בס״ד

Kavanot: פרשת שופטים תשע״ט

Thoughts on Tanach and the Davening

This week's shiur is largely taken from a 2010 article by Michael Wyschogrod, A King in Israel. Wyschogrod was a Jewish philosopher, Orthodox, but with a unique perspective on theology. He explicitly rejects the Rambam’s universalist theology and says the Jews really are special and beloved of G-d. He takes בנים אתם לה׳ אלקיכם much more literally than most Jewish thinkers, and uses the language of Christian theology to explain Israel’s place in the world.

Paradox attends the influence of Michael Wyschogrod, perhaps the most original Jewish theologian of the past half century. An unapologetic defender of Israel’s particularity and God’s special love for the Jewish people, he has often found a warmer reception among Christian thinkers than among traditional Jewish ones.

But the article has nothing to do with that. It looks at the nature of Jewish governance:

יד כי תבא אל הארץ אשר ה׳ אלקיך נתן לך וירשתה וישבתה בה; ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי׃ טו שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה׳ אלקיך בו; מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא׃ … כ לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל׃

דברים פרק יז

The Rambam, based on the gemara, takes שום תשים עליך מלך as a commandment:

שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ—למנות להם מלך שנאמר (דברים יז:טו) ”שום תשים עליך מלך“, ולהכרית זרעו של עמלק…ולבנות להם בית הבחירה.

משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות א:א

But the problem is that when the people actually do look for a king, in ספר שמואל, the נביא chastises them for losing faith in ה׳. Many pixels have been darkened over this, but I would take the approach of the Kli Yakar:

רבים אומרים מי יראנו טוב ביאור מספיק על הספק הגדול הנופל על מצוה זו, שאם היה רצון ה׳ שלצדק ימלוך מלך כשיחפצו הם אם כן למה נתרעם עליהם שמואל הנביא וה׳ עמו כששאלו להם מלך משמע שהיה דבר נתעב בעיני ה׳.

ואומר אני דעתי בקצרה שהרצון האלקי היה שלצדק ימלוך מלך עליהם כדי להטיל מוראו על כולם כמו שאמרו חז״ל (אבות ג:ב) הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ…ואמרת אשימה עלי מלך שיהיה מוראו עלי כי כן משמע לשון עלי שיהיה עליון עלי ומושל ורודה בי בחזקת היד…

אבל בימי שמואל לא דיברו נכונה כי אמרו (שמואל א ח:ו) תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ. לא אמרו עלינו מלך אלא לנו, כי לא רצו לקבל מרות שיהיה מוראו עלינו אלא יהיה לנו מסור בידינו להקים מלכין ולהעדי מלכין, והיוצא לנו מזה שבעל כרחו יחניף לנו…

כלי יקר, דברים יז:טו

The תכלית of כנסת ישראל is to establish a ממלכת כהנים:

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש; אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל׃

שמות יט:ו

ואתם תהיו לי וגו׳. לבד התנאי שמירת תורה ועבודה. דבל״ז א״א להיות ישראל. עוד תוסיפו להיות לי ממלכת כהנים. היינו הנהגה בין אדם לחבירו בדרך הישר והטוב כמו בני אדם אפרתים. ובאשר זה אינו תורה לפרש מהו הישר והטוב. וגם אין כל ענין ואין כל מקום וזמן שוים. ע״כ אין בזה תנאי ליהדות כיון שאין בזה חק קבוע. אבל רצון ה׳ בכך.

