃ --ישעיהו פרק יא And in R. Zadok's model, it's not just the Jews who have this wisdom. We need to interact with everyone else to fully understand the Torah. It's worth noting that he does not say that *exile* per se is needed; he gives the examples of זה לעומת זה of Abraham\/Nimrod and Shlomo\/Queen of Sheba as cases when we learned from other nations without the punishment of exile. See Dr. Elman's article for details. ---- And Rav Kook took that dialectical\/developmental model of history and saw in it the nationalism\/globalism and religious\/secular dialectics that would lead to the State of Israel. >It is possible that Rabbi Kook knew something of Hegel's writings, and it is reasonable to assume that he learned of his ideas through the book of R' Nahman Krochmal, _Guide for the Perplexed of Our Times_... > "To be a living and functioning nation, and to remain strong enough to survive in spite of repeated crises; that has not been seen in history except in the case of Israel..." > "We began to say something of immense importance among ourselves and to the entire world, but we have not yet finished it. We are in the midst of our discourse, and we do not wish, and we are not able, to stop. We will not abandon our distinctive way of life nor our universal aspirations. The truth is so rich that we stammer; our speech is still in exile...Only a people that has completed what it started can leave the scene of history. To begin and not to finish--this is not in accordance with the pattern of existence. --Yosef ben Shlomo, [_Poetry of Being: Lectures on the Philosophy of Rabbi Kook_](https://www.amazon.com/Poetry-Being-Philosophy-Broadcast-University/dp/9650505253), quoting Rav Kook (but without sources), pp. 144-147 {:la}/passim/ ---- So, back to our midrash. There may be a hint here of this idea. {:he} >זָהָב, כְּנֶגֶד מַלְכוּת בָּבֶל...כֶּסֶף, כְּנֶגֶד מַלְכוּת מָדַי...נְחֹשֶׁת, כְּנֶגֶד מַלְכוּת יָוָן...וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים, כְּנֶגֶד מַלְכוּת אֱדוֹם --מדרש תנחומא ז:א Our mission in the world is ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. We can only do that by building the מקדש of the זהב וכסף ונחשת of the entire world.