בס״ד

Kavanot: פרשת משפטים תשע״ח

Thoughts on Tanach and the Davening

Much of this comes from a shiur by Dr. Benny Gesundheit, רשות לרופא לרפאות

This week’s parasha includes the laws of torts:

יח וכי יריבן אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף; ולא ימות ונפל למשכב׃ יט אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה; רק שבתו יתן ורפא ירפא׃

שמות פרק כא

רפא ירפא is important to me; it means I get paid:

אם יקום ויהליך בברא על ברייה ויהי זכא מחיא לחוד בוטלניה יתין ואגר אסיא ישלים.

תרגום אונקלוס, שמות כא:יט

But more than that; it implies that going to the doctor is a good thing:

דתני דבי רבי ישמעאל (שמות כא) ”ורפא ירפא“ מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות.

ברכות ס,א

Why does a doctor need permission? There’s a serious theological problem with medicine: if we believe that illness comes from ה׳, then how can we try to heal it?

נתנה רשות לרופאים לרפאות: ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי?!

רש"י, בבא קמא פה,א

And when we look at the context of רבי ישמעאל’s comment, we see that this is a serious argument in the gemara:

דאמר רב אחא: הנכנס להקיז דם אומר ”יהי רצון מלפניך ה׳ אלקי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי א־ל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת“; לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו. אמר אביי: לא לימא אינש הכי דתני דבי רבי ישמעאל (שמות כא) ”ורפא ירפא“ מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות.

ברכות ס,א

Human beings don’t cure illness; G-d does:

ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה׳ אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה׳ רפאך׃

שמות טו:כו

[T]he difference between a doctor and G-d is that G-d doesn’t think he’s a doctor.


And this attitude toward doctors is pervasive in תנ״ך:

א בימים ההם חלה חזקיהו למות; ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה׳ צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה׃ ב ויסב את פניו אל הקיר; ויתפלל אל ה׳ לאמר׃ ג אנה ה׳ זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי; ויבך חזקיהו בכי גדול׃

ד ויהי ישעיהו לא יצא העיר (חצר) התיכנה; ודבר ה׳ היה אליו לאמר׃ ה שוב ואמרת אל חזקיהו נגיד עמי כה אמר ה׳ אלקי דוד אביך שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך; הנני רפא לך ביום השלישי תעלה בית ה׳׃

מלכים ב פרק כ

יב ויחלא אסא בשנת שלושים ותשע למלכותו ברגליו עד למעלה חליו; וגם בחליו לא דרש את ה׳ כי ברפאים׃ יג וישכב אסא עם אבתיו; וימת בשנת ארבעים ואחת למלכו׃

דברי הימים ב פרק טז

הכלל כי בהיות ישראל שלמים…לא יתנהג ענינם בטבע כלל…כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר (שמות טו:כו) ”כי אני ה׳ רופאך“ וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה גם כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים כענין חזקיהו בחלותו (מלכים ב כ:ב-ג) ואמר הכתוב (דברי הימים ב טז:יב) ”גם בחליו לא דרש את ה׳ כי ברופאים“. ואילו היה דבר הרופאים נהוג בהם מה טעם שיזכיר הרופאים—אין האשם רק בעבור שלא דרש השם!

רמב״ן, ויקרא כו:יא, ד״ה ונתתי משכני בתוככם

And in חז״ל:

ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלושה הודו לו, ועל שלושה לא הודו לו. גירר עצמות אביו על מיטה של חבלים, והודו לו. כיתת נחש הנחושת, והודו לו. גנז ספר רפואות, והודו לו.

משנה פסחים ד:ט

וגנז ספר רפואות: כדכתיב ”והטוב בעיניך עשיתי“ ואמרינן בברכות שגנז ספר רפואות, לפי שלא היה לבם נכנע על חולים אלא מתרפאין מיד.

רש״י, פסחים נו,א

But lots of Jews are doctors!

A Jewish mother is walking down the street with her two young sons. A passerby asks her how old the boys are.

“The doctor is three,” the mother answers, “and the lawyer is two.”

Some commentators try to compromise. The Ibn Ezra says that doctors can heal wounds caused by human beings, but illness comes from G-d and can only be cured by G-d:

ולהתיר דברי הרופאים דברי יחיד הם. כי לפי דעתי, כי האמת להשען ישר דרך על בוראו ולא על בינתו, כן בדרך המזלות ובדרך הרפואות, כי הכתוב אמר: אני ה׳ רופאך, ואין צורך לעשות רופא אחר שותף עמו…והמכה היא מיד האדם, ויוכל האדם לרפאותה, ומי ירפא שיכה השם?

אבן עזרא (הפירוש הקצר), שמות כא:יט

The Ramban, who was a physician, says that people should have faith in ה׳ and look to ה׳ for cures. If they don’t, then ה׳ will deal with them בדרך הטבע, and then doctors are allowed to act:

…אילו לא היה דרכם ברפואות, יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה׳. אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים. וזו היא כונתם באמרם ”ורפא ירפא: מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות“: לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות…אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו…בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר…כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים…אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים.

