בס״ד

Kavanot: פרשת מטות־מסעי תשע״ח

Thoughts on Tanach and the Davening

This week's parasha includes the detailed borders of ארץ ישראל:

א וידבר ה׳ אל משה לאמר׃ ב צו את בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם באים אל הארץ כנען; זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה ארץ כנען לגבלתיה׃ …יג ויצו משה את בני ישראל לאמר; זאת הארץ אשר תתנחלו אתה בגורל אשר צוה ה׳ לתת לתשעת המטות וחצי המטה׃ יד כי לקחו מטה בני הראובני לבית אבתם ומטה בני הגדי לבית אבתם; וחצי מטה מנשה לקחו נחלתם׃ טו שני המטות וחצי המטה; לקחו נחלתם מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה׃

במדבר פרק לד

Why does the Torah need to specify these details? Rashi says there is a religious reason:

זאת הארץ אשר תפל לכם וגו׳: לְפִי שֶׁהַרְבֵּה מִצְוֹת נוֹהֲגוֹת בָּאָרֶץ וְאֵין נוֹהֲגוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ, הֻצְרַךְ לִכְתֹּב מִצְרָנֵי גְבוּלֵי רוּחוֹתֶיהָ סָבִיב, לוֹמַר לְךָ מִן הַגְּבוּלִים הַלָּלוּ וְלִפְנִים הַמִּצְוֹת נוֹהֲגוֹת.

רש״י, במדבר פרק לד:ב

But it’s not so simple:

ב ארץ ישראל האמורה בכל מקום—היא הארצות שכובש אותן מלך ישראל או שופט או נביא מדעת רוב ישראל, וזה הוא הנקרא כיבוש רבים. אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שהלכו וכבשו לעצמן מקום—אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם—אינו נקרא ארץ ישראל, כדי שינהגו בו כל המצוות; ומפני זה חילק יהושוע ובית דינו כל ארץ ישראל לשבטים, ואף על פי שלא נכבשה—כדי שלא תהיה כיבוש יחיד, כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו.

ג הארצות שכבש דויד חוץ לארץ כנען, כגון ארם נהריים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן—אף על פי שמלך ישראל הוא, ועל פי בית דין הגדול היה עושה—אינן כארץ ישראל לכל דבר, ולא כחוצה לארץ לכל דבר כגון בבל ומצריים, אלא יצאו מכלל חוצה לארץ, ולהיותן כארץ ישראל לא הגיעו.

משנה תורה, הלכות תרומות פרק א

Simply being within the specified borders does not give the land קדושה; it requires כיבוש by all of כלל ישראל as well. That is why Joshua had to send the people out after they had nominally conquered the land:

א ויקהלו כל עדת בני ישראל שלה וישכינו שם את אהל מועד; והארץ נכבשה לפניהם׃ ב ויותרו בבני ישראל אשר לא חלקו את נחלתם שבעה שבטים׃ ג ויאמר יהושע אל בני ישראל; עד אנה אתם מתרפים לבוא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ה׳ אלקי אבותיכם׃ ד הבו לכם שלשה אנשים לשבט; ואשלחם ויקמו ויתהלכו בארץ ויכתבו אותה לפי נחלתם ויבאו אלי׃ ה והתחלקו אתה לשבעה חלקים; יהודה יעמד על גבולו מנגב ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון׃ …

יהושוע פרק יח

The story with David is interesting:

ומפני מה ירדו [הארצות שכבש דויד] ממעלת ארץ ישראל—מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל ארץ ישראל, אלא נשאר בה משבעה עממים; ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה תחילה, ואחר כך כבש ארצות אחרות—היה כיבושו כולו כארץ ישראל לכל דבר. והארצות שכבש דויד, הן הנקראין סוריה.

