בס״ד

Kavanot: פרשת ויצא תש״פ

Thoughts on Tanach and the Davening

I want to look at the haftorah this week, which starts with an obvious connection to the parasha:

יג ויברח יעקב שדה ארם; ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר׃ יד ובנביא העלה ה׳ את ישראל ממצרים; ובנביא נשמר׃ טו הכעיס אפרים תמרורים; ודמיו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו אדניו׃

הושע פרק יב

We have talked about הושע on שבת שובה (this haftorah overlaps with that one). He was a נביא in the time of חזקיהו, when the Northern kingdom of Israel was exiled by Sargon, king of Assyria, and the Southern kingdom of Judah was besieged by his successor Sennacherib, but miraculously saved. He specifically was a נביא of the kingdom of Israel, predicting its downfall after the exile of the גלעד, the Eastern side of the Jordan.

While the first line of the haftorah obviously connects to the parasha, it’s not clear how it relates to the rest of the haftorah (or the message of הושע in general). Looking at the context doesn’t help; it’s a rebuke of Israel, how they started with such great potential and threw it away:

א סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל; ויהודה עד רד עם א־ל ועם קדושים נאמן׃ …ד בבטן עקב את אחיו; ובאונו שרה את אלהים׃ ה וישר אל מלאך ויכל בכה ויתחנן לו; בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו׃ …ח כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב׃ ט ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי; כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא׃ …יב אם גלעד און אך שוא היו בגלגל שורים זבחו; גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי׃ יג ויברח יעקב שדה ארם…

הושע פרק יב

The line about וישר אל מלאך ויכל comes from next week’s parasha:

כח ויאמר אליו מה שמך; ויאמר יעקב׃ כט ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל; כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל׃

בראשית פרק לב

The Malbim explains that the ויברח יעקב שדה ארם line is Israel’s response to the rebuke:

ויברח יעקב וכו׳ ובנביא העלה וכו׳ הכעיס אפרים תמרורים: שעורו, אפרים הכעיס תמרורים היינו שעל התוכחה שמוכיחים אותו על הדברים הנאמרים למעלה שהוא על הכחש והכפירה מה שעובד את העגלים, ועל המרמה שי״ל מאזני מרמה, על שני אלה משיב תשובה דרך לצנות ולעג להכעיס את המוכיחים בדברי תמרורים, שעל מה שמוכיחים אותו על המרמה, הוא מכעיס ומשיב, הלא ויברח יעקב שדה ארם, הלא מפני רמאות ומרמה ברח יעקב מפני עשו לשדה ארם, כי רמה את עשו בדבר הבכורה והברכה וא״כ הלא גם יעקב עשה מרמה, והלא ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר, שאח״כ בהיותו בבית לבן עבד בעבור אשה שהיא רחל ולבן רמה אותו ונתן לו את לאה ונתקיים המרמה בידו כי אח"כ שמר את הצאן שנית באשה אחרת, והוצרך לשמור בעד שתי נשים, וא״כ כבר היה הרמאות נהוג מימי אבותינו.

מלבי״ם, הושע יב:יג

Israel is arguing that cheating and lying are מנהג ישראל; Yaakov cheated to get the ברכות and that started a cycle of consequences that we see in this week’s parasha, and continues on for ever.

כה ויהי בבקר והנה הוא לאה; ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני׃ כו ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה׃

בראשית פרק כט

And their response to the accusation of idol worship is ובנביא העלה ה׳ את ישראל ממצרים; if ה׳ works through intermediaries then we should serve Him through intermediaries:

ובנביא: ונגד מה שהוכיחו אותם על הכחש והעגלים שעשו, היו משיבים שהם צריכים אל אמצעי בינם לבין ה׳…שתחלה היה משה אמצעי בינם ובין ה׳ וכאשר נעלם משה מאתם עשו את העגל…ועפ״ז אמרו גם הם שהם צריכים אל העגלים שיהיו אמצעי בינם לבין ה׳ בקבלת השפע, והביאו ראיה שהלא בנביא העלה ה׳ את ישראל מארץ מצרים, הרי שגם יצ״מ היה ע״י אמצעי שהוא הנביא, וכן אח״כ בנביא נשמר, כי הנביא היה תמיד אמצעי בהגעת השפע, הרי שצריך אמצעי בהגעת הרוחניות למטה, וע"כ הם עושים את העגלים.

מלבי״ם, הושע יב:יד

The נביא addresses the latter argument:

ואנכי ה׳ אלקיך מארץ מצרים; ואלקים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי׃

הושע יג:ד

But he doesn’t address the dishonesty argument. And it’s a real problem. In 2006, David Plotz, a nonreligious Jew, blogged his project to read the Torah straight through (with the Etz Hayim translation; one could do worse).

Jacob is so perplexing—a favorite of G-d’s who appears to have no moral compass, no filial feeling, and the heart of a con artist. Earlier, Jacob wheedled the birthright out of his older twin Esau in exchange for a bowl of pottage. In this chapter, Rebekah and her favorite son, Jacob, con Isaac into giving Jacob the blessing that belongs to Esau…

The last half of Chapter 30 is spectacular entertainment. Two all-time great tricksters—Jacob and his father-in-law, Laban—cross and double-cross each other. Laban had yoked 14 years of work from Jacob to court his two daughters. Jacob wants to strike out on his own, and it’s payback time. As payment for his years of service, Jacob asks for all the streaked and spotted goats and sheep. Laban agrees, but then secretly removes all the streaked and spotted animals from his flocks. Jacob, realizing he has been fooled, tricks Laban right back, selecting out the healthier animals and breeding them to be streaked and spotted, and leaving the feebler animals for Laban. It’s like a David Mamet movie.