העמק דבר, שם

So I would understand the commandment of שום תשים עליך מלך as the requirement for a government that protects the rights of all. Does that require literally a king, a dictator? Famously, the Abarbanel disagrees:

הקדמה האחת הנה ראוי שנדע אם המלך הוא דבר הכרחי ומחוייב בעם חיוב עצמי או אפשר בלתו, וכבר חשבו הפלוסופים שהוא כן, ושרות המלך לעם בקבוץ המדיני כיחס הלב בגוף…

והנה הנסיון גובר על ההקש, הביטו וראו הארצות שהנהגתם על ידי המלכים, והיום הזה ראינו כמה ארצות שהנהגותיהם ע״י השופטים ומושלים זמניים נבחרים ביניהם ומלך אלקים עמהם, משפט נבחרה להם בסדור מוגבל, והם הרודים בעם העושים בעניני המלחמות …הלא ידעת אם לא שמעת כי ארץ רבה שהיתה מושלת בכל העולם…הנהגתה ע״י הקונשולי״ש…ועוד היום שררת ויניציא״ה הגברת רבתי בגוים שרתי במדינות, ומלכות פלורי״נציאה צבי היא לכל הארצות, ומלכיות אחרות גדולות וקטנות אין מלך בהם, והם מתנהגים על פי מנהגים נבחרים לימים קצובים, והנה המלכיות הנבחרות אשר אין בהם נפתל ועקש לא ירים איש את ידו ואת רגלו על כל דבר פשע…וזה כלו ממה שיורה שמציאות המלך בעם אינו הכרחי.

ההקדמה השנית היא שאף שנודה היות המלך דבר מועיל והכרחי בעם לתקן הקבוץ המדיני ושמירתו, מה שהוא, הנה בעם ישראל איננו כן כי אינו צריך ולא הכרחי להם…הנה התבאר שג׳ הענינים האלה: תשועת המלחמות והנחת התורה והמצות והענש וההכאה…כלם יעשה הש״י לעמו, ולכן היה הש״י מלכם ולא היה להם צורך למלך לשום דבר, כבר בא זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים כי מרע״ה אמר (פ׳ בשלח) ה׳ ימלוך לעולם ועד…

ואחרי ב׳ ההקדמות האלה שהקדמתי, שמע פירוש פרשת המלך וענין המצוה כפי אמתתה, הנה באמרו ”כי תבאו אל הארץ אשר ה׳ אלקיך נותן לך וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי“, אין בזה מצוה כלל כי לא צוה הש״י שיאמרו זה וישאלו מלך, אבל הנה הוא הגדת העתיד…

מאשר רז״ל במסכת סנהדרין…כשאמרו ג׳ מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה…כח המאמר שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ שכאשר ישאלו ישראל מלך שאז ישימו מי שיבחר בו הש״י…ולזה מה שאמר שם רבי נחמיה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן של ישראל שנאמר ואמרת אשימה עלי מלך, הנה כוון החכם הזה לדעתי.

אברבנאל, דברים יז:יד

Wyschogrod agrees:

From the way Israel’s monarchy was founded we can infer several things. First, human monarchy is not God’s first choice for the governance of Israel. His first choice is the Kingship of God, who, because he does not speak to the people directly, uses a prophet to transmit the word of God to the people. In this form of rule, exemplified by Moses’ rule over Israel, God employs the prophet to communicate not only generalities to the people but also concrete legal judgments, for example the request of the daughters of Zelophehad…

A more concrete form of divine monarchical rule can hardly be imagined. While direct divine rule did not last very long, the fact that the First Book of Samuel explicitly raises the option serves, among other things, to refute the view that with the giving of the Torah, direct divine intervention is no longer possible or desirable. Whatever subsequent forms of rule are depicted in the Bible, nothing can match direct divine rule, which rules out the possibility of error.

This form of government can be termed Mosaic kingship: a form of monarchy in which God himself is the monarch who speaks through the prophet.

יח נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך; ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו׃ יט והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו׃

דברים פרק יח

No one else agrees with רבי נחמיה, Abarbanel and Wyschogrod. The best proof that they are wrong is ספר שופטים;‎ ה׳ only sends the נביא after the people mess everything up.

adhocracy
A system of flexible and informal organization and management in place of rigid bureaucracy.

בימים ההם אין מלך בישראל; איש הישר בעיניו יעשה׃

שופטים כא:כה

So we do require some sort of civil government. Is Abarbanel right, that it does not have to be a dictatorship? The concept of government as a “social contract”, that society forms government for its own good and simply as an expression of power by the rulers, comes from Thomas Hobbes. To him, the “state of nature”—איש הישר בעיניו יעשה—is untenable:

Life in the State of Nature is “nasty, brutish and short.”