משנה תורה, הלכות תרומות פרק א:ד

We’ve looked at David’s foreign conquests in the Tanach class:

א ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם; ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים׃…ג ויך דוד את הדדעזר בן רחב מלך צובה בלכתו להשיב ידו בנהר (פרת)׃…ה ותבא ארם דמשק לעזר להדדעזר מלך צובה; ויך דוד בארם עשרים ושנים אלף איש׃ ו וישם דוד נצבים בארם דמשק ותהי ארם לדוד לעבדים נושאי מנחה; וישע ה׳ את דוד בכל אשר הלך׃

שמואל ב פרק ח

Why was that so problematic? The source for conquering the land outside the specified borders of ארץ ישראל comes from ספר דברים:

כב כי אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשתה; לאהבה את ה׳ אלקיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו׃ כג והוריש ה׳ את כל הגוים האלה מלפניכם; וירשתם גוים גדלים ועצמים מכם׃ כד כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה; מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם׃ כה לא יתיצב איש בפניכם; פחדכם ומוראכם יתן ה׳ אלקיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר לכם׃

דברים פרק יא

The Sifrei reads these psukim as two separate parts: הוריש ה׳ את כל הגוים האלה and only then כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה:

…תלמוד לומר ”וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם“ ואחר כך ”כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו“, שלא תהא ארץ ישראל מטמאה בגלולים ואתם חוזרים ומכבשים חוצה לארץ; אלא משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ…ואם תאמר מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם? אמרת, דוד עשה שלא כתורה: התורה אמרה משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ, והוא לא עשה כן, אלא חזר וכבש ארם נהרים וארם צובה, ואת היבוסי סמוך לירושלם לא הוריש. אמר לו המקום: את היבוסי סמוך לפלטורין שלך לא הורשת היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה?

ספרי דברים פרשת עקב פיסקא נא

So what did David do wrong? The last stronghold of the Canaanites was the Jebusite city of Jerusalem, and he did conquer it:

ו וילך המלך ואנשיו ירושלם אל היבסי יושב הארץ; ויאמר לדוד לאמר לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים לאמר לא יבוא דוד הנה׃ ז וילכד דוד את מצדת ציון היא עיר דוד׃ ח ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבסי ויגע בצנור ואת הפסחים ואת העורים שנאו (שנואי) נפש דוד; על כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל הבית׃

שמואל ב פרק ה

There are many opinions about the meaning of העורים והפסחים, but the פשט would seem to be like Rashi and the Targum, that this an editorial euphemism for עבודה זרה:

ד עצביהם כסף וזהב; מעשה ידי אדם׃
ה פה להם ולא ידברו; עינים להם ולא יראו׃
ז ידיהם ולא ימישון רגליהם ולא יהלכו; לא יהגו בגרונם׃

תהילים פרק קטו

העורים והפסחים: הם עבודת כוכבים שלהם.

רש״י, שמואל ב ה:ו

As we discussed in the Tanach class, David took Jerusalem without a battle. The Jebusites remained. The Sifrei understands עור ופסח לא יבוא אל הבית to mean that David kept the idols out of אוהל of the ארון that he built in Jerusalem, but let them keep their idols in their own homes. And that defeats the purpose of נחלת הארץ:

נ וידבר ה׳ אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר׃ נא דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם; כי אתם עברים את הירדן אל ארץ כנען׃ נב והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם ואבדתם את כל משכיתם; ואת כל צלמי מסכתם תאבדו ואת כל במותם תשמידו׃ נג והורשתם את הארץ וישבתם בה; כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה׃ נד והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחתיכם לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה; למטות אבתיכם תתנחלו׃ נה ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם; וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה׃ נו והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם׃

במדבר פרק לג

So there is a מצוה of כיבוש הארץ within the boundaries that ה׳ lays out in our parasha before any foreign adventures, but כיבוש הארץ has nothing to do with conquest and everything to do with eliminating עבודה זרה. It is the מצוה to create קדושת הארץ. We’ve said many times that ה׳ doesn’t create קדושה; human beings do, by taking the natural חול and elevating it for ה׳.


But why this land, with these boundaries? It goes back to what the Rambam referred to, הארץ שניתנה לאברהם:

יד וה׳ אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה׃ טו כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם׃ טז ושמתי את זרעך כעפר הארץ; אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה׃ יז קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה; כי לך אתננה׃

בראשית פרק יג

Avraham walks the land. That is the definition of ארץ ישראל:

ז והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם; להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך׃ ח ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם; והייתי להם לאלקים׃ ט ויאמר אלקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם׃ י זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך; המול לכם כל זכר׃

בראשית פרק יז

The boundaries of the land are the limits of where Avraham literally walked, where he made a כיבוש הארץ, spreading the idea of ethical monotheism.