רמב״ן, ויקרא כו:יא, ד״ה ונתתי משכני בתוככם

But we don’t hold that way להלכה. We go to doctors, we (with few exceptions) even vaccinate. This attitude comes from the Rambam, who starts his פירוש המשנה on גנז ספר רפואות by explaining that what Hezekiah hid was a book of magic, not of medicine:

ספר רפואות היה ספר שהיה בו סדר רפואות במה שאין מן הדין להתרפות בו, כגון מה שמדמין בעלי ”הטלסמאת“ שאם עושין ”טלסם“ בסדר מסוים מועיל לחולי פלוני וכיוצא בזה מדברים האסורים.

רמב״ם, פירוש המשניות, פסחים ד:ט
Talisman
1630s, “magical figure cut or engraved under certain observances,” from French talisman, in part via Arabic tilsam (plural tilsaman), from Byzantine Greek telesma “talisman, religious rite, payment,” earlier “consecration, ceremony,” originally in ancient Greek “completion,” from telein “perform (religious rites), pay (tax), fulfill,” from telos “end, fulfillment, completion” (see telos).

And then he goes on to explain that medicine is part of our השתדלות, the effort that we have to exert on our own behalf, and not a lack of בטחון:

ולא הארכתי לדבר בענין זה אלא מפני ששמעתי וגם פירשו לי ששלמה חבר ספר רפואות שאם חלה אדם באיזו מחלה שהיא פנה אליו ועשה כמו שהוא אומר ומתרפא, וראה חזקיה שלא היו בני אדם בוטחים בה׳ במחלותיהם אלא על ספר הרפואות, עמד וגנזו.

ומלבד אפסות דבר זה…הנה ייחסו לחזקיה ולסיעתו שהודו לו סכלות שאין ליחס דוגמתה אלא לגרועים שבהמון. ולפי דמיונם המשובש והמטופש אם רעב אדם ופנה אל הלחם ואכלו שמתרפא מאותו הצער הגדול בלי ספק, האם נאמר שהסיר בטחונו מה׳, והוי שוטים יאמר להם, כי כמו שאני מודה לה׳ בעת האוכל שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני, כך נודה לו על שהמציא רפואה המרפאה את מחלתי כשאשתמש בה.

רמב״ם, פירוש המשניות, פסחים ד:ט

It had been raining for days and days, and a terrible flood had come over the land. The waters rose so high that one man was forced to climb onto the roof of his house.

As the waters rose higher and higher, a man in a rowboat appeared, and told him to get in. “No,” replied the man on the roof. “I have faith in the L-rd; the L-rd will save me.” So the man in the rowboat went away. The man on the roof prayed for G-d to save him.

The waters rose higher and higher, and suddenly a speedboat appeared. “Climb in!” shouted a man in the boat. “No,” replied the man on the roof. “I have faith in the L-rd; the L-rd will save me.” So the man in thespeedboat went away. The man on the roof prayed for G-d to save him.

The waters continued to rise. A helicopter appeared and over the loudspeaker, the pilot announced he would lower a rope to the man on the roof. “No,” replied the man on the roof. “I have faith in the L-rd; the L-rd will save me.” So the helicopter went away. The man on the roof prayed for G-d to save him.

The waters rose higher and higher, and eventually they rose so high that the man on the roof was washed away, and alas, the poor man drowned.

Upon arriving in heaven, the man marched straight over to G-d. “Heavenly Father,” he said, “I had faith in you, I prayed to you to save me, and yet you did nothing. Why?” G-d gave him a puzzled look, and replied “I sent you two boats and a helicopter, what more did you expect?”


Rav Kook says that the very fact that we can understand enough about the laws of nature and human physiology that medicine is even possible, is a miracle that should increase our faith in ה׳:

…יורנו כי פעמים רבות תקלע חכמת הרפואה אל האמת, צריכין אנו להשכיל שגם השימוש בחכמת האדם ברפואה היא אחת מפליאות ההנהגה. ואנו משיבים את הדבר לההשגחה העליונה, כאותן הדברים שאין בו שום יכולת בפועל כפינו. כי רק אתה ה׳ רופא נאמן אתה, שלפניך גלויים כל רזי הגוף והנפש…אמנם אביי אמר שאין לנו לחוש על המסתרים של היחוסים שאין עינינו רואות אותם, שא״כ כבר בטלת כל עמל האדם לתיקון הגשמי והרוחני…אלא כך המדה, שאין ראוי לפקפק בה כלל, שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, והתורה נתנה רשות לרופא לרפאת בהיותו בקי במקצע שלו…והתפתחות שכל האדם, וכל תולדות המצאותיו דבר בעתו הכל מעשה ה׳ המתראה לפי צרכי האדם בעתותיו ודורותיו…

And so the halacha concludes, medicine is not just a רשות but a מצוה:

נתנה התורה רשות לרופא לרפאות. ומצוה היא. ובכלל פיקוח נפש הוא.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות ביקור חולים ורפואה ונוטה למות וגוסס, שלו:א

נתנה תורה רשות כו׳ ומצוה היא כו׳: קשה: כיון דבאמת מצוה היא למה קרי לה תחלה רשות? ונראה דהכי הוא כוונת הענין זה דרפואה האמיתית היא ע״פ בקשת רחמים דמשמיא יש לו רפואה כמ״ש ”מחצתי ואני ארפא“, אלא שאין האדם זוכה לכך אלא צריך לעשות רפואה על פי טבע העולם והוא יתברך הסכים על זה ונתן הרפואה ע״י טבע הרפואות וזהו נתינת רשות של הקדוש ב״ה. וכיון שכבר בא האדם לידי כך יש חיוב על הרופא לעשות רפואתו.

ט״ז יורה דעה, שם