How do we understand Yaakov in these stories? We associate Yaakov with אמת, absolute truth:

תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם; אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃

מיכה ז:כ

Let’s look at that episode when Yaakov steals the ברכה:

ח ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך׃ ט לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים; ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב׃ י והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברכך לפני מותו׃ יא ויאמר יעקב אל רבקה אמו; הן עשו אחי איש שער ואנכי איש חלק׃ יב אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע; והבאתי עלי קללה ולא ברכה׃ יג ותאמר לו אמו עלי קללתך בני; אך שמע בקלי ולך קח לי׃

בראשית פרק כז

We’ve talked before about the distinction in Biblical Hebrew between פן—“lest”—and אולי—“perhaps”:

…הנה על לשון ספק יבא בלשון הקודש בשני שמות הנרדפים, האחד בלשן ”פן“ והשני בלשון ”אולי“. והחילוק בניהם כך הוא דאם האומר חפץ שלא יתקיים הספק אשר עולה על דעתו נאמר בלשון ”פן“ …ואם האומר יחפוץ שיתקיים הדבר אז אומר בלשון ”אולי“

Yaakov didn’t want to lie to his father, but felt obligated to. The מפשרים emphasize that Yaakov felt that this was a commandment from G-d:

לא רצה לשקר מתחלה שאמר אולי ימושני [אבי], אלא שאמו הכריחתו. ועל פי הדבור דכתיב ”עלי קללתך בני“ ומתרגמינן אלי אתאמר בנבואה.

רש״י, מכות כד,א

שמע בקולי: פי׳ הגם שיש בדברים אלו כגניבת הדעת, עם כל זה יש לך לשמוע בקולי…גם היא נביאה וכתיב בדברי נביא אמת (דברים יח:טו) אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. לזה אמרה ”שמע בקולי“…שיצטדק נביא באומרו לעבור על מצוה ממצות התורה לפי שעה.

אור החיים, בראשית כז:ח

Rav Kamenetsky that this was specifically a test, a נסיון, for Yaakov, because it went against everything he believed in:

נראה, שכמו שראינו אצל אברהם אבינו שהוצרך השי״ת לנסותו…כמו כן אצל יעקב היה צריך לעבור נסיון כדי לבחון את גודל מדרגתן ודביקותו בה׳…כל טבעו ומציאותו סלדו מהשקר; הזיוף והתעתוע היו אצלו בגדר עבודה זרה וגעול נפש. ולכן כשרצה ה׳ לנסות את מדת דביקות יעקב בה׳, לא מצא מקום יותר הגון לנסותו ממדת האמת, כי עכשו הוכרח יעקב לפעול נגד מגמת חייו ועמדתו הבלתי פושרת בשביל האמת. ורק אם אמנם יעשה כן משום שנצווה לעשות כן, אז יוברר ויובחן כי כל מעשיו לשם שמים…כל אחד מהאבות היה צריך לעבור ”מעשה עקידה“—נסיון נגד מהותו וטבעו—כדי לזכות בשכר הנצחי של אבי העם הנבחר.

אמת ליעקב, תולדות כז:יב

Never let your sense of morals prevent you from doing what is right.

(We dealt with the question of why the Avot needed to be tested in this way in the shiur on David’s test and failure.)


So how does הושע answer Israel’s protest that even Yaakov was dishonest? He points out the difference: Yaakov protested. Moral sophistication means realizing that life isn’t always black and white, that there will be cases when it is necessary to go against one’s moral intuition, but never giving up on that moral intuition. Having to lie once doesn’t mean that lying is fine. Pace David Plotz, Yaakov, after being cheated by Lavan, doesn’t “trick[] Laban right back”. He breeds the sheep and selects the spotted and speckled ones exactly according to the agreement. Israel in הושע’s time enjoyed the trickery:

ד בבטן עקב את אחיו; ובאונו שרה את אלהים׃ ה וישר אל מלאך ויכל בכה ויתחנן לו; בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו׃ …ח כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב׃

הושע פרק יב

And more. We’ve written the first pasuk as ובאונו שרה את אלהים, referring to the same “wrestling with an angel” as the second וישר אל מלאך. But why repeat it?

וישר אל מלאך ויוכל: כפל הענין לחזק כי פלא גדול היה להאבק אדם עם מלאך ויוכל עמו.

רד״ק, הושע יב:ה

I would propose that the first is actually שם ה׳ and it should be ובאונו שרה את אלקים. That’s the way Onkelos translates “ישראל”:

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל; כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל׃

בראשית לב:כט

וַאֲמַר לָא יַעֲקֹב יִתְאֲמַר עוֹד שְׁמָךְ אֶלָּהֵין יִשְׂרָאֵל אֲרֵי רַבְרְבַת קֳדָם ה׳ וְעִם גוּבְרַיָּא וִיכָלְתָּא:

תרגום אונקלוס, שם

שרה את אלקים means Yaakov struggled with G-d. It’s what makes an אב of בני ישראל, to always obey but never lose sight of one’s individuality and conscience. And that is what מלכות ישראל lost and what led to their exile.