תניא: הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו, דברי ר׳ אליעזר. וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק. אמר ר׳ אלעזר מ״ט דר׳ אליעזר? דכתיב (בראשית יג) ”קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה“. ורבנן? התם משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו.

בבא בתרא ק,א

ומבאר שאברהם אבינו קנה את הארץ בקנין הכללי לכן אין רשות לשטן לקטרג לומר גזלין אתם. אבל מכל מקום עדיין היו צריכים לקנות בקנין פרטי שכל אחד יקבל חלקו בארץ, ולזאת אליבא דרבנן לא מהני הילוך דאברהם אבינו.


But why was Avraham brought to this land in particular? Rav Yehuda Elitzur, in a 1974 article, gives a “geographic” reason:

אמר רבי לוי: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים; אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש בעידור בשעת העידור [חורשים בזמן החריש, זורעים בזמן הזרע] אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב״ה (בראשית יב:ז) ”לזרעך אתן את הארץ הזאת“:

בראשית רבה לט:ח

Of all the lands of the “Fertile Crescent”, the cradle of Western civilization, the area of Israel is unique in that it isn’t on a major river:

י כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם; אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק׃ יא והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת; למטר השמים תשתה מים׃ יב ארץ אשר ה׳ אלקיך דרש אתה; תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה׃

דברים פרק יא

The world’s major civilizations developed along rivers…

The earliest farmers…needed water to irrigate their land. Great rivers like the Nile, the Tigris and the Euphrates inundated the land several times a year, but crops needed water almost every day. So men dug canals starting from the banks of the river so that water could be transported to where it was most needed. Men dug these canals with their bare hands using the simplest of tools…

למה אפוא נבחרה ארץ ישראל? כדי שישראל יהיו יודעים שהם זקוקים לרחמים ולהשגחת הבורא בכל עת. לכאורה מצאנו את התשובה, אולם רחוקה היא מלהניח את הדעת. יושבי תל אביב וחבל דן בימינו נהנים ב״ה מאספקת מים סדירה ושופעת למדי…האם בטלה עכשיו בחירת ארץ ישראל? האם רק בגלל אותו נימוק אקלימטולוגי נבחרה?

מסתבר שהעניין האקלימטולוגי, לאמור שארץ ישראל תלויה בגשמים, אין הוא הטעם הבלעדי לבחירת ארץ ישראל, אלא דוגמה למכלול המקיף דברים רבים ושונים, מהם כבדי משקל. אלא שעניין הגשם גלוי לעין, פשוט ומובן לכל, לפיכך הוא משמש דוגמה. רוב בני ישראל התנחלו בהרי ארץ ישראל. הם היו עובדי אדמה. מחזור הגשמים היה בעיניהם הסימן המובהק והגלוי ביותר לאופיה וטיבה של ארץ ישראל שהיא ארץ ההשגחה, ארץ אשר ה׳ דורש אותה ועיניו בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. מטר השמים הוא האות והדוגמה, ואילו העיקרון הוא ארץ ההשגחה.

In Israel, in order to be a realist, you must believe in miracles.

למה הובאת לארץ הזאת? מפני שאתה תלוי כאן בהשגחה האלוקית. זו ההגדרה של המקרא והיא אמורה בלשון הנמלצת-הנשגבת האופיינית לו. אילו שאלנו יהודי מהטיפוס הישן העממי כיצד הוא מגדיר את העניין הייתה תשובתו: ארץ זאת שאי אפשר להתקיים בה אלא בניסי ניסים.

However holy we may make other places—Aleppo, Monsey, St. Louis—whatever our degree of כיבוש in the lands we live in, ארץ ישראל is the only place to feel the שכינה, to have a real connection with הקב״ה through our connection to אברהם אבינו and בני ישראל who first entered the boundaries of ארץ ישראל.