Hobbes’s answer to the State of Nature is the immediate establishment of a Leviathan: a single sovereign with absolute political authority. The Leviathan is executive, legislature and judiciary, all rolled into one: he is where the buck stops. Hobbes supports dictatorship because he believes there is no viable alternative. Anything short of absolutism is prone to disintegrate back into anarchy: if the buck doesn’t stop somewhere, the branches of the state that claim a share of sovereignty are doomed to fight for overall control. And anything is better than an “earth… filled with violence”: even tyranny.

I, as an American, disagree. A constitutional democracy allows for a stable, just society without tyranny. But it’s not that democracy is inherently ethical; Socrates was put to death by the democratic Athens; the French Reign of Terror was a product of the democratic French Republic. It’s that democracy is more likely to result in the kind of just society we need than a dictatorship. But that’s not some kind of philosophical truth; that’s a matter of faith. The kind of democracy we have today is at most 300 years old (from the English Glorious Revolution), and it’s too early to say if it’s better.

In 1972, Chinese premier Zhou Enlai was asked about the impact of the French Revolution. “Too early to say,” he replied.

The American Republic will endure until the day Congress discovers that it can bribe the public with the public’s money.


So, as a practical matter, what do we do? How do we פסקען, if we are to establish a Jewish state without active נבואה? Wyschogrod has a novel idea: do the same thing we do with any undecided halachic question: punt.

תיקו
כראשי תיבות של ”תשבי יפתור קושיות ובעיות“. שמשמעותן: השאלה תעמוד ותוכרע רק כאשר יבוא התשבי (אליהו הנביא).

הכל יהא מונח עד שיבא אליהו.

בבא קמא ג,א

His solution reminds me of the Lord of the Rings, before The Return of the King:

The Stewards of Gondor were firstly the chief high councillors to the Kings of Gondor and then the rulers of Gondor, until the return of the rightful ruler…The Stewards watched over the throne until it could be reclaimed by a true King of Gondor.

[T]he question today is whether it is possible to reconcile the modern concept of a state with a religious concept of legitimacy more than three millennia old. I believe that it is indeed possible, and that such a reconciliation offers a practical solution to the longstanding constitutional dilemma of the state of Israel.

The crowning of an actual Davidic monarch today would require prophecy to select the proper person. In the absence of prophecy, this is impossible—and the sages of Israel declared almost two thousand years ago that prophecy was gone from Israel. Israel nonetheless can be declared a Davidic monarchy without a reigning king. This action would build into the self-understanding of the state of Israel the messianic hope of the Jewish people, while excluding a messianic interpretation of the present state of Israel.

…It is a common occurrence in monarchy that no king is present or that the present king cannot rule, for example, due to youth. In such situations, a regent is appointed as a placeholder for a king…

It would be quite possible for Israel’s parliament to elect the regent who safeguards the throne just as it now elects Israel’s president. None of the other mechanisms of parliamentary democracy in Israel would need to change. What is important is not the specific mechanism by which the Israeli polity might choose a regent, but, rather, for Israel to understand itself as a monarchy, albeit one without a reigning king.

This would acknowledge God’s will that Israel be ruled by the House of David, and it would define the Jewish character of the Israeli state. If we concede that any constitutional constraints on popular sovereignty derive from an authority higher than the people, we must conclude that a constitution uniquely suited to a Jewish state should embody the political form through which this higher authority has been manifest in the Jewish concept of polity for the past three thousand years. To be a constitutionally Jewish state, Israel must understand itself as a monarchy temporarily without a king.

…The possible practical benefits, though, are incidental to the purpose of giving expression to the deep Jewish longing for Davidic restoration, expressed so frequently and with such deep emotion in the daily liturgy that Jews have recited for thousands of years, in which we beseech God to see a descendant of David on the throne of Israel.

I don’t think that anyone in the modern Israel would accept this, but I think it’s an intriguing idea.